על כלבים וחתולים, בירה ויין ושפות עתיקות

אילן אבקסיס | 18 במאי 2021

ד"ר אילן אבקסיס מראה איך מלמדת אותנו השפה על תהליכים היסטוריים עתיקים. איך נוכל ללמוד שהכלב בוית לפני החתול והבירה נוצרה לפני היין, מדוע נקראת מצרים בשם זוגי, ולכמה נהרות נדבקה ה"א הידיעה: הירדן והירמוך, ולאחרים לא

חקר ההיסטוריה האנושית מתבסס על מקורות היסטוריים, מסורות בע"פ, ממצאים ארכיאולוגיים כמו כתובות, חרסים, עצמות ומטבעות, כלים מדעיים כמו השוואת גנים, פחמן 14 ועוד, תצפיות אתנוגרפיות ועוד כלים מלים שונים. במקרה זה אני כולל גם את הפרה-היסטוריה, הגם שבמובן הצר היסטוריה היא תולדות האדם לאחר המצאת הכתב בשומר, דרום עירק של ימינו, לפני כ-5000 שנה בקירוב.

למרבה השמחה גם הבלשנות מרימה תרומה לחקר ההיסטוריה. הבלשנות יכולה לסייע בזיהוי תהליכים היסטוריים, שהטביעו את חותמם על השפה. נראה כמה דוגמאות מהן ניתן להסיק על תהליכים או אירועים היסטוריים בעזרת השפה.

הנחת היסוד בחקר השפות היא, שהשפות בכל אחת מן המשפחות השונות היו פעם שפת-על אחת, ובמהלך השנים הן הלכו והתפצלו, הלכו והתרחקו אחת מהשנייה, מי הרבה ומי מעט. כך מקובל להניח קיומה של שפה פרוטו-שמית, אותה דיברו השמים הקדומים. דוברי השפה נפרדו איש למקומו, ובמהלך השנים, כמטפורה, נולדו לפרוטו-שמית שלוש בנות. בהיבט הגאוגרפי: שמית מזרחית, שמית צפון מערבית ושמית דרומית. גם לשלוש השפות הללו נולדו בנות. כך מהשמית המזרחית נולדה למשל האכדית, מהשמית הדרומית נולדה למשל הערבית, ומהשמית הצפון מערבית נולדה העברית, וכן הארמית, המואבית, העמונית והאדומית. חשוב לציין כי אין כל תיעוד לשפה הפרוטו-שמית או לבנותיה, וקיומן הוא גזירה לאחור מהמצב הקיים. רק הנכדות זכו לתיעוד כתוב. תהליך דומה קרה בשפות אירופה. לפרוטו-הודו-אירופית נולדו בנות אחדות, ולהן נולדו נכדות. כך למשל הגרמאנית ילדה את הגרמנית, ההולנדית, והאנגלית ושפות נוספות.

מבייתים את הכלב ושותים בירה

התחקות אחר מילים יכולה ללמד אותנו כאמור על תהליכים היסטוריים. רק מן הבלשנות ניתן להסיק כי הכלב בוית לפני החתול, זאת עוד בטרם הממצא הארכיאולוגי אושש את העניין. בכלל השפות השמיות המין canis lupus familiaris מכונה 'כלב' בהגיות דומות. 'כלב' בעברית, 'כלבא' בארמית, kalbum  באכדית, كلن בערבית, kelb במלטזית וכדומה. לעומת זאת המין felis silvestris catus מכונה 'חתול' בעברית, 'שונרא' בארמית, šurnum  באכדית, بش בערבית, qattus במלטאית וכדומה.

המשמעות היא שכאשר הזאב בוית, לפני 14,000 שנה בערך, השפה הפרוטו-שמית העניקה ליצור המבוית את השם 'כלב'. כאשר השפות השמיות התפצלו לענפיהן השונים ולשפות השונות, המילה 'כלב' עברה לשפות הללו, כמו מטען גנטי משותף. אבל כאשר החתול בוית, לפני 10,000 שנה בערך, השפות השמיות כבר נפרדו, ודוברי כל שפה, או יותר נכון גלגול קדום של השפה, העניקו לחיה הזו שם שונה. כלומר, השפה הפרוטו-שמית התפצלה לענפים השונים ולשפות השונות תוך 4000 שנה בלבד. כבר בשנת 8000 לפני הספירה היו דוברי שפה שמית צפונית מערבית, שברבות הימים תתגלגל לשפה העברית.

באותו אופן ניתן להבין כי ביות הדגנים אירע לפני ביות הגפן. בתנ"ך נזכרים היין והשֵכָר. 'יין' 141 פעמים, 'שכר' 23 פעמים, על פי הרוב יחד עם יין. שכר משמעו בירה, בדומה ל-šikarum באכדית. למרות תפוצת היין הנרחבת במקרא, הרי דווקא השכר-בירה הוא המשקה האלכוהולי הראשון שנוצר, ורק לאחריו היין. הבירה מופקת מדגנים כידוע. שעורה וגם חיטה. היין מופק מגפן. מהמילה שכר נגזר שם העצם 'שיכור'. מי ששותה שכר יתר על המידה הוא שיכור. כלומר, קודם בייתו את הדגנים, לפני 11,000-10,000 אלף שנה בקירוב, יצרו מהם משקה אלכוהולי, שתו קצת יותר מדי, השתכרו מהבירה, והעניקו לתופעה שם הנגזר משמו של המשקה: שכר-שיכור. רק לאחר ביות הגפן, לפני 6500 שנה בקירוב, השתכרו גם מיין. אנשים השתכרו מבירה 4000 שנה לפני שהשתכרו מיין. לא היה צורך לקרוא לתופעה בשם כמו 'ינון' או משהו דומה, כי כבר היה שם 'שיכור'.

המצרית הקדומה והגאוגרפיה הארץ-ישראלית

מצרים, הארץ מדרום-מערב לארץ ישראל, קרויה באכדית muşri, مصر בערבית, בשני המקרים בלשון יחיד. בעברית קרויה הארץ מצרים, מילה בעלת סיומת הזוגי  -ַיִם, כמו אוזניים, עיניים וכדומה. מהמקורות ההיסטוריים ידוע כי מצרים מורכבת למעשה משתי ארצות. מצר העליונה (הדרומית) ומצר התחתונה (הצפונית). הכינויים 'עליונה' ו'תחתונה' מתייחסים לטופוגרפיה: הנילוס זורם מהדרום הגבוה לצפון הנמוך. המלך המצרי נערמר, שמלך בסוף המאה ה-32 לפני הספירה, איחד את מצר העליונה (הדרומית) עם מצר התחתונה (הצפונית) לכלל ממלכה אחת. יש הסבורים כי השם מצרים, בעל הסיומת הזוגית, נטבע בעברית בתקופה זו.  מצר+מצר = מצרים, כי אז אוחדה מצרים לראשונה. הממלכה המצרית עוד תתפצל ותתאחד, אבל השם בעל הסיומת הזוגית נשאר. מקור ומשמעות השם 'מצרים' אינם ברורים. במצרית עתיקה נקראה הארץ כֶּמֶת, מילולית: אדמה שחורה.

ואם כבר מצרים, אז השפה המצרית, שהעברית אימצה ממנה כמה מילים כגון אבטיח, צי, מזח ועוד, תרמה את חלקה ככל הנראה לשמות נהרות בארץ ישראל. המילה המצרית לנהר היא i-te-ru. בשלב מסוים הת"ו נשמטה ונותרנו עם 'ארו', שמשמעו נהר או תעלה במצרית. המילה 'ארו' מוכרת לנו בהגייה המקראית: יאור. כמה נחלים מרכזיים בארץ ישראל מכילים ככל הנראה את הרכיב אר(ו). אר-דן – נהר דן - הוא הירדן, אר-קון – נהר קון הוא הירקון, אר-מוך – נהר המוך הוא הירמוך. שמות פרטיים אינם מקבלים תווית יידוע, המכונה גם ה"א הידיעה, כי הם כבר מיודעים. למשל: ראיתי את משה, ולא ראיתי את המשה. נסעתי לירושלים, ולא נסעתי להירושלים. אבל ישנם כמה נחלים ששמם מכיל את תווית היידוע. כפי הנראה שם הנחל נגזר משם עצם כללי, שהושאל לנחל. גם הנחלים הירדן, הירקון והירמוך מקבלים את ה"א הידיעה, דבר המחזק את טענת המוצא המצרי של שמם הנוכחי. ירדן - נהר הדן. ירקון - נהר הקון. ירמוך – נהר המוך.

מאליה עולה השאלה מתי יכלו נחלים אלה לקבל רכיב מצרי? המועד המתאים ביותר הוא בתקופת הברונזה המאוחרת, 1550-1200 לפני הספירה, עת ארץ ישראל, אז ארץ כנען, הייתה נציבות מצרית. המצרים שלטו אז במרחב, וקראו למספר נחלים בשם שהוא שילוב של מצרית עם כינוי מקומי, ושם זה השתרש בשפה העברית עד ימינו. אמנם מדובר בתקופה שלפני ההתנחלות הישראלית בארץ כנען, שהחלה סביב 1200 לפני הספירה, בראשית תקופת הברזל, אך חשוב לזכור כי אנשי כנען בתקופת הברונזה המאוחרת דיברו עברית. אמנם אין לנו הקלטה של אנשי כנען לפני 3500 שנה, אולם ממצא כתוב מעיד על כך. באתר אל עמארנה שבמצרים התגלה ארכיון המכיל מאות מכתבים שכתבו שליטי כנען הכפופים למצרים, אל אחנתון, המלך המצרי באותה עת. המכתבים נכתבו באכדית, השפה הבינלאומית של אותה תקופה. לא סופרי כנען ולא סופרי מצרים דיברו אכדית כשפת אם. במכתבים שנשלחו מכנען למצרים התגלו כמה וכמה שגיאות באכדית, שגיאות בתחביר, בדקדוק ובאוצר המילים. אלה שגיאות שרק דוברי עברית יכולים היו לעשות, כמו למשל שימוש בתנועה o שאינה באכדית, או מילים עבריות שנכתבו בתעתיק אכדי. הדבר דומה לישראלי ואיטלקי הכותבים זה לזה באנגלית. באנגלית של הישראלי נמצא עקבות ברורים של עברית, ובאנגלית של האיטלקי נמצא עקבות לאיטלקית. 

ד"ר אילן אבקסיס הינו היסטוריון, חוקר מקרא, מורה דרך, ושדרן ההסכתים 'דברי הימים', 'למה שבקתני? על ישו והנצרות הקדומה', ו'איזה קטע – תנ"ך עם נטע'


1
תגיות :
תמונה ראשית
מאמרים קודמים