קווים לדמותו של התשבץ העברי

אסתר גולדנברג | 20 ביולי 2021
המאמר הושמע לראשונה כהרצאה ביום עיון לכבוד פרופסור יהושע בלאו, במלאות לו מאה שנים (כ"ג באלול תשע"ט 23.9.19)

מי הגה את המילה תשבץ? מתי הופיע התשבץ העברי הראשון? איך ומתי נולדו תשבצי ההיגיון? אילו סטיות מהתקן הדקדוקי מרשים לעצמם כותבי התשבצים? הבלשנית אסתר גולדנברג עושה סדר * גם כקובץ פידיאף

בשנת 1913 יצא לאור בניו יורק בעיתון New York World התשבץ הראשון מעולם, וכותרתו Fun's Word-Cross Puzzle.

כעבור אחת עשרה שנים, בחשוון תרפ"ה, בחוברת השמינית בעיתון "עדן: ירחון מצויר לבני הנעורים" בהוצאת בת שבע גרבלסקי, סופרת ומתרגמת נדיבת יד ולב, ובעריכת י. ד. ברקוביץ ואחריו דניאל פרסקי, נדפס התשבץ העברי הראשון. שמו "חידת שתי וְערב", כמנוקד שם, הוא תרגום הביטוי האנגלי cross puzzle, כי בספרות העברית המאוחרת "שתי וָערב" הוא צלב, cross. לכל תשבץ משבעת התשבצים בעיתון הזה שם משלו. התשבץ הראשון וצורתו יהודיים: מגן דוד. רבים התרעמו על השם הנוצרי לתשבץ, ולימים הוחלף השם.

התשבץ העברי הראשון

התשבץ העברי הראשון, עדן: ירחון מצויר לבני הנעורים, 1925

את התשבץ הזה חיבר מרדכי כהן, ובמבוא כתב: "המשחק של חידות שתי וְערב שהתפרסם כעת בכל אמריקה הוא בלי ספק משחק מעניין מאוד, ויש לו גם ערך חינוכי כי על ידיו אנו לומדים מילים חדשות וקשות, והן נעשות שגורות בפינו. בכל בית באמריקה ...  כולם מתאמצים לפתור חידות שתי וערב. כל העיתונים מדפיסים אותן בכל יום, ואחדים נותנים פרסים לקוראים. גם 'עדן' יעשה כן". בחתימת דבריו יש הוראות לפתרון משחק החידות האלה.

בשנת תרפ"ח היו "חידות שתי וערב" עבריות בשם זה גם בעיתוני הילדים "עולם הילדים" ו"הציר" בתל אביב. נהגו ללמדנו כי התשבץ העברי הראשון למבוגרים נדפס בשנת 1928 בעיתון הבוקר "דאר היום", שיסד והוציא לאור בירושלים איתמר בן־אב"י.

קדיש סילמן, חלוץ התשבצאים

משנת תש"ם עשר שנים זכיתי להיות מזכירת "לשוננו: כתב־עת לחקר הלשון העברית והתחומים הסמוכים לה". עורך העיתון היה פרופסור יהושע בלאו, המורה שלי בשיעורי ערָבית, בספריו ובמאמריו – מורי ללשון העברית וכמובן, מורה דרכי וחונכי בעריכת דברי מחקר בעברית. לא פעם אחת הוא אמר לי: "צריך לבדוק ולברר אם נכון המידע במאמר החדש שנמסר למערכת". עצתו ליוותה אותי גם בשאלת התשבץ הראשון שלא יועד לילדים. האומנם ב"דאר היום" הובא?

בירושלים יצא "המזרח", דו־שְבועון מצויר עלום שמות מחברים בהוצאת פיקובסקי. בגיליון החמישי ביום כ' תמוז תרפ"ה (כך שם), שלוש שנים לפני התשבץ הראשון ב"דאר היום" נדפס ב"המזרח" במדור "בשעת הפנאי" תשבץ מעניין ושמו "היכֵי תמצֵי?" – איפה או איך תמצא? כבר כתבו כי את "המזרח" יסד וערך קדיש לייב סילמן, הוא קדיש יהודה סילמן.

סילמן הרבה בחרוזים ומשחקי מילים, ואימץ לו שמות־עט רבים – אץ קוצץ, סלסִלה,  בית הכרם, היא השכונה שיסד ואת שמה קרא בית הכרם. כל אלה מעידים שאכן סילמן ערך את "המזרח", והוא שחיבר את התשבץ. ב"המזרח" הודיעו כי הפתרון יובא בחוברת הבאה, ואולם בחוברת ו-ז כתבו כי "מחוסר מקום הפתרון לא הובא". חוברת זו חתמה את גיליונות "המזרח".

בשנת תרפ"ט החל סילמן לחבר תשבצים גם ב"דאר היום" במדור "חידוד המח". כדי להדיר את הצלב הם נקראו "סבך מלים". בשנתיים הראשונות ל"סבך מילים" ערך את "דאר היום" זאב ז'בוטינסקי. השם "חידת שתי וערב" הוסיף להיות שם התשבצים בתחילת שנות השלושים בעיתון למבוגרים "כל נוע" בתל־אביב.

השם "תשבץ", חידושו של סילמן על־פי "כתונת תשבץ" בספר שמות ו"מעיל תשבץ" בשירו של משה אבן עזרא, ובזכות "מעשה תשבץ" בתרגום ביאליק ל"דון קישוט" (1923), שימש תחילה לסוג חידה אחר, "חידת מילואים", אשר בה הפותרים משבצים מילים נתונות במקומות ריקים. בשנת 1931 נדחה "סבך מילים" מפני "חידת תשבץ".

בפברואר 1931 שב בן־אב"י לערוך את "דאר היום", ובימיו באוקטובר 1934 קוצרה "חידת תשבץ" ל"תשבץ". בן־אב"י כאביו ביקש מונחים בני מילה אחת. את "שֹח רחוק" ואת הפועַל "שֹׅחְרחק" שינה ל"שַֹרחוק" ול"שִֹרחק", ו"כלי מבטא" היה בן־לילה ל"ביטאון".

בן־אב"י דרש שבעיתונו "דאר היום" כל כותב יחתום בשם עברי. אביגדור פויירשטיין בחר לו את השם "המאירי", יודלביץ' היה "יהודאי", ראובן סילמן היה ל"סיוון". אביו קדיש יהודה, שנשאר סילמן, חתם על אחד מתשבציו "שמשון" לזכר חידת שמשון הגיבור לפלשתים, ואולי במחווה לז'בוטינסקי, לכבוד ספרו "שמשון". מחברי תשבצים בשפות אחרות חתמו בשמות עט, ובהם טורקמדה,  האינקוויזיטור בעינויים.

מהפלונטר ועד תשבצי מוחין

בדצמבר 1956 חנך יורם הרועה את עולם תשבצי ההיגיון הפורה והמגוון בעברית. מאז הוא העניק לנו תשבצים מעולים ומחוכמים רבים מאוד. בפרסום תשבץ ההיגיון הראשון שלו בעיתון "שירות: דברי עובדים בשירותי המסים" כתב כי הוא מביא בפעם הראשונה תשבץ שבהגדרותיו יש כפל לשון ומשחקי מילים למיניהם. לימים לא רבים קמו לנו עוד הגיונרים בכירים: אמנון בירמן, שתשבציו מלומדים ומעלים חיוכים, אמציה ארנון, שאת תשבציו במלוא רמיזותיהם קרא מִרמזים ועוד תשבצאים.

בשנות השמונים קרא הרועה לתשבציו בעיתון "כותרת ראשית" "פלונטר". תשבצי היגיון שלו היו גם בעיתון "דבר" ובעיתון "הקיבוץ", וזה שנים רבות מקומם במוסף "הארץ". על תרומתו המרשימה נלמד גם מדברי ההמלצה להעניק לו פרס ישראל בשנת תשע"ז.

סילמן והרועה

מימין: קדיש סילמן, התשבצאי העברי הראשון. יורם הרועה, אבי תשבצי ההיגיון

עוד שמות ניתנו לתשבצי היגיון: תשבצי אי־גיון, תשבצי שכל, תשבצי אתגר, תשבצי מוח או מוחין, תרתי משמע, קרב מילים.  בעבר גם תשבצים רגילים נקראו "תשבצי מוח" או "מוחין". גם לפתרונם נדרש מוח. כבר ב-1925 בתשבץ הראשון בארץ שחיבר סילמן באה ההגדרה "מכותנה או מאילן", היאה לתשבץ היגיון. התשובה "בד".

כדי להציב לפותרים אתגר ולהעניק להם יוקרה ביודעין יש בתשבצים מילים נדירות וקשות הדורשות השכלה וזיכרון: מַעַר, פיתוךְ, קק (הוא עורב), נָבָר, טַרפֵש (מלשון הרמב"ם), שַלבּוּק. בסיפור רוסי הגבר שואל: "למה את מדברת במילים של תשבצים?", מילים קשות להתמיהּ. בעולם יש מילונים למילות תשבצים, ובהם המילונים לתשבץ העברי שחיברה ד"ר ציפורה שפירא. הם ראו אור בשנת 2000.

החרות הדקדוקית של התשבצאים

השירה העברית בימי הביניים, ואולי בייחוד שירת החול, משמיעה לנו מילים נדירות ומיוחדות־צורה, הנדרשות למשקל השיר ולחריזתו. היתד הנאמן "הֲכׅי" בולט מאוד בשירת היתדות. צורות מוזרות או לא תקינות שזכו להכשר חכמי הלשון הן תרופות המקילות על משוררים המתחבטים ומתלבטים באזיקי המשקל והחרוז, ולכן כתבו גם "קְרָב לבי" היחידאית (ואולי "קְרַב לבי") ולא "קֶרֶב לבי".

דארורת א־שִער (דוחק השיר, כורח השיר) ובלשון רבים דראיר (אילוצי השיר) נידונו בתורת השיר – בלארה. אחד ההיתרים, שמעיקרו הוענק רק בדוחק השיר, הוא "כל אשר אין בו רוח חיים – זכּרהו ונַקּבהו", דברי אלקזאז, שחי בקירואן ומת בשנת 1021, בספרו הערבי "דוחקי השיר". כלומר, רק במקום שיש בו אילוץ גמור ולא בכל כתיבה, נתונה לכם הרשות להשתמש בלשון זכר בעבור הנקבה ובלשון נקבה בעבור הזכר ביחיד וברבים. לשמות דוממים אין מעצם טבעם מין אלא דקדוקי, שרירותי ולא אמיתי. הנוסח העברי מקובל ומובא הרבה בלשון מדקדקים ופרשנים למן ראשית המאה השש־עשרה. דוּגמאות ועיון בהן ראו במאמריי "דוחק השיר בתורת הלשון בימי־הביניים" בספר היובל לזאב בן־חיים תשמ"ג, ו"תורות לשון ועברית נכונה בימי־הביניים, פרק ב: כל אשר אין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו" ב"לשוננו" תש"ן. אחד הביטויים, להדגמה: "דלתות נעולים" לחריזת "לים".

מילה לא ראויה הנסלחת לצורך יתד בשיר היא "עבור" במקום "בעבור". "עבור" היא לדעת אברהם אבן עזרא טעות חמורה: "כל האומר עבור מן בעבור לא אכל מעבור הארץ". לדעת מדקדקים זו טעות קלה ואולי מותרת,  והיו שסברו כי ב' הנגרעת נוספה מלכתחילה למילה המקורית "עבור". בלשון בן־סירא "עבור" היא הדרך הרגילה, אך לא למדו ממנה היתר.

כדוחק השיר כן דוחק התשבץ. מילים לא ראויות ולא כשרות מתקבלות בו כדי שמילה במאונך ומילה במאוזן ייפגֵשו. מילון אלקלעי העיר: "רצוי להימנע מהשימוש ב'עבור' במקום בשביל. מילון ההווה מאת שושנה בהט ומרדכי מישור קבע כי השימוש בצורה "עבור" במקום "בעבור" נחשב לא תקני. במילונים שקדמו לו נכתב במפורש כי "עבור" לא תקינה, והפנו אל הערך "בעבור". בכל זאת, "עבור" רגילה מאוד גם בתשבצים שמחבריהם הקפידו בלשונם ובדקו במילונים.  

קָפֵאין היא הצורה התקינה במילון אבן שושן ובמילון אלקלעי. בערך "קוֹפֵאין" רשום "ראה ערך קָפֵאין". בתשבצי לידור (234) פתרון "סם מעורר בקפה" הוא "קופאין". ו"ו נדרשה לקפאין, ונוספה כדי להשתבץ ולהשתלב עם ו"ו במילה קרוש. בכל מקרה, דוחק השיר העברי ודוחק התשבץ העברי הכרוכים יחדיו הם נושא לעיון מיוחד מחדֵש ומחכים.

הכסף יענה את הקול

הצימודים בספרות העברית הם אוצר מעשיר ומועיל למחברי תשבצי היגיון ולפותרים אותם. הגדרה בתשבץ: "שאלה לְבחורה". הבקיאים בשירה העברית מיד פותרים: עלמה. עמנואל הרומי בראשית המאה הארבע־עשרה כתב: "על מה? עלמה, על מעל מה?" על פי דוד ילין בפרק הצימודים בספרו "תורת השירה הספרדית" משנת ת"ש, "על מה? עלמה!" הוא צימוד מורכב, שכל הצלילים בו נשארים, אך החלוקה למילים אינה נשמרת. צימוד הפוך, שאינו אלא שֹיכול אותיות, יש למכביר בתשבצים: לוּציפֶר הפְּרס – פּוּליצֶר.

בשפות רבות נקבע כלל בתורת התשבצים: אין בהם טעויות כתיב ודקדוק אלא במקום שהוא הֶכרח לא יגונֶה, כל שכן בתשבצי היגיון שבהגדרותיהם כתוב "נאמר", "שמענו ש-", "קרא". בנוֹסח הכתוב אין לטעוֹת, אולם כנדרש למשמע האוזן נשמעים הומופונים שאינם הומוגרפים, צימודים שונֵי כתיב. למשל: הגדרת בירמן: "בתנ"ך שמענו כי רבה השחיתות בבחירות", נסמכת על פסוק בקהלת: "והכסף יַענה את הכל" באות כ"ף. שמענו כאילו "הכל" הנשמע כתוב באות קו"ף. את ההתחכמות הזו כתב יעקב עמדין, רב העיר אמדן בספרו האוטוביוגרפי "מגילת ספר" שיצא בשנת תקכ"ו (1766). הוא סיפר כי רב לא ראוי נבחר לכהונת רב עיר מפני שהורי אשתו היו עשירים. שלא כבתשבץ, ובאין אימת מדקדקים עליו, הוסיף עמדין בכתיב מתלוצץ "והכסף יענה את הקול" באות קו"ף. כבר בימי עמדין היה אפוא 'קול' חוַות דעת המצביעים, כאן חבר הרבנים והאישים הבוחרים.

סופרים ורבנים בספרות המאוחרת שיבצו בכתביהם שעשועי מילים, צימודים, שיכולי אותיות והתחכמויות למיניהן. במאמרו "חידודי לשון בספרות השו"ת" העלה שמעון שרביט לפנינו ביטויים טבעיים לתשבצי היגיון: "עֵד מוּעט לעולם" על־פי "עד מועד", ו"מֵסיח לפי טוּמאו" (הוא שבתי צבי) – הנשמע "לפי תומו".

יהושע בלאוּ נהנה לשמוע ולהשמיע חכמות עברית מענגות, והוא נודע בלשונו הנופלת על לשון, במשחקי מילים שהמשכיל יבין. פרופסור בלאוּ, בתשבצי היגיון אתה נודע בשערים: המזרְחן ממילא יודע, המלומד החשוב גם כך וגם כך יבין. התשובה "בלָאו הָכֵי".

התשבצים מראשיתם נערכים עריכת תוכן ועברית. עורכי הלשון העברית הקפידו ועדיין יש המלמדים לאמץ ללשונם רק את "בדין" ולא את "מן הדין", את "ראוי" ולא את "מן הראוי", כי הביטויים הנפסלים הם בבואה למקבילותיהם בערָבית. מן הדין – מנַלְואג'יב. למוריי לא תיקנתי את העברית, אך סיפרתי להם מה מקובל בחצרות עורכים ובשדה תיקוני הלשון. בלאו כתב "מן הראוי". כאשר שמע  מפי כי יועץ לשון חשוב ונכבד דורש למחוק "מן" זו השיב לי "אני ערביסט ואני אוהב ערביזמים". גם פרופסור בן חיים סבר כי "מן הדין" הוא ביטוי עברי תקין וטוב.

מילה אצילה ומנחת דרך כתב לי פרופסור בלאו: "תשאירי". לא "אין לי כוח לתיקונים שלכם" ולא "גרוע". בקשתו הייתה להשאיר מה שכתב.

פרופסור בלאו, תודה רבה לך. תודה לכם.

ד"ר אסתר גולדנברג היא בלשנית, חברת האקדמיה ללשון העברית. תחומי עיסוקה המדעי: ספרות חכמת הלשון, העברית של ימי הביניים והעברית החדשה.


1
תגיות :
תמונה ראשית