קהלת, הפילוסוף היהודי הראשון

רוביק רוזנטל | 09 במרץ 2021

קהלת הוא ספר חוכמת הזקנים המקראי, והוא החיבור הפילוסופי הראשון בשפה העברית. בכך הוא פרץ דרך שבה הלכו הוגים כותבי עברית רבים וטובים אחריו: הגות עברית, בשפה מקראית הדוקה, עשירה בדימויים, ונוגעת בקיום האנושי, בטעם החיים, בשאלות חברה ואדם.

מי כתב את מגילת קהלת? חז"ל מייחסים אותו לשלמה המלך, הבלשנים שבחנו את לשון המגילה ואת העולם שהיא מייצגת סבורים שהספר מאוחר הרבה יותר, מתקופתם של עזרא ונחמיה ואנשי כנסת גדולה, ולא נכתב על ידי אדם אחד.

בכל אלה ניכרים סימניה של חוכמת יוון, שכבר פרצה את גבולות האי היווני ובנתה את התשתית לפילוסופיה המודרנית. קהלת הוא לעיתים ציניקן (הבל הבלים), לעיתים פסימיסט (מה יתרון לאדם בכל עמלו שיעמול תחת השמש), לעיתים איש מוסר (מקום המשפט שמה הרֶשַע), לעיתים הוגה חברתי (דמעת העשוקים), וכל אלה תוך תודעה חריפה של גלגל הזמן שכולנו סובבים בתוכו.

כה הרבה נותר היום מקהלת, ואוצר הניבים משמר מן המגילה הקצרה הזו שרשרת של ניבים וצירופים.

  • הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל. 
  • דּוֹר הֹלֵךְ וְדוֹר בָּא וְהָאָרֶץ לְעוֹלָם עֹמָדֶת. 
  • הַדְּבָרִים יְגֵעִים
  • וּלְשִׂמְחָה מַה-זֹּה עֹשָׂה?
  • הֶחָכָם עֵינָיו בְּרֹאשׁוֹ
  • לְמִי אֲנִי עָמֵל?
  • טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן-הָאֶחָד
  • מְתוּקָה שְׁנַת הָעֹבֵד.
  • רָעָה חוֹלָה
  • עֹשֶׁר שָׁמוּר לִבְעָלָיו לְרָעָתוֹ. 
  • טוֹב מַרְאֵה עֵינַיִם מֵהֲלָךְ-נָפֶשׁ
  • טוֹב שֵׁם מִשֶּׁמֶן טוֹב;
  • דִּבְרֵי חֲכָמִים בְּנַחַת נִשְׁמָעִים
  • הַכֶּסֶף יַעֲנֶה אֶת-הַכֹּל. 
  • עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת-הַקּוֹל.
  • שַׁלַּח לַחְמְךָ עַל-פְּנֵי הַמָּיִם  
  • דברים כַּדָּרְבֹנוֹת
  • הִזָּהֵר עֲשׂוֹת סְפָרִים הַרְבֵּה 

קהלת והירקליטוס האפל, מצא את ההבדלים:

קהלת

הרקליטוס

א, 6: הוֹלֵךְ אֶל־דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל־צָפוֹן, סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ, וְעַל־סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרֽוּחַ

פרגמנט 103: משותפים ההתחלה והסוף על היקפו של העיגול

א'. 9: מַה־שֶּֽׁהָיָה הוּא שֶׁיִּהְיֶה, וּמַה־שֶּׁנַּֽעֲשָׂה הוּא שֶׁיֵּעָשֶׂה, וְאֵין כָּל־חָדָשׁ תַּחַת הַשָּֽׁמֶשׁ

פרגמנט 30: סדר עולם זה, אחד לכול. לא אל ואל אדם עשהו, אלא היה תמיד הווה ויהיה אש חיה-תמיד, מתלקחת במידה וכבה במידה

ב', 15: כִּי אֵין זִכְרוֹן לֶחָכָם עִֽם־הַכְּסִיל לְעוֹלָם, בְּשֶׁכְּבָר הַיָּמִים הַבָּאִים הַכֹּל נִשְׁכָּח, וְאֵיךְ יָמוּת הֶחָכָם עִֽם־הַכְּסִֽיל

פרגמנט 52: זמן הוא ילד משחק, משחק בפסיפסין; של ילדי המלוכה

ב' 23: כִּי כָל־יָמָיו מַכְאֹבִים וָכַעַס עִנְיָנוֹ

פרגמנט 80: והכרח לדעת כי הקרב הוא כללי , והצדק הוא המריבה 

ג', 19: וּמוֹתַר הָאָדָם מִן-הַבְּהֵמָה אָיִן

פרגמנט 29: אך הרבים שבעים, כמוהם כבהמות

ג', 20: הַכֹּל הָיָה מִן־הֶֽעָפָר, וְהַכֹּל שָׁב אֶל־הֶעָפָֽר

פרגמנט 88: הינו הך הם החי והמת, והער והישן והצעיר והזקן; שהרי אלה נהפכים והריהם הללו, והללו שוב נהפכים לאלה

ד', 2: וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת־הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ, מִן־הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶֽנָה

פרגמנט 27: לבני אדם צפוי במותם מה שאין מצפים לו אף אין מדמים.

קהלת והשירה העברית

שירה פואטית ושירי זמר רבים נכתבו תוך ציטוט פסוקי קהלת. לכו באמצעות החיצים.

  • כָּל-הַנְּחָלִים הֹלְכִים אֶל-הַיָּם וְהַיָּם אֵינֶנּוּ מָלֵא (א ז)

    כל הנחלים הולכים לים/ ולי כבר אין לאן ללכת/ אני עכשיו מצב קיים/ ואת היסטוריה מתמשכת

    (עמוס קינן, ביצוע: אריק לביא)

  • וּמָתוֹק הָאוֹר; וְטוֹב לַעֵינַיִם לִרְאוֹת אֶת-הַשָּׁמֶשׁ (יא ז)

    הן תוכל לקום וללכת/ דבר מה קורא בך ללכת/ געגועיך הם לך כנפיים/ ומתוק האור בעיניים

    (רחל שפירא, ביצוע: ששי קשת)

  • וְהִנֵּה דִּמְעַת הָעֲשֻׁקִים וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם וּמִיַּד עֹשְׁקֵיהֶם כֹּחַ וְאֵין לָהֶם מְנַחֵם (ד א)

    וראיתי אני את דמעת העשוקים/ הולכת ונמוגה על לחיים/ וריח חרציות עלה מן הבקעות/ עם ריח שושן רענן

    (דליה רביקוביץ)

  • מְעֻוָּת לֹא-יוּכַל לִתְקֹן (א טו)

    עלי להשלים עם כך שלא אוכל כאן/ מאומה לתקון, הימים יעוו/ כאשר יעוו, אנשים, גם אני בתוכם/ יאהבו. האם אהבתיך יותר/ מפני שביקשתי לתקן מעוות כלשהו, לגאול/ מה שלא באתי לכאן לגאול? 'מעוות לא יוכל לתקון'

    (נתן זך)

  • אֵין כָּל-חָדָשׁ תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ (א ט)

    אמרת, יום רודף יום ולילה – לילה/ הנה ימים באים, - בלבך אמרת/ ותראה ערבים ובקרים פוקדים חלוניך./ ותאמר: אין חדש תחת השמש

    (לאה גולדברג)

  • כִּי עוֹף הַשָּׁמַיִם יוֹלִיךְ אֶת הַקּוֹל וּבַעַל כְּנָפַיִם יַגֵּיד דָּבָר

    (י 20)

    עוף השמים מוליך עכשיו את מיתרי קולי, אוזני אינן שומעות מה ששותק פי

    (חנוך לוין) 

     

  • וּלְמִי אֲנִי עָמֵל וּמְחַסֵּר אֶת נַפְשִׁי מִטּוֹבָה

    ד 8

    למי אני עמל? שאל עגלון אשר הנהיג/ את שיירת הקבצנים, מפלונסק – לבויבריק

    (עמוס אטינגר, ביצוע: מייק בורשטיין).

תגיות :
Sharon; The British Library תמונה ראשית
חושבים שאתם מכירים מישהו העונה להגדרה גיבור שפה? המליצו לי! הציעו גיבור חדש