שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
76
שדמה קידר שואל/ת: חז"ל מזהים את הנצרות עם אדום או עשו. מה מקור הקישור הזה?
רוביק עונה:
הקישור מזוהה עם תקופות מאוחרות יותר לחז"ל. אדום מזוהה בעיקר עם הרומים, אף כי חכמי ימי הביניים לא הגיעו להסכמה על הטענה שהרומים הם צאצאי האדומים. הזיהוי עם הנצרות קשור באמונה שהאדומים היו הראשונים ששמרו על הנצרות באזורנו. לגבי עשו יש אגדות ומדרשים רבים, והוא נחשב שונא לישראל בדרכים שונות ומשונות. הקישור שלו לענייננו נעוץ בזיהוי המופיע במקרא פעמיים: "עשו הוא אדום".
77
חיים טוביאס שואל/ת: הכיפה שלו כִפָּתו. מדוע לא אִשָתוֹ עם ש׳ קמוצה גם כן? מדוע רבים של אישה זה נשים ולא אישות?
רוביק עונה:
'כיפה' ו'אשה' אינן מקבילות בצורתן. כיפה היא בבניין הכפולים, והיא ניטית כמו מילים באותה גזרה: מילָתו, סיבָתו וכדומה. 'אשה' שייכת לקבוצת מילים שלהן מקור שמי עתיק שבסיסו הוא אנש, כאשר הנ' לעיתים נסתרת ולעיתים מתגלה, כמו בצורות הריבוי אנשים ונשים, אנוש וכדומה. גם המילה איש, בהשוואה לערבית למשל, כוללת נ' (אִנְשׂ). מילים אלה נטויות בצורות ייחודיות המשוקעות ברבדים העתיקים של העברית והשפות השמיות. קרובה להן בנטייה בִתּוֹ (בִּנְת בערבית), אֲמִתּוֹ (השורש של המילה אמת הוא אמ"ן+ת) ועוד.
78
נור שואל/ת: כמה צורות יש לגזרת פ"נ בבניין פעל? אני מזהה את אפול, אתן ואסע. האם ישנן צורות נוספות? וכן - 'אֵתֵן', נדמה לי שהצורה ייחודית לשורש נ.ת.נ. האם יש שורשים נוספים שמוטים באופן זה?
רוביק עונה:
צורות העתיד זוכות לתנועות משתנות בע' הפועל, בכל הגזרות כולל גזרת השלמים. כך אנו מכירים את ישכַב וילמַד בתנועת a לעומת אשקול ואכתוב בתנועת o. כאשר ל' הפועל היא ו/י הסיומת היא בתנועת e: אעשֶה. גם כאשר השורש הוא עלול: הלך, ישב, ע' הפועל היא בתנועת e: אֵלֵך, אֵשֵב. בחסרי פ"נ התמונה דומה: אפול בתנועת o, אסע בתנועת a (וכאן בהשפעת ע' המשמשת כל' הפועל), אֶתֵּן אולי במעין אנלוגיה לצורות אֵשֵב, אֵצֵא, אלך וכדומה. חשוב לזכור שיש מקרים שבהם הנ' נהגית: לנפּול, לנדוד וכדומה, לצד הצורה החסרה.ׂ
79
חי שואל/ת: מדוע אומרים רבנות ולא רבנייה? או אפסנאות ולא אפסנייה?
רוביק עונה:
הסיומת –ייה מקובלת בעברית עבור מקומות שבהם שוכנים מוסדות ובתי עסק, כמו ספרייה, מעדנייה, עירייה, ולעיתים קרובות גם שם המוסד או העסק עצמו. הסיומת הזו חדשה, בהשפעת הערבית, והוטמעה על ידי אליעזר בן יהודה. הסיומת –וּת מקובלת כבר מימי התנ"ך ובעיקר בלשון חז"ל, והיא משמשת למונחים כלליים: מלכות, אחריות וכדומה. 'רבנות', שהיא מילה מן התלמוד, מתייחסת במקורה לעיסוק או לתפקיד (אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות). במדינת ישראל היא גם שם המוסד הממלכתי, ובעקבותיו גם שם המקום בו נמצא המוסד. 'אפסנאות' היא מילה חדשה, בעקבות המילה התלמודית-יוונית אפסניה, והיא משמשת במשמעות התחום כולו (ומכאן אגף האפסנאות בצה"ל בזמנו), וכן שם המקום שבו מתבצעת הפעילות הקשורה בכך.
80
יניב שואל/ת: למה בעצם האקדמיה ללשון אינה ממציאה מילים יש מאין? ואם לא יש מאין, מדוע אין היא שואלת משפות? אני שואל מאחר שלדעתי הרבה מתחדישי האקדמיה אינם יצירתיים.
רוביק עונה:
התפיסה המנחה את מחדשי המילים בעברית החדשה, כבר מימי אליעזר בן יהודה, היא ליצור מילים משורשים הקיימים בעברית (או נכנסים אליה ממקורות שונים), במשקלים שונים או בסיומות קבועות. בן יהודה עצמו הסביר, ובצדק, שמילים בשפה חיה ובעלת מסורת אינם נוצרים יש מאין. זה בוודאי נכון בשפה העברית, שבה פועל מבנה הסריגה בין שורשים ומשקלים, שהוא מקור ליצירתיות רבה. היצירתיות (מוצלחת יותר או פחות) מתבטאת במציאת השורש המתאים למשקל המתאים.
81
לימור גלעדי שואל/ת: האם יש מילים במשקל קִטְלָן כמו בניין, אבל שאינן פעלי ל״ה כמו עניין, בניין וקניין?
רוביק עונה:
רוב השורשים שמהם נגזרות מילים המסתיימות ב-ָן הם במשקל קַטְלן. במילים משורשי ל"ה נראית השפעה של הי' השורשית על תנועת i ונוצר משקל קִטלן. הדוגמה היחידה שמצאתי (אשמח לנוספות) היוצאת מכלל זה היא מִגדן, מילה שחידש ביאליק מהשורש מג"ד, וכאן יש אנלוגיה למשקל מִקְטָל.
82
גלי שואל/ת: מאיפה החל השימוש במילה 'שורש' במשמעותה הלשונית?
רוביק עונה:
'שורש' היא מילה מקראית, ופירושה בדרך כלל הוא חלק הצמח שממנו מסתעף הגזע או הגבעול, אך יש לה במקרא גם שימוש מטפורי כדבר העיקרי או היסודי. חכמי הדקדוק העברי בסוף האלף הראשון שעמלו על ניסוח כללי הדקדוק השתמשו במילה כדי לציין את היסוד הלשוני שממנו נגזרים פעלים ושמות. בפולמוס בין מנחם בן סרוק ודונש בן לברט, שניהם מן המאה העשירית, יש למושג השורש תפקיד מרכזי. במחצית הראשונה של המאה ה-11 יצא "ספר השורשים" של יונה אבן ג'נאח, במסגרת ספרו "ספר ההשגה".
83
רונית נוי שואל/ת: המילה כלאי נגזרה מן הפועל כל"א או משם העצם כֶלֶא. במושגים לשוניים, האם דרך התצורה היא שורש ומשקל, או בסיס וצורן גזירה סופי?
רוביק עונה:
'כַלַּאי' נחשבת בתצורה מסורגת, שורש ומשקל, מאחר שהיא מתייחסת למשקל המקצועות קַטָּל. הצורה המיוחדת הזו מושפעת מהמקצועות התלמודיים בנּאי ושמּאי. במקרה של בנאי י' מייצגת את ל' הפועל. שמאי יכולה להיתפס כאנלוגיה לבנאי, וכך גם כלאי. לעומת זאת בוסתנאי, ובימינו חשמלאי, עיתונאי ועוד הן בגזירה קווית.
84
נוני שואל/ת: באחת משאלות השבוע ציין השואל את "המילון האטימולוגי". אם אמנם קיים מילון שכזה, אני תוהה אם אפשר לאתרו בסיוע "הזירה הלשונית"?
רוביק עונה:
המילון האטימולוגי המקיף ביותר ולמעשה היחיד של השפה העברית הוא מילון אנגלי עברי שנכתב בידי ארנסט קליין. הוא יצא בהוצאת כרטא בסוף שנות השמונים של המאה הקודמת. יש מקום למילון אטימולוגי מעודכן יותר ומקיף יותר ובעברית, אך המילון עצמו אמין וראוי להשתמש בו.
85
יוסף גרודינסקי שואל/ת: מהי המשמעות של צורת הבינוני במשקל מפועל (בניין פוּעל): "דירה משופצת" = דירה ששיפצו אותה; - "טלפון מנותק", טלפון ש(כבר) נותק; מול: "חולה מנותח" = חולה שעובר ניתוח, כלומר, הוא (עדיין) לא נותח; "חוב משולם" = חוב שמשלמים אותו, למשל, בתשלומים - כלומר, הוא (עדיין) לא שולם. איך דובר עברית יכול לדעת באילו פעלים צורת מפועל מבטאת מצב שאחרי הפעולה, ובאילו פעלים צורת מפועל מבטאת תהליך?
רוביק עונה:
המכנה המשותף של בניין פוּעל בעבר, בינוני ועתיד הוא הסבילות: מישהו ביצע או מבצע (או יבצע) פעולה על מישהו או משהו אחר. את סוגיית ההמשכיות או המוחלטות ניתן להבין על פי ההקשר. אגב, בדוגמת 'מנותח' שתי האפשרויות תקפות: או שהוא עובר ניתוח ברגע זה, או שכבר הסתיים הניתוח.
86
צביה ברון שואל/ת: למה שמות עצם של משפחה כגון אמא, אבא, סבא וסבתא נגמרים באות אלף? הרי בדרך כלל בעברית מילים שיש להן אות שותקת בסוף נגמרות באות הא?
רוביק עונה:
שמות העצם המסתיימים בא' הם כולם, ללא יוצא מן הכלל, מילים בארמית שנקלטו בעברית. א' בסוף המילה משמשת בארמית כה"א הידיעה ובתפקידים דקדוקיים נוספים. האקדמיה ללשון קבעה כי מילים שונות המסתיימות בא' שמקורן ארמי יסתיימו בה' ויקבלו הגייה מלרעית כדי לשלבן בצורות העבריות, ולכן יש לומר משכנתה, שאילתה ופלוגתה, אך הכלל לא חל על אבא ואמא וכל כמה מילים נוספות.
87
רחמי מור שואל/ת: מתי נוצרה השפה העברית?
רוביק עונה:
אין לדעת מתי בדיוק החלו השבטים שהתנחלו בארץ ישראל לדבר בשפה משלהם, אך ידוע ממקורות רבים שהשפה העברית שימשה כבר במאה ה-12 לפני הספירה. התנ"ך עצמו החל להיווצר ולהיכתב במאה העשירית לפני הספירה, אך חלקים ממנו נוצרו מוקדם יותר, בעיקר השירה הקדומה.
88
נילי לב-רן שואל/ת: אני תוהה איך התפתחו קללות הקשורות לאברי מין, והן נחשבות לנוראיות ביותר, יותר מאשר קללות המתייחסות למראה או למנת המישכל?
רוביק עונה:
קללות נועדו בין היתר לשבור טאבו, להתייחס לעניינים שעליהם אסור לדבר, והם מכילים פוטנציאל לאסון או לעונש נורא. תחום המין הוא מאז ומתמיד, עוד מימי אדם הראשון, תחום הטאבו החמור ביותר, לצד המוות, שגם לגביו יש מגוון קללות. חשיפת איברים מיניים בקללות ובגידופים מפשיטה באופן מטאפורי את האדם ומביישת אותו באופן הקשה ביותר. כמו כן מתייחסות קללות רבות לטאבו החמור של גילוי עריות. לעומת זאת לומר לאדם 'יה מכוער' או 'אידיוט' נועדה לפגוע בו, אך אין בה פגיעה בטאבו חמור.
89
חכעג שואל/ת: האם הצברים בהתחלה של העברית הישראלית הגו כל ה' או רק חלק? באילו שנים הפסיקו להגות ה' לגמרי? מה הסיבות לבליעת ה'? לדעתי אחרי שהפסיקו להתאמץ ולהגות כל ה', ההגייה של ה' נשמעה גבוהה או רשמית ולכן בימינו רוב האנשים בולעים אותה גם אם רוצים להגות אותה. מה דעתך?
רוביק עונה:
ה' וא' הם עיצורים קרובים, העיצורים הגרוניים, לצד הצמד ע'-ח' שהם העיצורים הלועיים. מאז ימי קדם עיצורים אלה נוטים להתחלף זה בזה, כמו בצמד המילים איכן-היכן, צמדי מילים כמו הוי/אוי, צמדי אקטלה/הקטלה בהשפעה ארמית ועוד. גם היעלמות מלאה של ה' מוכרת מספרות ימי קדם, כמו בצורה יודה במקום יהודה במגילות ים המלח. תופעת ה' ההופכת לא' בלשון הדיבור קרויה ריכוך, והיא קשורה לעצלות הטבעית של הדוברים וזאת לא רק בעברית. בעברית הישראלית התופעה מתעצמת, וקשורה להיעלמות של עיצורים נוספים הדורשים מאמץ יתר. מדובר בתהליך ארוך שנים, ובינתיים חד-כיווני. לא נראה שמי שאומר 'הלכתי' בה' מודגשת נחשב כבעל שפה גבוהה, אבל התרגלנו כבר לריכוך הה' ולכן 'אלכתי' לא נשמע לנו כצרימה או כשיבוש. בכמה מילים הצורה בא' נחשבת נמוכה או דיבורית יותר, כמו מדהים-מדאים, מהמם-מאמם ועוד.
90
תלמידה שואל/ת: אם השורש של הרצאה הוא רצה (רצי), למה יש א' במילה. כך גם מחאה וכד'.
רוביק עונה:
בגזרת נחי ל"ה (או ל"וי) ניתן ליצור בבניין הפעיל שני דפוסים של שם פעולה במימוש ל' הפועל: בי' ובא'. לפעמים השוני מעיד על משמעות שונה: הלוויה מול הלוואה, שניהם מן השורש לו"ה. שתי החלופות מצויות כבר בתלמוד, וקשה להצביע על שיטה קבועה מתי הסיומת היא –אה, ומתי –יה. מחאה אינה שם פעולה בדפוס הרגיל, אך חילופי ה/א תקפים גם כאן.
< הקודם ... 6 7 8 9 10  ... הבא >