תפילה לעורך

שמשון מלצר | 10 באוגוסט 2021
המקאמה הופיעה לראשונה בעיתון דבר, 11.9.1952

המשורר, המתרגם והעורך שמשון מלצר פרסם לפני כשבעים שנה את מצוקותיו כעורך ספרותי, ואת היחסים המורכבים עם כותבים הסבורים שיצירתם היא תכלית השלמות

אֱלֹהֵי מַעֲרָכוֹת, הוֹ אַתָּה שֶׁבָּרָאתָ הַרְבֵּה עִתּוֹנִים

וְנָתַתָּ לְכָל שְׁבוּעוֹן וְיוֹמוֹן אֶת עוֹרְכוֹ,

וְצֵרַפְתָּ אוֹתִי הַפּוֹתֶה לְאוֹתָם חֲכָמִים וּנְבוֹנִים

וְשַׂמְתַּנִי עוֹרֵךְ, וְאַתָּה הַיּוֹדֵעַ – עוֹרֵךְ-עַל-כָּרְחוֹ! –

 

הוֹ, אַתָּה הָרוֹאֶה אֶת קָרְאִי וְעָרְכִי בְּיָמִים וְלֵילוֹת

כִּתְבֵי-יָד גְּרוּעִים, שְׁבוּשִׁים וּרְשׁוּלִים, מִשֶּׁל כָּל בִּן-כְּתוֹב,

וְרוֹאֶה אֶת חָתְרִי בֵּין גַּלֵּי מִכְתָּבִים, תְּשׁוּבוֹת וּשְׁאֵלוֹת,

הַמְּבַקְּשִׁים לְבַלְּעֵנִי וְהֵם כְּמוֹ מַיִם שֶׁאֵין לָהֶם סוֹף;

 

וְאַתָּה הָעוֹמֵד עִמָּדִי בָּעִמּוּד (הוֹ מַעֲמָד שֶׁל רִשְׁעָה!)

וְיוֹדֵעַ וָעֵד שֶׁאֵינֶנִּי יָכוֹל לְהַשִּׂיג שָׁם וִתּוּר,

כִּי גָּבְהוֹ שֶׁל עַמּוּד רַק יוֹד-דָּלֶת קְוַדְרָט וְרָחְבּוֹ רַק תִּשְׁעָה

וְאֵינֶנּוּ רוֹצֶה וְאֵינֶנּוּ יָכוֹל לְהַכְנִיס שׁוּם יִתּוּר;

*

הוֹ, אַתָּה הַיּוֹדֵעַ כָּל אֵלֶּה – הֱיֵה לִי סִתְרָה וּמָגֵן

וְשָׁמְרֵנִי מִכָּל הַמְּבַקְּשִׁים אֶת נַפְשִׁי לְטָרְפָהּ בְּכַפָּם!

הַצִּילֵנִי מִכַּף מִתְנַקֵּשׁ וּפְדֵנִי מִפִּי מְרַגֵּן -

הַצִּילֵנִי מֵהֶם, מִגְּרוֹנָם, מִלְּשׁוֹנָם, מִשִּׁנָּם, מֵאַפָּם!

 

הַצִּילֵנִי, אֵלִי, מֵאֶחָד מְיֻבָּל שֶׁעוֹד לֹא יִבַּלְתִּיו,

הוּא חָדַל לַעֲנוֹת לִי שָׁלוֹם וְחָדַלְתִּי אֶצְלוֹ הִתְקַיֵּם;

הַצִּילֵנִי, אֵלִי, מֵאֶחָד מְקֻבָּל שֶׁעוֹד לֹא קִבַּלְתִּיו –

הוּא הִתְחִיל בִּי יוֹרֶה זִיקֵי אֵשׁ וּמוֹדֵד בְּמַבָּט מְאַיֵּם.

 

הַצִּילֵנִי, אֵלִי, מֵאַחַת וְתִיקָה עִם טַעֲנַת-וְתִיקוּת

שֶׁאֵחַרְתִּי לִמְסֹר חִבּוּרֶיהָ לַדְּפוּס, אֵחֲרוּ פַּעֲמֵיהֶם;

הִיא כִּבְּתָה חִיּוּכָהּ הַמְּלַבֵּב וְאִבְּדָה אֶת לְשׁוֹן-הַמְּתִיקוּת,

וְהִשְׁלִיכָה לִי גֵּט פִּטּוּרִין עֵת הִבַּעְתִּי דַּעְתִּי עֲלֵיהֶם.

*

הַצִּילֵנִי, אֵלִי, מֵאֶחָד בֵּינוֹנִי, לֹא צָעִיר, לֹא זָקֵן,

אַךְ שִׁירָיו מְרֻבִּים כְּכוֹכְבֵי הַמָּרוֹם, כַּצְּדָפִים שֶׁבַּחוֹל;

הוּא שׁוֹלְחָם בְּעוֹד בֹּסֶר כֻּלָּם וְאוֹסֵר מִשְׁקָלָם לְתַקֵּן,

וְקוֹבֵל שֶׁאֲנִי מְעַכֵּב, שֶׁאֵינֶנִּי מַדְפִּיס אֶת הַכֹּל.

 

הַצִּילֵנִי, אֵלִי, מִכֻּלָּם וּמְנַע לִי אִתָּם פְּגִישׁוֹת!

אַף-עַל-פִּי שֶׁיָּדַעְתִּי, כָּךְ גַּם גּוֹרָלָם שֶׁל עוֹרְכִים מַצְלִיחִים,

עַד הַיּוֹם עוֹד נִימֵי לְבָבִי לְמַגָּע אַכְזָרִי רְגִישׁוֹת,

מַבָּטָם לִי מַקְדִּיר אֶת הָאוֹר וְרוּחִי הֵם כָּל יוֹם מַדְלִיחִים.

 

הַשְׁאִירֵנִי, אֵלִי, עִם סוֹפְרַי הַטּוֹבִים בֶּאֱמֶת וּצְנוּעִים,

הַשּׁוֹלְחִים דִּבְרֵיהֶם הַטּוֹבִים וְאֵינָם שׁוֹאֲלִים שְׁאֵלוֹת;

שֶׁבְּלֹא לְהַרְבּוֹת מִכְתָּבִים יְחָסֵינוּ טוֹבִים וּקְבוּעִים –

אֶזְכְּרֵם לְטוֹבָה בְּכָל יוֹם, אֲבָרְכֵם עַל עַרְשִׂי בַּלֵּילוֹת!

*

אוֹ פְּדֵנִי, אֵלִי, מִכָּל זֶה, הוֹשִׁיבֵנִי בַּסֵּתֶר, בַּצֵּל,

וְהַפְקֵד הַתַּפְקִיד הַנִּכְבָּד בִּידֵי מִי שֶׁתִּרְצֶה לְהַפְקִיד.

מִי כָמֹכָה יוֹדֵעַ, אֵלִי, שֶׁאֵינֶנִּי נִרְפֶּה וְעָצֵל –

אַךְ עָיַפְתִּי לוֹמַר תֵּרוּצִים וּדְבָרִים כְּגִידִין לְהַגִּיד.

 

וַאֲנִי מִתְאַוֶּה לְשָׁלוֹם וְשׂוֹנֵא יְחָסִים מְתוּחִים,

וְרוֹצֶה שֶׁיָּשִׁיב כָּל אָדָם עֵת אֹמַר לוֹ בַּבֹּקֶר "שָׁלוֹם!"

וְרוֹצֶה שֶׁיִּהְיוּ הַבְּרוּכִים בֶּאֱמֶת וּבְכָל-לֵב בְּרוּכִים –

וְשֶׁלֹּא יִרְדְּפוּ אַחֲרַי בְּחֵמָה שְׁפוּכָה בַּחֲלוֹם.

 

אֱלֹהֵי מַעֲרָכוֹת, הוֹ אַתָּה שֶׁבָּרָאתָ הַרְבֵּה עִתּוֹנִים

וְנָתַתָּ לְכָל שְׁבוּעוֹן וְיוֹמוֹן אֶת עוֹרְכוֹ,

וְצֵרַפְתָּ אוֹתִי הַפּוֹתֶה לְאוֹתָם חֲכָמִים וּנְבוֹנִים

וְשַׂמְתַּנִי עוֹרֵךְ, וְאַתָּה הַיּוֹדֵעַ – עוֹרֵךְ-עַל-כָּרְחוֹ!


1
תגיות :
תמונה ראשית
עוד בנושא