שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
46
עודד מיוחס שואל/ת: מדוע במלה שכבה הבית רפויה, ואילו במלה רצפה הפה דגושה? ואיך יש להגות זקפה (erectile) ע״פ פה דגושה או רפויה.
רוביק עונה:
'שכבה' שייכת לקבוצה קטנה של מילים שבהן מופיע שווא הפועֵל בצורה שאינה עומדת בכללי אותיות בג"ד כפ"ת. הוא מופיע כשווא נח, שאחריו בגד כפת יהיו דגושות, ומתפקד כשווא נע, שאחריו הן תהינה רפות. ההסברים לכך הם היסטוריים ולא תמיד משכנעים. שווא מרחף מתקיים בדרך כלל בנטיות (דרכֵי=, מלכות) ושם ההסבר הוא בתנועות ארוכות שהתקצרו. במקרה של שכבה ומילים נוספות ההסבר הזה אינו מספיק. באשר לזקפה – כאן הפ' דגושה: זקפּה.
47
גיורא שנר שואל/ת: סבור הייתי כי 'אנו' היא מילת הרבים ל'אני' ואילו 'אנחנו' היא מילת הרבים ל'אנוכי'. אלא ש'אנחנו' כותבים בחי"ת ואילו אנוכי - בכ"ף. היכן המוקש?
רוביק עונה:
על פי חוקרי העברית הקדומה אין קשר בין אנוכי לבין אנחנו. העיצור k ב'אנוכי' אינו מקביל או מתגלגל לעיצור ח' ב'אנחנו'. באשר ל'אנו', רואים בה צורה משנית של אנחנו, שנוצרה בהקבלה ל'אני'. 'אנחנו' היא בכל מקרה הצורה הקדומה, המקראית, 'אנו' היא הצורה התלמודית-משנאית.
48
ניצן שואל/ת: לאחרונה רעננתי לי את החומר בנושא בנייני הפועל ושמות הפעולה שלהם, ויש לי עניין לא ברור עם שם הפעולה של בניין נפעל. לפי מה שראיתי, שם הפעולה של בניין נפעל הוא במשקל "הִקָּטְלוּת" או "נִקְטָלוּת". מובן לי שאם "הוא אתמול נזכר" אז הפעולה שהוא עשה היא 'היזכרות'. אבל עם פעלים אחרים זה נשמע לי מוזר. למשל: "הזמר נשמע אתמול ברדיו", אז הפעולה היא נשמעות? הישמעות? "דני נקלע למצב מסוכן אתמול", אז הפועלה היא נקלעות? היקלעות? "ניצן נרשם אתמול לחוג", אז הפעולה היא נרשמות? הירשמות?
רוביק עונה:
אכן לבניין נפעל שתי חלופות לשם הפעולה, נקטלות והיקטלות. נראה שבדרך כלל הנטייה היא לצורות נקטלות כשמדובר במצב, וצורות היקטלות כשמדובר בפעולה. בדרך כלל לכל פועל כזה יהיה שם פעולה אחד: נבצרות (ולא היבצרות), לעומת הירדמות, היעלמות (ולא נרדמות, נעלמות). בחלק מהמקרים שתי הצורות משמשות במקביל: נפקדות-היפקדות, וכאן במשמעויות שונות; נבדלות/היבדלות ועוד. הדוגמאות האלה ואחרות מחזקות את ההבחנה בין פעולה למצב.
49
אבשלום שואל/ת: בגדכפת, הדגש ב-ב,כ,פ מובן אבל למה יש גם ב-ג,ד,ת דגש ומה תפקידו?
רוביק עונה:
במסורות ההגייה השונות של המקרא, בעיקר בזו הטברנית, היו לכל אחת מאותיות בגד כפת שני מימושים: מימוש פוצץ בראש מילה או אחרי הברה סגורה שהיא הצורה המקורית, מימוש חוכך אחרי תנועה, בהידמות לתנועה. ההבחנה הזו נשמרה בדקדוק ובניקוד הטברני, אבל בהגייה בפועל היא נשמרה במסורת הספרדית רק בעיצורי ב-כ-פ, ובמסורת האשכנזית גם בת. ת' רפה נשמעת דומה לס', ועל כן המילה שבת נהגית בהברה אשכנזית שאבעס.
50
דודי שואל/ת: מי היה הראשון לחבר את הניקוד בשפה העברית? מתי? מהם הכתבים הקדומים ביותר המוכרים בהם מופיע הניקוד במילים עבריות?
רוביק עונה:
לאורך האלף הראשון עסקו חכמי ישראל בסוגיה איך לקרוא את התנ"ך הבלתי מנוקד, וכך נוצרו שלוש מסורות: בבלית, ארץ ישראלית וטברנית. כל אחת מהן יצרה סימנים מיוחדים לייצוג התנועות. במאה העשירית נקבע לאחר מאבקים שמסורת הניקוד הטברני היא המסורת המקובלת והמקודשת.
51
יהושע רחמים שואל/ת: מה הסיבה שגילה של שרה אמנו נכתב: מאה עשרים ושבע ואילו מספר מדינות אחשוורוש נמנו בספר אסתר: שבע ועשרים ומאה מדינה (במהופך)?
רוביק עונה:
סדר המספרים המורכבים בתנ"ך אינו אחיד. חלק מהמספרים הם בסדר עולה, וחלק בסדר יורד, וזאת כבר בספרים המוקדמים. יש ניסיונות רבים למצוא סדר בשיטה, אך נראה שהתערבבו כאן שתי מסורות שונות. הסדר העולה, מהמספר הנמוך לגבוה, אינו מקובל היום בעברית ובשפות נוספות, אך הוא משמש ביידיש ובגרמנית.
52
שדמה שואל/ת: אשמח לשמוע את דעתך בנוגע לשימור הטקסטים הארמיים בסידור, בתלמוד ובזוהר. האם היה נכון לדעתך לומר את הקדיש, את פתח אליהו ועוד טקסטים קנוניים בעברית, או שאתה מוצא ערך בשימור של הארמית בכתובים (ואין כוונתי למטבעות הלשון שנקלטו בעברית), שכידוע אינה מובנת לרוב הציבור. התלמוד אמנם תורגם לעברית, אבל עדיין "נחשב" יותר ללמוד אותו בשפת המקור. מה דעתך?
רוביק עונה:
אין לי ספק שגירסה מתורגמת, לצד הגירסה הארמית, של דברי קדיש, נוסח הכתובה, שירים בהגדה ועוד יסייעו מאוד לקרב את הישראלים לטקסטים מסורתיים. כאמור, הדרך הנכונה אינה בהכרח לוותר על הטקסט המסורתי, אלא להביא לצידו נוסח מתורגם.
53
לימור שואל/ת: שם פעולה הרי בא מתבנית קבועה של הבניינים ומקורו בפועל. האם נגינה זה שם פעולה? ואם כן מקורו בבנין קל, למרות שאין פועל נָגַן? אשמח לתשובה והבהרה יותר לשמות פעולה.
רוביק עונה:
'נגינה' שייכת לקבוצה מובחנת של שורשים שבהם הפועל נוהג בבניין מסוים, ושם הפעולה בבניין אחר. למשל: אסף (בניין קל), איסוף (בניין פיעל). במקרה של נגינה הכיוון הפוך: ניגן (פיעל), נגינה (קל). לפעמים יש בידול במשמעות. כבש (בניין קל) מתפצל לכבישה (של ירקות או כבישים, בקל), וכיבוש (של שטחים, בניין פיעל).
54
אפרת שואל/ת: האם תמיד כשיש במשפט את המילה "של" יש צורך ביידוע שם העצם שלפניו? למשל, מה תקין בכתיבה: "אני אוהב את דודה שלי" או: "אני אוהב את הדודה שלי"? וכן, "זה אח שלי" או "זה האח שלי" (הרי לא אומרים: זה כלב שלי...)?
רוביק עונה:
מילית הקניין 'של' והנטיות 'שלי' 'שלנו' וכדומה אינן מחייבות יידוע. כאשר אנו יודעים מיהו הבעלים של הקניין יש ליידע אותו. לכן "חבר שלי אמר לי" תקין כי איננו יודעים מיהו החבר, "החבר שלי אמר לי" תקין כי המשפט מעיד שאנו יודעים במי מדובר. בביטוי "ילד של אמא" אנו מתכוונים למשמעות כללית של 'ילד' ולא לילד ספציפי ולכן אין צורך ביידוע. כאשר נאמר "דוד הוא הילד של לימור" אנו מתכוונים לילד ספציפי ולכן נדרש יידוע. לעיתים בלשון הדיבור ה' הידיעה נשמטת גם כאשר אנו יודעים במי המדובר, כמו בדוגמאות בשאלה, בעיקר כשמדובר בקרובי משפחה.
55
ג'ון שואל/ת: יש כמה ביטוים בעברית שאין להם תרגום ישר לאנגלית, כמו "יש לי מה [לעשות, להגיד, וכו']", "יש לי לאן [ללכת]", "יש לי איך [להצליח]", ו"יש לי את מי [לשאול]". האם ידועה ההיסטוריה של כניסת הביטוים האלה לעברית?
רוביק עונה:
שלושת המשפטים שבשאלה הם משפטי קיום, שבהם 'יש' הוא הנשוא (וניתן להחליף אותו ב'אין'). הנושא הוא בדרך כלל שם עצם, אבל אפשר גם להמיר אותו במילות שאלה: יש לי מה (דברים) לעשות, יש לי איך (דרך) להצליח, יש לי מי (אדם מסוים) לשאול. המרת השם במילית שאלה מוכרת לא רק בעברית, שכן מילת השאלה מתייחסת לתשובה אפשרית שהיא שם עצם, שם תואר, פסוקית וכדומה. ההשוואה לאנגלית מוקשה, שכן באנגלית משפטי הקיום בנויים במתכונת שונה.
56
ג'רמי בנשטיין שואל/ת: באנגלית יש סדר ברור לשמות תואר לפני שם עצם - opinion-size-age-shape-colour-origin-material-purpose Noun. כך בפשטות אומרים - I love that really big old green antique car. כל סדר אחר נשמע לגמרי בלתי אפשרי לדובר אנגלית. השאלה היא: האם יש משהו דומה או מקביל בעברית?
רוביק עונה:
בעברית הכלל הוא ששם התואר או שמות התואר במעמד לוואי יבואו תמיד אחרי שם עצם, בניגוד לרוב שפות אירופה. לצד זה אין כל התניה בסדר התארים. אפשר לכתוב "המכונית העתיקה הירוקה והגדולה..." וגם "המכונית הגדולה הירוקה והעתיקה", וכל סדר אחר.
57
דקלה שואל/ת: ראיתי כתבה שכתבת באתר מילון רב-מילים על מילים אונומטופאיות, ועל כך שרובן בנויות בדגם של הכפלת הצליל המחקה. רציתי לדעת, האם המילה "קנקן" היא אונומטופאית לצליל ההקשה על הכלי הצר והגבוה? כיצד ניתן לקבוע אם מילה היא אונומטופאית או לא?
רוביק עונה:
'קנקן היא מילה שמית המופיעה בשפות שונות לכלי קיבול שונים. רובם היו עשויים חרס ולכן אין לראות בצליל הנקישה על מתכת את המקור של ל'קנקן'. רוב המילים האונומטופאיות אינן שנויות במחלוקת. יש קבוצה שבה ההערכה היא שמדובר באונומטופיאה, אבל לא הסכמה מלאה, כמו 'בקבוק'.
58
עליזה שואל/ת: השאלה שלי היא בדבר הגייתה של האות ״ריש״. נולדתי ברומניה ובגיל העשרה עליתי ארצה. ה״ריש״ שלי נהגית בקידמת הפה ואני שומעת לעיתים קרובות מאד שההגייה הנכונה היא כמו של ילידי הארץ, ״ריש״ שנובעת מעומק הגרון (כמעט כמו של הצרפתים...) ניסיתי לחקור איך נהגתה ה״ריש״ בימים קדומים אך לא גיליתי הרבה. האם יש דרך נכונה להגות אותה?
רוביק עונה:
אין 'הגייה נכונה' של ריש, ובוודאי איננו יודעים איך הגו אותה בימים קדומים. ר' הוא העיצור המגוון ביותר מבין העיצורים וזאת בכל שפות העולם. חקר הר' הוא מקצוע אקדמי ותחום שבו נערכים כנסים בינלאומיים. לפעמים ר' מתגלגלת על החך, לפעמים היא מחרחרת, לפעמים היא קרובה לנקישת לשון, כמו אצל הסינים, ולפעמים כמעט שאינה נשמעת, ואלה רק כמה אפשרויות מרבות אחרות.
59
אמיליה פרוני שואל/ת: למה בעברית קיימת מילה אחת – שירה - גם לשירים במובן songs וגם במובן poetry?
רוביק עונה:
החיבור הזה נעוץ במקור העתיק של העברית, כלומר, בתנ"ך. בתנ"ך לא הייתה הבדלה בין טקסט פואטי המושמע במילים, מושר או מנוגן. פרקי תהילים רבים הם "מזמורים", כלומר, שרים ומנגנים את הטקסט. על משה נאמר לפני שירת הים "אז ישיר משה", למרות שהטקסט לא נועד להשמעה מוזיקלית. החיבור הזה התגלגל עד ימינו. עם הזמן נעשה ניסיון לבידול באמצעות השורש זמ"ר: זמר, או שיר זמר, הוא song, וכך גם 'פזמון', אבל עדיין גם אלה נקראים שירים. השפה האנגלית קיבלה מהלטינית את הפואטיקה, poem ו-poet, המשמשות לשירה הכתובה, ומגרמנית את sang, הטקסט הזוכה ללחן ומיועד לשירה.
60
חיים שמואלי שואל/ת: המלים "לפני" ו"אחרי" מציינים בהתאמה זמן עבר וזמן עתיד. אבל "לפני" נגזרת מ"פנים" ו"אחרי" - מ"אחוריים". ההיגיון אומר שפנינו מופנות קדימה, לעתיד, ואחורינו - כלפי העבר. מדוע, לדעתך, חל ההיפוך הזה? האם יש בו היגיון, או שנפל שיבוש לוגי?
רוביק עונה:
'לפני' ו'אחרי' שייכים לשדה לשוני חשוב שבו מתלכדים מונחי המרחב והזמן. לכן 'לפנים' הוא גם מה שהיה פעם (בזמן), גם מה שנמצא מולנו (במרחב). 'לפנֵי' משמש גם הוא במרחב: מה שנמצא לנגד עינינו, וגם בזמן: מה שכבר היה, ועל כן אנחנו 'רואים' אותו כאשר אנו עומדים ומסתכלים נכחנו. ב"אחרי" אנו מתייחסים למה שאיננו רואים. זה יכול להיות אירוע שחלף והוא "אחרינו", או שאנו עומדים במרחב ואיננו רואים את זה שעומד "אחרינו". השימוש בשני המונחים אם כן אינו מתייחס למצב מוחלט בזמן או במרחב, אלא למצב יחסי: היכן נמצאת נקודת הזמן או המרחב יחסית למבט שאנו מביטים בעולם. הדבר דומה גם לשימוש בשורש קד"ם: ימי קדם הם מה שאנו רואים שהיה העבר, כשאנו מביטים קדימה – מביטים אל העתיד. קדם, מזרח, הוא מקום זריחת השמש שאליה מופנות העינים כדי להתמצא במרחב, ומכאן המילה 'אוריינטציה'.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >