שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
106
עופר שואל/ת: שמתי לב שהרבה שורשים מרובעים מקורם במילים אחרות כמו השורש טלפ"נ, הלחם בסיסים כמו השורש אלח"ש או צירוף של תחיליות לשורש שכבר קיים ויצירת שורש חדש, כמו למשל השורשים אבח"נ, מרכ"ז, תחק"ר. הדוגמא הנגדית היחידה שהצלחתי לחשוב עליה היא שורשים כמו גלג"ל או דרד"ר. מה מקור השורשים המרובעים?
רוביק עונה:
שאלה נכבדה, שלא אוכל להשיב עליה בפירוט הרצוי אלא בהכללה: יש כמה וכמה תהליכים של יצירת שורשים מרובעים, כגון הכפלה של שורש דו-עיצורי (גלגל), הכפלת ל' הפועל (שכלל), תוספת אות תחילית (תפקד) או סופית וכדומה. קבוצה נכבדה של שורשים קרויה גזורי שם, והיא כוללת גם שורשים תלת-עיצוריים או דו-עיצוריים. ואידך זיל גמור בספרי הדקדוק ותורת הצורות.
107
דני ב שואל/ת: מהיכן זחלה האות א' לקדמת המילים 'אכשרה', 'אחזקה', 'אזכרה', 'אשכבה', וכ'ו?
רוביק עונה:
משקל אפעלה מתממש בשורשים לא מעטים בעברית החדשה בעקבות גילויים שלו בתלמוד: אזהרה, אבטלה, אבדלה ועוד. צורות אלה נחשבות ארמיזמים: השפעה של הצורות הארמית על העברית בתקופת לשון חכמים. מבחינת המשמעות, בדרך כלל השימוש במשקל הפעלה מדגיש את הפעולה, ומשקל אפעלה – את תוצאת הפעולה. תוצאת פעולת ההזהרה היא אזהרה, האירוע המשמש להזכרה הוא אזכרה, וכדומה.
108
אלעד שואל/ת: בקינת דוד מופיע הצירוף: "הרי בגלבוע, אל טל ואל מטר". למה "הרי בגלבוע" ולא "הרי הגלבוע" או "הרים בגלבוע"?
רוביק עונה:
במקרא יש כמה וכמה מקרים שבהם מופיעה מילת יחס בסמיכות, בין הנסמך לסומך: "גמולֵי מחלב עתיקֵי משדיים" (ישעיהו כח 9), "יושבֵי על מידין והולכֵי על דרך שיחו" (שופטים ה 11), וכן הפסוק המפורסם מישעיהו ה 11: "הוי משכימֵי בבוקר שֵכר ירדופו, מאחרֵי בנשף יין ידליקם". שבט הצופים נקרא באותה מטבע "שבט משוטטי בכרמל". המפרש האשכנזי בן המאה ה-13 אברהם בן עזריאל טען שזו אינה סמיכות, אלא צורה קדומה של ריבוי. היום מקובל לראות בצירופים האלה סמיכות, במעין צורת כלאיים.
109
הרווי באק שואל/ת: למה השורש רק"ן נוטה בנטיית 'פולל', המשמשת בדרך כלל רק כחלופה אפשרית לבניין פיעל במקרה של שורשים מגזרה עו"י וע"ע?
רוביק עונה:
לשורש רי"ק נוצרו שני שורשים תנייניים, כאשר לעיצורי השורש ר-ק נוספה נ' מסיימת, בהשפעת שם התואר 'ריקן'. שורש תנייני אחד הוא רק"ן, ובתלמוד הוא מופיע בצורת פיעל רגילה – רִקֵּן. שורש תנייני נוסף שומר על התנועה שבין ר-ק, המתקיימת גם ב'רֵיקן', וכך נוצר בתלמוד השורש רוק"ן.
110
ירחמיאל שואל/ת: שערה, שערות ושיער. יש גם צורה ליחיד, גם לרבים וגם ל-non countable (בלתי ספיר). האם יש עוד שמות עצם בעברית שיש להם את שלוש הצורות?
רוביק עונה:
'שיער' אינו שם עצם בלתי ספיר אלא שם קיבוצי, כמו צאן, אוכלוסייה ועוד. קיומם של שלושה שמות עצם זה לצד המציינים יחיד, רבים ושם קיבוצי נפוץ מאוד: איש/ אנשים/ קהל או ציבור; פר/ פרים/ בקר. מקרה השיער מיוחד מאחר ששלוש המילים הן מאותו שורש.
111
רונית שואל/ת: בשורשים תכנ"ן, אשר"ר יש כפילות של ל' הפועל. מה המשמעות של כפילות זו?
רוביק עונה:
השורשים התלת-עיצוריים זכו כבר בטקסטים קדומים להרחבות מסוגים שונים ובתהליכי הרחבה מגוונים. ההרחבה אפשרה ליצור שורש חדש (תנייני או משני), שהוראתו מתייחסת לשורש התלת עיצורי (הקרוי גם בהקשר זה ראשוני), ומוסיפה לו רכיב משמעות כלשהו. התוספות באות בדרך כלל בראשית המילה או בסופה. אחת מדרכי ההרחבה היא הכפלה של ל' הפועל. דרך זו מוכרת כבר בלשון חז"ל, כגון בשורש שרט"ט, הרחבה של שר"ט. אין מכנה משותף מובהק להרחבה הזו, שאינה נפוצה, אך ניתן למצוא בחלק מהמקרים יסודות מחזקים, המציגים היבט מערכתי. תכנן: יצר באופן יזום ומודע תוכנית כלשהי. אשרר – נתן אישור מחוזק למה שאושר באופן חזק פחות בעבר, למשל: הסכמה בעל פה שאושררה באמצעות חוזה בכתב. דוגמאות נוספות המייצגות עוד רכיבים סמנטיים: שלט"ט: הפעיל שלט רחוק. פקס"ס: הפעיל פקס. דבר"ר: ניסח התבטאויות של אנשי צבא או פוליטיקה באופן שיתאימו לאינטרסים של הדובר. במקרה של צחק"ק ההכפלה דווקא מקטינה ומעדנת.
112
יעל שואל/ת: מתי התחילו להשתמש בשין במקום סמך? מדוע לא הסתפקו רק בסמך?
רוביק עונה:
בעברית הקדומה יש למעשה 23 עיצורים ולא 22 כמספר האותיות, כאשר לכל עיצור הגייה שונה. על פי המחקר ההשוואתי ש' שמאלית אינה זהה בהגייתה לס', אף כי יש ביניהן קירבה רבה, ויעידו על כך חילופי ש-ס בין המקרא והתלמוד. מאחר שיש גם קרבה פונטית בין ש' שמאלית לימנית, כפי שמעיד בין היתר סיפור שיבולת-סיבולת של בני אפרים, זכתה האות ש' לשני מימושים, ובכך נפתר החוסר באות ה-23.
113
דניאל זהבי שואל/ת: חבלי ארץ רבים ויפים יש לנו. השומרון, הנגב, הגולן, השפלה, הגליל, הערבה, ואפילו מישור החוף. רק יהודה יושב לו בצד, מיובש, בלי ה' הידיעה. למה?
רוביק עונה:
ה' הידיעה נועדה במקרים אלה להציג אזור גאוגרפי כיחיד, להפוך אותו למעין שם פרטי. 'ערבה' היא שם כללי, 'הערבה' היא אזור ספציפי. כאשר שם האזור הוא שם פרטי ממילא הה' מיותרת, ולכן חבל יהודה, חבל בנימין וגם חבל עזה אינם נזקקים ליידוע. יש לעיקרון זה כמה יוצאים מהכלל, בעיקר ביחס להרים ונהרות: הירדן, הירקון, החרמון וכדומה, אך הכלל חל על שמות אנשים או ערים.
114
ג'זאל איברהים שואל/ת: האם ו"ו החיבור לפני מילת קישור או מלת חיבור אחרת במשפט מחובר משנה את המשמעות הלוגית שלו? לדוגמה: 'ולכן'?
רוביק עונה:
במקרים מסוג זה, והם אכן רבים מאוד, ו' החיבור אינה משמשת בתפקידה המסורתי והוא חיבור בין רכיבי המשפט, אלא לצורך הדגשה. זה חל לא רק על מילות יחס, אלא גם על חלקי דיבור רבים אחרים, כגון תארי פועל ('ואז', 'וכאן'), כינויי רמז ('וזה', 'ואלה'), כינויי גוף: "ואני אומר לכם", בפתיחה להכרזה ולפני שמות עצם ("והארץ תשקוט", ראה מגש הכסף). גם במקרא אפשר להצביע על ו' שאינה מחברת ואינה מהפכת אלא מדגישה, כגון "ודוד יפה עיניים". בדומה לאלה יש לשימוש בו' לפני מילת קישור תפקיד מדגיש, אך הוא גם מרמז על חיבור בין שתי טענות. "הייתי רעב, לכן אכלתי" זהה במשמעות ל"הייתי רעב, ולכן אכלתי", אך ו' מדגישה את הקשר בין שתי הטענות.
115
אנה שואל/ת: כאשר ברכתי בפורים מישהו בחג שמח נעניתי שפורים אינו חג, בדומה לחנוכה, ל"ג בעומר וכדומה, שאינם מוזכרים בתורה, ויש לומר: פורים שמח בלבד. באתרים הרשמיים של משרד החוץ, משרד החינוך ועיריית תל אביב וכו' מגדירים אותו כחג. ומה על כל השירים שגדלנו עליהם: חג פורים חג פורים חג שמח לילדים וכו׳? הרי לא ייתכן שכך השתרשה לה טעות שכזאת!
רוביק עונה:
אין כאן טעות אלא הבחנה תרבותית. 'חג' בהוראתו הדתית אכן אינו כולל את פורים או חנוכה, וזכותו של אדם דתי לדבוק בהבחנה הזו. 'חג' בהוראתו הכללית הוא יום שמחה קבוע שאותו מציינים כל שנה במסיבות ומאכלים. בתרבות העברית-ישראלית היטשטש ולמעשה נעלם הבידול, ואנחנו רואים בחנוכה ובפורים חגים לכל דבר, מכאן השירים וההגדרות הרשמיות. אין כל סיבה לראות בכך 'טעות'.
116
ליאור דגן שואל/ת: פיזיקה או פיסיקה? איך לומר ואיך לכתוב? ואיך זה בכלל שיש שתי אפשרויות?
רוביק עונה:
שתי הצורות נהוגות בדומה לצורות המקבילות 'מוזיקה' ו'מוסיקה'. מוסיקה ופיסיקה היא דרך ההגייה היוונית, שגם השפיעה על הערבית ודרכה אל העברית; פיזיקה היא הדרך הלטינית הנהוגה בשפות אירופה, שיצרה את בסיס ההגייה העכשווית. השימוש ב'פיסיקה' נעלם כמעט לגמרי, וטוב שכך.
117
רחל מור שואל/ת: האם הב' במילה הצלבנים דגושה או רפה?
רוביק עונה:
על פי התקן המילה צלבן נהגית ונכתבת בב' רפה. בעניין זה היו הידיינויות רבות, וקביעת האקדמיה בנושא זה מנומקת ומפורטת. האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה, ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן. זאת למרות שלכאורה אחרי שווא נח חייב להיות דגש באותיות בג"ד כפ"ת, אבל כלל זה אינו גורף (וראו מלכות, סמכות). בעבר היו שהבחינו בין פעלן שאין בו דגש חזק בע' הפועל, כגון בַּכְיָן, שַׁמְרָן, ובין פעלן בדגש חזק בע' הפועל שקשרו אותו לבניין הדגוש פיעל, כגון בַּדְּרָן, חַיְּכָן, שַׁקְּרָן (על פי בִּדֵּר, חִיֵּךְ, שִׁקֵּר). לאחר בדיקה יסודית של המקורות נקבע שאין יסוד להבחנה המוצעת, ולרוב הניקוד של משקל פַּעְלָן הוא בלא דגש – לא בע' הפועל ולא בל' הפועל . יש גם יוצאים מהכלל כמו קַבְּצָן, וַכְּחָן, דַּבְּרָן וקַבְּלָן. בכלל נכללים צַרְכָן, צַלְבָן, כַּלְבָן (ולא צַרְכָּן, צַלְבָּן, כַּלְבָּן). בלי לחלוק על קביעות אלה נראה כי במילים שבהן השתרשה הגיית בגד כפת דגושות כמו כלבּן, חלבּן וצלבּן ראוי לראות בהן צורות לגיטימיות. האחדה אינה יכולה להוות שיקול יחיד.
118
שרון שואל/ת: מדוע פסוקי התורה מתחילים כמעט תמיד באות ו'?
רוביק עונה:
הסיבה לכך נעוצה במבנה המשפט ובמבנה הזמנים המקראי, השונים מאוד מאלה של העברית החדשה. פסוקים רבים במקרא מתחילים בפועל, ובדרך כלל פעלי המקרא זוכים למה שקרוי ו' ההיפוך, שהיא חלק בלתי נפרד מן הפועל, וקובעת את הזמן שהוא מציין. הכינוי ו' ההיפוך שגוי, אך היריעה כאן קצרה מלפרט את מקורה ותפקידה המדויק של אותה ו' המקשה עלינו כל כך בקריאת פרקי התנ"ך.
119
שאול שואל/ת: מדוע במילה בֶהָלָה ב' מנוקדת בסגול ולא בשווא?
רוביק עונה:
'בֶּהָלָה' היא בשורש קַטָּלָה, שבו מילים נפוצות כמו בַּקָּשָה, קַבָּלָה ועוד. הב' מנוקדת בסגול כתשלום דגש, שכן ה' היא אות גרונית. פ' הפועל מנוקדת בשווא במילים במשקל קְטָלָה: דְרָשָה, פְצָצָה ובחטפים במילים כמו חֲרָדָה וחֲרָטָה.
120
אהרן שואל/ת: מהן צורות שם הפועל והעתיד של הפועל נהיה במשמעות to become?
רוביק עונה:
תאורטית יש לומר על פי דפוס בניין נפעל תֵהָיֵה (כמו תֵהָנֵה) ולֵהָיות (כמות לֵהָנוֹת), אבל גם צורכי השפה ובעיקר ההגייה הקשה משאירים את האופציות האלה בספרי הדקדוק.
< הקודם ... 6 7 8 9 10  ... הבא >