אבל היילי היא כל כך היילי

אושרי זיגלבוים | 10 במאי 2022

שמות פרטיים רבים הניתנים לילדי ישראל הם גלובליים, המשמשים בארצות העולם, ובעיקר באנגלית. מחקר בנושא מסביר מה מניע הורים בישראל לקרוא לילדיהם בשמות בקבוצה הזו

חוקרים שחקרו מתן שמות פרטיים הראו כי בבחירת שם לילד מעורבים נימוקים מורכבים ושונים, לשוניים, חברתיים ופסיכולוגיים. כל נימוק לבחירה יכול להוות גם נימוק לאי-בחירה, כלומר להימנעות. לפי חוק השמות בארץ, חובה לבחור שם ליילוד בסמוך ללידתו. בחירה בשם פרטי מסוים והעדפתו על פני שם אחר עשויה להיות מונעת משינויים בערכי התרבות מצד אחד, ולשקף אותם מצד שני.

בישראל משתקפים השינויים בערכי התרבות בדפוסי בחירת שמות פרטיים ליילודים בשלושה שלבים:

  • מעבר מהזדהות יהודית-גלותית להזדהות ציונית.
  • מעבר מהזדהות יהודית או מהזדהות ציונית להזדהות ישראלית-קולקטיבית.
  • מעבר מהזדהות ישראלית-קולקטיבית להזדהות גלובלית, שבה נכללת גם ההזדהות האינדיווידואלית.

היחס בין שפה לבין חברה מתבטא, בין היתר, בשינויים בדפוסי בחירת השמות הפרטיים בחברה מסוימת. אלה משקפים שינויים חברתיים-תרבותיים, וביניהן הגלובליזציה. תהליך הגלובליזציה הוא חלק בלתי נפרד מהחיים בעולם המערבי ובישראל במאה ה-21. במחקר המתואר כאן בחנתי את האופן שבו הגלובליזציה באה לידי ביטוי בנימוקים לבחירת שמות פרטיים בישראל.

הגלובליזציה הוגדרה ונחקרה מנקודות מבט שונות – כלכליות, מדיניות-פוליטיות, טכנולוגיות-תקשורתיות וחברתיות-תרבותיות. ההגדרה ששימשה אותי במחקר המוצג כאן היא רב תחומית, ומתייחסת לגלובליזציה כאל תהליך שבו נוצרת תלות ודומוּת בין מדינות, תרבויות, כלכלות וחברות שונות באמצעות מסחר, הגירה והחלפת ידע ורעיונות. התרבות הגלובלית שמאפיינת את התהליך הזה נשענת על ערכי יסוד מערביים-חילוניים, שהמרכזיים ביניהם הם חופש בחירה, שוק חופשי, אינדיווידואליות, חדשנות וסובלנות לשינויים, סובלנות למגוון דעות ואחידות תרבותית.

חוקרים רבים התייחסו לתוצאות הגלובליזציה בהיבט החברתי-תרבותי כאל דיכוטומיה של שתי תופעות מנוגדות. לעומת זאת יש חוקרים המבינים כי המפגש בין תרבות גלובלית לתרבות מקומית יכול להוביל גם לאינטגרציה בין שתי התרבויות, ולא רק לשתי הזדהויות תרבותיות מנוגדות. הוגים שונים מציעים הסתכלות רב-ממדית המתייחסת לתוצאות הגלובליזציה כנעות על פני שני רצפים – האחד מונע על ידי התרבות המקומית, והשני על ידי התרבות הגלובלית.

בישראל המגמה הגלובלית מתבטאת בהיפתחות כלפי חוץ, ובהפיכת סגנון החיים שקיים בה לזה של מדינות מערביות, לצד השפעות מסוימות מארצות המזרח הרחוק. כך נוצר בישראל 'מצב גלוקלי' (גלובלי-לוקלי), שבו מתקיים דיאלוג מתמיד בין התרבות הגלובלית לבין התרבות המקומית. התרבות הגלובלית מועברת לישראל דרך העולם המערבי, ואילו התרבות המקומית מושפעת ממיקומה של ישראל בלב המזרח התיכון. מלבד ההשפעה הכללית של הגלובליזציה בעולם המערבי על הגלובליזציה בישראל כחלק מהמזרח התיכון, חלו גם שינויים פנים-ישראליים שעיצבו את הגלובליזציה בישראל: מעבר מהלאמה להפרטה, המהפכה הצרכנית, חיזוקם של התאגידים הכלכליים ועוד.

השפה האנגלית והגלובליזציה כתופעה חוץ-לשונית משפיעות זו על זו. השפה האנגלית חושפת בפני אזרחי העולם את התרבות הגלובלית, והגלובליזציה ממצבת את השפה האנגלית כשפה גלובלית. השפה האנגלית נושאת על עצמה ערכים גלובליים באופנים אחדים:

  • היא מתפקדת כשפת תקשורת בין מדינות ותרבויות בעלות שפות שונות;
  • היא נלמדת בבתי הספר גם במדינות שאינן רואות בה שפה רשמית;
  • היא מאומצת כשפה מקצועית לתחומי הטכנולוגיה והכלכלה במדינות שאזרחיהן אינם דוברי אנגלית.

כך היא נמצאת מעצבת את המינוח במקצועות שונים, ומסמלת ערכים המבטאים באופן סטריאוטיפי סגנון חיים מודרני. השימוש בשפה האנגלית בישראל כיום חורג מעברה של ישראל כחלק מהמנדט הבריטי, והוא מוּנע מהרצון להיות חלק אינטגרלי של העולם המודרני והכפר הגלובלי.

זמנים, אסטרטגיות ונימוקים

הפתיחות לתרבות המערבית בישראל מתבטאת כאמור בבחירת שמות פרטיים ליילודים בישראל בדרכים שונות. הדרכים המופיעות בספרות המחקר:

  • שימוש בצליל אנגלוסכסי לשמות עבריים קיימים;
  • בחירה בשמות עבריים קוסמו-פוליטיים;
  • בחירת שמות בעלי משמעות בשפה זרה;
  • בחירה בשמות דו-לשוניים שצפויים להתאקלם בקלות בארצות המערב;
  • בחירה בשמות מערביים לחלוטין;
  • בחירה בשמות הלקוחים מתרבויות המזרח הרחוק. 

המחקר המוצג כאן מופנה כלפי הנימוקים לבחירה בשם, ולא כלפי סיווג השם עצמו. לכן הוא מרחיב את הדרכים הללו למסגרות נוספות שבהן משתקפת השפעת הגלובליזציה.

שאלת המחקר היא: כיצד משתקפים תהליכי גלובליזציה בבחירת שמות פרטיים ליילודים יהודיים בישראל מראשית המילניום. המחקר כלל ניתוח של כתבה ושיחות עם הורים לגבי המניעים העומדים מאחורי בחירת השמות לילדיהם. נערכו ראיונות עם 22 הורים ישראלים-חילונים, תוך מתן דגש הן על תהליך הבחירה בשם המסוים לילדם, והן על מקרים של דחייה ופסילה של שמות אחרים. ממצאי השאלון נותחו הן ביחס לעצמם על סמך קידוד השאלות לקטגוריות, והן ביחס לקטגוריות שעלו מהראיונות. כמו כן נערך חיפוש בבלוגים ובפוסטים אחר נרטיבים המציגים את נימוקי הבחירה בשם פרטי מסוים ואת העדפתו על פני שם אחר, ואלה נותחו, כפי שנותחו הראיונות.

חמש קטגוריות מרכזיות הועמדו מתוך קורפוס המחקר ועל סמך סקירת הספרות, והן מהוות ציר לתהליך בחירת שם היילוד:

  • קטגוריית 'זמנים', הכוללת מועדים מרכזיים בתהליך הבחירה, החל משלב הצעת השמות ועד להכרעה על השם הנבחר.
  • קטגוריית 'אסטרטגיות', שמשמעה נקיטת דרך מסוימת באופן פעיל ומכוּוָן לצורך העלאת שמות אפשריים ליילוד, וצמצומם עד להחלטה על השם הנבחר.
  • קטגוריית 'נסיבות אקראיות', הכוללת מקרים שבהם הוצע, נפסל או נבחר שם מסוים באופן מקרי ולא באופן פעיל ומכוּוָן מצד ההורים.
  • קטגוריית 'נימוקים', הכוללת את הסיבות שהובילו לבחירה בשם מסוים ולהעדפתו על פני שם אחר.
  • קטגוריית ה'משוב', שמשמעה הסתכלות בתהליך בחירת שם היילוד בדיעבד.

הניגוד בין הלאומיות לבין הגלובליות אינו דיכוטומי בהגדרתו, שהרי קיימת הזדהות אינטגרטיבית שמשלבת ביניהן. עם זאת מרואיינים מסוימים תופסים את הלאומיות לעומת הגלובליות כניגוד דיכוטומי. הניגוד הזה יכול להתבטא גם במחלוקת בין ההורים. באחד ממקרי הקורפוס נטו האב ומשפחתו לכיוון ההזדהות הלאומית-ישראלית, ורצו לבחור שם ישראלי שיש לו משמעות בעברית, ואילו האם נטתה לכיוון ההזדהות הגלובלית ולבחירת שם גלובלי. בסופו של ויכוח ארוך הוענקו לבת שנולדה שני שמות – 'שלי' ו'מישל', והם משמשים את הוריה ואת המשפחה המורחבת לסירוגין. משפחתה של האם קוראת לילדה מישל, ואילו משפחתו של האב קוראת לה שלי, אלא אם כן האם נמצאת במקום.

מאיה, דניאלה, ריו, לירי ופנתר

הניגוד בין ההזדהות הלאומית-ישראלית לבין ההזדהות הגלובלית משתקף גם בסתירה שבין האינדיבידואליזציה לבין ההזדהות הלאומית. זו עלתה בראיונות, במסגרת השיחה שלאחר המענה על השאלון:

מאיה: טובתי האישית היא שקובעת, ולא טובת החברה.

מראיינת: וחשבתם על איזושהי דוגמה מסוימת כשעניתם על זה?

עופר: אני לא עושה מילואים יותר, אני ברחתי ממילואים.

מאיה: עופר לא עושה מילואים, והילדים שלי כולם יהיו בשקם, ולא ילכו לשירות קרבי. אני מחנכת אותם לזה.

ההתנגדות לשירות מילואים בצבא או לשירות קרבי ומשמעותי בו מבטאת התנגדות ללאומיות, והיעדר של תחושת פטריוטיות. קבלת החלטות על סמך הטובה האישית של הפרט וחינוך הילדים לכך מבטאת את הגישה האינדיווידואליסטית המאפיינת את הגלובליזציה.

ניתן להתבונן בלאומיות לעומת הגלובליות מנקודת מבט סינכרונית, כלומר, במצב הקיים בתקופה מסוימת, למשל בעידן הגלובלי, ולא בהתפתחות התופעה לאורך השנים. בהסתכלות כזאת מתגלות נקודות אמצע בין הלאומיות לבין הגלובליות, אשר משתקפות בהזדהות אינטגרטיבית עם שתי התרבויות, הלאומית והגלובלית. לאינטגרציה הזו יש ביטוי נרחב בקורפוס המחקר, במקרים שבהם נקודת המוצא של ההורים בבחירת שם ילדם אינה הזדהות אחת, אלא שתי ההזדהויות במקביל. מקרים אלה באים לידי ביטוי בנימוקי ההורים לבחירת שם מסוגים שונים:

  • שם עברי שקל לכתוב ולקרוא אותו באנגלית (נימוק אורתוגרפי-פונטי).
  • שם גלובלי שמקורו בעברית (נימוק אטימולוגי).
  • שם גלובלי שניתן לבטא בארץ ולהיפך (נימוק פונטי).
  • שם גלובלי שיש לו משמעות בעברית (נימוק סמנטי).
  • שם דו-לשוני (נימוק לקסיקלי).

המקרה הבא מדגים באופן מובהק את האינטגרציה בין ההזדהויות, המשתקפת בסגנון החיים הישראלי-גלובלי. כך בטקסט הבא:

"אבל היילי היא כל כך היילי. והיילי רואה 'פרפר נחמד' ו'Sesame Street', יודעת לספור עד עשר ולשיר את ה-ABC. אוכלת חומוס וטופו, לומדת לחלוק עם החברים שלה, מגלה חמלה בלתי נגמרת לבעלי חיים, לא מבחינה בין גזע, צבע, דת או מין, ולא מפסיקה לפזר אהבה מסביבה. היילי כבר ביקרה בניו-יורק ויודעת לספר שיש שם פארק וסנאים. היא יודעת שהיא גרה בתל אביב ושיש פה חתולים, והיא יודעת שסבתא הייתה בשוויץ והדודה שלה חזרה מהודו. אבל היא בעיקר לא שופטת אף אחד בגלל השם שלו. מבחינתה מאיה, דניאלה, ריו, לירי ופנתר – כולם חברים שלה, והיא אוהבת אותם אותו הדבר. כולם חלק מהעולם שלה והוא רחב".

האם מצדיקה את הבחירה בשם היילי באמצעות הצגת סגנון חייה של בתה מהיבטים שונים הנוגעים לגלובליזציה: תוכניות טלוויזיה, שפה, מאכלים, תיירות ועוד. נערכת כאן הקבלה ברורה ומפורשת בין השמות הגלובליים הניתנים כיום לחלק מילדי ישראל, לבין החיים שאותם חווים הילדים בעידן הגלובלי. כפי שעולה מדבריה, הגלובליזציה אינה מאופיינת רק בהשפעה מצד העולם המערבי אלא גם בהשפעתו של המזרח הרחוק.

להורים שלי היה נורא קשה עם השם ניצן

מתוך כלל המקרים שמהם הופשטו קטגוריות של הזדהות עם התרבות הגלובלית, באופן חלקי או מלא, חולצו מניעי ההורים ביחס למה שעומד מאחורי ההזדהות המתבטאת בנימוק לבחירה בשם היילוד. בסך הכול נמצאו בקורפוס המחקר שישה מניעים שחזרו על עצמם בנימוקי ההורים. ההצגה מלווה בציטוטי ההורים, בעיבוד קל של התמליל.

רצון ליצירת תקשורת נוחה עם חו"ל. מניע זה מתייחס לרצון ליצירת תקשורת נוחה ופשוטה מול חו"ל, ובעיקר מול העולם המערבי.

שלי: כשידענו שזו בת שנינו הגענו למסקנה שדפנה הכי מתאים, אהבנו את השם. גם המצלול יפה, הוא גם בין לאומי והוא גם מתאים לה, שיהיה נוח להגיד אותו, לפחות. את יודעת, למרות שדפנה, בחו"ל זה דפני.

אפשרות נוחה ליילוד לטייל בחו"ל. מניע זה שהציגו ההורים מכוון כלפי עתידם של היילודים, והתייחסותו לחו"ל היא כאל מקום תיירות פנאי ונופש, כפי שעולה למשל בדברים הבאים:

מראיינת: מה משותף לכל השמות של הילדים שלכם (בן, רומי ומִיָה), מבחינתכם?

ניר: לא קישרנו שום שם לשם אחר.

רונה: לא, לא, כל אחד עם האינדיווידואליות שלו. לי כן עלה אחרי שמיה נולדה, שבעצם אם הם ירצו שלושתם לעשות טיול בחו"ל, הם יסתדרו ממש טוב עם השמות שלהם.

אפשרות לשנות מגורים ולעבור לחו"ל. אחד מן השינויים הפנימיים שעיצבו את הגלובליזציה בישראל הוא גידול בפערי המעמדות בישראל. גידול זה גרם לחוסר מוטיבציה ולפגיעה בביטחון הכלכלי והאישי של האזרחים בכלל, ושל מעמד הביניים בפרט. עקב זאת קיימת מגמה של אנשים משכילים לעזוב את ישראל, או להיות נכונים לאפשרות כזו בעתיד. מגמה זו באה לידי ביטוי במסגרת השאלון המקוון שעליו ענו ההורים בתום הריאיון, והיא קיבלה ביטוי גם בקורפוס המחקר. כך המניע שעולה מהמקרה הבא מתייחס לאפשרות עתידית של ההורים ושל היילוד להגר לארץ זרה, בין היתר למטרות עבודה:

מראיינת: ספרי לי איך בחרתם בשם דניאל.

חניתה: לא היה איזה שהוא קו מנחה, שנינו אהבנו את השם הזה. גם היה חשוב שמות שהם גם בין-לאומיים.

מראיינת: למה היה חשוב לך שהשם יהיה בין-לאומי?

חניתה: לא יודעת, האמת, אז היו לנו איזשהם שיחות, הייתה איזושהי אופציה של אולי relocation, וגם שנינו נורא אוהבים לנסוע לחו"ל, וגם שנינו עובדים בעבודות שהרבה מול חו"ל, מתעסקים.

הימנעות משם יהודי או ישראלי. מניע זה מתייחס להזדהות עם התרבות הגלובלית על פני התרבות המקומית בעקבות חוויות ההגירה והקליטה בארץ, כפי שחוו אותן ההורים. כלומר הבחירה בשם הגלובלי מוּנעת מההתנגדות לשמות האחרים, היהודיים והישראליים. כך למשל עולה מדברי האב שאשתו עלתה ארצה מברית המועצות לשעבר:

יובל: אני חושב שגם חלק מהסיבה שהיא לא אוהבת שמות ישראליים, זה כי כשהם הגיעו לארץ, היה לה כאן כמה חוויות לא נעימות עם ישראלים, וזה כנראה גם השפיע עליה.

ניכר כי החוויות הטראומטיות של האם עם הישראלים הובילו אותה לפסול שמות המייצגים את הזהות הישראלית, משום שאלה נושאים על עצמם קונוטציה שלילית עבורה.

ציפיות בסביבת ההורים לבחור שם גלובלי. לעיתים המניע לבחירה בשם גלובלי היא ההזדהות הגלובלית של אנשים שנמצאים בסביבתם של ההורים, משפחה או קהילה. אלה מצפים מההורים לבחור לילדם שם המבטא הזדהות כזאת, כפי שעולה מהמקרה הבא:

בוז'נה: האמת שלהורים שלי היה נורא קשה עם השם ניצן. סיפרנו להם רק בברית, והם לא ציפו לזה, היה להם נורא קשה עם זה.

מראיינת: למה?

בוז'נה: הם ציפו למשהו בינלאומי, הם לא ציפו לניצן.

אהבה ל'חוץ', כשהכוונה לעולם הרחב, לחו"ל. הדברים הבאים מדגימים את השפעת המענה על השאלון על הבנת תפיסתה של האם בנוגע להזדהותה עם התרבות הגלובלית. זו מתבטאת גם בבחירת שמות ילדיה:

חניתה: כי פתאום הבנתי שהיו שם שאלות אם אני מעדיפה להאזין למוזיקה אנגלית, אם אני מעדיפה לראות סרטים באנגלית, ואם אני מעדיפה לטייל בחו"ל. פתאום הבנתי, שכן יש בי איזושהי אהבה לחוץ. אהבה מאוד חזקה לחוץ.

מראיינת: ואת חושבת שזה השפיע על הבחירה של השמות הפרטיים?

חניתה: אולי יותר ממה שחשבתי, אולי, יכול להיות, כי, באמת, אני מאוד מאוד אוהבת את החוץ.

יש ילדים ישראליים שקוראים להם ככה

ההתנגדות לגלובליזציה מעידה אף היא על השפעת הגלובליזציה על הבחירה בשמות פרטיים ליילודים, כמובן רק כאשר המרואיינים מעלים התנגדות זו כנימוק. גם כאן נמצאו מספר מניעים העומדים מאחורי ההזדהות המתבדלת, ומאחורי ההתנגדות להזדהות הגלובלית.

השתייכות לישראל כמקום מגורים. מניע זה מתייחס להזדהות הגלובלית כעומדת בניגוד להשתייכות של ההורים, מעניקי השם, לישראל. אולם לא מדובר כאן בהשתייכות לקולקטיב הלאומי-ישראלי, אלא בהתייחסות לישראל כאל מקום מגורים, כבית. המקרה הבא מדגים התייחסות זו:

עופר: שם עברי, אני אוהב קצר, קולע.

מראיינת: חשוב לך שזה יהיה שם עברי?

עופר: כן, מה, אני גר בחו"ל?

מראיינת: מיקה [השם שנבחר לבתו] זה שם עברי בעיניך?

עופר: כן. לא בקטע של משמעות, אלא שיש ילדים ישראליים שקוראים להם ככה.

בגלל מקרים כגון זה נמנעתי מסיווגים מוקדמים של השמות הפרטיים שנכללו בקורפוס המחקר, שהרי אם הייתי מסווגת מראש את השם הפרטי מיקה, הוא היה מסווג, כנראה, כשם לועזי. אולם במקרה הנידון כאן ההורים העניקו לבתם את השם מיקה מנימוק שהוא עברי, לתפיסתם, כי 'יש ילדים ישראליים שקוראים להם ככה'.

השתייכות לישראל כקולקטיב לאומי. התנגדות למגמת הבחירה בשמות גלובליים ליילודים בטענה שהיא מטשטשת את ההשתייכות של היילוד ללאום – למדינה, לשפה ולתרבות, מבטאת הזדהות לאומית. התנגדות כזאת עולה גם מקורפוס המחקר, כמו בטקסט הבא:

"לא מזמן הייתי בג'ימבורי פופולרי שבו הילדים מדביקים לחולצה עיגול עם שמם. ככה גיליתי, בתימהון גובר והולך, שהילדים שלי, עם השמות העבריים שלהם, הם כמעט מיעוט. אלה-רומי התגלצ'ה לארגז הכדורים, מורין טיפסה על החבלים, רוי וטומי קפצו בטרמפולינה. עולים חדשים? ממש לא. ההורים שלהם דיברו עברית שוטפת במבטא מהרצל פינת ז'בוטינסקי. יש גאווה בדניאלה, בגלי, ברפאל וברועי. זה אמיתי. הדוגמאות האחרות שהוזכרו כאן הן, בעיניי, מגה-קשקוש. וואנאבי".

התנגדות לירידה מן הארץ. ההתנגדות להזדהות הגלובלית מוּנעת גם מהתנגדות לירידה מהארץ. כך, למשל, במקרה הבא:

מרינה: והוא [הסב] גם היה הפוסל העיקרי של רוב השמות, כי הם לא היו שמות ישראליים, והיה לו פחד גדול שאם אני בוחרת שם לא ישראלי, אז אני מתכננת לעזוב את הארץ.

במקרה הזה, ההתנגדות להזדהות הגלובלית אינה מצד מעניקי השם, אלא מצד בני המשפחה האחרים. עם זאת, ניכר מהריאיון כי התנגדות זו השפיעה על ההורים בתהליך בחירת שם התינוקת, והובילה לקושי משמעותי למצוא עבורה שם.

אופנה חולפת. מניע זה מתייחס להזדהות הגלובלית כמגמה אופנתית חולפת. כך עולה, למשל, מהמקרה הבא, שבו מסבירים ההורים מדוע חשוב להם לבחור לילדיהם שם ישראלי-עברי ולא שם גלובלי:

טלי: אני אוהבת...

טל: שם ישראלי, לא לואיז. שורשי כזה.

טלי: כן, אנחנו אוהבים שמות ישראליים, קלאסיים, אבל קצרים.

טל: זה גם שמות שהם תמיד קלאסיים, זה לא שיש לך עכשיו מודה של שון ורוי וכאלה.

דין, שון ורוי, יוסי ודוד

השמות שון ורוי מייצגים כאן באופן סטראוטיפי את קבוצת השמות הגלובליים, מה שמוביל אותי לעיסוק בנושא הבא.

סטריאוטיפים של שמות פרטיים. סטראוטיפים הם סוג מיוחד של עמדה, והם מבטאים חשיבה מכלילה על אובייקטים, תפיסות, אנשים ורעיונות, בכך שהם מייחסים תכונות ומאפיינים מסוימים לכל הפרטים הנמנים באותה קטגוריה. אנשים מחזיקים ברגשות חיוביים או שליליים כלפי קבוצות שונות באוכלוסייה, כך ששיוכו של אדם מסוים לקבוצה מסוימת יוביל לביטוי של רגשות אלה. גם שמות פרטיים הם אובייקטים לסטראוטיפיזציה, וזו  עשויה להשפיע על התנהגות של בחירת שם פרטי ליילוד. בקורפוס המחקר נמצאו כמה מקרים שבהם ההורים בחרו בשם מסוים ופסלו שם אחר לאור הסטראוטיפ הקיים כלפי השמות שהועלו. כך, למשל, במקרה הבא:

דנה: רצינו רועי ונועם, אבל ירדנו מזה.

אלדד: גם רועי ועמית זה אותם שמות, חזרנו עליהם. שמות כמו דין ושון זה לא בשבילנו, ומצד שני יוסי ודוד, מן הסתם, גם לא, אז חיפשנו את השמות הישראלים העבריים.

ניכר כי השמות  דין ושון מייצגים באופן סטראוטיפי הזדהות גלובלית, השמות יוסי ודוד מייצגים הזדהות יהודית ואולי גלותית, והשמות רועי, נועם ועמית מייצגים באופן סטראוטיפי את ההזדהות הישראלית שעמה ההורים מזדהים. כחוקרת נמנעתי מסיווג סטראוטיפי של השמות הפרטיים במהלך המחקר. עם זאת, כאשר הסיווגים עולים מדברי ההורים, לא ניתן להתעלם מהם, וברורה כוונתם.

בחירת שמות פרטיים ליילודים שהוריהם יוצאי אירופה. אסיים בהתייחסות לשמות פרטיים שנבחרו על ידי יוצאי אירופה לילדיהם שנולדו בישראל. מספר ממצאים מעניינים עלו מקורפוס המחקר בהקשר לסוגיה זו. ראשית מתגלה מתוך הקורפוס הנחה, שלפיה מקובל לבחור לילד שם גלובלי במשפחות ובקהילות העולים. כך עולה במפורש מהמקרה הבא:

"בעלי ואני גיקים לא קטנים, וכשהייתי בהיריון דיברנו על הסדרה הנושנה 'דריה' ששודרה פעם ב-MTV. הכול שם התאים. השם היה גם בינלאומי וגם בעל משמעות עברית, גם מתאים למשפחה הדתית שלי וגם למשפחה שלו, שעלתה מלטביה."

שלא יצחקו אחר כך על הילדה

עדות לנטייה של משפחות העולים לבחור בשם גלובלי (או גם גלובלי) נמצאת בספרות המחקר. כך מצא אביחי קרנצלר כי גם לאחר יותר מעשור שנים בארץ, העולים, יהודים ולא-יהודים, נוטים יותר מאשר ההורים ילידי הארץ לבחור לילדיהם שמות ישראליים-בינלאומיים. קרנצלר מצא גם מתאם בין בחירה בשמות גלובליים, לא ישראליים, לדבריו, על ידי יוצאי ברית המועצות לשעבר לבין ירידתם מהארץ. במחקר שמוצג כאן נמצאה סיבה אפשרית למתאם, והיא הרצון של ההורה להקל על היילוד ולחסוך ממנו קשיים במקרה של הגירה עתידית לחו"ל. כל זאת בעקבות הקושי שהיה להורה, כילד הנושא שם קשה לביטוי בעברית, להגר לישראל ולהיקלט בה. המקרה הבא מדגים סוגיה זו:

בוז'נה: מישל? זה שם יפה. זה שם יפה שזה היה חשוב לי, שזה לא יהיה משהו כזה שיצחקו אחר כך על הילדה.

מראיינת: אוקיי, וכשאת אומרת שם יפה למה הכוונה? למה את מתייחסת?

בוז'נה: גם צליל יפה, וגם שבארץ זה יהיה, קודם כול גם חשבנו על זה שבארץ זה יתקבל בצורה יפה, ולא נגיד לתת לה שם שבארץ לא יוכלו לבטא, כמו את השם שלי הרבה פעמים. כבר שמעתי כל וואריאציה אפשרית. תמיד יש את האופציה שהילדים שלך ירצו לגור בארץ אחרת, ובארץ אחרת זה גם שֵם... נגיד, השם שלי הוא לא מתאים כל כך לארץ. אז ההורים שלי לא נראה לי שחשבו לעבור לפה, כשהם חשבו על השם. ועכשיו אולי הם ירצו לחיות במקום אחר, שזה לאו דווקא.

בדברי האם שלעיל משתקפת סוציאליזציה בשני אופנים – הן כביטוי לתהליך החִברות שעברה ועוברת האם כנושאת השם בוז'נה, והן בנימוקי הבחירה בשם מישל, שצפוי להתקבל, לדעתה, בחברה הישראלית טוב יותר לעומת שמה שלה. כמו כן הוא מאפשר התאקלמות בחברות אחרות במקרה של הגירה עתידית.

לא כל המהגרים שנכללו באוכלוסיית המחקר בחרו לילדיהם שמות המעידים על הזדהות גלובלית, באופן מלא או חלקי. יש הורים שבחרו לילדיהם שמות מתוך תחושת הזדהות עם התרבות הישראלית ועם המסורת היהודית ומתוך רצון להשתייך אליהן, כפי שעולה מהמקרה הבא:

מראיינת: אוקיי. לא נולדת בישראל.

רגינה: לא.

מראיינת: היה לזה חלק בבחירה של השם יעל?

רגינה: כן, מאוד. גם הרצון הזה להשתייך, להרגיש ישראלית לכל דבר. נגיד, אני לא הייתי קוראת לבת שלי בשם לועזי, כי זה, את יודעת, כאילו, עוד יותר מרחיק אותי מהישראליות.

ניכר כי אותו רקע סוציולוגי, הכולל הגירה של ההורה מחו"ל לישראל, מוביל לבחירות שונות בכל הנוגע לשמות היילודים. במקרים מסוימים חשוב להורה לבחור שם גלובלי שיקל על קבלת השם במדינות אחרות. במקרים אחרים ההורה מעוניין לשייך את עצמו לישראל באמצעות בחירת שמות ישראליים לילדיו. השוני בין סוגי המקרים הללו ממחיש גם את התגובות המנוגדות לגלובליזציה. מצד אחד קבלת התרבות הגלובלית, ומצד שני התנגדות אליה, ורצון לשמור על השתייכות לאומית.

מקורות

אדלר, כ' (2006). אסקלציה כבחירה באלטרנטיבה של הימנעות מהחלטה: השפעתם של מאמץ וחרטה על התנהגות אסקלטיבית, רמת גן.

אלון, א' (1975). לכל איש יש שם: כיווני התפתחות של השם העברי  הפרטי בארץ. בית השיטה.

אלמוג, ע' (2004). פרידה משרוליק: שינוי ערכים באליטה הישראלית. זמורה ביתן.

אלמוג, ע' ובלייס, ד' ( 2008). הפטריוט מת – יחי היאפי! מהפכת התרבות בעולם המערבי – האדם הגלובלי. כיוונים חדשים, 18, 129-66.

אפרת, מ' (2006). שמות פרטיים כתחדישים פרי דחיסה והתקה. בתוך מ' אפרת (עורכת), העברית ואחיותיה, ו-ז (עמ' 72-54), אוניברסיטת חיפה.

אפרת, מ' (2012). מודל נולד 2: תיאורי הגזירה בעברית החדשה – סקירה ודיון. בתוך מ' מוצ'ניק וצ' סדן (עורכים), מחקרים בעברית החדשה ובלשונות היהודים מוגשים לאורה (רודריג) שורצולד, (עמ' 91-60), ירושלים: הוצאת כרמל.

בן-פורת, ג' (2009). מה ניתן ללמוד מכדורגל על גלובליזציה, ולהפך. פוליטיקה: כתב עת למדע המדינה וליחסים בינלאומיים, 18 [הוקדש לגלובליזציה בישראל ובעולם], 26-11.

בן-רפאל, א' (2001). גלובליזציה, לאומיות ואתניות: יסודות הרב-לשוניות בישראל'. בתוך י' שיטרית (עורך) לשון וחברה בישראל בראשית המאה ה-21 – כנס חוקרים (עמ' 5-4), אוניברסיטת חיפה.

גוטוויין, ד' (2002). לקרוע את מסווה ההפרטה. ארץ אחרת: עיתון בשירות החברה, 11,     .

גוטוויין, ד' (2007). מהפכת ההפרטה והבניית הניגוד בין יהדות לדמוקרטיה בישראל. בתוך א' רביצקי וי"צ  שטרן (עורכים), דברים ושברי דברים: על יהדותה של מדינה דמוקרטית (עמ' 545-497). הספרייה לדמוקרטיה. 

דינור, ר' (1985). שמות פרטיים כמסמלי זהות לאומית בישראל. עבודת גמר לקראת תואר מוסמך, אוניברסיטת חיפה.

ויטמן, ס' (1988). שמות פרטיים כמדדים תרבותיים: מגמות בזהותם הלאומית של ישראלים, 1980-1882. בתוך נ' גרץ (עורכת), נקודות תצפית: תרבות וחברה בארץ-ישראל (עמ' 149-141). תל-אביב: האוניברסיטה הפתוחה.

מגד, א (2002). השם ובעל השם, בתוך א' דמסקי (עורך), ואלה שמות – מחקרים באוצר השמות היהודיים, כרך שלישי (עמ' קיא-קטז). רמת גן: הוצאת אוניברסיטת בר-אילן.

נדב, מ', רבין, ס', בנימין, מ', בן ציון, י ושיבר, א' (2008), העצמי במראת השם, הקיבוץ המאוחד.

עוקשי, צ' (2003). לקרוא בשם: מגמות פסיכולוגיות בקריאת שם פרטי במקרא. בתוך י' רוזנסון וצ',עוקשי (עורכים), דרך אפרתה, יא (עמ' 115-101). ירושלים: מכללת אפרתה.

קרנצלר, א' (2004). ניקול, דניאל ומה שביניהם: מגמות באוריינטציה התרבותית של עולי שנות התשעים כפי שהיא משתקפת בשמות שהם בוחרים לילדיהם. סדרת ניירות עבודה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, עמ'  20-5.

רם, א' (2005). הגלובליזציה של ישראל – מק'וורלד בתל-אביב ג'יהאד בירושלים. תל אביב: רסלינג.

שורצולד-רודריג, א' ובירנבוים, ע"מ (2001). עיוני צורה ומשמעות בשמות פרטיים של דתיים וחילוניים ילידי 1992-1983. תלפיות, שנתון המכללה, 474-465.

שטאל, א' (1995). שמות ילדים כמשקפים הבדלים אידיאולוגיים בין הורים. ידע עם: במה לפולקלור יהודי, כ"ו (60-59), 194-186.

שמעוני, ש' (2010). ״ניתוח שיח בגישת התיאוריה המעוגנת בשדה, בתוך ע' קופפרברג, חקר הטקסט והשיח (עמ' 46-25). אוניברסיטת בן גוריון בנגב.

Akinnaso, F. N., (1981). Names and naming principles in cross-cultural perspective. Names, 29 (1), 37-63.

Arnett, J. J. (2002). The Psychology of Globalization. American Psychologist, 57(10), pp. 774-783.

Beit-Hallahmi, B. (1998). Naming norms and identity choices in Israel, In E. Krausz & G.  Tulea (eds.) Jewish Survival. New Brunswick, NJ: Transaction publishers,

191-225.

Berry, J. (1997).Immigration, acculturation and adaptation. Apple Psychology, 46 (1), 5-68.

Bright, W. (2003). What IS a Name? Reflections on Onomastics, Language and Linguistics, 4(4), pp. 669-681.

Chiu, C. Y., Cheng, S. Y. Y. (2007). Toward a social psychology of cultureand globalization: Some social cognitive consequences of activating two cultures simultaneously. Social and Personality Psychology Compass, 1 (1), 84-100.

Cleveland, M. & Laaroche, M. (2007). Acculturation to the global consumer culture: Scale development and research paradigm. Journal of Business Research, 60 (3), 249-259.

Cooper, S. (1999). Names as cultural documents. TAN, 13-22.

Crystal, D. (2003). English as a Global Language. Second Edition, Cambridge University Press.

Ephratt, M. (2013). Names of people: Modern Hebrew. Encyclopedia of Hebrew Language and Linguistics (EHLL), 2, USA: Brill, 767-775.

Erez, M. & Gati, E. (2004). A Dynamic, Multi-Level Model of Culture: From the Micro Level of the Individual to the Macro Level of a Global Culture. Applied Psychology, 53(4), 583-598.

Gerhards, J., 2005, The Name Game: Cultural Modernization & First Names, Transaction Publishers, pp. 124-65.

Haarmann, H., 1989, Symbolic Values of Foreign Language Use: From the Japanese Case to a General Sociolinguistic Perspective, Mouton de Gruyter.

Hunnerz, U., 1992, 'The Global Ecumene', Cultural Complexity: Studies in the Social Organization of Meaning, Colombia University Press, pp. 217-269.

Iwabuchi, K., 2002, Recentering Globalization: Popular culture and Japanese transnationalism, Duke University Press, pp. 1-84.

Jayaraman, R., 2005, 'Personal Identity in a Globalized World: Cultural Roots of Hindu Personal Names and Surnames', The Journal of Popular Culture, 38 (3), Oxford, pp. 476-490.

Lawson, E. D., 1984, 'Personal names: 100 years of social science contributions', Names, 32 (1), pp. 45-73.

Lehrer, A., 1994, 'Proper names: Lingsuitic aspects', in Asher, R. E., Simpson, J.M.Y., (eds.) The Encyclopedia of Language and Linguistics, Oxford: Pergamon Press, pp. 3372-3374.

Leitmann, B. L.,2005, 'Globalisation and its consequences', Eotvos Lorand Tudomanyegyetem, Budapest, pp. 207-221.

Miller, N., 1927, 'Some Aspects of the Name in Cultural History', American Journal of Sociology, 32 (4), The University of Chicago Press, pp. 585-600.

Rosenhouse, J., 2002, 'Personal Names in Hebrew and Arabic: Modern Trends compared to the past', Journal of Semitic Studies, XLVII (1), The University of Manchester, pp. 97-113.

Zgusta, L., 1993, 'Names', Britannica, 24, pp. 733-738

ד"ר אושרי זיגלבוים היא מרצה בחוג ללשון העברית במכללת אורנים


1
תגיות :
תמונה ראשית