שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
91
רותי שואל/ת: : בבניין פעל בזמן עבר כל הפעלים מנוקדים בקמץ תחת האות הראשונה מלבד אתם ואתן. מה ההסבר לכך?
רוביק עונה:
בפועל עשה, לדוגמה, הניקוד יהיה אכן: עָשָה, עָשִית, עָשְתה, עָשו וכדומה, ולצד אלה עֲשִיתם, עֲשיתן בחטף פתח. כך שָמַר / שְמַרְתם. הגורם לכך הוא חוק החיטוף. תנועה גדולה המתרחקת מהטעם נחטפת, ולכן גם דָבָר ברבים יהיה דְבָרים, חֵפֶץ / חֲפָצים וכדומה. בנוכחים/נוכחות ההטעמה היא בסוף המילה (תֶם/תֶן) ולכן חל כאן חוק החיטוף. בלשון הדיבור, עם זאת, נשמר הטעם על ההברה הלפני האחרונה גם בגופים אלה, אבל זה אינו משפיע על הניקוד.
92
רותי שואל/ת: שמתי לב שבספרי דיקדוק מכנים לפעמים את בניין פעל גם קל. מהיכן זה הגיע? רינה גרטל מוסיפה: באיזו תקופה נוצרו שמות בנייני הפועל, כפי שאנו משתמשים בהם היום בדקדוק העברי (קל, פיעל, הפעיל, התפעל וכו')? האם זאת המצאתו של אליעזר בן-יהודה?
רוביק עונה:
שמות הבניינים נוצרו בסוף האלף הראשון על ידי המדקדקים הגדולים, שניסחו וכתבו את יסודות הדקדוק העברי על בסיס המסורות השונות של קריאת התנ"ך. בניין קל נקרא כך מאחר שהוא הבניין הבסיסי, הפשוט ביותר וגם הנפוץ ביותר בשימוש. הבניינים פיעל, פועל והתפעל קרויים הבניינים הכבדים. על עיצוב שמות הבניינים ותפקידיהם השפיע גם הדקדוק הערבי, המוקדם לדקדוק העברי.
93
עמית ניב שואל/ת: האם אתה מכיר דוגמאות למילים שפעם נחשבו סלנג, שהאקדמיה הכירה בהן כמילים "אמיתיות" בסופו של דבר?
רוביק עונה:
ראשית, מילות סלנג 'אמיתיות' לא פחות ממילים שאינן נחשבות סלנג. ההבחנה היא בין מילים תקניות לתת-תקניות. אין דוגמאות רבות לאישור והתקנה של מילים תת-תקניות המזוהות כסלנג. חלק גדול מהמילים בסלנג הן מילים לועזיות, שאולות משפות זרות, רבות אחרות קיימות בשפה, אך בסלנג הרחיבו משמעות כמו חפר, קטע וכדומה, וגם כאן אין התערבות של האקדמיה. דוגמה למונח שנוצר בלשון הדיבור (לאו דווקא סלנג) ואושר על ידי האקדמיה לאחרונה היא הפועל 'הקליק'.
94
דניאלה שואל/ת: בעברית קיימות המלים סמוי, מצוי, חבוי, נשוי, קרוי, ששורשיהן נגמר באל"ף, אך הן נכתבות ביו"ד. אם מטים את המלים, היו"ד נשארת (סמויה, מצויים וכו'), חוץ מאשר בנטיות המילה 'נשוי' (נשואה, נשואים וכיו"ב). למה שם האל"ף נשארת?
רוביק עונה:
המרת א' בי' בבינוני פעול של בניין קל בגזרת נחי ל"א היא השפעה ארמית. בעקבות זאת נגררה הי' גם לצורות הנקבה והרבים של הבינוני. כמו במקרים רבים המעתק הזה אינו חל על כל השורשים, או רק על צורות הבינוני. מצד אחד, א' הופכת במקרים רבים לי' בלשון חכמים גם בעבר (קריתי, מציתי), ולעיתים גם בעתיד (אם תמצי לומר). מצד שני, כאמור בשאלה, נשוא ונשואה שומרים על א' ופרט לבינוני פעול אין בהם י'. הצורה 'נשואים' מופיעה פעם אחת במקרא, ועל כן הצורה הזו נשמרה. המילה ברואים, המופיעה רק בלשון חכמים, שמרה על א' של הפועל המקראי. לצד זה המילה התלמודית ברייה היא צורת משנה של בריאה, ובה י' המירה את א'.
95
אנונימי שואל/ת: האם הכתב הפרוטו-כנעני הוא הכתב הלא סימבולי הראשון?
רוביק עונה:
כוונת השאלה היא לכך שכתבים עתיקים, כגון כתב החרטומים המצרי (הירוגליפים), היו מורכבים מציורים, שחלקם סימלו את המילה אותה ייצגו. דמות שור סימלה שור, וכדומה. הכתב הפרוטו-כנעני שממנו התפתח האלף-בית המוכר לנו היום נבנה על שימוש של פועלים כנעניים במכרות סיני, שבחרו באות הפותחת של המילה המיוצגת בכתב ההירוגליפים, ועל כן הכתב הכנעני-פיניקי הוא הראשון שבו יש ייצוג של אות לכל עיצור. כתב היתדות האכדי שקדם לכתב בכנעני-פיניקי ייצג גם הוא מילים והברות ולא עיצורים בודדים, אבל סימני היתדות בו כבר לא סימלו דמות או רעיון. הוא אמנם התפתח מהכתב השומרי שהיה כתב דימויים אבל סימני הכתב האכדי ויתרו עם הזמן על הדימוי, והאותיות ציינו מילים שלמות או הברות.
96
שולמית שיפר שואל/ת: מדוע יש בשפות, לדוגמא, בערבית (ארצות שונות), רוסית (ארצות שונות), אנגלית (אנגליה, ארה"ב דרום , צפון ומרכז) ועוד, הבדלים בין השפות? בין ההגייה של המילים?
רוביק עונה:
ההגייה היא היסוד הדינמי ביותר בהתפתחות של שפות ובהבדלים בין שפות שיש להן מקור משותף, או בין דיאלקטים של אותה שפה. שינויים בהגייה נוצרים מסיבות שונות, שלא תמיד ניתן להניח עליהן את האצבע. גורם חשוב בשינוי הגייה הוא השפעה של שפה נוספת שאתה באים הדוברים במגע. לכן בעברית ההגייה האשכנזית היא בעלת אופי סלאבי, וההגייה הספרדית בעלת אופי ערבי. בערבית המרוקאית ניכרת השפעה בֶרבֶרית, ובארמית המודרנית השפעות בפרסית או בהגייה כורדית, על פי מקור הדוברים.
97
רינה גרטל שואל/ת: מה מקור האות ה' בשם הפועל של בניין נפעל? וכן בצורות הציווי? כמו למשל: להיכנס, היכנס וכו'.
רוביק עונה:
בכמה מן הבניינים בעברית נוספת לשורש האות התחילית ה', ולעתים אות נוספת. אלה הם הבניינים נפעל, התפעל, הפעיל והופעל. במקבילה הערבית של צורות אלה, המייצגת צורות שמיות קדומות, נמצא שיש עיצור קרוב: אִנְפַעַל, אַפְעַל וכדומה. א' עברה בעברית מעתק לה', ונשמרה בבניין התפעל גם בעבר וגם בעתיד ובציווי. בבניינים הפעיל והופעל היא נשארה רק בעבר: הצלחתי, הושלם, וכן בציווי הפעיל: הצלח, השלם. בצורות העתיד היא התלכדה עם אות אית"ן שלפניה: יודיע במקום יהודיע, יוחלט במקום יהוחלט. בבניין נפעל התרחש תהליך הפוך. א' נשרה בעבר: נשמר במקום הנשמר, התלכדה עם אות אית"ן בעתיד (אכנס, תיכנס), ונשארה בציווי: היכנס, מאחר שאין לפניה עיצור. בבניינים האלה שם הפועל שומר על הה' המופיעה בצורת המקור: להיכנס, להתלבש, להחליט.
98
מרים שואל/ת: האם ידועות לך מילים שנאמרות באופן זהה באנגלית ועברית ובעלות משמעות זהה?
רוביק עונה:
יש כמה מילים כאלה. בדרך כלל הן מילים שמקורן ביוונית שנקלטו בעברית המשנאית, ובאמצעות הלטינית לאנגלית. הדוגמאות הבולטות הן סנדל ובסיס. עם זאת ההטעמה שונה, מלעילית באנגלית ומלרעית בעברית, וגם התנועות אינן זהות לגמרי.
99
רותם עטיה שואל/ת: מדוע לדעתך נעלמים העיצורים הגרוניים בשפתנו הדבורה?
רוביק עונה:
העיצורים הגרוניים מוכרים לנו מן הערבית, ומן הדרך שבה הוגים אנשים שגדלו בסביבה ערבית. אין לנו ידיעה מוחלטת איך הגו את המילים בתקופות קדומות, וידוע שבארץ ישראל המשנאית היו שהגו את הדרך הגרונית, והיו שלא. מאחר שנבחרה ההגייה הספרדית-מזרחית הקפידו בראשית תחיית הלשון לשמור על העיצורים הגרוניים, ובעיקר על ח' וע' הלועיים, אבל בהשפעת הדרך האשכנזית ומתוך עצלות הגייה העיצורים האלה כמעט נעלמו.
100
דן שואל/ת: כמה שורשים בשימוש מעשי (בין אם עכשווי או היסטורי) קיימים בעברית? כלומר, מתוך סך כל הצירופים האפשריים של שלוש וארבע אותיות בעברית, כמה אכן שויכו במציאות למשמעות מוגדרת? מאחר שקיימות 22 אותיות, תיאורטית ניתן ליצור 10,648 שורשים משולשים (22 בחזקת 3, נוסחה שכוללת חזרות על אותיות) ו-234,256 שורשים מרובעים (22 בחזקת 4, כנ״ל). ותהיתי כמה מהאפשרויות האלה אכן נוצלו להבעת משמעויות לאורך ההיסטוריה של השפה.
רוביק עונה:
אין מספר מוסכם וסגור של השורשים בעברית. בתנ"ך קצת למעלה מ-1500 שורשים פעילים, רובם משולשים, כולל השורשים הדו-עיצוריים המכילים גם תנועה (קום, בנה וכדומה). לאורך הדורות ובעברית החדשה בפרט נוצרים שורשים חדשים רבים ויצירתם נמשכת כמעט על בסיס יומי. הם נגזרים משמות עצם עתיקים וחדשים, מילים לועזיות, ראשי תיבות ועוד. כמו כן מסופחות לשיטת השורשים מילים חסרות שורש שאפשר להוסיף להן סיומות כמו אב=אבהות, פה=פייה וכדומה. דרך נוספת ליצירת שורשים חדשים היא סיפוח אות תחילית או סופית לשורש קיים, כמו בטח=אבטח, כנע=שכנע, שרט=שרטט. בעקבות התהליכים האלה יש עלייה משמעותית במספר השורשים המרובעים והמחומשים, אף כי אין מדובר ביותר מכמה מאות. המספר הכולל של השורשים בעברית היום נע סביב 5000.
101
רותי שואל/ת: פעלי ע״ו בהווה מנוקדים בקמץ תחת האות הראשונה. למשל, טס, גר, בא. מדוע הפועל מות מנוקד בצירה?
רוביק עונה:
פעלי ע"ו גזורים משורשים שלהם שני עיצורים וביניהם תנועה. התנועה משתנה בכל מערכת הפועל. למשל, מהשורש טו"ס אפשר ליצור מילים שבהן תנועות שונות: טָס, מטוֹס, לטוּס, להטִיס, הֶטֵּס. בבניין קל התנועה בעבר היא בדרך כלל תנועת a, אך לא תמיד. היא יכולה להיות תנועת o – בוש, ותנועת e – מֵת, וגם זאת רק בגוף שלישי ובצורות בינוני.
102
אהרן לביא שואל/ת: התנועות החטופות, חטף פתח, חטף קמץ וחטף סגול, מיועדות בדרך כלל לאותיות א', ה', ח', ע. ידוע לי על שתי דוגמאות בהן חטף קמץ משמש לאותיות מחוץ לארבע אלו, והן צִפֳּרִים ושִׁבֳּלִים. היש עוד דוגמאות כאלו? האם דוגמאות אלו הן בבחינת יוצא מן הכלל או אולי ישנו כלל, אשר איננו ידוע לי, העוסק בהן?
רוביק עונה:
בתנ"ך קבוצה קטנה של מילים שבהן מנוקדת אות שאינן גרונית בחטף קמץ קטן, כמו צפֳּרים ושבֳלים. השימוש הזה מייצג תנועה הנמצאת בין השווא הנע לחולם. כך גם בניקוד השם הפרטי מרדֳכי בכתבים מסוימים, רמז לשם המקורי, מורדוך. אין כלל מאחד ומספר ההופעות קטן ואולי אפילו מקרי. יש גם הופעות של חטפים אחרים מתחת לאותיות לא גרוניות בעברית, וגם כאן קשה למצוא כלל מאחד, אלא מסורות שהשתרשו.
103
שדמה קדר שואל/ת: אשמח אם תאיר את עיניי לגבי שין השעבוד לפני המילה "בין". לפעמים כתוב לדוגמה, "הפער שבין שני העולמות" ולפעמים "הפער בין שני העולמות". מהו הכלל? מתי יש צורך להוסיף את שין השעבוד?
רוביק עונה:
הוספת ש' השעבוד לפני 'בין' מקובלת במשנה. היא מתאימה למצבים שבהם מסתתרת במילה שאחרי 'בין' פסוקית שעבוד למרות שאינה ממומשת. הפער ש[קיים] בין שני העולמות/ הימים ש[חלים] בין כסה לעשור. סגנון נקי ורהוט יותר עשוי היום לוותר על ש', אך אין לכך סיבה דקדוקית וכאמור היא נטועה בעברית הקלסית.
104
רמי שואל/ת: שאלו כאן שאלה יפה: למה לפני הכינוי הרומז ״זה״ בעברית מגיעה מילת יחס? למשל ״הם לא עונים על זה״, ובאנגלית ״They don't answer this״. האם בעברית בהכרח כל שימוש במילה ״זה״ באמצע המשפט יצריך הקדמה של מילת יחס?
רוביק עונה:
השאלה היא מה תפקידו של הכינוי 'זה' במשפט. כאשר 'זה' הוא הנושא הוא לא יקבל מילת יחס, בדומה לנושא במשפט בכלל, בלי קשר למקומו במשפט: 'זה קרה אתמול', 'הלך זה ובא אחר'. כאשר 'זה' הוא לוואי (ילד זה) תחליף לאוגד (שחור זה יפה) או במקרים נדירים נשוא, הוא לא יקבל מילת יחס. צירוף מילות יחס מתייחד ל'זה' כמושא. מאחר ש'זה' משקף יידוע הוא יקבל תמיד 'את' כמושא ישיר (תן לי את זה), ומילות יחס אחרות במושא שאינו ישיר (ספר לי על זה). בשפות אחרות הכללים והנוהגים שונים, ובמקרים רבים גם במושא לא נדרשת מילת יחס.
105
אברהים שואל/ת: מהי הה"א שבסוף המילים הבאות? 1- וַיִּשְׁתַּחֲווּ-לוֹ, אָרְצָה (בראשית מג כו); 2- עוּרָה לָמָּה תִישַׁן אֲדֹנָי, הָקִיצָה (תהלים מד כד); 3- אֱלֹהִים, מוֹשִׁיב יְחִידִים בַּיְתָה (תהילים סח ז); 4- וַיֵּלֶךְ אֶל-דָּוִד חֹרְשָׁה (שמואל א כג טז); 5- וּבְרֶדֶת הַטַּל עַל-הַמַּחֲנֶה, לָיְלָה (במדבר יא ט); 6- עֲלֵה אֵלֵינוּ מְהֵרָה (יהושע י ו).
רוביק עונה:
לכל אחת מהופעות ה' שבשאלה תפקיד בפני עצמו. ארצה, ביתה, חורשה – זו ה' המגמה. ללכת לארץ, ללכת לבית, ללכת למקום הנקרא חורש, בדומה ל'קדימה', ירושליימה וכדומה. מהרה – זו סיומת המציינת תואר פועל. עורה, הקיצה – זוהי צורת הציווי המוארך, הקרויה גם קוהורטטיב, ומקובלת מאוד בתנ"ך. היא מתקיימת גם בעתיד: נלינה בכרמים וכדומה. במקרה של 'לילה' יש שני הסברים. האחד: צורה נקבית של ליל. השנייה: ה' מסיימת המציינת תואר פועל, במשמעות 'בלילה', והיא מתאימה לפסוק שבשאלה.
< הקודם ... 6 7 8 9 10  ... הבא >