שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
76
מורן שואל/ת: האם יש ספר שמיועד לקהל הנרחב שמספר על מקורות של מילים? האם יש אתר אינטרנט? האם אין מה שילמד את הציבור הנרחב מקורות של הרבה מילים פופולריות?
רוביק עונה:
אכן, חסר על מדף המילונים מילון אטימולוגי מקיף ומדעי ועם זאת פופולרי, למרות שבתחום זה יש ידע עצום. המתעניינים יכולים ללמוד הרבה בתחום ממילון אבן שושן, וכן ממילונו של ארנסט קליין הכתוב אנגלית. כמו כן אפשר לשלוח שאלות נקודתיות לאתרים העוסקים בכך, כולל הזירה הלשונית, וכמובן לאקדמיה ללשון.
77
רותי אק שואל/ת: בלשון המקראית אנחנו מוצאים הרבה פעמים את הכפל השורש בצורה של מקור מוחלט + מלה שניה בצורה אחרת. כמו למשל: פָּקֹד יפקוד, שוב אשוב. האם הכפל הזה מופיע גם בשפות אחרות? האם יש לזה מקבילה בשפות הרומי-לאטיניות או בשפות האירופאיות? האם יש מקום שבו המקור המוחלט מופיע לחוד, בלי המילה השנייה מאותו שורש?
רוביק עונה:
המבנה מקור מוחלט+פועל הגזורים מאותו שורש נפוץ מאוד בתנ"ך והוא אחד המאפיינים החשובים של שפת המקרא. הוא קשור בטבורו למבנה הפועל בשפות השמיות, ולא ניתן להשוותו לשפות הודו-אירופיות. יש מקרים בהם מקור מוחלט מופיע לבדו, אך הם מעטים יחסית לדפוס הכפול. למשל, צורת המקור שָמוֹעַ מופיעה 16 פעמים בתנ"ך, אך רק אחת מהן ללא ההכפלה: "שמוע בין אחיכם ושפטתם בצדק" (דברים א16).
78
הילל שואל/ת: שמרתם זה שמר אַתֶּם, שמרת זה שמר אתה. האם שמרתי זה שמר אתי? האם היה פעם גוף "אתי" במקום אני? אינךָ זה אין אתה. האם היה פעם גוף כזה "אכה"?
רוביק עונה:
התשובה נעוצה בתורת הצורות העברית ויחסיה עם שפות שמיות קדומות ולא ניתן להשיב עליה במסגרת הזו כראוי. על קצה המזלג: יש קשר בין כינוי הגוף הפרוד (אני, אתה, אנחנו, אתם) לבין הסיומת של הפועל בעבר, אף כי הוא אינו בעל במתכונת אחיד. כך יש קשר בין החיריק ב'אני' לבין החיריק ב'כתבתי', בין הפתח ב'אתה' והפתח בכתבתָ, בין הסיומת –נו ב'אנו' או 'אנחנו' לבין שמרנו, ובין 'אתם' לבין שמרתם. הסיומת ך' היא סיומת לכינויי מושא וקניין, ואין לה קשר לכינוי הגוף הפרוד.
79
אסף רוזנטל שואל/ת: למרות שהבנתי כי אין לך התנגדות לעיברות של מושגים לועזיים האם לדעתך נכון להטות המושגים על פי חוקי העברית - אינפורמציות, סיטואציות וכו׳?
רוביק עונה:
זה לא רק נכון אלא גם הכרחי. כאשר מילה שאולה מתאזרחת בעברית, ויש אלפים כאלה, אנו חייבים להוסיף לה צורנים עבריים ולהטות אותה על דרך העברית אחרת אין כל דרך להשתמש בה. אם 'אינפורמציה' נקלטה בעברית ואנחנו נזקקים לצורת הרבים, אין לנו כלי אחר לצורת הרבים, הרי לא נוסף לה סיומת סלאבית, על פי מקור המילה. הדרך הזו קרויה הסגלה (אַדַפְּטָצְיָה בלעז), והיא דרך המלך של השימוש במילים לועזיות בתוך המבנה העברי. כך בתיבה "הפופולריות" שני צורנים לועזיים (פופול+-ָר), ושלושה צורנים עבריים: ה' הידיעה, -ִי כסיומת שם תואר (נסבה), -וּת כסיומת המושג.
80
שמחה ליברמן שואל/ת: למה נֶעֱרָם - נֶעֱרֶמֶת; נֶעֱקָף – נֶעֱקָפֶת; ואילו נַעֲרָץ - נֶעֱרֶצֶת?
רוביק עונה:
נַעֲרָץ היא צורה משנה של נֶעֱרָץ, והיא אכן חריגה בשורשים מגזרת השלמים. היא מופיעה פעם אחת בספר תהלים, ולכן היא משמשת עד היום, אך נֶעֱרָץ היא חלופה לגיטימית.
81
רחל דננבאום שואל/ת: כבר זמן רב שאינני מוצאת תשובה לשאלה כיצד התפתח המבטא הצברי, למרות שהגיעו לכאן עולים מכל תפוצות תבל - כל קבוצה והמבטא שלה.
רוביק עונה:
השאלה רחבה וקשה להשיב עליה על רגל אחת. המבטא הצברי נוצר בהשפעת המבטאים השונים שהתרוצצו במרחב הישראלי מאז ראשית המאה העשרים, והיו שונים זה מזה. המבטא הצברי נוצר על דרך החיסור והחתירה למכנה המשותף הנמוך. עיצורים קשים להגייה או שלא היו חלק מן האלף בית העברי איבדו את הייחוד שלהם. על כן נעלמו הגרוניות והנחציות, אבל גם המבטא האשכנזי המיוחד לא התקבל. התנועות נשענו על בסיס הגייה הספרדית, אבל תנועות מיוחדות כמו שווא נע וחטפים איבדו את הייחוד שלהן, שלא לדבר על ההבחנה בין תנועות קצרות וארוכות. הר' המתגלגלת לא נקלטה וכדומה. התוצאה היא שהמבטא הצברי הוא מבטא פשוט, ויש אומרים דל, הכל באוזני המאזין.
82
מוש שואל/ת: איך אמורים להגות שווא נע? בדיוק כמו סגול וצירי או שיש לו הגייה מיוחדת? ואם כן, מהי ההגייה? מדוע לשווא נע יש אותו סימן כמו לשווא נח?
רוביק עונה:
ההגייה התקינה של השווא הנע היא תנועת e קצרה וחטופה, המוגדרת חצי תנועה. הדיבור העברי המודרני ביטל כמעט לגמרי את ההגייה הזו. חלק מהמימושים של התנועה הם e רגילה, ואחרים באפס תנועה, בדומה לשווא הנח. כך נאמר mechona (מכונה), אבל kvish (כביש) למרות ששתיהן נפתחות בשווא נע. הסיבה לכך שבניקוד הטברני נקבע סימן דומה קשורה לגמישות המסוימת של השווא במסורות הקריאה, בין אפס תנועה לחצי תנועה. הדקדוק הטברני קבע בעניין חוקים ברורים, בפועל השמירה עליהם כאמור חלקית.
83
נויה שואל/ת: תוכל בבקשה לספר על מקור שמה של השפה העברית? זכור לי שיש קשר למילה "עבר"- צד נהר, אך איני מוצאת הסבר מלא/מספק בשום מקום.
רוביק עונה:
שמה של השפה העברית נשען על השם (עצם ותואר) 'עברי' המופיע פעמים רבות במקרא, למרות שאינו מתייחס לשפה אלא לבניו של אברהם אבינו. על מקור השם הזה יש השערות שונות. האחת, שהעברים הם צאצאי עֵבֶר. השנייה, שאלה השבטים שהגיעו מעבר לירדן, מעבר לנהר. השלישית, שאלה צאצאי שבטי החַבִּירוּ הקדמונים. השם 'עברית' לשפה ניתן בלשון חז"ל.
84
רחל שואל/ת: מהי צורת העבר נסתר של המילה 'קרויים'?
רוביק עונה:
קרויים היא חלופה תלמודית של 'קרואים', ומכאן שהעבר הנסתר הוא קרא.
85
גיל שואל/ת: זה כנראה לא משהו שיקרה בקרוב, אבל האם אתה תומך בהוספת אותיות תנועה לעברית? יש הרבה מאוד שיבושים רק משום שלא יודעים איך הוגים את המילים.
רוביק עונה:
סוגיית היעדר התנועות העסיקה את קברניטי העברית ואת צרכני השפה הכתובה לאורך דורות רבים. הניקוד שקודש במאה העשירית נועד לענות על הקושי, אך מאחר שרוב הטקסטים היום אינם מנוקדים הקושי נותר. הכתיב חסר הניקוד (הכתיב המלא) עונה על חלק גדול מבעיות ההגייה, אבל אינו מכסה את תנועות e ותנועות a בחלק גדול מהמקרים. אין להעלות על הדעת הוספת אותיות לעברית, מהלך שישנה את המערכת כולה באופן יסודי. הדרך היחידה לפתרון הקושי היא דרך היידיש – שימוש בא' לתנועות a, ובע' לתנועת e. נראה שמהלך כזה יסרבל את הקריאה, ושכרו יצא בהפסדו.
86
ליאור דגן שואל/ת: אנו מלמדים שמילים כגון נָהוּג, סָגוּר וכו', הן במשקל פָּעוּל - הבינוני הסביל של בניין קל. אבל מה עם: מָלוּחַ, רָדוּם, שָׁקוּף? הרי אין בבניין קל "מָלַח", "רָדַם" ו"שָׁקַף".
רוביק עונה:
לכל הפעלים שבשאלה מימושים בעברית גם בצורת העבר של בניין קל. מָלַח מופיע בספר ויקרא, בעוד מלוח מופיעה בלשון התלמוד. רָדַם מופיע בלשון ימי הביניים, אך רדום מופיע כבר בתלמוד. שקוף מופיע במקרא, שָקַף בכתבים מאוחרים יותר. את מערכת השורשים יש לבחון בתהליכים היסטוריים. לעיתים נמצא מימושים חלקיים של השורש בתקופות שונות, אך הם מעידים על שימושים נוספים שלא זכו להיכלל בטקסטים, בעיקר בשפת המקרא, שאוצר המילים בה מוגבל, והיא בוודאי משקפת רק חלק מהמילים והנטיות ששימשו בשפה באותה תקופה.
87
שדמה קידר שואל/ת: חז"ל מזהים את הנצרות עם אדום או עשו. מה מקור הקישור הזה?
רוביק עונה:
הקישור מזוהה עם תקופות מאוחרות יותר לחז"ל. אדום מזוהה בעיקר עם הרומים, אף כי חכמי ימי הביניים לא הגיעו להסכמה על הטענה שהרומים הם צאצאי האדומים. הזיהוי עם הנצרות קשור באמונה שהאדומים היו הראשונים ששמרו על הנצרות באזורנו. לגבי עשו יש אגדות ומדרשים רבים, והוא נחשב שונא לישראל בדרכים שונות ומשונות. הקישור שלו לענייננו נעוץ בזיהוי המופיע במקרא פעמיים: "עשו הוא אדום".
88
חיים טוביאס שואל/ת: הכיפה שלו כִפָּתו. מדוע לא אִשָתוֹ עם ש׳ קמוצה גם כן? מדוע רבים של אישה זה נשים ולא אישות?
רוביק עונה:
'כיפה' ו'אשה' אינן מקבילות בצורתן. כיפה היא בבניין הכפולים, והיא ניטית כמו מילים באותה גזרה: מילָתו, סיבָתו וכדומה. 'אשה' שייכת לקבוצת מילים שלהן מקור שמי עתיק שבסיסו הוא אנש, כאשר הנ' לעיתים נסתרת ולעיתים מתגלה, כמו בצורות הריבוי אנשים ונשים, אנוש וכדומה. גם המילה איש, בהשוואה לערבית למשל, כוללת נ' (אִנְשׂ). מילים אלה נטויות בצורות ייחודיות המשוקעות ברבדים העתיקים של העברית והשפות השמיות. קרובה להן בנטייה בִתּוֹ (בִּנְת בערבית), אֲמִתּוֹ (השורש של המילה אמת הוא אמ"ן+ת) ועוד.
89
נור שואל/ת: כמה צורות יש לגזרת פ"נ בבניין פעל? אני מזהה את אפול, אתן ואסע. האם ישנן צורות נוספות? וכן - 'אֵתֵן', נדמה לי שהצורה ייחודית לשורש נ.ת.נ. האם יש שורשים נוספים שמוטים באופן זה?
רוביק עונה:
צורות העתיד זוכות לתנועות משתנות בע' הפועל, בכל הגזרות כולל גזרת השלמים. כך אנו מכירים את ישכַב וילמַד בתנועת a לעומת אשקול ואכתוב בתנועת o. כאשר ל' הפועל היא ו/י הסיומת היא בתנועת e: אעשֶה. גם כאשר השורש הוא עלול: הלך, ישב, ע' הפועל היא בתנועת e: אֵלֵך, אֵשֵב. בחסרי פ"נ התמונה דומה: אפול בתנועת o, אסע בתנועת a (וכאן בהשפעת ע' המשמשת כל' הפועל), אֶתֵּן אולי במעין אנלוגיה לצורות אֵשֵב, אֵצֵא, אלך וכדומה. חשוב לזכור שיש מקרים שבהם הנ' נהגית: לנפּול, לנדוד וכדומה, לצד הצורה החסרה.ׂ
90
חי שואל/ת: מדוע אומרים רבנות ולא רבנייה? או אפסנאות ולא אפסנייה?
רוביק עונה:
הסיומת –ייה מקובלת בעברית עבור מקומות שבהם שוכנים מוסדות ובתי עסק, כמו ספרייה, מעדנייה, עירייה, ולעיתים קרובות גם שם המוסד או העסק עצמו. הסיומת הזו חדשה, בהשפעת הערבית, והוטמעה על ידי אליעזר בן יהודה. הסיומת –וּת מקובלת כבר מימי התנ"ך ובעיקר בלשון חז"ל, והיא משמשת למונחים כלליים: מלכות, אחריות וכדומה. 'רבנות', שהיא מילה מן התלמוד, מתייחסת במקורה לעיסוק או לתפקיד (אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות). במדינת ישראל היא גם שם המוסד הממלכתי, ובעקבותיו גם שם המקום בו נמצא המוסד. 'אפסנאות' היא מילה חדשה, בעקבות המילה התלמודית-יוונית אפסניה, והיא משמשת במשמעות התחום כולו (ומכאן אגף האפסנאות בצה"ל בזמנו), וכן שם המקום שבו מתבצעת הפעילות הקשורה בכך.
< הקודם ... 6 7 8 9 10  ... הבא >