שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
91
יאיר שואל/ת: מה מקור צמד האותיות קצ המופיעות בהקשרים דומים ופחות במילים כגון קצה, קצב, קצר, קצת, קצץ, קץ, קיץ ועוד, כולם או חלקם מלמדים על משהו הקצוב פיזית או קצוב בזמן.
רוביק עונה:
ככל הנראה המשותף בין השורשים האלה אינו מקרי. שיטת השורשים התפתחה בימים שקדמו להופעת העברית, ועל פי אחת התיאוריות היא נבנתה בעיקרה על שורשים בני שני עיצורים. עם הזמן השפה נדרשה לשורשים נוספים ולרבים מהשורשים נוסף עיצור שלישי. התיאוריה שנויה במחלוקת ורחוקה מלהסביר את כל תופעות השפות השמיות, אבל יש לה היגיון במקרים מסוימים, כמו אלה המוצגים בשאלה. אכן לרוב השורשים הפותחים באותיות קצ קשר לקיצוץ וקיצוב, ואליהם אפשר להוסיף את שורשי ג"ז: גזז, גזם, גזר וכדומה. העיצורים ג-ז הם ריכוך של העיצורים ק-צ.
92
אסף שומר שואל/ת: מיהם השורשים בעברית אשר מסתדרים לשונית והגיונית בכל אחד משבעת הבניינים בעברית?
רוביק עונה:
יש לא מעט שורשים כאלה. חלקם היו פעילים בעבר בכל השבעה אך חלק מהשימושים התיישנו. בין השורשים הפעילים היום בכל שבעת הבניינים אפשר למצוא את אכ"ל, אמ"ן, בד"ל, בט"ח, בט"ל, בנ"ה, גד"ל, גד"ר, גנ"ב, דמ"ה, הל"ך, חז"ק, חר"ב, חש"ב, יד"ע, יל"ד, כנ"ס, כת"ב, נת"ק, סד"ר, סכ"ם, פח"ת, פנ"ה, פק"ד, פש"ט, קד"ש, קש"ה, רצ"ה, שכ"ן ועוד.
93
שמחה ליברמן שואל/ת: האם ו"ו ההיפוך היא תופעה ייחודית של העברית המקראית, או שהיא קיימת גם בשפות שמיות אחרות?
רוביק עונה:
התשובה נחלקת לשתיים. תוספת ו' לפני צורות פועל שונות אופיינית לעברית המקראית, ואינה מוכרת בשפות אחרות. ואולם, המונח ו' ההיפוך הוא מטעה. ו' אינה הופכת עתיד לעבר ולהיפך, אלא מבחינה בין מצבי זמן שונים על פי תפיסת זמן השונה מזו המקובלת היום בעברית. למצבי זמן אלה יש מקבילות קרובות בשפות שמיות נוספות, אך אותם אנו מזהים באמצעים שונים, ולא באמצעות ו' לפני הפועל.
94
דוד שואל/ת: האם 'הוי' הוא צורת ההווה של היה? לדוגמה "הוי מקבל כל אדם בסבר פנים יפות", "הנה יד ה' הויה במקנך".
רוביק עונה:
חילופי י'/ו/ בגזרת נחי לו"י הם מטבעה של הגזרה. כך גם חילופי הווה-היה וכדומה. הווי במקרה זה היא צורת ציווי, המקבילה ל'הֱיֶה' ואפשר לראות בה השפעה ארמית.
95
עופר שואל/ת: שמתי לב שהרבה שורשים מרובעים מקורם במילים אחרות כמו השורש טלפ"נ, הלחם בסיסים כמו השורש אלח"ש או צירוף של תחיליות לשורש שכבר קיים ויצירת שורש חדש, כמו למשל השורשים אבח"נ, מרכ"ז, תחק"ר. הדוגמא הנגדית היחידה שהצלחתי לחשוב עליה היא שורשים כמו גלג"ל או דרד"ר. מה מקור השורשים המרובעים?
רוביק עונה:
שאלה נכבדה, שלא אוכל להשיב עליה בפירוט הרצוי אלא בהכללה: יש כמה וכמה תהליכים של יצירת שורשים מרובעים, כגון הכפלה של שורש דו-עיצורי (גלגל), הכפלת ל' הפועל (שכלל), תוספת אות תחילית (תפקד) או סופית וכדומה. קבוצה נכבדה של שורשים קרויה גזורי שם, והיא כוללת גם שורשים תלת-עיצוריים או דו-עיצוריים. ואידך זיל גמור בספרי הדקדוק ותורת הצורות.
96
דני ב שואל/ת: מהיכן זחלה האות א' לקדמת המילים 'אכשרה', 'אחזקה', 'אזכרה', 'אשכבה', וכ'ו?
רוביק עונה:
משקל אפעלה מתממש בשורשים לא מעטים בעברית החדשה בעקבות גילויים שלו בתלמוד: אזהרה, אבטלה, אבדלה ועוד. צורות אלה נחשבות ארמיזמים: השפעה של הצורות הארמית על העברית בתקופת לשון חכמים. מבחינת המשמעות, בדרך כלל השימוש במשקל הפעלה מדגיש את הפעולה, ומשקל אפעלה – את תוצאת הפעולה. תוצאת פעולת ההזהרה היא אזהרה, האירוע המשמש להזכרה הוא אזכרה, וכדומה.
97
אלעד שואל/ת: בקינת דוד מופיע הצירוף: "הרי בגלבוע, אל טל ואל מטר". למה "הרי בגלבוע" ולא "הרי הגלבוע" או "הרים בגלבוע"?
רוביק עונה:
במקרא יש כמה וכמה מקרים שבהם מופיעה מילת יחס בסמיכות, בין הנסמך לסומך: "גמולֵי מחלב עתיקֵי משדיים" (ישעיהו כח 9), "יושבֵי על מידין והולכֵי על דרך שיחו" (שופטים ה 11), וכן הפסוק המפורסם מישעיהו ה 11: "הוי משכימֵי בבוקר שֵכר ירדופו, מאחרֵי בנשף יין ידליקם". שבט הצופים נקרא באותה מטבע "שבט משוטטי בכרמל". המפרש האשכנזי בן המאה ה-13 אברהם בן עזריאל טען שזו אינה סמיכות, אלא צורה קדומה של ריבוי. היום מקובל לראות בצירופים האלה סמיכות, במעין צורת כלאיים.
98
הרווי באק שואל/ת: למה השורש רק"ן נוטה בנטיית 'פולל', המשמשת בדרך כלל רק כחלופה אפשרית לבניין פיעל במקרה של שורשים מגזרה עו"י וע"ע?
רוביק עונה:
לשורש רי"ק נוצרו שני שורשים תנייניים, כאשר לעיצורי השורש ר-ק נוספה נ' מסיימת, בהשפעת שם התואר 'ריקן'. שורש תנייני אחד הוא רק"ן, ובתלמוד הוא מופיע בצורת פיעל רגילה – רִקֵּן. שורש תנייני נוסף שומר על התנועה שבין ר-ק, המתקיימת גם ב'רֵיקן', וכך נוצר בתלמוד השורש רוק"ן.
99
ירחמיאל שואל/ת: שערה, שערות ושיער. יש גם צורה ליחיד, גם לרבים וגם ל-non countable (בלתי ספיר). האם יש עוד שמות עצם בעברית שיש להם את שלוש הצורות?
רוביק עונה:
'שיער' אינו שם עצם בלתי ספיר אלא שם קיבוצי, כמו צאן, אוכלוסייה ועוד. קיומם של שלושה שמות עצם זה לצד המציינים יחיד, רבים ושם קיבוצי נפוץ מאוד: איש/ אנשים/ קהל או ציבור; פר/ פרים/ בקר. מקרה השיער מיוחד מאחר ששלוש המילים הן מאותו שורש.
100
רונית שואל/ת: בשורשים תכנ"ן, אשר"ר יש כפילות של ל' הפועל. מה המשמעות של כפילות זו?
רוביק עונה:
השורשים התלת-עיצוריים זכו כבר בטקסטים קדומים להרחבות מסוגים שונים ובתהליכי הרחבה מגוונים. ההרחבה אפשרה ליצור שורש חדש (תנייני או משני), שהוראתו מתייחסת לשורש התלת עיצורי (הקרוי גם בהקשר זה ראשוני), ומוסיפה לו רכיב משמעות כלשהו. התוספות באות בדרך כלל בראשית המילה או בסופה. אחת מדרכי ההרחבה היא הכפלה של ל' הפועל. דרך זו מוכרת כבר בלשון חז"ל, כגון בשורש שרט"ט, הרחבה של שר"ט. אין מכנה משותף מובהק להרחבה הזו, שאינה נפוצה, אך ניתן למצוא בחלק מהמקרים יסודות מחזקים, המציגים היבט מערכתי. תכנן: יצר באופן יזום ומודע תוכנית כלשהי. אשרר – נתן אישור מחוזק למה שאושר באופן חזק פחות בעבר, למשל: הסכמה בעל פה שאושררה באמצעות חוזה בכתב. דוגמאות נוספות המייצגות עוד רכיבים סמנטיים: שלט"ט: הפעיל שלט רחוק. פקס"ס: הפעיל פקס. דבר"ר: ניסח התבטאויות של אנשי צבא או פוליטיקה באופן שיתאימו לאינטרסים של הדובר. במקרה של צחק"ק ההכפלה דווקא מקטינה ומעדנת.
101
יעל שואל/ת: מתי התחילו להשתמש בשין במקום סמך? מדוע לא הסתפקו רק בסמך?
רוביק עונה:
בעברית הקדומה יש למעשה 23 עיצורים ולא 22 כמספר האותיות, כאשר לכל עיצור הגייה שונה. על פי המחקר ההשוואתי ש' שמאלית אינה זהה בהגייתה לס', אף כי יש ביניהן קירבה רבה, ויעידו על כך חילופי ש-ס בין המקרא והתלמוד. מאחר שיש גם קרבה פונטית בין ש' שמאלית לימנית, כפי שמעיד בין היתר סיפור שיבולת-סיבולת של בני אפרים, זכתה האות ש' לשני מימושים, ובכך נפתר החוסר באות ה-23.
102
דניאל זהבי שואל/ת: חבלי ארץ רבים ויפים יש לנו. השומרון, הנגב, הגולן, השפלה, הגליל, הערבה, ואפילו מישור החוף. רק יהודה יושב לו בצד, מיובש, בלי ה' הידיעה. למה?
רוביק עונה:
ה' הידיעה נועדה במקרים אלה להציג אזור גאוגרפי כיחיד, להפוך אותו למעין שם פרטי. 'ערבה' היא שם כללי, 'הערבה' היא אזור ספציפי. כאשר שם האזור הוא שם פרטי ממילא הה' מיותרת, ולכן חבל יהודה, חבל בנימין וגם חבל עזה אינם נזקקים ליידוע. יש לעיקרון זה כמה יוצאים מהכלל, בעיקר ביחס להרים ונהרות: הירדן, הירקון, החרמון וכדומה, אך הכלל חל על שמות אנשים או ערים.
103
ג'זאל איברהים שואל/ת: האם ו"ו החיבור לפני מילת קישור או מלת חיבור אחרת במשפט מחובר משנה את המשמעות הלוגית שלו? לדוגמה: 'ולכן'?
רוביק עונה:
במקרים מסוג זה, והם אכן רבים מאוד, ו' החיבור אינה משמשת בתפקידה המסורתי והוא חיבור בין רכיבי המשפט, אלא לצורך הדגשה. זה חל לא רק על מילות יחס, אלא גם על חלקי דיבור רבים אחרים, כגון תארי פועל ('ואז', 'וכאן'), כינויי רמז ('וזה', 'ואלה'), כינויי גוף: "ואני אומר לכם", בפתיחה להכרזה ולפני שמות עצם ("והארץ תשקוט", ראה מגש הכסף). גם במקרא אפשר להצביע על ו' שאינה מחברת ואינה מהפכת אלא מדגישה, כגון "ודוד יפה עיניים". בדומה לאלה יש לשימוש בו' לפני מילת קישור תפקיד מדגיש, אך הוא גם מרמז על חיבור בין שתי טענות. "הייתי רעב, לכן אכלתי" זהה במשמעות ל"הייתי רעב, ולכן אכלתי", אך ו' מדגישה את הקשר בין שתי הטענות.
104
אנה שואל/ת: כאשר ברכתי בפורים מישהו בחג שמח נעניתי שפורים אינו חג, בדומה לחנוכה, ל"ג בעומר וכדומה, שאינם מוזכרים בתורה, ויש לומר: פורים שמח בלבד. באתרים הרשמיים של משרד החוץ, משרד החינוך ועיריית תל אביב וכו' מגדירים אותו כחג. ומה על כל השירים שגדלנו עליהם: חג פורים חג פורים חג שמח לילדים וכו׳? הרי לא ייתכן שכך השתרשה לה טעות שכזאת!
רוביק עונה:
אין כאן טעות אלא הבחנה תרבותית. 'חג' בהוראתו הדתית אכן אינו כולל את פורים או חנוכה, וזכותו של אדם דתי לדבוק בהבחנה הזו. 'חג' בהוראתו הכללית הוא יום שמחה קבוע שאותו מציינים כל שנה במסיבות ומאכלים. בתרבות העברית-ישראלית היטשטש ולמעשה נעלם הבידול, ואנחנו רואים בחנוכה ובפורים חגים לכל דבר, מכאן השירים וההגדרות הרשמיות. אין כל סיבה לראות בכך 'טעות'.
105
ליאור דגן שואל/ת: פיזיקה או פיסיקה? איך לומר ואיך לכתוב? ואיך זה בכלל שיש שתי אפשרויות?
רוביק עונה:
שתי הצורות נהוגות בדומה לצורות המקבילות 'מוזיקה' ו'מוסיקה'. מוסיקה ופיסיקה היא דרך ההגייה היוונית, שגם השפיעה על הערבית ודרכה אל העברית; פיזיקה היא הדרך הלטינית הנהוגה בשפות אירופה, שיצרה את בסיס ההגייה העכשווית. השימוש ב'פיסיקה' נעלם כמעט לגמרי, וטוב שכך.
< הקודם ... 6 7 8 9 10  ... הבא >