שמאלנים, זוזו ימינה

רוביק רוזנטל | 05 באוקטובר 2021

כאשר משתחרר הכביש מאימת הפקקים צץ המטרד הקבוע: השמאלנים, המתעקשים לנסוע בצד שמאל של הכביש ולתקוע בעקבותיהם שיירות מכוניות. חלק מן השמאלנים סתם נרדמו על ההגה, אצל אחרים הנסיעה משמאל היא הפגנת כוח

לאחרונה אני נוסע לא מעט בכבישי הארץ, ולאו דווקא בשעות הנוראות שבהן פגוש נוגע בפגוש, ונסיעה פשוטה לחיפה גוררת אחריה כמה ימי מחלה, אלא דווקא בשעות שבהן, על פי הז'רגון ההידרופוני, "התנועה זורמת". בשעות האלה המטרד המעצבן מכול הם השמאלנים.

ובכן, אני לא מדבר כמובן על שמאלנים כמוני, עוכרי ישראל, אוהבי ערבים, הקיבוצניקים עם בריכות השחייה והצפונבונים במגדלי היוקרה. אגב, את הביטוי הזה, שמאלן, המציאו דווקא בשמאל, ללמדך שיש יותר שמאל משמאל, כפי שהלאומן נחשב, לפחות בעבר, יותר לאומי מלאומי. היום נשרו מהלקסיקון גם 'אנשי שמאל' וגם 'לאומנים'. כל מי שבשמאל, מבני גנץ בואכה המשותפת, הוא 'שמאלן', וכל היתר הם 'לאומיים'. אגב, על פי התאוריה החדשה של הדוקטור אב"ח 'לאומי' שווה מזרחי. סחתיין. אבל אני מדבר על גזע הנהגים השמאלנים.

השמאלנים הם אלה שבכל מצב כביש, בכל  תרשים זרימה, ייסעו רק בשמאל. תמיד בשמאל. המסלול הימני שלצידם פתוח, איתות קצר והם יכולים לחבור אליו ממש כמו שלמדו בשיעורי הנהיגה המונעת (הם בלי ספק ספגו הרבה נקודות, ואם לא ספגו, מדובר במחדל). אחריהם כבר מצטברת שיירת מכוניות המתחננת להתקדם, אבל הם בשלהם. השמאל הוא שלהם. ואין מדובר בשוליים סהרוריים או בקומץ. הם רבים, והם שומרים על נוכחות מתחלפת. נפטרת משמאלן אחד, ומיד נתקלת בשמאלן שני המהדס לפניך, עד שהם הופכים דווקא את הכביש הזורם לוואדי מדברי מג'עג'ע. מה נותר לנהג הנורמטיבי? לעקוף אותם מימין. אגב, יש חוק הקובע שאסור לעקוף מימין. מי שחוקק אותו לא אחז בהגה מימיו. בטח לא במדינת כל נהגיה.

השמאלנים אינם עשויים מעור אחד. אפשר לתת בהם סימנים על פי התנהגות הכביש שלהם. התיאורים מתייחסים לנהגים ונהגות ללא הבדל מין וגזע, ונכתבים בלשון זכר למען הנוחות.

המנומנם. הוא זוכר במעומעם את חוקי התנועה, אבל הוא שקוע בשרעפים על מהות הקיום, או על המצרכים שעליו או עליה לרכוש לארוחת החג המתקרב. הוא פשוט לא יודע שהוא בצד שמאל, כי המציאות הסובבת אותו מתפוגגת בערפל שרעפיו או אל שיחת אייפון בלתי נגמרת. וכיאות למנומנם הוא נוסע לאט. מאוד לאט.

המתלבט. הוא מודע לכך שעליו לזוז ימינה, אבל מתקשה להחליט. מה אם ייתקע מאחורי המשאית שהוא רואה באופק? מה אם המכונית הדוהרת מימינו תחלוף על פניו ברגע שירצה לסטות? הוא מפעיל איתות או מניע קלות את ההגה ומיד חוזר בו. במקרה שלו, רק קמפיין גוואלד יושיע.

המתמטיקאי. הוא עסוק בחישובים. אם יסטה ימינה, מה יהיה טווח ההתקרבות שלו למכונית איטית כלשהי במסלול הימני, לעומת מרחק הבלימה הצפוי למכונית הנוסעת לפניו משמאל? כמה זמן יפסיד אם יסטה? ומצד שני, אם יתמזל מזלו, אולי יעקוף מימין את המכונית שלפניו ויזכה בכל העולמות? אז הוא ממשיך לחשב. בצד שמאל, כמובן.

הרואה למרחוק. הוא יודע שעליו לזוז ימינה. הוא יודע שמאחוריו מכוניות מהירות ממנו. אבל אי שם באופק מתנהלת משאית רתומה לשתי מכליות. המחשבה שיגיע עד אליה וייאלץ להתנהל מעט מאחוריה מכריעה את הכף. הוא לא ייכנס למלכודת השמורה לקצרי הראות. הוא נשאר בשמאל.

המבוהל. הוא לא רק מודע לכך שעליו לסטות אלא רוצה מאוד לסטות, אבל נכנס למצב רוח מסויט. נהגים צופרים לו מאחוריו, אלה החולפים מימינו נועצים בו מבטים מזרי אימה. המחשבה שעליו לעשות צעד נועז ולהשתחל ימינה מפחידה אותו. ואם הראי הימני לא מכוון? ואם תגיח פתאום מכונית עם נהג עצבני במיוחד לאחר שנגרר אחריו כברת דרך, ותעיף אותו מהכביש? בנסיעות לילה הבהלה הופכת לבעתה והבעתה לטראומה. אז הוא לא זז מהשמאל, ומתפלל שיגיע למחוז חפצו בעגלא ובזמן קריב.

נהג המשאית. הוא גורר אחריו מפלצת עמוסה, לעיתים שתיים, אבל הוא חייב לעקוף מפלצת אחרת. שתי המפלצות מתקדמות עקב בצד גלגל זו לצד זו, שכן עתה מדובר בקרב יוקרה. האם יגבר השמאלן בסופו של דבר על יריבו? האם יוותר וישוב ימינה בבושת פנים (לעולם לא)? שיירת המכוניות המצטברת אחרי המשאית השמאלנית היא רק נזק אגבי.

העקבי. הוא פשוט לא אוהב שינויים ומאמין ביציבות והמשכיות. הוא נוסע רק בשמאל, וזהו.

מלך הכביש. הנסיעה בשמאל אינה במקרה שלו תוצר מקרי של בלבול או נמנום. היא הצהרה. הוא ייסע בשמאל כי ככה בא לו, וכי הימין, במקרה של הכביש, זה לחלשים. הוא יניף אצבע משולשת לצופרים או לחולפים מימינו, יאיץ ויאט על פי גחמת ליבו. הוא השמאלן הגדול מכולם. מלך כבישי ישראל.



תמונה ראשית