שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
151
גילה אהרונוביץ שואל/ת: האם נכונות הצורות נִטַּח, נִטְּחוּ וכו' (שורש טו"ח על דרך חסרי פ"נ, בניין נפעל)?
רוביק עונה:
במקורות נמצאת הצורה הנדירה נִטּוֹחַ הקשור לכיסוי והסתרה, מן השורש טו"ח. הצורה נִתָּךְ מקובלת ומוכרת כשמדובר בגשם שוטף, למשל, והיא מן השורש נת"ך.
152
שלמה שואל/ת: אם בוחנים את השווא תחת ל' במילה מַלְכְּכֶם לפי הכלל שהראשון מבין שני שוואים צמודים הוא נח, הרי זה נח. אבל אם משווים לצורת היסוד מֶלֶךְ הרי זה שווא נע. מי מהמבחנים שגוי?
רוביק עונה:
שוואים נחים או נעים נקבעים באופן קטגורי על פי מיקומם בהברה. שווא הסוגר הברה הוא נח, שווא הפותח הברה הוא נע. בקבוצה מובחנת של מקרים אין לנו אפשרות לקבוע בוודאות האם השווא פותח או סוגר את ההברה, כמו מַלְכֵי ודַרְכֵי, וזאת בהשפעת התנועה הארוכה באות האמצעים בצורת הרבים: מלָכים=מלכי, דרָכים, דרכי, וכך נולד השווא המרחף. זה אינו המצב ב'מַלְכְּכֶם', הנגזר מצורת היחיד, ובו שני שוואים: נח הסוגר הברה, ואחריו נע הפותח הברה חדשה.
153
גיורא שנר שואל/ת: מדוע אתה משתמש בתשובות לשאלות במשקלים בשורש קט"ל– מקטל, מקטלה – ולא בשורש פע"ל -מפעל, מפעלה.
רוביק עונה:
השורש קט"ל אינו השורש הנחמד ביותר בעברית, אך הוא נבחר מאחר ששלושת העיצורים שבו אינן כפופים לשינויים כלשהם בתהליך נטיית הפועל או שם העצם (כמו הגרוניות או אותיות בג"דג כפ"ת), וגם אינם אחת מהאותיות הנוספות לשורש ליצירת פועל או שם, אותיות האמנתי"ו. השורש פע"ל מכיל גם פ' המשנה את הגייתה לרפה ודגושה, וגם ע' גרונית, ולכן אי אפשר להציג אותו כמודל מושלם למשקלים ולבניינים.
154
יעקב ויזל שואל/ת: מתי מופיעה המלה היא במקרא בכתיב הוא, ומדוע?
רוביק עונה:
המילה היא בקרי, מופיעה בכתיב הִוא מאות פעמים במקרא, כולן בחמישה החומשים. בכל אלה מדובר בכינוי גוף המתייחס לשם עצם נקבי, והחיריק נועד להתאים את הקריאה להקשר המשפט. מדוע נקבע הכתיב הוא מלכתחילה היא שאלה הנעוצה בשלבים קדומים מאוד של המסורת המקראית, ויתכן שאינו אלא טעות סופרים או מסורת קדומה שערבבה בין המינים בכינויי הגוף.
155
אבי רביב שואל/ת: מה הסיבה שהעברית יוצרת הבדל בין זכר ונקבה בנטיית מילים כגון יְלָדָיו/יַלְדותיו? גם במשקלים אחרים התנהגות צורת הזכר שונה מצורת הנקבה, כגון: 'משרָדיו' לעומת 'משפְחותיו'. לשם מה ליצור הבדל בין זכר רבים לנקבה רבות?
רוביק עונה:
הסיבה נעוצה בחוק החיטוף. ככל שהברה מתרחקת מן הטעם היא נוטה בעברית להיחטף. במילה יֶלֶד בצורת הרבים י' נחטפת: יְלָדים, והנטיות בהתאם: יְלָדָיו. גם בצורה יְלָדות הי' נחטפת, אך בנטייה המילה מתארכת, ל' מקבלת שווא (המוגדר כאן שווא מרחף). מאחר שבעברית אין שני שוואים נעים באים בזה אחר זה, י' זוכה לתנועה: יַלְדותיו, התואמת את צורת היחיד, ילדה. במילה משרָדָיו ר' קרובה לטעם ולכן אינה נחטפת, אך היא תיחטף בסמיכות: משְרְדי, כיוון שהסמיכות יוצרת יחידה אחת והמילה הראשונה (הנסמך) מתרחקת מהטעם. לעומתה במילה משפָחָה יש התרחקות של ההברה פָ מן הטעם, ולכן היא נחטפת: משפְחותיו.
156
רפי הירשפלד שואל/ת: אומרים מִכְבָסָה, מִשְתָלָה ומִרְפָאָה עם חיריק, כמו מִשְטָרָה ומִדְשָאָה. האם גם מִשְתָנָה (היכן שמשתינים) עם חיריק? ומה עם המַגְרֵפָה, מַלְגֵזָה וכדומה?
רוביק עונה:
בעברית החדשה, בעקבות הופעות שונות במקורות, נקבע בידול. מקום כלשהו, בדרך כלל מקום שבו מתבצעת פעילות או מלאכה, הוא במשקל מִקְטָלָה, לכן יש לומר מִשְתָנָה. לעומת זאת מילים בנקבה המייצגות מכשירים פועלות על פי משקל המכשירים מַקְטֵל (מַגְהֵץ, מַבְרֵג), בתוספת –ָה: מַגְרֵפָה, מַלְגֵזָה.
157
רותי שואל/ת: : מדוע אין נוטים את השורש מו"ת בהווה כמו את שאר פעלי ע"ו כמו טו"ס, גו"ר וכדומה?
רוביק עונה:
גזרת ע"ו מכילה שורשים דו עיצוריים שביניהם מתקיימת תנועה. התנועה לכל אורך מערכת הפועל והשם משתנה, לאו דווקא על פי נוסחה קבועה. כך מן השורש בשאלה, מו"ת, נמצא כי ע' הפועל יכולה להיות e (מֵת) ,i (מיתה, המית), o (מוֹתו), u (ימוּת), a (מַתנו, המַתנו), וכן כעיצור: מוות. התשובה לשאלה מדוע דווקא כאן נוצרה הצורה החריגה מֵת נעוצה בדמדומי השפה. יש לזכור כי גם בבניין קל בשלמים יש שינויי תנועה מוכרים: אמַר, זקֵן, יכֹל וכדומה.
158
ליאור דגן שואל/ת: מה העניין עם הקמץ הקטן? אל תשאל איך התלמידים מסתלבטים עליי: "מה חשבתם, שאם לאחד קוראים קטן ולשני קוראים גדול, אז זה בסדר ששניהם יהיו בדיוק באותו גודל?" התלמידים שלי מצידם מבינים מה קרה: "הטברנים לא הצליחו להמציא עוד סימן אז הם לקחו ממה שיש וקיוו שאף אחד לא ישים לב". ומה באמת?
רוביק עונה:
שאלה טובה, והתשובה פחות. יש מאפיינים המחברים בין הקמץ הגדול לבין הקמץ הקטן. חלק מהגיית הקמץ היא בעברה או בכמה מסורות הגייה (כגון ההברה האשכנזית) תנועת o כמו הקמץ הקטן, מה גם שתנועת a ארוכה עברה בעבר הרחוק מעתק לתנועת o עברית. יתכן שקרבה זו גרמה למעצבי הניקוד הטברני להשתמש באותו סימן לשתי התנועות, אך למעשה אין לנו ידיעה מוצקה מדוע אלה היו פני הדברים.
159
אהרון שואל/ת: מדוע המילה יוקרה נכתבת בקובוץ /u/, ואילו יושרה בקמץ קטן /o/? שתיהן באות ממקורות מקבילים לגמרי: ישר/יקר, יושר/יוקר, וכו', ושתיהן מילים חדשות יחסית, כלומר מומצאות. מדוע לא נבחרה אותה תבנית לשתיהן?
רוביק עונה:
בעברית משקלים לא מעטים הקרובים זה לזה וההבדל ביניהם הוא לעיתים בתנועה בודדת. כך במשקלים קָטלה (קמץ קטן, תנועת o) וקֻטלה, שיש רואים בהם גילויים של אותו משקל. ההבחנה בין המשקלים מוכרת כבר מן המקורות, שם נמצא את חָכמה במשקל קָטלה, ומילים תלמודיות במשקל קֻטלה, וכאן בהשפעה ארמית, כמו חֻצפה וחומרה. המילה החדשה יוקרה זהה למקור הארמי המסתיים בא': יוקרא. שני המשקלים משמשים גם בעברית החדשה, ולכן נוצרו מילים כמו יוזמה, חומרה ויושרה, לצד חומצה ואחרות..
160
שי ל. שואל/ת: יש מילים שנשמעות אותו דבר (כֵן לעומת קֵן, קוֹל מול כֹל וכו') והשאלה שלי היא מדוע זה קורה? ההיגיון שלי אומר לי שהשפה המדוברת הגיעה לפני השפה הכתובה, אז לפני שמילים כמו קול/כל קיבלו אותיות שונות בכתב, המילים מבחינה קולית נשמעו בדיוק אותו דבר. מה הסיבות לכך? בעיניי זה מסבך את השפה.
רוביק עונה:
לתופעה עליה אתה שואל קוראים הומופונים: מילים שונות, בדרך כלל אינן קשורות זו לזו כלל, אך הן נשמעות זהות. התופעה הזו קיימת בכל השפות המוכרות לנו, והיא קשורה להתפתחות אוצר המילים שיש עליו השפעות רבות. מילים מגיעות ממקורות שונים, ולפעמים יש מילים שאפילו נכתבות זהות ומשמעותן שונה, כמו למשל 'ציר' שיש לה משמעויות רבות. במקרה של 'קול' ו'כל' יש לזכור שבעבר נשמעו כ' וק' שונות זו מזו, ורק בהגייה שלנו היום הן נשמעות זהות.
161
טוביה שץ שואל/ת: האם אתה יכול להעריך כמה מילים יש כיום בשפה העברית? כמו כן כמה מילים חודשו/נוספו לעברית מאז קום המדינה? מספרים מוערכים יהוו תשובה מספקת בהחלט.
רוביק עונה:
אין הסכמה על מספר המילים בעברית היום, אך המספרים נעים בין 50,000 ל-80,000 מילים, כאשר יש דרכי ספירה שונות, ותחום שונה לאןצר המילים. בראשית העברית החדשה, בסוף המאה ה-19, עמדו לרשות העברית כ-25,000 מילים. אין נתונים מדויקים ביחס לתקופה שמקום המדינה ועד היום, אך מדובר באלפים רבים.
162
ספיר שואל/ת: יש לי שאלה בקשר לאותיות הגרוניות ולשינויים ההיסטוריים שחלו בהן. אשמח לקבל הסבר קצר על תשלום דגש והנמכת תנועה. כן אשמח לקבל הסבר כיצד מנקדים את המילים "מפורש" ומנוחם".
רוביק עונה:
על רגל אחת, כדברי הלל הזקן, חמישה עיצורים עבריים אינם ניתנים היסטורית להכפלה: ארבעת הגרוניים (א, ה, ח, ע) וכן ר'. מאחר שהפרדיגמה הדקדוקית מחייבת הכפלה במקרים שונים, נוצר קושי לבטא את העיצורים האלה מוכפלים אחרי תנועת i קצרה, תנועת u קצרה ותנועת a קצרה. בתשלום דגש התנועות האלה מתארכות במקרים מסוימים לנוחות ההגייה. i הופכת e, a קצרה מתארכת, u הופכת o. כאמור, לא בכל מקרה. ח' למשל לא תקבל כמעט תשלום דגש, בעוד א' ור' יקבלו תשלום דגש כמעט בכל המקרים. לכן מנקדים מְפֹרָשׁ, בתשלום דגש של בניין פוּעל, אבל מְנֻחָם, ללא תשלום דגש.
163
רחל דויטש שואל/ת: מדוע יש מילים שנכתבות בסיומן במקרים מסוימים באות "ם" ובמקרים אחרים באות "ן", כמו עונשים וחוק-העונשין, אומרים ואומרין (משנה, מסכת חגיגה, פרק א)? כלומר, מהי החוקיות שעל פיה נקבע מתי המילה תסתיים באות "ם" ומתי תסתיים באות "ן"?
רוביק עונה:
מילים ברבים המסתיימות באות נ' נוהגות על דרך הארמית, ומופיעות כך במשנה ובתלמוד. בארמית זו הצורה הנהוגה, בעברית היא נשמרת בכמה מילים שלהן מעמד מיוחד, בדרך כלל משפטי או הלכתי, כמו נישואין, גירושין, פיטורין ועונשין.
164
יוחאי שלם שואל/ת: אבי, שהיה אוטודידקט יקה ולמד עברית בכוחות עצמו בשנות העשרה של המאה הקודמת, סיפר לי בהיותי ילד שבספירה בעברית הפכו את צורת הזכר לנקבה ואת צורת הנקבה לזכר. לדוגמה : שלוש לנקבה ושלושה לזכר. הוא הסביר לי שזה נעשה כדי לבלבל את ״עין הרע״. בשנים האחרונות חיפשתי אישוש להסבר הזה ולא מצאתי. אז בכל זאת למה הפכו?
רוביק עונה:
אגדה חביבה ומשעשעת. חילופי צורות הזכר והנקבה בצורות המספרים מוליכים אלפי שנים לאחור, וקיימים בכל השפות השמיות המוכרות לנו. יש הסברים שונים למצב הבלתי נורמלי הזה, וכל הסבר משכנע פחות מחברו, כך שאפשר להמשיך ולהאמין בעין הרע.
165
גדעון צור שואל/ת: מה מקור שמה של האות "ז"?
רוביק עונה:
סוגיית שמות האותיות היא אחת החידות הלא פתורות בתולדות הלשון העברית, והלשונות השמיות בכלל. העקבות מוליכים אל התרבות הכנענית שלא נותרו ממנה עדויות רבות. השמות עצמם משמשים בעברית רק בתקופת המשנה והתלמוד. הטענה שיש כאן קירבה בין צורת האות בכתב הכנעני-פיניקי לשם (אלף=אלוף או שור, בית=בית) אינה מסבירה שמות רבים של האותיות שבהמשך האלף בית. על האות זין טענו שהיא דומה לכלי זין, אבל הטענה הזו אינה מתאימה ללוח הזמנים של התהוות האלף בית, ויש שקשרו אותה לעץ הזית. שמות האותיות נקבעו אם כן בדמדומי השפה, בתקופות שהנסתר בהן רב על הגלוי.
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >