שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
121
ג'זאל איברהים שואל/ת: האם ו"ו החיבור לפני מילת קישור או מלת חיבור אחרת במשפט מחובר משנה את המשמעות הלוגית שלו? לדוגמה: 'ולכן'?
רוביק עונה:
במקרים מסוג זה, והם אכן רבים מאוד, ו' החיבור אינה משמשת בתפקידה המסורתי והוא חיבור בין רכיבי המשפט, אלא לצורך הדגשה. זה חל לא רק על מילות יחס, אלא גם על חלקי דיבור רבים אחרים, כגון תארי פועל ('ואז', 'וכאן'), כינויי רמז ('וזה', 'ואלה'), כינויי גוף: "ואני אומר לכם", בפתיחה להכרזה ולפני שמות עצם ("והארץ תשקוט", ראה מגש הכסף). גם במקרא אפשר להצביע על ו' שאינה מחברת ואינה מהפכת אלא מדגישה, כגון "ודוד יפה עיניים". בדומה לאלה יש לשימוש בו' לפני מילת קישור תפקיד מדגיש, אך הוא גם מרמז על חיבור בין שתי טענות. "הייתי רעב, לכן אכלתי" זהה במשמעות ל"הייתי רעב, ולכן אכלתי", אך ו' מדגישה את הקשר בין שתי הטענות.
122
אנה שואל/ת: כאשר ברכתי בפורים מישהו בחג שמח נעניתי שפורים אינו חג, בדומה לחנוכה, ל"ג בעומר וכדומה, שאינם מוזכרים בתורה, ויש לומר: פורים שמח בלבד. באתרים הרשמיים של משרד החוץ, משרד החינוך ועיריית תל אביב וכו' מגדירים אותו כחג. ומה על כל השירים שגדלנו עליהם: חג פורים חג פורים חג שמח לילדים וכו׳? הרי לא ייתכן שכך השתרשה לה טעות שכזאת!
רוביק עונה:
אין כאן טעות אלא הבחנה תרבותית. 'חג' בהוראתו הדתית אכן אינו כולל את פורים או חנוכה, וזכותו של אדם דתי לדבוק בהבחנה הזו. 'חג' בהוראתו הכללית הוא יום שמחה קבוע שאותו מציינים כל שנה במסיבות ומאכלים. בתרבות העברית-ישראלית היטשטש ולמעשה נעלם הבידול, ואנחנו רואים בחנוכה ובפורים חגים לכל דבר, מכאן השירים וההגדרות הרשמיות. אין כל סיבה לראות בכך 'טעות'.
123
ליאור דגן שואל/ת: פיזיקה או פיסיקה? איך לומר ואיך לכתוב? ואיך זה בכלל שיש שתי אפשרויות?
רוביק עונה:
שתי הצורות נהוגות בדומה לצורות המקבילות 'מוזיקה' ו'מוסיקה'. מוסיקה ופיסיקה היא דרך ההגייה היוונית, שגם השפיעה על הערבית ודרכה אל העברית; פיזיקה היא הדרך הלטינית הנהוגה בשפות אירופה, שיצרה את בסיס ההגייה העכשווית. השימוש ב'פיסיקה' נעלם כמעט לגמרי, וטוב שכך.
124
רחל מור שואל/ת: האם הב' במילה הצלבנים דגושה או רפה?
רוביק עונה:
על פי התקן המילה צלבן נהגית ונכתבת בב' רפה. בעניין זה היו הידיינויות רבות, וקביעת האקדמיה בנושא זה מנומקת ומפורטת. האקדמיה קבעה כי ניקודן הרגיל של מילים במשקל פַּעְלָן הוא בלא דגש חזק באות השנייה, ובלא דגש קל (באות בגדכפ"ת) לאחר השווא: סַפְרָן, אַסְפָן. זאת למרות שלכאורה אחרי שווא נח חייב להיות דגש באותיות בג"ד כפ"ת, אבל כלל זה אינו גורף (וראו מלכות, סמכות). בעבר היו שהבחינו בין פעלן שאין בו דגש חזק בע' הפועל, כגון בַּכְיָן, שַׁמְרָן, ובין פעלן בדגש חזק בע' הפועל שקשרו אותו לבניין הדגוש פיעל, כגון בַּדְּרָן, חַיְּכָן, שַׁקְּרָן (על פי בִּדֵּר, חִיֵּךְ, שִׁקֵּר). לאחר בדיקה יסודית של המקורות נקבע שאין יסוד להבחנה המוצעת, ולרוב הניקוד של משקל פַּעְלָן הוא בלא דגש – לא בע' הפועל ולא בל' הפועל . יש גם יוצאים מהכלל כמו קַבְּצָן, וַכְּחָן, דַּבְּרָן וקַבְּלָן. בכלל נכללים צַרְכָן, צַלְבָן, כַּלְבָן (ולא צַרְכָּן, צַלְבָּן, כַּלְבָּן). בלי לחלוק על קביעות אלה נראה כי במילים שבהן השתרשה הגיית בגד כפת דגושות כמו כלבּן, חלבּן וצלבּן ראוי לראות בהן צורות לגיטימיות. האחדה אינה יכולה להוות שיקול יחיד.
125
שרון שואל/ת: מדוע פסוקי התורה מתחילים כמעט תמיד באות ו'?
רוביק עונה:
הסיבה לכך נעוצה במבנה המשפט ובמבנה הזמנים המקראי, השונים מאוד מאלה של העברית החדשה. פסוקים רבים במקרא מתחילים בפועל, ובדרך כלל פעלי המקרא זוכים למה שקרוי ו' ההיפוך, שהיא חלק בלתי נפרד מן הפועל, וקובעת את הזמן שהוא מציין. הכינוי ו' ההיפוך שגוי, אך היריעה כאן קצרה מלפרט את מקורה ותפקידה המדויק של אותה ו' המקשה עלינו כל כך בקריאת פרקי התנ"ך.
126
שאול שואל/ת: מדוע במילה בֶהָלָה ב' מנוקדת בסגול ולא בשווא?
רוביק עונה:
'בֶּהָלָה' היא בשורש קַטָּלָה, שבו מילים נפוצות כמו בַּקָּשָה, קַבָּלָה ועוד. הב' מנוקדת בסגול כתשלום דגש, שכן ה' היא אות גרונית. פ' הפועל מנוקדת בשווא במילים במשקל קְטָלָה: דְרָשָה, פְצָצָה ובחטפים במילים כמו חֲרָדָה וחֲרָטָה.
127
אהרן שואל/ת: מהן צורות שם הפועל והעתיד של הפועל נהיה במשמעות to become?
רוביק עונה:
תאורטית יש לומר על פי דפוס בניין נפעל תֵהָיֵה (כמו תֵהָנֵה) ולֵהָיות (כמות לֵהָנוֹת), אבל גם צורכי השפה ובעיקר ההגייה הקשה משאירים את האופציות האלה בספרי הדקדוק.
128
חנה שואל/ת: בשיר חלליות של ברי סחרוף, האם המילה 'כמו' ("כמו נשמה אבודה ללא מחסה") צריכה להיות מבוטאת kmo או kemo?
רוביק עונה:
על פי הדקדוק הקלאסי יש לומר kemo, כאשר כ' מנוקדת בשווא נע. על פי המציאות של דוברי העברית היום העיצורים המקבלים שווא נע מתחלקים לשתי קבוצות. בחלקן השווא הנע נשמע (כגון מ', פ', ל', ו', י', ר'), באחרות השווא הנע נשמע כשווא נח: כ' (כמו), ג' (גלידה), ש' (שביל) ואחרות. את העיצורים הגרוניים (א', ה', ע', ח') נשמע בתנועת החטף.
129
אליעזר שואל/ת: מהו הבניין של הפועל 'לשוחח'?
רוביק עונה:
בניין הפועל לשוחח הוא פיעל. בבניין זה יש לשורשים בגזרת נחי ע"וי דוגמה שי"ח שתי צורות. בדרך כלל מוכפלת ל' הפועל (דוגמת לרומם, לכונן, וכן לשוחח). במקרים מסוימים ע' הפועל הופכת מתנועה לעיצור: לקיים, לכוון ועוד.
130
שרה בבלי שואל/ת: בלוח הפעלים יש הטיה של השורש יצ"ב. האם קיים גם השורש נצ"ב? הרי הסולם מ(ו)צב, ולא מיוצב, כמו שמציעה ההטיה בלוח הפעלים.
רוביק עונה:
השורש נצ"ב אינו קיים. השורש יצ"ב מתנהג כמו חסרי פ"נ, ולכן בבניינים הפעיל ובהופעל (הִצִּיב, מֻצָּב, הֻצַּב), וכן בנפעל עבר ובינוני (נִצָּב) הי' נבלעת בפ' הפועל צ' באמצעות דגש. כך גם במקרים אחרים בבניין קל עתיד: אֶצֹּר, אֶצֹּק. בבניינים הכבדים הי' נשמעת, ולכן יש לומר ייצבתי, מייצב, מיוצב וכדומה. פעלים אלה קרויים גזרת חסרי פי"צ. לל' הפועל המשלימה את י"צ ניתנו ראשי התיבות 'בְקַרְתַגֶע' או 'בקעת גר', תלוי באיזה בית ספר למדתם.
131
יהושע שואל/ת: מהו פועל כפול, והאם מילים כפולות במקרא נקראות "כפל לשון" (לדוגמה: "הכה תכה", "השב תשיבם" "נבול תיבול")?
רוביק עונה:
שורש כפול הוא שורש מגזרת הכפולים, שבה ע' הפועל ול' הפועל הן אותה אות: סב"ב, חל"ל ועוד רבים. 'כפל לשון' בשימושיו היום מתייחס למי שמדברים בשפות שונות ותכנים שונים ואף סותרים לקהלים שונים על פי נוחות פוליטית או ציבורית. מקור הביטוי בלשון ימי הביניים, ושם הכוונה לרעיונות החוזרים ברצף אך במילים אחרות. "השב תשיבם" ודומיו מייצג אמצעי סגנוני מקובל במקרא, המציב את צורת המקור לפני הפועל לצורכי הדגשה.
132
נתי שואל/ת: בחיל הים אומרים כַשִירוּת וזו ככל הנראה טעות. למה אומרים זְמינות וכְשירות אבל תַקיפות ותַקינות?
רוביק עונה:
בעברית שני משקלים קרובים הנשמעים בצורת היחיד זהים: משקל קָטִיל ומשקל קַטִּיל. במשקל קַטִּיל יש דגש בע' הפעל, ולכן הצורות בנקבה וברבים וכן צורת המונח הכללי שומרות על תנועת הפתח. לכן נאמר תַקִּיפות, תַקִּינות, טַפִּילות וכדומה. לעומת זאת במשקל קָטִיל פ' הפועל נחטפת, ולכן נאמר זְמינות, יְשירות, בְהירות ועוד. כאשר פ' הפועל גרונית היא תופיע בחטף פתח, וכמעט לא נרגיש בהבדל בין היחיד והנטיות: עֲמִידות מול עַתִּיקות. האם יש כלל מבחין? אין כלל מבחין. צריך פשוט לדעת, לזכור ולהשתדל לדייק.
133
אמיר מייבום שואל/ת: נתקלתי בביטוי "בדרכי נעם" בתנ"ך, והבנתי שעקב הניקוד באות ר' בשווא מרחף, תהיה האות כ' רפה. היכן עוד ניתן להיתקל בשווא מרחף כיום, ומה מאפיין ניקוד זה?
רוביק עונה:
"שווא מרחף" הוא כינוי שאינו מקובל היום בקרב הבלשנים, כיוון שהוא יוצר לכאורה קטגוריה דקדוקית, אך למעשה זו מילת מטרייה למצבים שונים שבהם השווא מייצג שווא נע, אך מתנהג כשווא נח. בין המצבים האלה מונים ציווי של בניין קל (ולכן אומרים כִתְבִי ולא כִתְבִּי), נסמך של המשקל הסגולי (ולכן אומרי מַלְכֵי ולא מַלְכֵּי), לאחר אותיות השימוש (ולכן אומרים כִּשְפַנִים ולא כִּשְפַּנִּים) ועוד. המאפיין הבולט של ההופעות האלה בדקדוק הסינכרוני הוא שאחרי השווא הנח לכאורה, אותיות בגד כפת לא יקבלו דגש. המשותף להן באופן היסטורי הוא שבחלקם הפכה תנועה בשם או בפועל לשווא בנטייה (דרָכים>דרְכי; כתוב>כתבי), או שהיה בהם רצף של שתי תנועות שאינו מקובל בעברית, ולכן הראשונה הפכה לתנועה והשנייה נותרה כשווא (כְפָרו>בִּכְפָרו).
134
אורי גולדשטיין שואל/ת: מהו השימוש הנכון בה' המגמה כשמדובר בשמות מקומות המסתיימים בה'? למשל, אל עפולה, אל טבריה, אל גדרה, אל נתניה וכד'. כמו כן, כיצד נכון להשתמש בה' המגמה בשמות מקומות עם סמיכות? במקרא מופיע 'בארה שבע' במשמעות אל באר שבע.
רוביק עונה:
ה' המגמה במקרים אלה מומרת להברה 'תה': נתנייתה, גדרתה וגם חיפָתָה. יש לכך בסיס במקורות. רחל נקברה "בדרך אפרתה" (כלומר, לאפרת), ושמשון ואביו ירדו תמנתה. 'בארה שבע' מופיעה אכן במקרא, אך היום נהוג להוסיף את ה' המגמה בסוף שם היישוב: תל אביבה, או להימנע מהשימוש בה.
135
אלכס שפי שואל/ת: מדוע אומרים מצד אחד מַצְנן ומצד שני מְקָרר? מדוע מַחְשב לעומת מְעַבד?
רוביק עונה:
בשמות המכשירים בולטות שתי מגמות: משקל מַקְטֵל, וצורות בינוני המתארות את פעולת המכשיר והופכות להיות שמו. הנטייה המקובלת היא לקרוא למכשירים על פי משקל מַקְטֵל: מַחְשֵב, מַגְהֵץ, מַבְרֵג, מַקְדֵחַ, מַפְלֵט ועוד רבים. הצורה מְקָרֵר, שהיא בינוני של בניין פיעל, השתרשה לפני שהכלל הזה החל לשמש, והוחלט לא לשנות אותה. בשנים האחרונות גוברת המגמה להשתמש בצורות בינוני, כמו מְעַבֵּד תמלילים, מְיַיבֵּש שיער, מְרַכֵּך כביסה וכדומה וכן בבניין קל: סוֹרֵק, קוֹצֵץ ירקות ועוד. תופעה דומה אפשר למצוא בתחום המקצועות, כאשר יותר ויותר מקצועות עוברים ממשקלי המקצועות הקלסיים לבינוני.
< הקודם ... 6 7 8 9 10  ... הבא >