שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
76
יוסף גרודינסקי שואל/ת: מהי המשמעות של צורת הבינוני במשקל מפועל (בניין פוּעל): "דירה משופצת" = דירה ששיפצו אותה; - "טלפון מנותק", טלפון ש(כבר) נותק; מול: "חולה מנותח" = חולה שעובר ניתוח, כלומר, הוא (עדיין) לא נותח; "חוב משולם" = חוב שמשלמים אותו, למשל, בתשלומים - כלומר, הוא (עדיין) לא שולם. איך דובר עברית יכול לדעת באילו פעלים צורת מפועל מבטאת מצב שאחרי הפעולה, ובאילו פעלים צורת מפועל מבטאת תהליך?
רוביק עונה:
המכנה המשותף של בניין פוּעל בעבר, בינוני ועתיד הוא הסבילות: מישהו ביצע או מבצע (או יבצע) פעולה על מישהו או משהו אחר. את סוגיית ההמשכיות או המוחלטות ניתן להבין על פי ההקשר. אגב, בדוגמת 'מנותח' שתי האפשרויות תקפות: או שהוא עובר ניתוח ברגע זה, או שכבר הסתיים הניתוח.
77
צביה ברון שואל/ת: למה שמות עצם של משפחה כגון אמא, אבא, סבא וסבתא נגמרים באות אלף? הרי בדרך כלל בעברית מילים שיש להן אות שותקת בסוף נגמרות באות הא?
רוביק עונה:
שמות העצם המסתיימים בא' הם כולם, ללא יוצא מן הכלל, מילים בארמית שנקלטו בעברית. א' בסוף המילה משמשת בארמית כה"א הידיעה ובתפקידים דקדוקיים נוספים. האקדמיה ללשון קבעה כי מילים שונות המסתיימות בא' שמקורן ארמי יסתיימו בה' ויקבלו הגייה מלרעית כדי לשלבן בצורות העבריות, ולכן יש לומר משכנתה, שאילתה ופלוגתה, אך הכלל לא חל על אבא ואמא וכל כמה מילים נוספות.
78
רחמי מור שואל/ת: מתי נוצרה השפה העברית?
רוביק עונה:
אין לדעת מתי בדיוק החלו השבטים שהתנחלו בארץ ישראל לדבר בשפה משלהם, אך ידוע ממקורות רבים שהשפה העברית שימשה כבר במאה ה-12 לפני הספירה. התנ"ך עצמו החל להיווצר ולהיכתב במאה העשירית לפני הספירה, אך חלקים ממנו נוצרו מוקדם יותר, בעיקר השירה הקדומה.
79
נילי לב-רן שואל/ת: אני תוהה איך התפתחו קללות הקשורות לאברי מין, והן נחשבות לנוראיות ביותר, יותר מאשר קללות המתייחסות למראה או למנת המישכל?
רוביק עונה:
קללות נועדו בין היתר לשבור טאבו, להתייחס לעניינים שעליהם אסור לדבר, והם מכילים פוטנציאל לאסון או לעונש נורא. תחום המין הוא מאז ומתמיד, עוד מימי אדם הראשון, תחום הטאבו החמור ביותר, לצד המוות, שגם לגביו יש מגוון קללות. חשיפת איברים מיניים בקללות ובגידופים מפשיטה באופן מטאפורי את האדם ומביישת אותו באופן הקשה ביותר. כמו כן מתייחסות קללות רבות לטאבו החמור של גילוי עריות. לעומת זאת לומר לאדם 'יה מכוער' או 'אידיוט' נועדה לפגוע בו, אך אין בה פגיעה בטאבו חמור.
80
חכעג שואל/ת: האם הצברים בהתחלה של העברית הישראלית הגו כל ה' או רק חלק? באילו שנים הפסיקו להגות ה' לגמרי? מה הסיבות לבליעת ה'? לדעתי אחרי שהפסיקו להתאמץ ולהגות כל ה', ההגייה של ה' נשמעה גבוהה או רשמית ולכן בימינו רוב האנשים בולעים אותה גם אם רוצים להגות אותה. מה דעתך?
רוביק עונה:
ה' וא' הם עיצורים קרובים, העיצורים הגרוניים, לצד הצמד ע'-ח' שהם העיצורים הלועיים. מאז ימי קדם עיצורים אלה נוטים להתחלף זה בזה, כמו בצמד המילים איכן-היכן, צמדי מילים כמו הוי/אוי, צמדי אקטלה/הקטלה בהשפעה ארמית ועוד. גם היעלמות מלאה של ה' מוכרת מספרות ימי קדם, כמו בצורה יודה במקום יהודה במגילות ים המלח. תופעת ה' ההופכת לא' בלשון הדיבור קרויה ריכוך, והיא קשורה לעצלות הטבעית של הדוברים וזאת לא רק בעברית. בעברית הישראלית התופעה מתעצמת, וקשורה להיעלמות של עיצורים נוספים הדורשים מאמץ יתר. מדובר בתהליך ארוך שנים, ובינתיים חד-כיווני. לא נראה שמי שאומר 'הלכתי' בה' מודגשת נחשב כבעל שפה גבוהה, אבל התרגלנו כבר לריכוך הה' ולכן 'אלכתי' לא נשמע לנו כצרימה או כשיבוש. בכמה מילים הצורה בא' נחשבת נמוכה או דיבורית יותר, כמו מדהים-מדאים, מהמם-מאמם ועוד.
81
תלמידה שואל/ת: אם השורש של הרצאה הוא רצה (רצי), למה יש א' במילה. כך גם מחאה וכד'.
רוביק עונה:
בגזרת נחי ל"ה (או ל"וי) ניתן ליצור בבניין הפעיל שני דפוסים של שם פעולה במימוש ל' הפועל: בי' ובא'. לפעמים השוני מעיד על משמעות שונה: הלוויה מול הלוואה, שניהם מן השורש לו"ה. שתי החלופות מצויות כבר בתלמוד, וקשה להצביע על שיטה קבועה מתי הסיומת היא –אה, ומתי –יה. מחאה אינה שם פעולה בדפוס הרגיל, אך חילופי ה/א תקפים גם כאן.
82
אריה נימקובסקי שואל/ת: מהם הכללים שקובעים מתי צריך להופיע דגש ב-'ך' סופית - כמו במקרים הבאים בתנ"ך: "בְּכָל יוֹם אֲבָרְכֶךָּ וַאֲהַלְלָה שִׁמְךָ לְעוֹלָם וָעֶד" (תהלים קמה ב), "יִשְׁלַח עֶזְרְךָ מִקֹּדֶשׁ וּמִצִּיּוֹן יִסְעָדֶךָּ" (תהלים כ, ג). זאת במיועד לאור העובדה שבפסוקים סמוכים זה לא קורה, למשל: "דּוֹר לְדוֹר יְשַׁבַּח מַעֲשֶׂיךָ וּגְבוּרֹתֶיךָ יַגִּידוּ" (תהלים קמה ד), "נְרַנְּנָה בִּישׁוּעָתֶךָ וּבְשֵׁם אֱ-לֹהֵינוּ נִדְגֹּל יְמַלֵּא ה' כָּל מִשְׁאֲלוֹתֶיךָ" (תהלים כ ו).
רוביק עונה:
כ' סופית מקבלת בדרך כלל דגש כאשר היא צורת הפסק מושאית (כלומר, מופיעה בסוף פסוק) של פועל בעתיד-נוכח. בצורה שלפנינו רק יִסְעָדֶךָּ עונה לתנאים האלה. בכל יתר הסיומות כ' הסופית היא סיומת קניין של שם עצם. כאשר הפועל אינו בצורת הפסק לא יבוא דגש. וכך נמצא את הפסוק "יברְכְךָ ה' וישמְרֶךָ" בספר במדבר, וכאן בשני המקרים אין דגש למרות שמדובר בצורת הפסק ב'וישמרך'. לעומת זאת בספר איוב מופיעה פעמיים צורת ההפסק יְבַרְכֶךָּ, במשלי הצורה ישמרֶךָּ, וכך במקומות נוספים שבהן מופיע דגש בך' בצורת ההפסק.
83
רוברט שואל/ת: איך קובעים את ההגייה הנכונה של ראשי תיבות? לדוגמה למה מבטאים את צה״ל tsa-hal ולא tsa-hel , tse-hel או tse-hal ? יש כללים להיגוי או שהממציא קובע?
רוביק עונה:
ברירת המחדל בראשי תיבות עבריים היא תנועת a. כאשר אין סיבה אחרת ראשי התיבות יהיו אל"ם, חזל"ש, מפכ"ל וכדומה. הכלל משתנה כאשר ראשי התיבות מזכירים מילה הקיימת בעברית כמו פֶסַ"ח (פינוי, סעד, חללים), עֶלֶ"ם (עמותה לנוער במצבי סיכון), או כאשר אחת האותיות היא אם קריאה: חיד"א: חיים יוסף דוד אזולאי, מעו"ף: מכשירים עתידיים ופיננסים.
84
גטלי גולי שואל/ת: למה הרבה מילים ארוכות הן לא בעברית?
רוביק עונה:
העברית היא שפה הבנויה על קיצור והידוק. יש לכך שתי סיבות. האחת, שבעברית חלק גדול מן התנועות (פתח, סגול וכדומה) אינן מלוות באות נוספת (אם קריאה), בניגוד לשפות לטיניות ואחרות. השנייה, שחלק גדול מן המילים בעברית הן על פי שיטת השורש והמשקל, המאפשרת יצירת מילים קצרות, בעוד בשפות אחרות נהוגה שיטה של הדבקת רכיבים של המילה בזה אחר זה, וכך נולדת המילים הארוכות. למשל, המילה האנגלית organization - 12 אותיות – מקבילה למילה העברית ארגון – 5 אותיות. הסיומת ization- הנוספת לבסיס organ מתמצית בעברית בהכנסת השורש ארג"ן למשקל המתאים, כך שנוספת רק אות אחת לבסיס. לכן מילים לועזיות שנכנסו לעברית ארוכות. זה נכון גם ביחס למילים עבריות הלקוחות משפות זרות שנטמעו בשפה, כמו 'אנדרלמוסיה' או 'אחשדרפן'.
85
רונית שואל/ת: האם נכון להגדיר את השורשים המרובעים תזמ"נ, תדל"ק, תשא"ל ודומיהם כשורשים תנייניים, על אף ששם עצם לא תיווך בינם לבין השורשים המשולשים?
רוביק עונה:
קיימות שתי קבוצות עיקריות של שורשים תנייניים. שורשים תנייניים גזורי שם (כמו למַסְפֵר משם העצם מספר ששורשו ספ"ר וכדומה), ושורשים תנייניים שאינם גזורי שם, הבנויים על אות תחילית, בדרך כלל ת' הנוספת לשורש ראשוני (תגמ"ל, תפע"ל), תוספת ש' (שכלל, שחרר), הכפלת האות האחרונה (שרטט, תכנן) ועוד.
86
גילה אהרונוביץ שואל/ת: האם נכונות הצורות נִטַּח, נִטְּחוּ וכו' (שורש טו"ח על דרך חסרי פ"נ, בניין נפעל)?
רוביק עונה:
במקורות נמצאת הצורה הנדירה נִטּוֹחַ הקשור לכיסוי והסתרה, מן השורש טו"ח. הצורה נִתָּךְ מקובלת ומוכרת כשמדובר בגשם שוטף, למשל, והיא מן השורש נת"ך.
87
שלמה שואל/ת: אם בוחנים את השווא תחת ל' במילה מַלְכְּכֶם לפי הכלל שהראשון מבין שני שוואים צמודים הוא נח, הרי זה נח. אבל אם משווים לצורת היסוד מֶלֶךְ הרי זה שווא נע. מי מהמבחנים שגוי?
רוביק עונה:
שוואים נחים או נעים נקבעים באופן קטגורי על פי מיקומם בהברה. שווא הסוגר הברה הוא נח, שווא הפותח הברה הוא נע. בקבוצה מובחנת של מקרים אין לנו אפשרות לקבוע בוודאות האם השווא פותח או סוגר את ההברה, כמו מַלְכֵי ודַרְכֵי, וזאת בהשפעת התנועה הארוכה באות האמצעים בצורת הרבים: מלָכים=מלכי, דרָכים, דרכי, וכך נולד השווא המרחף. זה אינו המצב ב'מַלְכְּכֶם', הנגזר מצורת היחיד, ובו שני שוואים: נח הסוגר הברה, ואחריו נע הפותח הברה חדשה.
88
גיורא שנר שואל/ת: מדוע אתה משתמש בתשובות לשאלות במשקלים בשורש קט"ל– מקטל, מקטלה – ולא בשורש פע"ל -מפעל, מפעלה.
רוביק עונה:
השורש קט"ל אינו השורש הנחמד ביותר בעברית, אך הוא נבחר מאחר ששלושת העיצורים שבו אינן כפופים לשינויים כלשהם בתהליך נטיית הפועל או שם העצם (כמו הגרוניות או אותיות בג"דג כפ"ת), וגם אינם אחת מהאותיות הנוספות לשורש ליצירת פועל או שם, אותיות האמנתי"ו. השורש פע"ל מכיל גם פ' המשנה את הגייתה לרפה ודגושה, וגם ע' גרונית, ולכן אי אפשר להציג אותו כמודל מושלם למשקלים ולבניינים.
89
יעקב ויזל שואל/ת: מתי מופיעה המלה היא במקרא בכתיב הוא, ומדוע?
רוביק עונה:
המילה היא בקרי, מופיעה בכתיב הִוא מאות פעמים במקרא, כולן בחמישה החומשים. בכל אלה מדובר בכינוי גוף המתייחס לשם עצם נקבי, והחיריק נועד להתאים את הקריאה להקשר המשפט. מדוע נקבע הכתיב הוא מלכתחילה היא שאלה הנעוצה בשלבים קדומים מאוד של המסורת המקראית, ויתכן שאינו אלא טעות סופרים או מסורת קדומה שערבבה בין המינים בכינויי הגוף.
90
אבי רביב שואל/ת: מה הסיבה שהעברית יוצרת הבדל בין זכר ונקבה בנטיית מילים כגון יְלָדָיו/יַלְדותיו? גם במשקלים אחרים התנהגות צורת הזכר שונה מצורת הנקבה, כגון: 'משרָדיו' לעומת 'משפְחותיו'. לשם מה ליצור הבדל בין זכר רבים לנקבה רבות?
רוביק עונה:
הסיבה נעוצה בחוק החיטוף. ככל שהברה מתרחקת מן הטעם היא נוטה בעברית להיחטף. במילה יֶלֶד בצורת הרבים י' נחטפת: יְלָדים, והנטיות בהתאם: יְלָדָיו. גם בצורה יְלָדות הי' נחטפת, אך בנטייה המילה מתארכת, ל' מקבלת שווא (המוגדר כאן שווא מרחף). מאחר שבעברית אין שני שוואים נעים באים בזה אחר זה, י' זוכה לתנועה: יַלְדותיו, התואמת את צורת היחיד, ילדה. במילה משרָדָיו ר' קרובה לטעם ולכן אינה נחטפת, אך היא תיחטף בסמיכות: משְרְדי, כיוון שהסמיכות יוצרת יחידה אחת והמילה הראשונה (הנסמך) מתרחקת מהטעם. לעומתה במילה משפָחָה יש התרחקות של ההברה פָ מן הטעם, ולכן היא נחטפת: משפְחותיו.
< הקודם ... 6 7 8 9 10  ... הבא >