שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
זוהר לוי שואל/ת: במילת היחס "את", מדוע בצורות היחיד יש חולם מלא: אותי, אותך אותה, ואילו בצורת רבים נוכחים "אתכם"?
רוביק עונה:
צורות נטייה אלה קדומות מאוד, ולכן אפשר להציע לגביהן השערות בלבד. במקרה זה דווקא 'אתכם' קרובה ביותר לצורת היסוד 'אֶת', בעוד ביתר הצורות תנועת e מתגלגלת לתנועת o. במקרה של אֶתְכֶם תנועת e קרובה לתנועה דומה בנטייה. ביתר המקרים ניכרת השפעה, באמצעות הידמות, של תנועות a (אותך, אותה) וכמובן o (אותו) על תנועת צורת היסוד.
2
שלמה שואל/ת: הברכה כשנכנסים לסוכה היא "ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם, אשר קדשנו במצוותיו וציוונו ליישב בסוכה". זה שונה ממה שהייתי מצפה: לשבת בסוכה. יש להבנתי הטיות דומות, כמו לירד במקום לרדת או ליגש במקום לגשת. מה קורה במקרים האלו מבחינה לשונית?
רוביק עונה:
לישב, לירד, לילך ועוד הן צורות נטייה תלמודיות של שם הפועל. הן משתלבות במשפט בדיוק כמו הצורה השלטת, המקראית: לשבת, ללכת, לרדת וכדומה.
3
ג'ני שואל/ת: רציתי לשאול האם נכון לומר שלדוברי עברית בהגייה מזרחית סיכוי טוב יותר לאיית נכון מילים בעברית (בדגש על מילים בהן מופיעות האותיות ע'/ א' או ח'/כ')? האם בוצע מחקר בנושא?
רוביק עונה:
לא ידוע לי על מחקר כזה אם כי סביר שנעשו בדיקות שונות, אך אין ספק שלדור השני של יוצאי מדינות ערב או של הספרדים הוותיקים נתונים טובים יותר להשתמש בע' וח' לועיות באופן טבעי, מאחר ששמעו זאת בבית ילדותם. ואולם כיוון שההגייה הישראלית הכללית איבדה את העיצורים הלועיים, בני הדור השני בעדות המזרח נוטים גם הם לוותר עליהם, ובדורות הבאים הם נעלמים לגמרי. יוצאים מכלל זה יוצאי תימן, השומרים על עיצורים מקוריים גם במהלך הדורות הבאים.
4
עופר רוזנברג שואל/ת: הציווי "קח" אמור להיות מהשורש לקח, אז לאן נעלמה ה - ל'? שמתי לב שבמקורות כן השתמשו בציווי לקח. בדרך כלל כשנופלת האות הראשונה זה כי האות הראשונה בשורש היא נ'.
רוביק עונה:
לק"ח הוא אכן שורש ייחודי בכך שהוא נוהג בבניין קל כחסרי פ"נ, אולי בהשפעת העיצור ק' הבא אחריו. נשילת ל' בשורש זה בצורות העתיד והציווי היא הדרך הבלעדית במקרא: אקח, תיקח, לקחת, וכן 'קח' וקחו' עשרות פעמים.
5
אודי שואל/ת: מהו הבניין והזמן של המילה "יושבה" בשירו של ביאליק "היא יושבה לחלון"? האם ניתן להחיל אותם על שורשים נוספים?
רוביק עונה:
צורות הנקבה בבינוני זוכות לשתי סיומות חלופיות החלות עקרונית על כל השורשים והבניינים: סיומת -ת' (ממלאת, קוראת, יושבת, מדלֶקֶת, מצוּוֵית, מזומֶנֶת ועוד), וסיומת –ָה (ממלאָה, קוראָה, יושבָה, מדליקָה, מצוּוָה, מזומנָה). בדרך כלל סיומת -ת' היא בעברית המודרנית צורה הנפוצה, וסיומת ה' מופיעה במשלב הספרותי, אבל בבנייני הפעיל ופוּעל התמונה הפוכה.
6
אבי שואל/ת: כמוני=כמו אני; כמוך=?
רוביק עונה:
העיצור כ' משמש בשפות שמיות שונות, וגם בעברית, כסיומת לצורות הנוכח, נוכחת וכדומה, בעוד הסיומת למדבר ומדברים היא תנועת i. במקרה של 'כמוני' נ' משמשת כחוצץ לצורך הגייה עקב התנועה o שב'כמו', והיא נגזרת מהצורה הנפרדת 'אני'. במקרים אחרים אין בה צורך: בי/בך, שלי/שלך וכדומה.
7
אסתר בן חור שואל/ת: איך נוצר המבטא הישראלי הנפוץ בארץ? אני מניחה שהיהודים שחיו בארץ וברובם דיברו אף ערבית עשו כן במבטא ספרדי. העולים מרוסיה ומרכז אירופה דיברו בהברה אשכנזית.
רוביק עונה:
קשה לקבוע מבטא אחד המשותף לכל הישראלים. הוא עדיין בהיווצרות, ואצל ילידים רבים אפשר לשמוע ספיחים של מבטאי מהגרים מארצות המזרח והמערב. המבטא המרכזי הוא בדרך כלל תוצר של מכנה משותף נמוך, שבו מוותרים על יסודות מסומנים וייחודיים (כמו הדגשת העיצורים הגרוניים), ונוטים לצורות ההיגוי הנוחות והקלות יותר.
8
גלי שואל/ת: האם כבר במאי 48 שיבשו את לשון הציווי לגוף שלישי עתיד: "תעזרו לי" "תענו לי"?
רוביק עונה:
צורות עתיד משמשות בתפקידי ציווי כבר בתנ"ך, למשל, "וְאַתָּה אֶת־בְּרִיתִי תִשְׁמֹר" (בראשית יז 9). בלשון חכמים השימוש הזה כבר נפוץ למדי. בעברית החדשה, כבר מאז ראשית המאה העשרים, הוא דרך מרכזית, והציווי נדחק ללשון הספרות. הציווי מופיע בלשון הדיבור בעיקר בשורשים עלולים: טוס, סע, לך ועוד.
9
יפתח שואל/ת: על פסל הדוידקה שבכיכר חקוק הפסוק היפה "וגנותי אל העיר הזאת להושיעה". אני מניח שהמשמעות ברורה. הייתי שמח ללמוד קצת יותר פרטים על הצורה "וגנותי אל". האם היא צורה נרדפת ל"והגנתי על"? האם יש לה מופעים נוספים במקרא? מה השורש שלה?
רוביק עונה:
זוהי צורה ארכאית, המקובלת במקרא, של שורשים מגזרת הכפולים בבניין קל. 'גנותי' מופיעה שלוש פעמים. צורה ארכאית זו מופיעה בשורשים נוספים כמו חג"ג (חַגּותי), סב"ב (סַבּותי), כשלצידה הצורה המקובלת היום: חָגַגתי, סָבַבתי. צורת ההפעיל של גנ"ן 'הֵגֵן', במשמעות דומה, מופיעה גם היא במקרא, אך גם כאן יש בכמה שורשים, ולא רק כפולים, חלופה ארכאית: הֲסִבּוֹתִי, הבֵאותי ועוד.
10
יוסף שואל/ת: מדוע אומרים נעלי ומקלי, אבל נוהגים לומר השרשרת שלי ולא שרשרתי?
רוביק עונה:
כל שם עצם בעברית יכול לשאת סיומת קניין חבורה, כולל שרשרתי ותרנגולתי. הנטייה בדיבור העברי היא בדרך כלל לכינוי הקניין הפרוד: הנעל שלי, המקל שלי, השרשרת שלי והתרנגולת שלי. כאשר המילה ארוכה כמעט שאין שימוש בצורה החבורה מטעמי נוחות, אבל לא מטעמים דקדוקיים.
11
שרון איציק שואל/ת: שתי מילים - חזק, חלש. מדוע אנו אומרים נחלש והתחזק, ולא נחלש ונחזק או התחזק והתחלש?
רוביק עונה:
אין לשאלות מסוג זה תשובה נוסחתית. השפה היא אמנם מערכת שיש בה פרדיגמות ויחסים בין משמעות למורפולוגיה, אבל היא מערכת פתוחה ומספר החריגים רב. במקרה זה, אי הסדירות נובעת גם מהמשמעות. תהליך ההתחזקות דורש התערבות ויוזמה ולכן בניין התפעל מתאים יותר מבניין נפעל, בעוד היחלשות נובעת מגורמים חיצוניים. אדם אינו מחליש את עצמו, ולכן הבניין הסביל נפעל מתאים יותר.
12
מרקטה סבסטובה שואל/ת: מילים "בקבוק", "צנצנת", "קנקן" ו"קומקום" הן כולן קשורות לכלים ולכולן יש שורש כפול (זה אולי לא מונח מדויק). יש ביניהן איזה קשר (אף על פי שאין להן אותה תבנית), יש סיבה לצירוף הזה, או זה רק מקרה?
רוביק עונה:
מילים כפולות הברות בעברית הן דרך תצורה עתיקה ונפוצה, ומשמשת בתחומים שונים. במקרה של קולות בעלי חיים, למשל, יש בה היגיון של חיקוי: צפצף, קרקר, גרגר ועוד. נראה ששמות כלים שעברו הכפלה אינו מייצג תופעה. בקבוק מייצג גם הוא חיקוי לקול הנוזלים היוצאים מן הכלי. צנצנת היא הרחבה של המילה הארמית צנא, קומקום הוא גירסה עברית של המילה הלטינית קוקומה, קנקן מקורה במילים קרובות מאוד בשפות שמיטות עתיקות כמו אכדית ואוגריתית.
13
ארי שואל/ת: מדוע הלשון העברית מייחסת תכונות מגדר לעצמים, בניגוד לאנגלית למשל? מאין זה נובע? מה פירושו של דבר צלחת יפה? שעון מדויק? שולחן ארוך? זה לא קצת אנומלי בעיניך להתייחס לעצמים בצורה מגדרית? למה למשל שמיים זה הם (כלומר שמיים זה רבים)?
רוביק עונה:
לשאלה ניתן לתת תשובה ארוכה ותשובה קצרה, אסתפק בקצרה. הבחנה דקדוקית בין המינים היא מאפיין מקיף של השפות השמיות המוכרות לנו, אלה החיות היום ואלה ששרדו. העובדה הייחודית כאן היא שאין מתאם בין הבחנה מגדרית דקדוקית לבין הבחנה מגדרית ביולוגית. השאלה מדוע זה כך היא עניין להשערות מחקר שכמעט לא ניתן להוכיחן, ויש לה יסודות תרבותיים בתפיסת העולם כמחולק על פי המינים בעולם החי, לצד התפתחות סטיכית לעיתים של הדקדוק עצמו. דווקא תפיסת השמים, וכן המים כריבוי (במקרה זה בצורת הזוגי) הגיונית, שהרי אין מדובר בעצם ספציפי יחיד אלא במופע חובק כל של היקום.
14
נתי שואל/ת: שאלות בהשפעת יום העצמאות ויום הזיכרון. 1. המילה "תחזַקנה" מהמקורות (וכן מהשיר הידוע). למה היא מוטית כך (ולא, למשל, כמו ב"תחזורנה")? 2. המילה "יֶאֱבַל" מתפילת יזכור ("ויאבל על זיו העלומים"). למה לא כמו ב"יֹאכל" או "יֶאֱרוז"? האם יש לכך מקור במקורות? 3. המילה "גָבֵרו" מקינת דוד ("מנשרים קלו, מאריות גברו"). במשפט קיימת צורת הפסק משונה למדי שלא ראיתי אותה נשנית במקומות נוספים ("גבֵרו" עם צירה ב-ב'). האם תוכל לשפוך אור על כך?
רוביק עונה:
בבניין קל קיימות שתי חלופות בע' הפועל בצורות העתיד: יפעַל ויפעֹל. מצד אחד, תשכַב, תפתַח, מצד שני תסתֹם, תכתֹב ועוד. למגוון הזה שורשים בשפות שמיות שקדמו לעברית ומוכרת גם בערבית. תחזַקנה שייך לקבוצה הראשונה: יחזַק, נחזַק, תחזַקנה. כאשר ל' הפועל היא א' נמצא גם כאן שתי חלופית: א' אילמת או נחה (יֹאכל, יֹאמר), וא' הנהגית כעיצור רגיל (יאטֹם, יאסֹף בקבוצת החולם, יאשַם, יאבַל בקבוצת הפתח). צורת ההפסק גבֵרו (או גבֵרָה, למשל בשיר "ימי המכבים") אינה חריגה, וראו "מדוע דרך רשעים צלֵחה" ועוד. זו צורת ההפסק לעבר נסתרת ונסתרים בבניין קל.
15
אהרן מוריאלי שואל/ת: תשובתך לשאלה בדבר ההבדל בין לאומי ללאומני, שמאלי-שמאלני וכד' עוררה בי את השאלה בדבר תצורתן של שתי מילים: מינָני (בהבדל ממיני) במובן סקסיסטי – אפליה על רקע מיני ו-גילָני במובן אג'איסטי – אפליה על רקע של גיל. שתי המילים כנראה חדשות (ממתי?), כי לא מצאתי אותן במילונים הקלסיים. שתי שאלות: האם נתקלת בעוד מילים בעלי תצורה דומה? האם באפשרותך להרחיב על התופעה והתצורה?
רוביק עונה:
הסיומת –ָני מקורה בכמה הופעות בתנ"ך, כסיומת שם תואר כמו 'קדמוני' ו'רחמני', אך יש לראות בה למעשה סיומת –ִי המצטרפת לשם תואר המסתיים ב-ָן. הסיומת ללא קשר לנ' קודמת מופיעה ברבים מאוחרים יותר, כמו 'קדורָני' בספרות ימה"ב, בעקבות תואר הפועל המקראי קדורָנית. רוב המילים בסיומת הן בעברית החדשה, וגם השימוש בה להרחבה שלילית נוצר בעברית החדשה, כדי לענות על חסר לקסיקלי. הופעות 'לאומני' בעיתונות מתועדת משנות הארבעים ואילך, ויש בכך להעיד על הצורך במילה בעידן המשטרים הפשיסטיים. 'שמאלני' ככינוי גנאי לשמאל קיצוני נולד דווקא בתנועות השמאל הציוני בשנות החמישים, בתגובה על פרישה של חברים לתנועות שמאל לא ציוניות. מיננות וגילנות הן מילים שחודשו בשנות האלפיים.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >