אין לך מושג מה בכיתי

רוביק רוזנטל | 16 במאי 2002

סדרת הטלוויזיה "הדימונאים" מגלה את השפה המיוחדת המתפתחת בפריפריה. משפטים עממיים נוסח "פה גמרת עלי", משפטי סנדוויץ' ושפה כלל ישראלית נוסח "מה זה ההתעלמות הזאת?", וגם גלגולי המילה סל, ומה בין מחסן למגזין

הסידרה "הדימונאים"  המוקרנת בשידורי קשת כבר עוררה סערה ציבורית קטנה, כאשר פרנסי דימונה סברו שהיא מציגה את העיר באור לא נכון. בהיבט הלשוני, הסידרה היא אוצר בלום של תיעוד השפה שבה מדברים בדימונה, אם כי מטבע הדברים בחרו יוצריה, ניצה גונן וצפריר קוחנובסקי, לתעד אנשים בעלי כושר ביטוי גבוה מהממוצע. אז לידיעת ראש העיר הנזעם: בדימונה מדברים בישראלית, לא בדימונאית, לטוב ולרע.

ככה אתה מתלכלך?

יש מושגים מיוחדים לדימונה. למשל: 'להתמרכז' בפי שמעון השוטר, הוא מושג של פריפריה ופירושו לעבור למרכז. אבל שפת הדימונאים היא סלט ישראלי מוכר עם כמה מרכיבים: שפת דיבור בהירה ובוטה שאיננה עילגת אבל בהחלט אינה תקנית, יש בה ניחוח מזרחי אבל קשה לאתר אותו, היא מרוצפת במילות סלנג ישראלי מובילות, שזורה באופן מבוקר במילים גלובליות, בעיקר באנגלית. במשלב גבוה המשתרבב פה ושם לשפה נשמע קמצוץ שפה רשמית וקורט שפה מסורתית. אם האוזן שלי אינה מטעה אותי, זו השפה שבה מדברים רוב תושבי ישראל שנולדו או גדלו בה בעשורים האחרונים. את השפה הזו מובילות הנשים האקספרסיביות, המעורבות והמלאות "להט" (מונח בשימוש!) של דימונה. הגברים, לפחות בהיבט הלשוני, רפים יותר ונוטים לגמגום.

הנציגה הבולטת של השפה הזו, ממש חגיגת דיבור, היא אילנית לוגסי. בהגדרתה החברתית היא שוליים, מובטלת, חד הורית, נטולת מעמד. בתדמית העצמית והציבורית שלה היא מנהיגה, והשפה הנוכחת, היעילה, הפשוטה והמורכבת גם יחד היא כלי המנהיגות שלה. וכך זורמים ברצף משפטי דיבור הנשמעים גסים, בעיקר כלפי אבי ילדיה ישראל: "פה גמרת עלי!", "ככה אתה מתלכלך?" או "הייתי נופלת עם איזה מישהו". לצידם דימויים טבעיים: "נפלתי, כל הכתפיים שלי ירדו", שיבושים מקסימים נוסח "אין לך מושג מה בכיתי", ושימוש מעניין בניבים: "התחילה להרים את הטונים שלה עלי".

מתמטיקה שאף פעם לא ידעתי

לצד אלה אילנית משתמשת במלים לועזיות בתוך רצף הדיבור בטבעיות: "היה לי טמפרמנט גבוה באותו יום", "השכונה יש לה פוטנציאל", ובמלים הנחשבות גבוהות וממלאות את השיח הישראלי בעשור האחרון: "לא רוצה מחויבות", "מתמודדת עם זה", ושילוב גבוה עם סלנג שינקינאי: "אתם מודעים לקטע של ההפגנה?". היכן שדרוש, אילנית משתמשת בשפה רשמית: "היום נכון לרגע זה אני זקוקה לביטוח לאומי הזה". יש גם ציטוט תרבותי: "קמתי ואמרתי – תמות נפשי עם פלישתים", וכמה ביטויים הנחשבים כבר סטראוטיפ של המגזר המסורתי: "תביא כפרה את הקוסקוס", "אלוהים גדול, כל ילד עם הברכה שלו", ומשפט הקוד: "איפה את עושה שבת".

מה שמייחד את אילנית הם מבנים תחביריים אופייניים לשפת הדיבור הישראלית. אלה מייצרים מוזיקה דיבורית מיוחדת, שאולי נולדה בסביבות פריפריאליות, אבל היא היום רוב מניינה ובניינה של השפה. למשל: "יכול ללכת העובר" (במקום "העובר יכול ללכת"), "מתאים לי החופש הזה", "חייב להיות צבעים!". אצל שוקי המובטל חוזר דפוס הסנדוויץ', כאשר מלה או צירוף בראשית המשפט חוזרים בהמשכו או בסופו: "לי יש עלי כל כך הרבה דברים על הראש". דפוס אחר הוא השימוש ב'זה' לקישור בין שני חלקי משפט, מעין אוגד: "מתמטיקה שאף פעם לא ידעתי זה יוצא טוב". המוזיקה הזו נשמעת לנו מזרחית, אבל מחקר מעמיק יותר עשוי לגלות שיש כאן עירוב עממי של תת-שפות עממיות שונות, ובמשפטים האלה מצלצלים גם פעמוני היידיש.

הכל היה מפוצץ פרחים כאילו

יפית מדברת בשפה דומה לאילנית ושוקי, אבל גבוהה יותר וניכרת כאן השפעה של סביבה דיבורית שונה. היא מביאה עירוב של שפת דיבור הנפוצה במרכז, שינקינאית, נוסח "אני בהלם, אני בשוק עכשיו", "למה הקטע הזה היה דרוש?". 'קטע' היא מילה בתפוצה רחבה אצל כל הדוברים. גם: "הכל היה מפוצץ פרחים כאילו". לצד אלה מלים גבוהות טבעיות כמו "ראיתי את העיניים שלך בורקות ומתלהבות", "טוויתי לעצמי עתיד אחר", שימוש מעורב באנגלית: "רקדתי ועשיתי את הבֶסט של הבסט", הומור כסח ישראלי מקובל לצד שפה גבוהה: "תגיד, מה הזזת אותי הצידה, מה זה ההתעלמות הזאת?" יש גם השפעה משפחתית. שלושה משפטים בודדים מפי אמא של יפית מביאים עולם שפה אחר הנחשב אשכנזי של דורות קודמים: "לא נשאר לי לא אידיאל ולא ציונות", "אי אפשר להכות שורשים", ו"באתי מתוך בחירה".

ואם כבוד ראש העיר עדיין מודאג, ראוי להפנותו אל הדו-שיח הכה ישראלי בין יפית לשי, לנוכח קסמי פריז:

- תראה איזה יופי.

- חבל על הזמן, פיצוץ.

- מהמם!

- יש קטע כזה ביפו.

- אין, אין, פריז זה פריז.

מילת השבוע: סל

"סלינו על כתפינו" שרים דורות רבים של ילדי ישראל בעקבות לוין קיפניס בחג הביכורים @ "סל הקניות של גולדה" הודבק לה כאשר היתה נוסעת לארצות הברית בשליחויות מדיניות ומבקשת קצת נשק ותחמושת @ לעומתה, כששמעון פרס היה ראש ממשלה הוא אמר: "אסע לארצות הברית בלי סל קניות ובלי תרמיל קבצנים" @ סל הקליטה הוא אחד מאבות המזון של הציונות במדינת ישראל @ על "גברת עם סלים" שר אריק איינשטיין למילותיה של חיה שנהב @ סל המערכת הוא המקום העמוס ביותר בעיתון @ בכדורסל קולעים לטבעת, הסל הוא רק משל @ על פי מילון התנ"ך, 'סלה' מהצירוף בתהילים "אמן סלה" נגזר מתוף בצורת סל, בו תופפו בדרך אל ההר @ הפסולת לסל, וחסל!

מחסן ומגזין

ישי מירושלים מתייחס לעיסוק במילים 'אכסון' ו'אחסון', עליהן כתבתי ש'מחסן' בא מהשורש העברי חס"ן. "שמעתי שהמילה אירופית 'מגזין' באה אף היא מאותו מקור. פירושה מתקן תחמושת באנגלית, או מחסן סחורות ברוסית, או אוסף מאמרים".

'מגזין' במשמעות מחסן המכיל סחורות או חפצים אכן הגיעה לשפות האירופיות דרך האיטלקית, שקיבלה את המילה מן הערבית, מהשורש חס"ן המקביל ולמעשה זהה לשורש העברי חס"ן במשמעות שמירת רכוש. 'מגזין' ככינוי לכתב-עת, שהוא מעין מחסן של מאמרים, נולדה בשפה הצרפתית, והמילה הפכה גלובלית, חזרה אל העברית בסוף שנות השבעים, אחזה בעיתונות כאש בקצה קוצים, ואפילו גוירה לעברית כשם התואר 'מגזיני'.

תגיות :
Sarah Murray; flickr תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

צביקה בנימיני
באנגלית המילה מגזין משמשת גם למחסנית של רובה או אקדח. בנוסף לביטוי metal jakcet בצרפתית המילה מגזין משמשת גם ל"חנות כלבו" גדולה.
21 בינואר 2021 הגב
צביקה בנימיני
תיקון קל. באנגלית המילה מגזין משמשת גם למחסנית של רובה או אקדח. זאת בנוסף לביטוי metal jakcet. ואילו בצרפתית המילה מגזין משמשת גם ל"חנות כלבו" גדולה.
21 בינואר 2021 הגב

הוספת תגובה