שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
16
טל שואל/ת: במקרים מסוימים ניתן להשמיט את המילה "את", למשל "לקחתי הספר" במקום "לקחתי את הספר". האם יש מקרים שבהם אסור להשמיט את המילה "את", או שזו אפשרות גורפת ותלויה רק בסגנון המדבר (שפה מליצית לעומת שפה מדוברת, וכד')?
רוביק עונה:
'את' היא תופעה ייחודית בעולם הלשונות, יש לה מקבילה מסוימת רק בארמית הקדומה. לכאורה אין צורך במילית מיוחדת לפני מושא ישיר מיודע, אך כאמור העברית מציעה זאת, ו'את' היא המילה הנפוצה ביותר במקרא. השמטת 'את' לגיטימית ואינה משנה את משמעות המשפט, ובן גוריון התנגד לה מסיבה זו, וגם בהשפעת הרוסית שבה אין סימני יידוע. אך הנוהג המקובל כולל 'את' לפני מושא, והשמטה שלו נראית מוזרה וארכאית.
17
רפי נוימן שואל/ת: מי שצד בעלי חיים נקרא צייד, מי שדג דגים נקרא דייג, מי ששט בסירה נקרא שייט. מדוע מי שמל תינוקות נקרא מוהל ולא מַיָיל?
רוביק עונה:
שמות מקצועות בעברית מאז ומתמיד היו בכמה משקלים. המרכזיים בהם הם משקל קַטָּל (נגר, נפח וכדומה) ומשקלי הבינוני, הנפוצים יותר: רועה, מורה, מדריך, מצביא, מנצח, וגם מוהל. מהל ומל הם שני פעלים חלופיים לאותה פעולה של כריתת עורלת התינוק.
18
נתי שואל/ת: האם יש קשר אטימולוגי בין כל הפעלים הללו - כתש, כתת, כסס, קצץ, קצר, קצע, קטע, קטף, קטם, גדע, גזע, גזר, גזם, גזר, גזם, גדע, גזז, קזז, קטל?
רוביק עונה:
על פי תיאוריית השורש הדו עיצורי בשפות שמיות קדומות יש מקור משותף לרוב השורשים האלה. לעיצורי ק"ט מוסיפים עיצור נוסף וכך נקבל את קטע, קטף, קטם. ט' מומרת בצ' במעברי שפות שמיות ולכן אפשר לראות כאן קשר לקצע, קצץ, קצר ועוד. ריכוך הק' מתממש בג', וריכוך הצ' בז', ומתקבלים גזר, גזז, גזם ועוד. לא נראה שכתש וכתת קשורות לאפשרות הזו, ובכל מקרה יש לזכור שמדובר בתאוריה שלא כולם מסכימים לה.
19
רנה שואל/ת: כיצד נוצרים וממשיכים להיווצר פעלים עם 4 אותיות שורש? מה משותף להם? מה מאפיין אותם?
רוביק עונה:
יצירת שורשים של ארבע אותיות מופיעה כבר במקורות והיא פורייה מאוד בעברית החדשה. היא מתאפשרת בזכות הבניינים הכבדים – פיעל, פועל והתפעל – שבהם יש מקום לעיצור נוסף באמצע השורש בזכות ההכפלה. השורשים נוצרים בכמה ערוצים. ערוץ מרכזי הם שורשים תנייניים, שבהם נוסף עיצור לשורש מקורי, לעיתים בעקבות אות שימוש מקורית או בתוספת עיצור תומך, או הכפלה של העיצור הסוגר: פקד=תפקד, שרט=שרטט, שכן=מִשכן (בעקבות מַשכון), כפל=שכפל. קבוצה נוספת היא שורשים גזורי שם שנגזרו ממילה עברית או לועזית המספקת ארבע אותיות שורש: לפרגן, להתפלסף, לחצצר ועוד.
20
נעמי קולן שואל/ת: נעמי קולן זה זמן רב שנושא המילים מעניין אותי ויש לי כמה שאלות. כוונתי לשתי מילים זהות עם פירוש שונה (למיטב ידיעתי). אם זה נכון, מה הסיבה? לחלל בחליל - לחלל שבת, בד של בגד - בד/ענף. לסעוד בסעודה - לסעוד/לעזור. שיח צומח - שיח/ שיחה?
רוביק עונה:
מילים שונות במשמעות ובמקור אך זהות בדרך בה הם נכתבות ונשמעות נקראות הומונימים. העברית יש אלפי הומונימים, ובדרך כלל מדובר בצירוף מקרים. פרט ל'סעודה' כל יתר הדוגמאות הם הומונימים. דוגמאות רבות לכך אפשר למצוא במדור "קשור לא קשור" ב"שאל את רוביק".
21
עדו שואל/ת: מתברר שבאסטונית יש מילים רבות שהומצאו יש מאין במאה ה-19, האם גם בעברית יש מילים שהומצאו יש מאין?
רוביק עונה:
בעברית החדשה אין מילים שהומצאו יש מאין. רובן ככולן נשענות באמצעות גזירת שורש-משקל או בסיס-סיומת מהעברית הקלסית, מיעוטן מושפעות משפות אחרות כמו ריבה, בובה ועוד. בן יהודה היפך ברעיון להמציא מילים יש מאין בדומה למילה הלועזית גז, אבל ויתר על הרעיון. בעברית הקלסית יש מילים לא מעטות שמקורן אינו ידוע.
22
ואיל שואל/ת: מהם הנושאים החשובים ביותר בדקדוק מעמת, ואם אפשר להדגים?
רוביק עונה:
'דקדוק מעמת' הוא דקדוק המשווה בין שפות או בין משפחות לשונות. הוא נוגע כמעט בכל תחום של חקר הלשון ומנגנוני השפה. מבנים תחביריים, פונטיקה ותורת הצורות. כך בפונטיקה או פונולוגיה משווים בין העיצורים והתנועות בכל שפה ומצביעים על הבדלים או קרבה. דוגמה מובהקת לדקדוק משווה הוא העיסוק הנרחב בעיצור R, שיש לו מימושים שונים בשפות שונות.
23
כבי שואל/ת: מדי פעם אתה כותב על הגחמה לפיה מספר זכר מסתיים בה' והמספר הנקבי הוא ללא סיומת. נדמה לי שמעל המספרים מתנוססת לה הגחמה הבאה: את ואתה.
רוביק עונה:
רעיון נאה אבל הוא אינו מסביר את התופעה. בכינויי הגוף את ואתה המקור הוא בתנועות יחסה. תנועת היחסה i בנקבה נאלמה והפכה שווא, תנועה היחסה a לזכר התרחבה וקיבלה בכתב את ה' הידיעה. במספרים בזכר, וכן בשמות העצם הרגילים בנקבה, ה' סופית מייצגת את סיומת הנקבה המקובלת בעברית, שהיא ריכוך של ת'.
24
מקים שואל/ת: ביחס למילה שטן, איך קוראים לפעולה שלו שבאה מתוך המילה שטן?
רוביק עונה:
מן השורש שט"ן נגזרו מילים כמו שטנה, וכן לשטון או להשטין במשמעות לקטרג, להלשין, לומר דברים רעים על מישהו.
25
אודי שואל/ת: בנוגע לפועל "צפה" - בעבר אומרים "אתמול הספינה צפה על המים" (צפה במלעיל), ובהווה הפועל גם "צפה" (אך במלרע) - "הספינה צפה על המים". מהי הסיבה לכך שהפועל נשאר זהה, ורק ההטעמה משתנה? או: מדוע מלעיל מסמלת עבר ואילו מלרע מסמלת הווה?
רוביק עונה:
הסיבות לכך נעוצות בשלבים מוקדמים של יצירת מערכת הפועל. בגזרת עו"י (שורש צו"ף במקרה זה) נוצר בידול בין צורת העבר בגוף שלישי לבין יתר הצורות. ההשערה היא שהתנועה בפ' הפועל בעבר מייצגת תנועה ארוכה קדומה שלא השתנתה, ולכן אומרים קמה וצפה בעבר במלעיל. בבינוני הצורות קשורות למערכת הפועל הכללית, והפועל נהגה במלרע.
26
ראובן לאור שואל/ת: אני מבקש לשאול לגבי הפועל לש. לא מצליח למצוא את הצורה סבילה ללישה, אני רוחץ יד והיא רחוצה. אני לש בצק והוא??
רוביק עונה:
בצק שאותו אתה לש הוא נִלּוֹשׁ, צורת הבינוני נפעל של השורש לו"ש.
27
אברהם שואל/ת: במזמור "אשת חיל" במשלי כתוב "קמו בניה ויאשרוה". המילה יאשרוה, איזה בניין הוא משבעת הבניינים?
רוביק עונה:
'וַיְאַשְּׁרוּהָ' מופיע גם בשיר השירים. הבניין הוא פיעל, והכוונה שהבנים גורמים לה אושר. היום המשמעות השתנתה והפועל אישר מתייחס היום להסכמה או קביעה שדבר מה תקין ונכון. בצורת הסביל 'מאושר' נמצא כבר כפל משמעות: מי שחש אושר, ומה שזכה לאישור.
28
רננה שואל/ת: מה הניקוד, השורש, הבניין והמקור למילה "אתמהה".
רוביק עונה:
השורש: תמ"הּ. הבניין קל. זו צורה מוארכת של 'אתמהּ'. לשורש מקבילות רבות במשמעות דומה בשפות שמיות נוספות.
29
נוני שואל/ת: לשמור, לרכוב, לצעוק וכדו' אז למה לא לשכוב?
רוביק עונה:
פיזור האפשרויות בין השורשים רנדומלי ואין נוסחה מוכרת להסביר אותו. מרבית שמות הפועל הם אכן בדגם לפעול, אך הפתח של ישכַב הוא אפשרות באנלוגיה לצורות העתיד. בצורות חז"ליות שמות פועל רבים שבהם יש פתח בע' הפועל. מכל מקום, לשכב דווקא משפיע על רוב הישראלים לומר לרכַב ולא ולרכוב, מה גם שצורות העתיד הן ירכב ולא ירכוב.
30
עידן פלק שואל/ת: יש לי 2 שאלות בנושא יכולת ומסוגלות: 1. מה שם הפועל של הפועל "יכול"? 2. אם המשמעות של מסוגל היא יכול, האם גם מסוגל זה פועל? אם כן, מה שם הפועל ומה צורות ההטיה התקניות שלו בעבר ובעתיד (מלבד "הייתי מסוגל" או "אהיה מסוגל")? 3. (שאלת בונוס) האם יש פעלים נוספים עם שמות פועל מוזרים או שאינם קיימים?
רוביק עונה:
ל'יכול' אכן אין שם פועל, ויש לומר 'להיות יכול'. פועל דומה הוא 'יגור' שגם לו אין שם פועל ובניגוד ל'יכול' גם לא צורות עתיד. שמות פועל רבים יוצרים צורות ייחודיות בעיקר בבניין קל , מסיבות פונולוגיות. כך 'ישב' – לשבת, ידע – לדעת, הלך – ללכת, וכן שורשים חסרי פ"נ. לבניינים פועל והופעל אין שמות פועל. מסוגל הוא צורת בינוני של בניין פועל. סוגל בעבר ויסוגל בעתיד הם תקניים אך כמעט אינם בשימוש.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >