שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
151
אסף רוזנטל שואל/ת: למרות שהבנתי כי אין לך התנגדות לעיברות של מושגים לועזיים האם לדעתך נכון להטות המושגים על פי חוקי העברית - אינפורמציות, סיטואציות וכו׳?
רוביק עונה:
זה לא רק נכון אלא גם הכרחי. כאשר מילה שאולה מתאזרחת בעברית, ויש אלפים כאלה, אנו חייבים להוסיף לה צורנים עבריים ולהטות אותה על דרך העברית אחרת אין כל דרך להשתמש בה. אם 'אינפורמציה' נקלטה בעברית ואנחנו נזקקים לצורת הרבים, אין לנו כלי אחר לצורת הרבים, הרי לא נוסף לה סיומת סלאבית, על פי מקור המילה. הדרך הזו קרויה הסגלה (אַדַפְּטָצְיָה בלעז), והיא דרך המלך של השימוש במילים לועזיות בתוך המבנה העברי. כך בתיבה "הפופולריות" שני צורנים לועזיים (פופול+-ָר), ושלושה צורנים עבריים: ה' הידיעה, -ִי כסיומת שם תואר (נסבה), -וּת כסיומת המושג.
152
שמחה ליברמן שואל/ת: למה נֶעֱרָם - נֶעֱרֶמֶת; נֶעֱקָף – נֶעֱקָפֶת; ואילו נַעֲרָץ - נֶעֱרֶצֶת?
רוביק עונה:
נַעֲרָץ היא צורה משנה של נֶעֱרָץ, והיא אכן חריגה בשורשים מגזרת השלמים. היא מופיעה פעם אחת בספר תהלים, ולכן היא משמשת עד היום, אך נֶעֱרָץ היא חלופה לגיטימית.
153
רחל דננבאום שואל/ת: כבר זמן רב שאינני מוצאת תשובה לשאלה כיצד התפתח המבטא הצברי, למרות שהגיעו לכאן עולים מכל תפוצות תבל - כל קבוצה והמבטא שלה.
רוביק עונה:
השאלה רחבה וקשה להשיב עליה על רגל אחת. המבטא הצברי נוצר בהשפעת המבטאים השונים שהתרוצצו במרחב הישראלי מאז ראשית המאה העשרים, והיו שונים זה מזה. המבטא הצברי נוצר על דרך החיסור והחתירה למכנה המשותף הנמוך. עיצורים קשים להגייה או שלא היו חלק מן האלף בית העברי איבדו את הייחוד שלהם. על כן נעלמו הגרוניות והנחציות, אבל גם המבטא האשכנזי המיוחד לא התקבל. התנועות נשענו על בסיס הגייה הספרדית, אבל תנועות מיוחדות כמו שווא נע וחטפים איבדו את הייחוד שלהן, שלא לדבר על ההבחנה בין תנועות קצרות וארוכות. הר' המתגלגלת לא נקלטה וכדומה. התוצאה היא שהמבטא הצברי הוא מבטא פשוט, ויש אומרים דל, הכל באוזני המאזין.
154
מוש שואל/ת: איך אמורים להגות שווא נע? בדיוק כמו סגול וצירי או שיש לו הגייה מיוחדת? ואם כן, מהי ההגייה? מדוע לשווא נע יש אותו סימן כמו לשווא נח?
רוביק עונה:
ההגייה התקינה של השווא הנע היא תנועת e קצרה וחטופה, המוגדרת חצי תנועה. הדיבור העברי המודרני ביטל כמעט לגמרי את ההגייה הזו. חלק מהמימושים של התנועה הם e רגילה, ואחרים באפס תנועה, בדומה לשווא הנח. כך נאמר mechona (מכונה), אבל kvish (כביש) למרות ששתיהן נפתחות בשווא נע. הסיבה לכך שבניקוד הטברני נקבע סימן דומה קשורה לגמישות המסוימת של השווא במסורות הקריאה, בין אפס תנועה לחצי תנועה. הדקדוק הטברני קבע בעניין חוקים ברורים, בפועל השמירה עליהם כאמור חלקית.
155
נויה שואל/ת: תוכל בבקשה לספר על מקור שמה של השפה העברית? זכור לי שיש קשר למילה "עבר"- צד נהר, אך איני מוצאת הסבר מלא/מספק בשום מקום.
רוביק עונה:
שמה של השפה העברית נשען על השם (עצם ותואר) 'עברי' המופיע פעמים רבות במקרא, למרות שאינו מתייחס לשפה אלא לבניו של אברהם אבינו. על מקור השם הזה יש השערות שונות. האחת, שהעברים הם צאצאי עֵבֶר. השנייה, שאלה השבטים שהגיעו מעבר לירדן, מעבר לנהר. השלישית, שאלה צאצאי שבטי החַבִּירוּ הקדמונים. השם 'עברית' לשפה ניתן בלשון חז"ל.
156
רחל שואל/ת: מהי צורת העבר נסתר של המילה 'קרויים'?
רוביק עונה:
קרויים היא חלופה תלמודית של 'קרואים', ומכאן שהעבר הנסתר הוא קרא.
157
גיל שואל/ת: זה כנראה לא משהו שיקרה בקרוב, אבל האם אתה תומך בהוספת אותיות תנועה לעברית? יש הרבה מאוד שיבושים רק משום שלא יודעים איך הוגים את המילים.
רוביק עונה:
סוגיית היעדר התנועות העסיקה את קברניטי העברית ואת צרכני השפה הכתובה לאורך דורות רבים. הניקוד שקודש במאה העשירית נועד לענות על הקושי, אך מאחר שרוב הטקסטים היום אינם מנוקדים הקושי נותר. הכתיב חסר הניקוד (הכתיב המלא) עונה על חלק גדול מבעיות ההגייה, אבל אינו מכסה את תנועות e ותנועות a בחלק גדול מהמקרים. אין להעלות על הדעת הוספת אותיות לעברית, מהלך שישנה את המערכת כולה באופן יסודי. הדרך היחידה לפתרון הקושי היא דרך היידיש – שימוש בא' לתנועות a, ובע' לתנועת e. נראה שמהלך כזה יסרבל את הקריאה, ושכרו יצא בהפסדו.
158
ליאור דגן שואל/ת: אנו מלמדים שמילים כגון נָהוּג, סָגוּר וכו', הן במשקל פָּעוּל - הבינוני הסביל של בניין קל. אבל מה עם: מָלוּחַ, רָדוּם, שָׁקוּף? הרי אין בבניין קל "מָלַח", "רָדַם" ו"שָׁקַף".
רוביק עונה:
לכל הפעלים שבשאלה מימושים בעברית גם בצורת העבר של בניין קל. מָלַח מופיע בספר ויקרא, בעוד מלוח מופיעה בלשון התלמוד. רָדַם מופיע בלשון ימי הביניים, אך רדום מופיע כבר בתלמוד. שקוף מופיע במקרא, שָקַף בכתבים מאוחרים יותר. את מערכת השורשים יש לבחון בתהליכים היסטוריים. לעיתים נמצא מימושים חלקיים של השורש בתקופות שונות, אך הם מעידים על שימושים נוספים שלא זכו להיכלל בטקסטים, בעיקר בשפת המקרא, שאוצר המילים בה מוגבל, והיא בוודאי משקפת רק חלק מהמילים והנטיות ששימשו בשפה באותה תקופה.
159
שדמה קידר שואל/ת: חז"ל מזהים את הנצרות עם אדום או עשו. מה מקור הקישור הזה?
רוביק עונה:
הקישור מזוהה עם תקופות מאוחרות יותר לחז"ל. אדום מזוהה בעיקר עם הרומים, אף כי חכמי ימי הביניים לא הגיעו להסכמה על הטענה שהרומים הם צאצאי האדומים. הזיהוי עם הנצרות קשור באמונה שהאדומים היו הראשונים ששמרו על הנצרות באזורנו. לגבי עשו יש אגדות ומדרשים רבים, והוא נחשב שונא לישראל בדרכים שונות ומשונות. הקישור שלו לענייננו נעוץ בזיהוי המופיע במקרא פעמיים: "עשו הוא אדום".
160
חיים טוביאס שואל/ת: הכיפה שלו כִפָּתו. מדוע לא אִשָתוֹ עם ש׳ קמוצה גם כן? מדוע רבים של אישה זה נשים ולא אישות?
רוביק עונה:
'כיפה' ו'אשה' אינן מקבילות בצורתן. כיפה היא בבניין הכפולים, והיא ניטית כמו מילים באותה גזרה: מילָתו, סיבָתו וכדומה. 'אשה' שייכת לקבוצת מילים שלהן מקור שמי עתיק שבסיסו הוא אנש, כאשר הנ' לעיתים נסתרת ולעיתים מתגלה, כמו בצורות הריבוי אנשים ונשים, אנוש וכדומה. גם המילה איש, בהשוואה לערבית למשל, כוללת נ' (אִנְשׂ). מילים אלה נטויות בצורות ייחודיות המשוקעות ברבדים העתיקים של העברית והשפות השמיות. קרובה להן בנטייה בִתּוֹ (בִּנְת בערבית), אֲמִתּוֹ (השורש של המילה אמת הוא אמ"ן+ת) ועוד.
161
נור שואל/ת: כמה צורות יש לגזרת פ"נ בבניין פעל? אני מזהה את אפול, אתן ואסע. האם ישנן צורות נוספות? וכן - 'אֵתֵן', נדמה לי שהצורה ייחודית לשורש נ.ת.נ. האם יש שורשים נוספים שמוטים באופן זה?
רוביק עונה:
צורות העתיד זוכות לתנועות משתנות בע' הפועל, בכל הגזרות כולל גזרת השלמים. כך אנו מכירים את ישכַב וילמַד בתנועת a לעומת אשקול ואכתוב בתנועת o. כאשר ל' הפועל היא ו/י הסיומת היא בתנועת e: אעשֶה. גם כאשר השורש הוא עלול: הלך, ישב, ע' הפועל היא בתנועת e: אֵלֵך, אֵשֵב. בחסרי פ"נ התמונה דומה: אפול בתנועת o, אסע בתנועת a (וכאן בהשפעת ע' המשמשת כל' הפועל), אֶתֵּן אולי במעין אנלוגיה לצורות אֵשֵב, אֵצֵא, אלך וכדומה. חשוב לזכור שיש מקרים שבהם הנ' נהגית: לנפּול, לנדוד וכדומה, לצד הצורה החסרה.ׂ
162
חי שואל/ת: מדוע אומרים רבנות ולא רבנייה? או אפסנאות ולא אפסנייה?
רוביק עונה:
הסיומת –ייה מקובלת בעברית עבור מקומות שבהם שוכנים מוסדות ובתי עסק, כמו ספרייה, מעדנייה, עירייה, ולעיתים קרובות גם שם המוסד או העסק עצמו. הסיומת הזו חדשה, בהשפעת הערבית, והוטמעה על ידי אליעזר בן יהודה. הסיומת –וּת מקובלת כבר מימי התנ"ך ובעיקר בלשון חז"ל, והיא משמשת למונחים כלליים: מלכות, אחריות וכדומה. 'רבנות', שהיא מילה מן התלמוד, מתייחסת במקורה לעיסוק או לתפקיד (אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות). במדינת ישראל היא גם שם המוסד הממלכתי, ובעקבותיו גם שם המקום בו נמצא המוסד. 'אפסנאות' היא מילה חדשה, בעקבות המילה התלמודית-יוונית אפסניה, והיא משמשת במשמעות התחום כולו (ומכאן אגף האפסנאות בצה"ל בזמנו), וכן שם המקום שבו מתבצעת הפעילות הקשורה בכך.
163
יניב שואל/ת: למה בעצם האקדמיה ללשון אינה ממציאה מילים יש מאין? ואם לא יש מאין, מדוע אין היא שואלת משפות? אני שואל מאחר שלדעתי הרבה מתחדישי האקדמיה אינם יצירתיים.
רוביק עונה:
התפיסה המנחה את מחדשי המילים בעברית החדשה, כבר מימי אליעזר בן יהודה, היא ליצור מילים משורשים הקיימים בעברית (או נכנסים אליה ממקורות שונים), במשקלים שונים או בסיומות קבועות. בן יהודה עצמו הסביר, ובצדק, שמילים בשפה חיה ובעלת מסורת אינם נוצרים יש מאין. זה בוודאי נכון בשפה העברית, שבה פועל מבנה הסריגה בין שורשים ומשקלים, שהוא מקור ליצירתיות רבה. היצירתיות (מוצלחת יותר או פחות) מתבטאת במציאת השורש המתאים למשקל המתאים.
164
לימור גלעדי שואל/ת: האם יש מילים במשקל קִטְלָן כמו בניין, אבל שאינן פעלי ל״ה כמו עניין, בניין וקניין?
רוביק עונה:
רוב השורשים שמהם נגזרות מילים המסתיימות ב-ָן הם במשקל קַטְלן. במילים משורשי ל"ה נראית השפעה של הי' השורשית על תנועת i ונוצר משקל קִטלן. הדוגמה היחידה שמצאתי (אשמח לנוספות) היוצאת מכלל זה היא מִגדן, מילה שחידש ביאליק מהשורש מג"ד, וכאן יש אנלוגיה למשקל מִקְטָל.
165
גלי שואל/ת: מאיפה החל השימוש במילה 'שורש' במשמעותה הלשונית?
רוביק עונה:
'שורש' היא מילה מקראית, ופירושה בדרך כלל הוא חלק הצמח שממנו מסתעף הגזע או הגבעול, אך יש לה במקרא גם שימוש מטפורי כדבר העיקרי או היסודי. חכמי הדקדוק העברי בסוף האלף הראשון שעמלו על ניסוח כללי הדקדוק השתמשו במילה כדי לציין את היסוד הלשוני שממנו נגזרים פעלים ושמות. בפולמוס בין מנחם בן סרוק ודונש בן לברט, שניהם מן המאה העשירית, יש למושג השורש תפקיד מרכזי. במחצית הראשונה של המאה ה-11 יצא "ספר השורשים" של יונה אבן ג'נאח, במסגרת ספרו "ספר ההשגה".
< הקודם ... 11 12 13 14 15  ... הבא >