שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
106
יוסף דורי שואל/ת: כיצד אפשר להסביר שגיאות דקדוק בתנ"ך ובכתבי המסורת? לדוגמה, המילה לך בנקבה כשהיא מתייחסת לזכר: ספר דברים לג 29: "אַשְׁרֶיךָ יִשְׂרָאֵל מִי כָמוֹךָ, עַם נוֹשַׁע בַּיהוָה, מָגֵן עֶזְרֶךָ, וַאֲשֶׁר-חֶרֶב גַּאֲוָתֶךָ; וְיִכָּחֲשׁוּ אֹיְבֶיךָ לָךְ, וְאַתָּה עַל-בָּמוֹתֵימוֹ תִדְרֹךְ". מתוך סידור התפילה: "הַנְּשָׁמָה לָךְ וְהַגּוּף פָּעֳלָךְ. צוּר אֲשֶׁר אֵין דּומֶה לָךְ. מִי יִדְמֶה לָּךְ, וּמִי יִשְׁוֶה לָּךְ, וּמִי יַעֲרָךְ לָךְ, הָאֵל הַגָּדוֹל הַגִּבּוֹר וְהַנּוֹרָא אֵל עֶלְיוֹן, קוֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ" (מתוך נשמת כל חי).
רוביק עונה:
בהופעות הרבות של 'לָךְ' המתייחסות לזכר אין מדובר בשגיאת דקדוק אלא בסיומת הקניין –ך כשהיא צמודה למילות יחס, המופיעה בתנ"ך לעיתים קרובות בהגייה ובניקוד –ָך גם לגבי זכר. כך אומר ירמיהו לאלוהים: "משפטים אדבר אותָך". בספר דברים נכתב: "כִּי אֵל קַנָּא ה' אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ, פֶּן־יֶחֱרֶה אַף־ה' אֱלֹהֶיךָ בָּךְ, וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָֽה". סיומות הקניין (בקרבך) והמושא (והשמידך) בזכר, סיומת היחס ב' – בצורה הנחשבת נקבה. התופעה מעידה על נוהגים קדומים של השפה שבהם ההבחנות בין זכר ונקבה לא היו קשיחות כמו בימינו.
107
יהודה נויפלד שואל/ת: מה הסיבה לתופעה שמצאתי בתפילה שכתוב בה: "יֵין טוב". אנחנו רגילים לצורה הזאת בנסמך כמו למשל יֵין הגליל. כמו כן בפרשת השבוע תצא מופיע "על- דְבַר אשר לא קידמו אתכם בלחם ובמים". מה ההסבר לכך?
רוביק עונה:
במקורות יש גילויים רבים הסותרים את חוקי הדקדוק המוכרים לנו. הדקדוק העברי המשמש אותנו נוסח רק במאה העשירית, ועד אז השפה התפתחה באמצעות מסורות וכללים אינטואיטיביים, מעין דקדוק טבעי. הדבר בולט בצורות סמיכות רבות, ובעוד מאות רבות של גילויים הנראים לנו היום לא נורמטיביים, כולל שימוש שגוי לכאורה בחוקי זכר ונקבה ועוד. יש להוסיף לכך שלמבנה הסמיכות שימושים רבים, ולא רק שימושי קניין. בדוגמה בפרשת תצא אפשר לראות קשר סמיכות בין 'דבר' לבין הפסוקית הבאה אחריה. מהו ה'דבר'? 'שלא קידמו אתכם בלחם ובמים'.
108
אמוץ זרטל שואל/ת: מתי החלו להשתמש במילה אמא במקום השם, ולמה?
רוביק עונה:
השימוש מוכר כבר מימי התלמוד. למשל במסכת סוכה (כח ב): "קטן שאינו צריך לאמו. היכי דמי [כיצד הוא] קטן שאינו צריך לאמו? - אמרי דבי רבי ינאי: כל שנפנה ואין אמו מקנחתו; רבי שמעון בן לקיש: כל שנעור משנתו ואינו קורא אמא [אמא] - גדולים נמי קרו [גם כן קראו]!" לפי הסיפור הזה, הנכון גם היום, עבור הילד אמו היא הדבר המובן מאליו, הבלתי נפרד ממנו, ואם יקרא לה בשמה הפרטי היא אחת מני רבות. עם זאת בקיבוצים של פעם נהגו הילדים לקרוא לאמם ולאביהם בשם הפרטי, אולי עקב שיטת הלינה ואולי מסיבות אידיאולוגיות.
109
גיבלי שואל/ת: זמן רב אני תוהה. השפה שנוצרה עם אוצר מלים עצום ורב (תנ"ך, אנגלית, רוסית וכו') עם מלים נרדפות ניבים ובטויים הייתה מצומצמת לשכבה מאד קטנה. רוב העם היו פלאחים. איך זה מסתדר?
רוביק עונה:
יש להפריד בין התקופות. שפת התנ"ך היא שפה ספרותית גבוהה. אפשר להניח שחלק לא קטן מן העם בתקופת התנ"ך לא הבין אותה, ובאותה נשימה לטעון שהיא היתה מבוססת על שפת הדיבור באותם ימים, אבל שדרגה אותה. העברית החדשה היא שפת כל הציבור והיא אכן מושפעת מכיוונים רבים, אבל הציבור הישראלי הוא אורייני, יודע קרוא וכתוב וזוכה להשכלה כך שאין לתמוה על כך שהשפה משמשת את הכלל.
110
חנה שואל/ת: מאיפה הגיעה הגיית הרי''ש הישראלית? לפי ההיגיון שלי היינו אמורים לגלגל אותה על קצה הלשון כמו בארצות ערב ומזרח אירופה, שמשם רובינו הגענו.
רוביק עונה:
האופנה של גלגול הריש אינה מורשת של עדה מסוימת אלא אופנה של ייפוי הלשון שהיתה רווחת עד שנות השבעים, אף כי יתכן שהתבססה על הגיות שונות של ר'. ר' היא עיצור שיש לו דרכי הגייה רבות בשפות שונות. הנטייה בין דוברי העברית להעדיף הגאים הדורשים פחות מאמץ דנה גם את הריש המתגלגלת לכיליון.
111
דודי שואל/ת: מדוע אנו מוצאים באקרוסטיכון במגילת איכה שהאותיות פ' ו- ע' מתחלפות?
רוביק עונה:
הסדר האלפביתי בין הפסוקים המתחילים בע' ופ' מופר בפרקים ב, ג וד. ההחלפה הזו מקובלת במסורות שונות ובאקרוסטיכונים שאינם בספר איכה, לפעמים כדי להציג סדר הגיוני. גם המדרש התייחס לעניין. רבי יוחנן אמר: "בשביל מה הקדים פ"א לעי"ן? בשביל שאמרו בפיהם מה שלא ראו בעיניהם".
112
לו רוי אורלינה שואל/ת: למה הרוסים לא משתמשים ב'ה' הידיעה?
רוביק עונה:
הסיבה פשוטה: בשפות הסלביות ה' הידיעה אינה קיימת, ומושג היידוע אינן מתממש, או שהוא מושג באמצעים שונים על פי ההקשר.
113
רבקה שואל/ת: בבנין פיעל, כאשר ע' הפועל הוא א' או ר', לפעמים מבטאים את פ' בפועל עם חיריק, ולפעמים עם צירה. מה הסיבה לשינוי ולגיוון ומהו הנכון מביניהם?
רוביק עונה:
הגיוון קיים רק בעיצורים ח' ע' וה' וזאת על פי מסורות הקריאה, ולעיתים שתי האפשרויות מקובלות. במקרים של א' ור' הדרך הבלעדית היא בצירה: תֵארנו, פֵרקנו וכדומה.
114
חי שואל/ת: שָליש הוא מעין קצין ניהול, אולם בשירת הים כתוב שמבחר שלישיו של פרעה טובעו בים סוף, כלומר ג'ובניקים הם לא היו, כיצד נוצר הפער?
רוביק עונה:
אכן, השליש המקראי הוא מפקד צבא המשתתף בפעולות הלחימה, והשליש של ימינו הוא ג'ובניק. המשותף להם הוא ששניהם קצינים. בקביעת הדרגות והתפקידים במילון הצבאי הישראלי נטו המחדשים להסתמך על המקורות, ובעיקר על התנ"ך. מאחר שנדרשה מילה מיוחדת לקצין המטה, אומצה המילה שָליש, שאף הוא היה כאמור קצין.
115
מושיקו שואל/ת: קראתי את הדיון של ועד הלשון על המבטא, וגם את המאמר של בן יהודה על הנושא, ובשני המקומות לא כתוב שצריך לבטא אל״ף. כתוב רק שצריך להבחין בינה ובין עי״ן. האם הם לא ידעו שלאל״ף יש צליל מיוחד והיא לא סתם תנועה? זה מה שאנשים בימינו חושבים (לכן לדוגמה אומרים שהוגים עי״ן וה״א כמו אל״ף כשלמעשה לא מבטאים כלום). האם כך חשבו גם ועד הלשון ובן יהודה? אני מניח שהם כן ידעו. אז למה הם לא כתבו על זה?
רוביק עונה:
המצב שבו א' איבדה את העיצוריות שלה הוא תהליך מתגלגל, שיש לו אמנם שורשים בהגיית הלשונות האירופיות, אבל הוא אינו תואם את ההגייה הספרדית. סביר להניח שההבחנה בין ע' וא' נתפסה אצל אנשי ועד הלשון כהבחנה עיצורית ולא בין עיצור ללא עיצור, מונח שלא היה קיים אז בתודעת מחדשי השפה, והדבר היה מובן מאליו ואינו דורש הדגשה. הם גם הקשיבו לדרך ההגייה המזרחית ואימצו אותה, ובה א' שומרת על העיצוריות הברורה, אז כמו היום.
116
מורן שואל/ת: האם יש ספר שמיועד לקהל הנרחב שמספר על מקורות של מילים? האם יש אתר אינטרנט? האם אין מה שילמד את הציבור הנרחב מקורות של הרבה מילים פופולריות?
רוביק עונה:
אכן, חסר על מדף המילונים מילון אטימולוגי מקיף ומדעי ועם זאת פופולרי, למרות שבתחום זה יש ידע עצום. המתעניינים יכולים ללמוד הרבה בתחום ממילון אבן שושן, וכן ממילונו של ארנסט קליין הכתוב אנגלית. כמו כן אפשר לשלוח שאלות נקודתיות לאתרים העוסקים בכך, כולל הזירה הלשונית, וכמובן לאקדמיה ללשון.
117
רותי אק שואל/ת: בלשון המקראית אנחנו מוצאים הרבה פעמים את הכפל השורש בצורה של מקור מוחלט + מלה שניה בצורה אחרת. כמו למשל: פָּקֹד יפקוד, שוב אשוב. האם הכפל הזה מופיע גם בשפות אחרות? האם יש לזה מקבילה בשפות הרומי-לאטיניות או בשפות האירופאיות? האם יש מקום שבו המקור המוחלט מופיע לחוד, בלי המילה השנייה מאותו שורש?
רוביק עונה:
המבנה מקור מוחלט+פועל הגזורים מאותו שורש נפוץ מאוד בתנ"ך והוא אחד המאפיינים החשובים של שפת המקרא. הוא קשור בטבורו למבנה הפועל בשפות השמיות, ולא ניתן להשוותו לשפות הודו-אירופיות. יש מקרים בהם מקור מוחלט מופיע לבדו, אך הם מעטים יחסית לדפוס הכפול. למשל, צורת המקור שָמוֹעַ מופיעה 16 פעמים בתנ"ך, אך רק אחת מהן ללא ההכפלה: "שמוע בין אחיכם ושפטתם בצדק" (דברים א16).
118
הילל שואל/ת: שמרתם זה שמר אַתֶּם, שמרת זה שמר אתה. האם שמרתי זה שמר אתי? האם היה פעם גוף "אתי" במקום אני? אינךָ זה אין אתה. האם היה פעם גוף כזה "אכה"?
רוביק עונה:
התשובה נעוצה בתורת הצורות העברית ויחסיה עם שפות שמיות קדומות ולא ניתן להשיב עליה במסגרת הזו כראוי. על קצה המזלג: יש קשר בין כינוי הגוף הפרוד (אני, אתה, אנחנו, אתם) לבין הסיומת של הפועל בעבר, אף כי הוא אינו בעל במתכונת אחיד. כך יש קשר בין החיריק ב'אני' לבין החיריק ב'כתבתי', בין הפתח ב'אתה' והפתח בכתבתָ, בין הסיומת –נו ב'אנו' או 'אנחנו' לבין שמרנו, ובין 'אתם' לבין שמרתם. הסיומת ך' היא סיומת לכינויי מושא וקניין, ואין לה קשר לכינוי הגוף הפרוד.
119
אסף רוזנטל שואל/ת: למרות שהבנתי כי אין לך התנגדות לעיברות של מושגים לועזיים האם לדעתך נכון להטות המושגים על פי חוקי העברית - אינפורמציות, סיטואציות וכו׳?
רוביק עונה:
זה לא רק נכון אלא גם הכרחי. כאשר מילה שאולה מתאזרחת בעברית, ויש אלפים כאלה, אנו חייבים להוסיף לה צורנים עבריים ולהטות אותה על דרך העברית אחרת אין כל דרך להשתמש בה. אם 'אינפורמציה' נקלטה בעברית ואנחנו נזקקים לצורת הרבים, אין לנו כלי אחר לצורת הרבים, הרי לא נוסף לה סיומת סלאבית, על פי מקור המילה. הדרך הזו קרויה הסגלה (אַדַפְּטָצְיָה בלעז), והיא דרך המלך של השימוש במילים לועזיות בתוך המבנה העברי. כך בתיבה "הפופולריות" שני צורנים לועזיים (פופול+-ָר), ושלושה צורנים עבריים: ה' הידיעה, -ִי כסיומת שם תואר (נסבה), -וּת כסיומת המושג.
120
שמחה ליברמן שואל/ת: למה נֶעֱרָם - נֶעֱרֶמֶת; נֶעֱקָף – נֶעֱקָפֶת; ואילו נַעֲרָץ - נֶעֱרֶצֶת?
רוביק עונה:
נַעֲרָץ היא צורה משנה של נֶעֱרָץ, והיא אכן חריגה בשורשים מגזרת השלמים. היא מופיעה פעם אחת בספר תהלים, ולכן היא משמשת עד היום, אך נֶעֱרָץ היא חלופה לגיטימית.
< הקודם ... 6 7 8 9 10  ... הבא >