אז למה לי טלוויזיה עכשיו?

הילה לוינשטיין ברקאי | 01 בספטמבר 2016
המאמר הוא חלק מגיליון 68-69 של כתב העת "פנים" בהוצאת הסתדרות המורים, אביב-קיץ 2015, בעריכת ד"ר מתן אהרוני וד"ר רוביק רוזנטל. הגיליון עוסק בסוגיות הקשורות בטלוויזיה

הילה לוינשטיין ברקאי כותבת על מניעים ותפיסות של "חותכי כבלים" בישראל

בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי במעמדה של הטלוויזיה המסורתית. אל השידורים הליניאריים (דהיינו שידורים חיים הכפופים ללוחות שידורים קבועים מראש של הגופים המשדרים), התווספו שירותי וידאו על פי דרישה ואמצעי הקלטה דיגיטליים. בנוסף, נוצרו פלטפורמות חדשות לצריכת תוכן טלוויזיוני כגון מחשבים, טאבלטים וסמארטפונים. אמצעי שידור אלו מאפשרים לפרט לצפות בתכנים על פי בחירתו, בזמנים הנוחים לו ובמגוון רחב של מכשירים, שמרביתם ניידים (Bjur et al., 2013; Hasebrink et al., 2015).

כתוצאה משינויים אלו צומח פלח אוכלוסייה אשר בוחר לזנוח את מכשיר הטלוויזיה המסורתי ולאמץ במקומו את אמצעי הצפייה החדשים בלבד. קבוצת אוכלוסייה זו מכונה "חותכי הכבלים" (Cord Cutters) והיא מעוררת עניין רב בקרב גופי השידור, כמו גם בקרב חוקרים אקדמיים וגורמים רגולטוריים. סקרים המתארים את תכונותיהם הדמוגרפיות של "חותכי הכבלים" מתפרסמים מדי פעם בפעם, אולם כמעט לא נערכו מחקרים איכותניים אשר בחנו את משמעותה של התופעה מנקודת המבט של "חותכי הכבלים" עצמם. מה מניע אותם להתנתק מחברות הכבלים והלוויין? כיצד הם תופסים את חוויית הצפייה בטלוויזיה, המסורתית והחדשה?

מטרתו של המחקר הנוכחי היא לספק הצצה לעולמם של "חותכי הכבלים" בישראל ולהשיב על שאלות אלו. בכך הוא יסייע בהבנת מעמדו של המדיום הטלוויזיוני בעידן של מדיה חדשים.

שוק הטלוויזיה בעידן של מדיה חדשים:מאפיינים ומגמות

שלא כמו מוזיקה, אשר כבר מראשית ימיה הופצה במגוון רחב של טכנולוגיות נייחות וניידות, תוכן טלוויזיוני היה עד לאחרונה נחלתו הבלעדית של מכשיר הטלוויזיה (Rhiannon & Johnson, 2015). בהתאמה, המודל העסקי של שוק הטלוויזיה היה יחסית קבוע: תוכן טלוויזיוני  סופק על גבי רשתות שידור, והצרכנים בתמורה צפו בפרסומות או שילמו דמי מנוי קבועים עבור קבלתו (Baccarne, Evens & Schurman, 2013). עם זאת, עידן הרשת מערער על מצב זה.

הסיבה לכך היא טכנולוגית בעיקרה: הביטוי הנרחב של האינטרנט כרשת הפצה גלובלית, בתוספת התכנסותם הטכנולוגית של אמצעי תקשורת אלו לאלו (Jenkins, 2006), מאפשרים לשדר תוכניות טלוויזיה על גבי הרשת. בכך נסדק המונופול של מכשיר הטלוויזיה המסורתי כספק היחיד של תוכן וידאו. אל חברות הכבלים והלוויין המשדרות בו הצטרפו שירותי  OTT(Over the Top): אתרי אינטרנט כגון  Netflix ו-Hulu המספקים שירותי צפייה ישירה בתוכני וידאו בטכנולוגיית סטרימינג. שידוריהם נקלטים במגוון מכשירים: מחשבים, טאבלטים, פאבלטים וסמארטפונים, ואינם מוגבלים למכשיר הטלוויזיה בלבד.

בכך נהנים שידורים על גבי רשת האינטרנט מיתרון מרכזי על פני מכשיר הטלוויזיה. הם מבטלים את התלות בזמן ובמקום המאפיינת את המדיום הטלוויזיוני, ומציעים לצרכנים דרכים חדשות לצריכת תוכן וידאו (Meikle & Young, 2008). התוצאה היא אפשרויות צפייה מגוונות, נוחות וזולות יותר. הציבור, בתגובה, מצביע בשַלָּט: נתונים מרחבי העולם מצביעים על מספר מגמות שינוי בדרכי צריכת התוכן הטלוויזיוני של קהל הטלוויזיה בן ימינו.

ראשית, ירידה בזמן הצפייה הממוצע במכשיר הטלוויזיה המסורתי. דו"ח שפרסמה חברת המחקר והמדידה האמריקאית "נילסן" מצביע על כך שזמן הצפייה היומי הממוצע במכשיר הטלוויזיה המסורתי ירד מ-5 שעות ו-11 דקות ברבעון הראשון של שנת 2013 ל-4 שעות ו-55 דקות בתקופה המקבילה בשנת 2015. עוד מצביע הדו"ח על כך שבני 50+ הם הקהל הנאמן ביותר למכשיר הטלוויזיה המסורתי. זמן הצפייה השבועי הממוצע שלהם במכשיר עמד על 47 שעות ו-24 דקות, לעומת 21 שעות ו-5 דקות בלבד בקרב גילאי 18-34 – הבדל של מעל 100% (Nielsen, 2015).

שנית ובהשלמה לכך, עלייה בהיקפי הצריכה של תוכן טלוויזיוני באמצעי ניו מדיה, במיוחד בקרב קהלים צעירים. דו"ח מסכם של ה-ofcom (הוועדה הבריטית למדרוג) לשנת 2013 הראה כי 54% מבני ה-16-24 צורכים תוכן טלוויזיוני באמצעות האינטרנט, לעומת 25% בקרב בני 65+ (Ofcom, 2014).

שלישית, ירידה במספר מנויי הכבלים והלוויין. דו"ח של חברת המחקר MoffetNathanson מראה כי ברבעון הראשון של שנת 2015 פחת מספר מנויי הכבלים בארה"ב ב-86,000 בתי אב, ומספר מנויי הלוויין – ב-74,000 בתים. זאת, אף כי החודשים הראשונים של השנה מתאפיינים כמעט תמיד בעלייה במספר המנויים (Snider, 2015). חברת הייעוץ האמריקאית Convergence צופה כי בשנתיים הקרובות יפחת המספר בעוד כ-700,000 בתים (Kim, 2015)

אף כי מספרים אלו יחסית אינם גדולים (מדובר בפחות מחצי אחוז משיעור מנויי הכבלים והלוויין בארה"ב), הרי שהם מצביעים על מגמה זוחלת. במקביל, מספרם של מנויי ה-OTT גדל במהירות. נכון לשנת 2014 עמד שיעורם על כ-92 מיליון איש, ועל פי חברת המחקר Juniper, הוא צפוי לעלות לכ-333 מיליון איש בשנת 2019 (Perez, 2015).  

"חותכי הכבלים"

מרבית הנדגמים בסקרים שתוארו לעיל צורכים תוכן טלוויזיוני באמצעים הטכנולוגיים החדשים, בנוסף לצריכה של תוכן טלוויזיוני באמצעות מכשיר הטלוויזיה המסורתי. במילים אחרות, הם מצמצמים את צפייתם במכשיר המסורתי אך לא זונחים אותה לגמרי. עם זאת, בשנים האחרונות צומח פלח אוכלוסייה אשר בוחר לאמץ את אמצעי הצפייה החדשים כתחליף מוחלט לצפייה במכשיר הטלוויזיה המסורתי.

קבוצת אוכלוסייה זו מכונה "חותכי הכבלים" על שום בחירתה להתנתק מספקיות התוכן הטלוויזיוני המסורתי  - רשתות כבלים ולוויין. במקום זאת, צורכים "חותכי הכבלים" תוכן טלוויזיוני באמצעות שירותי OTT, טלוויזיה חופשית באוויר (free over-the-air TV) או הורדות פיראטיות מהרשת (Strangelove, 2015:94). על פי הערכות שונות, בשנת 2014 עמד שיעורם של חותכי הכבלים בארה"ב על כ-8.6 מיליון בתי אב – 7.3% ממספר הבתים בארה"ב, ונתון זה צפוי לעלות בשנים הקרובות (Mullaney, 2015a).

התופעה רווחת גם בישראל: סקר שערכה חברת "גוגל" בשנת 2015 מצא כי רבע מבני קבוצת הגיל 18-34 לא צופים כלל בטלוויזיה, וחמישית מהם בוחרים לצפות בווידיאו אונליין (גולדנברג, 2015).  נתון זה מצביע על מאפיין דמוגרפי של "חותכי הכבלים", התואם למגמה העולמית: "חיתוך הכבלים" רווח בעיקר בקרב אוכלוסיות צעירות. נתוני דו"ח המדיה השנתי של חברת comScore לשנת 2014 מראים כי לצעירים בני 18-34 יש סיכוי של 67% יותר מאשר לקבוצות הגיל המבוגרות יותר להיות "חותכי כבלים" (comScore, 2014).

תכונות דמוגרפיות נוספות המאפיינות את "חותכי הכבלים" הן הכנסה וגודל משק הבית. ניתוח אורכי שביצעה חברת "נילסן" בין יולי 2014 ליולי 2015 מראה כי בתים בעלי הכנסה שנתית הנמוכה מ-20,000 דולר ייטו יותר "לחתוך את הכבלים" בהשוואה לבעלי הכנסות גבוהות יותר. בדומה לכך, סיכוייהם של משקי בית בעלי ילדים "לחתוך את הכבלים" גבוהים פי שניים מאשר משקי בית ללא ילדים (Zara, 2015).

הנתונים האחרונים רומזים על הסיבה המרכזית בעטיה בוחרים "חותכי הכבלים" להתנתק מחברות הכבלים והלוויין: חיסכון כלכלי. מחקר של ה-FCC  (נציבות התקשורת הפדרלית בארצות-הברית) מצא כי מאז 1995 עלו מחיריהן של חבילות המנוי לכבלים בשיעור ממוצע של 6.1% בשנה, בהשוואה לאינפלציה ממוצעת של 2.4% (Mullaney, 2015b). בסקרים שונים נמצא כי הרצון לחסוך בעלויות אלו מהווה גורם מרכזי עבור "חותכי כבלים". סיבות נוספות הן חוסר ההגבלה מבחינת זמן הצפייה ומקום הצפייה, נוחות והאפשרות לדלג על פרסומות (comScore, 2014).

מניעים אלו של "חותכי הכבלים" נחשפו באמצעות סקרים כמותניים בהם נתבקשו הנדגמים לדרג אפשרויות מתוך מאגר סגור. עם זאת, חוויית הצפייה בטלוויזיה היא בעלת משמעויות חברתיות נרחבות (Salomon & Cohen, 1978). לפיכך, על מנת להבין את מעמדו המשתנה של המדיום הטלוויזיוני בעידן של מדיה חדשים יש לחשוף בשיטה איכותנית את צרכיו התקשורתיים המודרניים של הקהל ואת האופן שבו הוא תופס את חוויית הצפייה.

המתודולוגיה

שיטת המחקר הינה איכותנית: 18 ראיונות עומק חצי-מובנים עם "חותכי כבלים". בניגוד למחקר הכמותני, שתוצאותיו ניתנות לכימות, לספירה ולשחזור, המחקר האיכותני מנסה להתקרב לעולמם של מושאי המחקר באמצעות איסוף נתונים המופקים על-ידם ובשפתם (שקדי, 2003). מאחר שמטרתו של מחקר זה היא להבין את תפיסותיהם של "חותכי הכבלים" כלפי המדיום הטלוויזיוני, תפקידו ומעמדו בחייהם, נבחרו ראיונות עומק כשיטת מחקר.

הראיונות בוצעו על ידי שלושה סטודנטים לתקשורת באוניברסיטת אריאל, שתי סטודנטיות וסטודנט, שהוכשרו לתפקיד על ידי החוקרת. שיטת הדגימה הייתה כדור שלג: כל סטודנט ראיין "חותך כבלים" שהכיר, ודרכו/ה הגיע ל"חותכי כבלים" נוספים. כך נוצרו שלושה כדורי שלג שונים, אשר אפשרו גיוון דמוגרפי של המרואיינים.

בסה"כ רואיינו 11 גברים ו-7 נשים. טווח הגילאים שלהם נע בין 23-40 (ממוצע 29.6), אשר מתיישב עם נתונים קיימים המצביעים על גילם הצעיר יחסית של "חותכי כבלים" (comScore, 2014). 9 מהמרואיינים היו חילונים, 2 מסורתיים ו-7 דתיים; מרביתם מתגוררים בערים ברחבי הארץ (למשל: חיפה, תל אביב, ראש העין, ירושלים); 13 נשואים ו-5 רווקים; 12 מהמרואיינים בעלי תואר ראשון, 4 סטודנטים ושניים בעלי הכשרה מקצועית. הראיונות נערכו לרוב בבתי המרואיינים, כולם נתנו את אישורם להתראיין והובהר להם סוג השימוש שייעשה במידע שסיפקו. כל הראיונות הוקלטו ותומללו.

השאלות התחלקו לשלושה סוגים מרכזיים: 1. שאלות דמוגרפיות (למשל: גיל, מין, עיסוק) 2. שאלות הנוגעות להרגלי הצפייה של המרואיינים לפני שהפכו ל"חותכי כבלים" ולמשמעותה של הטלוויזיה בחייהם באותה תקופה (למשל: באיזו מידה נהגת לצפות בטלוויזיה לפני שהתנתקת מחברת הכבלים/לוויין? מה היה אופי הצפייה שלך? מזדמן? קבוע?) 3. שאלות הנוגעות לחוויית הצפייה שלהם בתוכן טלוויזיוני כ"חותכי כבלים" (למשל: מדוע החלטת להתנתק מחברת הכבלים/לוויין? האם מאז אתה מרגיש שינוי בחוויית הצפייה שלך בתוכן טלוויזיוני? כיצד הוא מתבטא? האם בעתיד תחזור לשירות הכבלים/לוויין? מדוע?). 

כוחו של הרגל: תקופת המנוי לכבלים/לוויין

נעבור עתה לממצאי המחקר. מרבית המרואיינים תיארו תהליך דומה של הפיכתם ל"חותכי כבלים", אשר הורכב משני שלבים מרכזיים: הראשון, שינוי חיצוני בנסיבות אשר סיפק להם הזדמנות לשקול מחדש את רצונם להמשיך כמנויי כבלים/לוויין; השני, ההחלטה להפוך ל"חותכי כבלים" והשינויים שהיא חוללה בהרגלי הצפייה שלהם.

כמעט כל המרואיינים נהפכו ל"חותכי כבלים" כתוצאה משינוי אשר העמיד אותם בפני בחירה אם לחדש את המנוי לחברת הכבלים/לוויין או לא. מאיה (23), למשל, לא רכשה טלוויזיה לביתה החדש לאחר נישואיה. זאת, אף כי בתקופה בה התגוררה אצל ההורים לכל אחד מבני הבית הייתה טלוויזיה בחדר. עדי (26) ובן זוגה היו מנויים של "הוט" באופן פיראטי. כאשר החברה גילתה זאת וניתקה אותם, לא חידשו את המנוי. לנעם (30) התקלקלה הטלוויזיה והוא ואשתו החליטו לנצל את ההזדמנות כדי להתנתק מ"הוט" ולצרוך תוכן טלוויזיוני באמצעות המחשב בלבד.

במילים אחרות, מרבית "חותכי הכבלים" לא נהפכו לכאלו באופן יזום ואקטיבי, אלא כתוצאה משינוי חיצוני. מסיבה זו, מרביתם התייחסו לתקופה בה היו מנויים של כבלים/לוויין כהרגל. יתר על כן, חלק ניכר מהמרואיינים טענו כי באותה תקופה הטלוויזיה לא תפסה מקום מרכזי בחייהם, לא מבחינה רעיונית ולא מבחינת השקעת זמן. חלקם צרכו כבר אז תוכן טלוויזיוני באינטרנט בנוסף לצפייה במכשיר הטלוויזיה המסורתי, וחלקם היו נאמנים למכשיר המסורתי אבל צפו בו בהיקפים נמוכים יחסית.

לדבריו של נעם: "אין לי צורך בסיסי להיות בחיבור תמידי לערוצי טלוויזיה [...]. זה לא מפריע לי כהוא זה, היות ואת התכנים הרצויים לי אני יכול למצוא ברשת בקלות". לדבריה של עידית (40), "לא הייתי כרוכה אחרי הכבלים [...].זה לא היה חסר לי כי לא הייתי צורכת את זה הרבה [...]. זה לא תופס הרבה מקום בחיים שלי".

בהתאמה, הגדירו חלק מהמרואיינים את אופי צריכת התוכן הטלוויזיוני שלהם באותה התקופה כ"בהייה" ולא כ"צפייה". לדבריה של מאיה: "הטלוויזיה בבית הייתה בשביל לבהות כמו תמונה על הקיר. ברקע. [...] אבל לא כצפייה".

בנוסף, מספר מרואיינים ציינו כי סוגי התכנים שאהבו לצרוך בתקופה בה היו מנויים בכבלים/לוויין לא קיבלו מענה הולם במדיום הטלוויזיוני. לדבריה של רחלי (27) "כל מה שאני רואה זה דברים מחו"ל, שגם ככה לא שידרו בטלוויזיה". נעם הסביר כי "הרשת היא חופשית על פי רוב ויש הרבה תכנים עם הומור פרינג' שבטלוויזיה הוא מוקצה הרבה פעמים", ומכאן הבחירה האלטרנטיבית בה.

דפוס צפייה טלוויזיוני זה – פאסיבי, מצומצם בהיקפיו ולעתים בעל העדפות ז'אנריות ספציפיות– אפיין את הרוב המכריע של המרואיינים. לפיכך, כאשר השתנו הנסיבות והמנוי לחברת הכבלים/לוויין עמד לבחינה מחודשת טענו רבים מהם כי עלותו גבוהה ביחס לתועלת שהוא מספק להם. "עלות" זו התבטאה גם בפן הכלכלי וגם בפן התוכני.

קטיעת ההרגל: שיקולי עלות-תועלת כלכליים ותוכניים

כאמור, תקופת המנוי בחברת הכבלים/לוויין נתפסה בקרב המרואיינים כאינרציונית. בתקופה זו הם התגוררו לרוב בבית ההורים, ולכן היו פטורים מתשלום ישיר של דמי המנוי החודשיים. אף שלא הגדירו עצמם כצופים "כבדים" בטלוויזיה, הבחירה אם להמשיך את המנוי לא הייתה באחריותם הישירה, ושידורי הטלוויזיה שימשו עבורם בעיקר כרעשי רקע. ברם, כאשר הנסיבות השתנו – לרוב עקב עזיבה של בית ההורים לדרך עצמאית – השתנה גם מעמדם. כעת הבחירה אם להישאר מנויי כבלים/לוויין נהפכה מהרגל פאסיבי להחלטה אקטיבית.

בנקודה זו בחרו המרואיינים להפעיל מערך שיקולים רציונאלי. כל המרואיינים ציינו שעלותם הכספית של דמי המנוי החודשיים לכבלים/לוויין גבוהה מדי ביחס לתמורה שהם מספקים. שיקול זה מתחדד אם לוקחים בחשבון שחרף מגוון הערוצים הגדול שמספקות חברות הכבלים/לוויין, לרוב מתרכזת הצפייה במספר מועט של ערוצים. בנוסף, חיבור לרשת האינטרנט זול משמעותית ומאפשר גישה חופשית כמעט לכל התכנים הטלוויזיוניים שבהם המרואיינים מתעניינים – בין אם הם צרים או רחבים.

לדברי רם (36): "יש המון ערוצים שלא משתמשים בהם, ערוץ ירדני, ערוץ הודי, שנותנים לך בחבילה הבסיסית והם לא שווים לי שקל [...]. גם אין אפשרות להוריד אותם, נגיד הייתי מבקש - או.קיי, תורידו אותם ותורידו במחיר, זה פשוט לא פרקטי. אז אני באינטרנט יכול לצפות רק במה שאני רוצה". לדברי עידית, "אפשר לצרוך הכול, ואפילו יותר, בדרכים אחרות בלי לשלם [...]. המבצעים שהם [חברות הכבלים והלוויין – ה.ל.ב] נותנים כביכול הם לא הגיוניים ולא שווים מבחינה כלכלית. אפילו אם היה לי כסף, זה נגיד מטורף. אם זה היה או ללא תשלום או כחלק מהדיל של ה... נגיד אם אני משלמת עכשיו סכום מסוים על טלפון נייד ובתוך הסכום הזה היה נגיד אפשרות לכבלים, אז לא היה אכפת לי".

ממד נוסף של "עלות" התכנים בטלוויזיה ביחס לתמורה שהם מספקים נגע לאיכותם. אחת התמות שחזרו אצל המרואיינים הייתה תפיסה ירודה של רמת התכנים המשודרים בטלוויזיה. דנה הגדירה את התוכן בו צפתה בטלוויזיה כ"סתם מלא זבל שנכנס לך לראש". רם, אב לשלושה ילדים, אמר ש"יש שם [בטלוויזיה – ה.ל.ב] תכנים שאני לא רוצה שהילדים ייחשפו אליהם", ולתפיסתו של נעם: "הורה שבוחר תוכן עבור ילדיו משפיע באופן אקטיבי על החינוך שלו, ומעבר לכך, בקרת האיכות שנעדרת בטלוויזיה - נמצאת בידיים שלו".

ואכן, כשנשאלו המרואיינים האם יימנעו בעתיד מרכישת טלוויזיה, נתנו רבים מהם תשובה חיובית ונימקו זאת בשיקול חינוכי. עדי (26), למשל, טענה שתסכים לשלם סכום כסף גבוה יותר על רכישת סרטים מצוירים "מפה ועד הודעה חדשה, רק שאני אבחר אותם".

שינוי הרגלי הצפייה עם ההפיכה ל"חותכי כבלים"

כפי שנרמז בדברי המרואיינת, המאפיין המרכזי אשר מבחין בין הצפייה בטלוויזיה המסורתית לבין צפייה באמצעי המדיה החדשים הוא אפשרות הבחירה החופשית, הכוללת שלושה ממדים: זמן (צפייה בתכנים בכל זמן שהוא בלי תלות בלוח השידורים המקורי של גופי השידור), מקום (צפייה בכל מקום שהוא באמצעות מכשירים ניידים ולא במיקום אחד בו ממוקם מכשיר הטלוויזיה) ותוכן (צפייה בכל תוכן שמספקת הרשת ולא בתכנים המסוימים שמשודרים על ידי גוף השידור). ואכן, כל המרואיינים טענו כי השינוי המרכזי שהתחולל בהרגלי הצפייה שלהם עם הפיכתם ל"חותכי כבלים" הוא מידת שליטה גבוהה יותר בממדים אלו, ובראשם הממד התוכני.

מאחר שאמצעי הניו-מדיה השכיח אצל המרואיינים לצריכת תוכן טלוויזיוני היה מחשב נייח (אשר בחלק מהמקרים חובר למסך טלוויזיה) – ממד הניידות המרחבית לא היה משמעותי עבורם וכמעט איש מהמרואיינים לא התייחס אליו, למעט מרואיינת אחת אשר צופה בתוכן טלוויזיוני באמצעות מחשב נייד, ולכן נהנית מ"הרגשה שאני לא צריכה לשבת במקום מסוים. אוכלת איתו, לוקחת אותו איתי לטיולים. הרגשה יותר ביתית". בנוסף, מאחר שכיום הטלוויזיה מאפשרת התגברות על ממד הזמן באמצעות אמצעי הקלטה וצפייה נדחית (כגון ממירי hot magic או yes max), מרבית המרואיינים לא ציינו ממד זה כיתרון המרכזי של אמצעי הצפייה החדשים בהשוואה לטלוויזיה.

עם זאת, חלקם השוו את הצפייה באמצעי הניו מדיה לצפייה "חיה" בטלוויזיה. במקרים אלו טענו המרואיינים כי העובדה שהם יכולים לצרוך את התוכן בכל זמן שהוא מהווה רכיב חשוב בחוויית הצפייה שלהם, עד כדי חוסר צורך בשידורים חיים. לדברי עדי: "אם אני יכולה לראות אחר כך בזמן שלי, למה לי לראות את זה בשידור חי. לא, אני לא כל כך צריכה את השידורים החיים האלו, אז אני לא משתמשת". באופן דומה ציינו מספר מרואיינים כי אפשרות קביעת לוחות הזמנים מסייעת להם לנצל את הזמן בצורה טובה יותר.

אחד מהם סיפר כי הוא מוריד ברשת "רק מה שיהיה לי כוח לראות ולא סדרות שאין לי כוח לראות אותן עד הסוף, מה שראיתי בלי סוף בטלוויזיה", ומכאן שבעיניו חוויית הצפייה היא מנוצלת יותר. מרואיינת אחרת התייחסה להיבט הטקסי של השידורים החיים וטענה כי בניגוד לשידורים אלו, המחייבים הגעה הביתה בזמן ומעורבת בה בדרך כלל צפייה של מספר בני משפחה ותחושת חגיגיות, באמצעי הצפייה החדשים "אתה לא קשור לשום דבר, לשום גורם, לא צריך להתייצב בשעה מסוימת, יותר חופשיים. אני רואה אנשים באמוק להגיע בשמונה וחצי הביתה כי הם צריכים להתקלח ולאכול ולהספיק להיות בתשע ל'אח הגדול' ופה [בצפייה באמצעות מחשב – ה.ל.ב] אין את זה".

לעומת ממדי הזמן והמרחב, שנחשבו ליתרון משני יחסית, ממד השליטה התוכנית נתפס בעיני המרואיינים כמאפיין המשמעותי ביותר של חוויית הצפייה החדשה. כל המרואיינים ציינו את ההנאה שמספקת להם הבחירה החופשית של התוכן. נריה (30) טען ש"זה מצחיק להגיד אבל זה מרגיש להיות כבול לכבלים. איזה תכניות לראות, איזה ערוצים [...]. פשוט כבול". לפיכך, עם התנתקותם מחברות הכבלים והלוויין השתנתה צורת הצפייה של המרואיינים ונהפכה למתוכננת וליעילה יותר. לדברי אחת המרואיינות "הטלוויזיה הייתה מכתיבה לי את הזמן, מתי ללכת לישון, מתי לראות כל דבר. עכשיו אני השולטת". מרואיינת אחרת אף רשומה לאתר ייעודי שמציג לה באילו תאריכים יוצאים בחו"ל פרקים חדשים בתכניות האהובות עליה, ועל פי לוח זה היא מתכננת את זמני ההורדה שלהם מהרשת. כשנשאלה אם לוח זה מהווה תחליף הולם לשידורי הטלוויזיה השיבה שהוא "אפילו יותר טוב, כי אתה בוחר מה שאתה רוצה לראות".

זאת ועוד, יכולת הבחירה החופשית נחשבה כה משמעותית בעיני המרואיינים, עד כי חלקם ציינו שכאשר הם צופים במכשיר הטלוויזיה המסורתי מחוץ לביתם (למשל אצל ההורים), הרי שהם כבר מטמיעים לתוכו את דפוס הצפייה החדש, דהיינו, צופים באופן מתוכנן ולא מזדמן. רם: "לרוב, אם יש משהו בטלוויזיה שאני רוצה לראות, אני יודע מראש". כשנשאל אחד המרואיינים מה הוא עושה עם מכשיר הטלוויזיה שבבעלותו השיב ש"היא מחשב", כלומר, שיש מחשב שמחובר אליה והיא משמשת כמסך בלבד, והוסיף: "אם התכנים זמינים בכל האמצעים, אז למה לי להחזיק בכלל טלוויזיה?".

סיכום

דברי המרואיין שחתמו את הפסקה הקודמת מסכמים את גישתם של "חותכי הכבלים" כלפי מכשיר הטלוויזיה. בעיניהם הגישה החופשית לתוכן אין סופי באמצעות האינטרנט הפכה את מכשיר הטלוויזיה ללא משתלם, ואת חוויית הצפייה בתוכן טלוויזיוני מספונטנית למתוכננת ויעילה יותר.

המרואיינים לא הכחישו שגם למכשיר הטלוויזיה המסורתי יש יתרונות. מרביתם ציינו שהתכונה המרכזית שחסרה להם באמצעי הצפייה החדשים היא איכות שידור (המתבטאת ברזולוציה ובגודל מסך), אולם היא לא מצדיקה את העלות הכספית של דמי המנוי לחברות הכבלים/לוויין. עם היכולת הנוספת לשלוט בתוכן, הן מבחינת סוג התוכניות הנצפות ואיכותן והן מבחינת זמן ומקום הצפייה, הצהירו כמעט כל המרואיינים שיישארו "חותכי כבלים" גם בעתיד.

המרואיינים הבודדים שלא שללו את האפשרות שיחזרו לצפות באמצעות מכשיר הטלוויזיה המסורתי היו אלה שמלכתחילה טענו כי לטלוויזיה יש משקל משמעותי יחסית בחייהם, ושהם נהנים מחוויית הזפזופ וחוסר השליטה בתוכן שישודר על המרקע. בניגוד להם, שאר "חותכי הכבלים" טענו שצורת הצפייה הפאסיבית מיותרת בעיניהם, לא יעילה ולא מנצלת את הטכנולוגיה. יעילות נתפסה בעיניהם כערך כה מרכזי עד כי חלקם הצהירו שגם כאשר הם נחשפים למכשיר הטלוויזיה המסורתי, הם בוחרים את התוכן שיצרכו באמצעותו באופן מתוכנן ויזום.

כאשר נשאלו המרואיינים האם ימליצו לכל אחד להפוך ל"חותך כבלים", השיבו בחיוב, "למעט אולי מבוגרים שלא משנה להם מה הם רואים על המסך ויותר נוח להם שהם רק צריכים ללחוץ על שני כפתורים", כפי שציינה אחת המרואיינות. 

זה אולי המפתח להבנת עתידה של תופעת "חיתוך הכבלים". אוריינטציה טכנולוגית המורגלת בניצול שפע אפשרויות התוכן של רשת האינטרנט הופכת את חוויית הצפייה הפאסיבית למיושנת ולא מספקת. לפיכך, ככל שאוריינטציה זו תתבסס בקרב הציבור – בלא מענה הולם מאת גופי השידור – ייחלש מעמדו של המדיום הטלוויזיוני.

ביבליוגרפיה

גולדנברג, ר. (3.7.15). מחקר של גוגל: רבע מבני 18-34 בישראל לא צופים בטלוויזיה. גלובס, זמין ב: http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001049727.

שקדי, א. (2003). מילים המנסות לגעת: מחקר איכותני – תיאוריה ויישום. תל אביב: רמות.

Baccarne, B., Evens, T., & Schurman, D. (2013). The television struggle: An assessment of Over-The-Top television evolutions in a cable dominant market. Communications & Strategies, 92(4): 43-61.

Bjur, J., Schrøder, K., Hasebrink, U., Courtois, C., Adoni, H. & H. Nossek. (2013). Cross-Media audiences. Unfolding complexities in contemporary audiencehood. In Carpentier,N., Schrød, K.C. & L., Hallett (eds). Transformations: Shifting Audience Positions in Late Modernity (pp. 15-29). New York: Routledge.

comScore. (14.10.14). The U.S. Total Video Report. Available at:

http://www.comscore.com/Insights/Presentations-and-Whitepapers/2014/The-US-Total-Video-Report.

Hasebrink, U., Jensen, K. B., van den Bulck, H., Hoelig, S., & Maeseele, P. (2015). Changing patterns of media use across cultures: A challenge for longitudinal research. International Journal of Communication, 9, 435-457.‏

Jenkins, H. (2006). Convergence culture: Where old and new mediacollide. New York: New York University Press.          

Kim, E. (17.4.2015). The number of Americans paying for traditional TV peaked in 2012. Business Insider. Available at: http://www.businessinsider.com/decline-of-us-tv-subscribers-2015-4.

Meikle, G. & Young, S. (2008). Beyond broadcasting?  TV for the twenty-first century. Media International Australia, 126, 67–70.

Mullaney, T. (17.3.15a). Cord-cutters: Why it's Apple's new key demographic. CNBC. Available at: http://www.cnbc.com/2015/03/17/why-apples-newest-key-market-is-cord-cutters.html.

Mullaney, T. (17.3.15b). Cord-cutters: Why it's Apple's new key demographic. CNBC. Available at: http://www.cnbc.com/2015/03/17/why-apples-newest-key-market-is-cord-cutters.html

Nielsen. (2015). The total online video report 2015. Available at:

http://www.nielsen.com/us/en/insights/reports/2015/the-total-audience-report-q1-2015.html

ofcom. (2014). Adults’ media use and attitudes report 2014. Available at:

http://stakeholders.ofcom.org.uk/binaries/research/media-literacy/adults-2014/2014_Adults_report.pdf.

Perez, S. (18.5.15). Over-The-Top streaming video services to surge to 330 million+subscribers by 2019. Techrunch. Available at: http://techcrunch.com/2015/05/18/over-the-top-streaming-video-services-to-surge-to-330-million-subscribers-by-2019/.

Rhiannon, B. & Johnson, L. (2015). Is it live or is it timeshifted, streamed or downloaded? Watching television in the era of multiple screens. New Media & Society, 17(4): 592-610.

Salomon, G., & Cohen, A. A. (1978). On the meaning and validity of television viewing. Human Communication Research, 4(3), 265-270.‏

Snider, M. (11.5.15). Cord-cutting accelerates in first three months of 2015. USA Today. Available at: http://www.usatoday.com/story/tech/2015/05/11/cord-cutting-accelerates-first-quarter-2015/27133979/.

Strangelove, M. (2015). Post-TV: Piracy, Cord-Cutting, and the future of television. Toronto: University of Toronto Press.

Zara, C. (5.7.15). Cord-Cutters are not all young hipsters; More low-income families are getting priced out of Cable TV. International Business Times. Available at: http://www.ibtimes.com/cord-cutters-are-not-all-young-hipsters-more-low-income-families-are-getting-priced-2009324.

תודות ליעל חן, ליאור חיים ורבקה עקיבא ממכון המחקר למדיה חדשים, פוליטיקה וחברה בביה"ס לתקשורת באוניברסיטת אריאל, על הסיוע באיסוף הנתונים למחקר התנהגות קהלים

ד"ר הילה לוינשטיין ברקאי היא חברת סגל בביה"ס לתקשורת באוניברסיטת אריאל וחוקרת בעידן של מדיה חדשים


1
תגיות :
תמונה ראשית
מאמרים קודמים