נערת החמור והשקדים של הזעם

עופר גביש | 18 בינואר 2022

שירי זמר לא מעטים הושרו בשגיאות למיניהן על ידי זמרים ידועים, לעיתים במודע, וכך נכנסו לפנתיאון. שיריה של רחל שובשו לא אחת, אריאל זילבר צפצף על תיקון שפסל שיר שלו, ויהורם גאון החמיץ בכמה דקות תיקון טעות היסטורית

לאורך השנים נפלו טעויות לשון רבות בזמר העברי. זה טבעי, זה מובן, בעיקר בשפה כשלנו המחדשת נעוריה, וממציאה חדשות לבקרים נהלים ונוהגים חדשים. כללי מילוי הניקוד החסר, כללי תעתיק משפות זרות, וקליטת מילות סלנג חדשות. ובכל זאת, למרות כל ההקלות הללו, ניתן לדבר על שגיאות וטעויות בשירי זמר, ובסיפורים שמאחוריהן אני רוצה לעסוק הפעם.

הטעויות שאביא, והן מבחר מועט שבמועט, יתייחסו בעיקר לביצועי השירים. רוב הכותבים בעבר ידעו היטב עברית, ואל הכותבים של היום קשה לבוא בטענות. ובכל מקרה, לא ידובר כאן על מעידות קטנות הקורות לכולנו, גם לא בטעויות של משתתפי מועדוני הזמר, או משתתפי אתר "אבטיח" האוסף טעויות מפי העם. הפעם יובאו תקלות של זמרים מוכרים, שעלו על הקלטות רשמיות ומסחריות.

הבה נצא לדרך.

מדליקים משואות זרים

"והיה הלב למשואות זרים". גבירותי ורבותי, חבירות וחברים, הרי החדשות ועיקרן תחילה. למרות המושר (כמעט תמיד) ולמרות הכתוב (די הרבה), את המילה משואות יש לנקד בשין ימנית. מַשׁוּאוֹת. השיר הוא, כמובן, "כנרת" שכתבה רחל המשוררת, הוא מוכר יותר במילותיו הראשונות "שם הרי גולן". הלחן הנפוץ הוא של נעמי שמר, ויש לחן נוסף של נחום היימן.

אז מדוע מַשׁוּאוֹת? מילים הנגזרות מהשורש נשׁ"א מופיעות בכמה מקומות בתנ"ך, ורחל אהבה וידעה תנ"ך. זה מתחיל כבר בבראשית פרק ג' פסוק 13. כאשר שואל היודע-כל את חווה אמנו "מה זאת עשית?" היא עונה "הַנָּחָשׁ הִשִּׁיאַנִי". כוונתה, הנחש פיתה, הסית, השלה, הטעה. מילון אבניאון אומר "היֵצר הרע, או נוכל, פיתה אותי". על פי ההקשר התכוונה רחל ב'משׁוּאות זרים' לפיתויֵי זרים. עם זאת, המילה מופיעה במקרא במשמעות הרס וחורבן, בקירבה למילים כמו שואה ומְשׁואה, ששורשן שא"ה, ואולי לכך כיוונה רחל. את המילה "מַשׁוּאוֹת" שמעתי מושרת בשין שמאלית גם על ידי הדסה סיגלוב ונתנאלה. משׂואות בשין שמאלית מדליקים היום ביום העצמאות, מקורן בתלמוד ובהדלקת המשואות בראש חודש על ראשי ההרים, והשורש הוא נשׂ"א.

מי שדייקה בשין ימנית הייתה רבקה זהר. גם הגבעטרון, שהקליט בשנת 1968 את השיר בלחנו של נחום היימן, הקפיד. היימן, שהיה ידוע בהקפדתו בכל הכיוונים, דייק גם כאן. נירקה רז, זמרת הגבעטרון שהשתתפה בהקלטה ההיא 54 שנים לפני כתיבת שורות אלה, אמרה לי: "משואות עם שין ימנית. הקפדנו על זה. דיברו איתנו על המילה ומקורה".

אז מהיום, אנא שירו "והיה הלב למַשׁוּאוֹת זרים".

פרחים על הקרח

השיר הציב אתגר למלחינים ובעיקר למבצעים ולא רק במילה הזו. "מה ירבו פרחים בחורף על הכֶּרַךּ", כ' סופית דגושה. הכרךּ הוא שם הגבעה שלמרגלותיה נישא הדקל שבשיר, ועליה ניצב בית הקברות של תנועת העבודה וקבוצת כנרת, בו לבסוף נקברה המשוררת. בביצועים רבים, בעיקר בערבי שירה בציבור וגם בביצועה של חוה אלברשטיין, ניתן לשמוע "מה ירבו פרחים בחורף על הקרח". נו, על קרח לא ראיתי פרחים, אבל זה, כאמור בפתיחה, נושא לכתבה אחרת ("אבטיח" אמרנו?).

מילה נוספת שעוררה תהיות וטעיות היא "אִוָּרֵשׁ", בראשיתו של המשפט בו אנו דנים: "גם כי איוורש ואהלך שחוח". משמעותה "אהיה לרש", אתרושש. אבל זו מילה כל כך מוזרה ונדירה, שבדרך כלל הזמרים שאלו על אודותיה ושרו נכון.

רחל העמידה עוד מכשולים בפני המבצעים. שאלתי את אורי הרפז מדוע בשיר "שי", בלחנו של לוי שער, הם שרים "וּקְדִים הַזַּעַם לֹא שָׁדַף עוֹד בִּי", ולא כפי שכתבה רחל: "שֶׁקְּדִים הַזַּעַם"? הוא ענה לי חד וחלק: "אף אחד לא היה מבין מה זה השקדים האלה, אז התייעצנו עם נעמי שמר והיא הציעה את התיקון הזה". 'קדים הזעם' היא רוח הקדים הזועמת. עוד נחזור לתיקוני נעמי שמר.

בשיר אחר של רחל קרתה תקלה לחווה אלברשטיין ודני גרנות. ב-1969 הם העלו ערב משירי רחל ואף הקליטו תקליט. בשיר "רק על עצמי לספר ידעתי", שרה חווה אלברשטיין "גַּם מַשָּׂאִי מָאַסְתִּי כמוה", במקום "עָמַסְתִּי כמוה". הטעות הזו הפכה את משמעות הביטוי. במקום לקבל את המשא בגבורה, בכבוד, הנמלה מאסה בו. בשיחה עם דני גרנות שהשתתף במופע ובהקלטה, הוא נזכר במעורפל בתקלה: "אני לא מבין איך זה עבר את כל המסננות של ההפקה. חוה בטוח שרה מה שכתבו לה".

וחחה תצאי לבלות

נחזור להערותיה של נעמי שמר לקשיים בתמלילי שירים. ייאמר לזכותה שהיא עקבית בעניין. היא לא היססה לוותר למבצעים גם בשיריה שלה. כשחשה שיש היגיון בהערה או בבקשה, הלכה אחרי הפשוט והמובן. שאלתי את אורי הרפז גם על השיר "תלבשי לבן" ששר עם הפרברים והדודאים, למילותיה ולחנה של נעמי שמר, מדוע הם שרים "וְכָּכָה תצאי לבלות", ולא כנדרש "וְכָכַה", על פי חוקי בגד כפ"ת? ענה אורי הרפז שגם כאן, אמרה להם נעמי שמר שילכו עם הפשוט והמובן והנוח לשירה וגם לשמיעה: "וְכָכָה נשמע כמו וחחה".

מַהֲמוֹרָה רצינית נוספת, שלמען האמת אין זמרת או זמר שמצאתי מבטאים נכונה, הוּשְׂמָה בפינו על ידי אלתרמן. בשיר "ספני שלמה המלך" נכתב: "בסירות הים יֵעָבֶר, וּבָאֳנִיוֹת גדולות". סליחה על שיעור קטן בניקוד. בעקבות החטף קמץ שמתחת ל-א', מקבלת ה-ב' את תנועת החטף, כלומר, היא מקבלת קמץ ובמקרה שלנו, זהו קמץ קטן. ואת הקמץ הקטן הזה יש לבטא כמו האות האנגלית O (או), והביטוי הנכון יישמע כמו "וּבוֹאוֹנִיוֹת". כאמור, אף אחד לא שר כך. גם אתם משוחררים.

אותו ענין של אות שימוש המקבלת את תנועת החטף כמעט ופגע באריאל זילבר. מזמן מזמן היו ברשתות השידור ועדות לשון שהיו פוסלות שירים בעוון טעויות. והנה קיבלו לבחינה שיר חדש ושמו, "בחברה לְהֲגָנַת הטבע". הקשיבו חברי ועדה נכבדה שכזו וקבעו: "פסול לשידור!". ומדוע? האות ה' במילה 'הֲגָנַת' מנוקדת בחטף פתח. מכאן (ראו שיעורנו הקודם) שהאות ל' אמורה לקבל פתח אף היא, והביטוי הנכון הוא "לַהֲגָנַת הטבע". סיפר לי אריאל זילבר: "משמעות ההערה הייתה שאני צריך להקליט את השיר מחדש. החלטתי לא לעשות זאת". פשוט כך. השיר שרד כפי שהוא.

בחקירתי בשתי התחנות הגדולות מה אירע, הגעתי למסקנה קטנה. בגל"צ, הודיעו לי ותיקי התחנה כמו ד"ר מרדכי נאור, לא הייתה מעולם ועדה כזו. ברשת ב' הייתה גם הייתה, ויתכן שהיא זו שפסלה את השיר, אם כי איש מאלה שראיינתי לא זכר את המקרה. מה שכנראה קרה הוא שגל"צ שידרו את השיר, שהיה הצלחה גדולה, ורשת ב' נאלצה להתיישר.

לאן נשפך האורינוקו

והנה עוד תקלה שגם היוצרת שלה הכירה בנוכחותה ופשוט החליטה לא לשנות. "ובלילות שישי, כשרוח חרישי" (שנינו מאותו הכפר, מילים ולחן נעמי שמר). המחברת הודתה מעל במות שונות שהתכוונה לספר על "ימי שישי בערב", שהשם הנכון להם הוא "לילות שבת", אבל אז היה מתקלקל החרוז. דומני שבהתייחסות לתקלה זו ניתן לראות הבדל בין דתיים לחילוניים. הדתיים משתמשים באופן יומיומי בביטוי הנכון, ושישי בערב הוא אצלם ערב שבת. החילונים, לדעתי, לא שמו לב שמדובר בטעות. מה שבטוח הוא שכולם הבינו למה התכוונה המשוררת.

הערה קטנה על ביטוי שנטען כי שגוי הוא, אך לא כך הדבר, והוא כשר מעל לכל ספק, הוא "ריח המלוח". נכון שאם היה מדובר בריח בעל טעם מלוח, היה נכון לכתוב "הריח המָלוח" או "ריח מלוח", אבל מאחר ומדובר בצמח ששמו "מַלּוח", נכון בהחלט לכתוב "ריח המלוח". בשאלה הבוטנית האם יש למלוח ריח לא נעסוק הפעם.

הנה עוד כמה שגיאות קטנטנות, אך נחמדות, של כותבים ולא של מבצעים. יחיאל מוהר טעה בשיר "12 טון" (לחן ארגוב שרה להקת הנח"ל). הגיית שמו של השיר, ושל המספר, מוטעים. בשיר נאמר ונכתב: "שתים עשרה טון", בעוד שיש לומר "שנים עשר טון".

וכמה שגיאות שאינן דווקא בעברית, אך אני מביא אותן בכל זאת, כי הן נחמדות ואפילו יוצריהן חייכו כשגילו אותן. דן אלמגור סיפר שתלמיד תיכון כעס עליו, ואמר שנכשל בבחינה בגללו. בשיר "ונצואלה", כתב אלמגור "נשוט על פני האורינוקו המשתפך לאמזונס", אבל האורינוקו לא מגיע כלל לאמזונס. בהקלטה מאוחרת של בנות "סקסטה" כבר מושר "נשוט על פני האורינוקו, ונטייל לאמזונס".

יורם טהרלב הכניס לתיבת נוח, בין המון החיות, גם את ה'שיבוטה'. אמרו לו ששיבוטה היא סוג של דג, ועד כמה שידוע לא היה צורך להכניס לתיבת נוח את הדגים.

מיהי הנוערת בחלון

אסיים בשני סיפורי תקלות של שלישיית גשר הירקון. גם זו להקה שחבריה והעובדים איתם הקפידו מאד על המוסיקה ועל התמלילים.

בשיר "פגישה לאין קץ" (אלתרמן ושמר) כתב אלתרמן: " אֱלֹהַי ציוָוני", בעוד בני אמדורסקי שר: "אֱלוֹהֵי ציוָוני". מדוע? איך זה קרה? לא ברור, התחלקות וזהו. כמו שאמר דני גרנות, לא ברור איך זה עבר את כל המסננות.

הייתה תקלה נוספת שאמנם אובחנה, אבל כמה דקות מאוחר מדי. יהורם גאון סיפר שאחרי שסיימו חברי "גשר הירקון" להקליט את "אח, איזה יום יפה", הוא חזר שמח וטוב לב לביתו כשלפתע נחרד ממחשבה טורדנית שאחזה בו. "איך שרתי את המשפט 'בחלון שם נְעָרָה'?". ככל ששחזר והעביר במוחו את השורה ששר הבין שטעה ובגדול. גאון התקשר מיד לאולפן וביקש שישמיעו לו מה ששר בשורה ההיא. ואכן, במבוכה גדולה, הבין שטעה. חיים חפר כתב "בחלון שם נַעֲרָה", אבל גאון שר, אבוי לאוזניים שכך שומעות: "נְעָרָה", במילים אחרות, מהחלון נשמעה נְעָרָה של חמור. הוא דרש מבועת לבוא ולהקליט מחדש, אבל הימים ימי התקליט, ללא המחשבים של ימינו. המשמעות של בקשה כזו היא הפסד גדול של כסף וזמן. הבהירו לו שההקלטה יצאה לדרך, ואת המושר אין להשיב. עוד היום תוכלו לשמוע בתקליט "שלישיית גשר הירקון אהבה ראשונה" את הנְעָרָה ההיא.

בהקלטות מאוחרות  תוקנה השגיאה. יהורם גאון הקליט את השיר בעצמו, בתקליטו "גאון על גשר הירקון", וכמובן תיקן את המעוות. גידי גוב דייק בתוכניתו "לילה גוב", אבל בביצוע המקורי נותרה השגיאה.

אז למדנו כמה דברים. טעויות קורות לכולם. יש שבצורה מודעת מוכנים לנטוש חוקי שפה שלא נשמעים טוב, יש שבודקים ובוחנים ולא מבינים איך זה קרה להם, ויש שזה לא כל כך אכפת להם. ואנחנו? בואו ננסה להימנע, וכשאנחנו שרים, לפחות נשתדל לדייק. ושאלה תהיינה צרותינו הגדולות ביותר.

עפר גביש הוא חוקר זמר ומנחה אירועי שירה וטיולים מזמרים. מגיש את הפינה "איך שיר נולד" בתוכניתו של שמעון פרנס בגלי צה"ל. פרסם ספרים בנושא הסיפורים שמאחורי השירים, כתב בעיתונות וערך תחקירים לסרטי תעודה בטלוויזיה. גביש מנהל אתר ובו מאות סיפורי שירים, ומפרסם בלוג חודשי של סיפורים על שירים ויוצרים. ניתן לבקר באתר שלו ושם גם להירשם לבלוג. הכתובת:  www.gavisho.com


1
תגיות :
תמונה ראשית