על שיבושי מילים, איך מתרגמים שוט קולנועי, מהו טוקבק ומתי ממלעלים שמות
"ארץ נהדרת" הציגה פרודיה על מלחמת הכוסות בין אחמד טיבי ואנסטסיה מיכאלי, אם כי נראה שהמציאות בעניין זה היתה מרשימה יותר. השיר שהדיח את טיבי למשך שבוע מן הכנסת הסתיים במילים "כוס אמוק", כלומר, הכוס שנשפכה בהתקפת אמוק. ועדת הכנסת דווקא חשבה על הכוונה העמוקה מאחורי הצירוף, הקללה העתיקה "כוס אמק". ב"ארץ נהדרת" פיתחו את הפואמה של טיבי, אבל הדירו את המילה בת שלוש האותיות מן המרקע. מה שעשה טיבי בהיבט הלשוני הוא גירסה של מה שקרוי "ספונריזם", שיכול אותיות, נוסח "שבורית זכוכה". זכויות היוצרים על הספונריזם העברי הם של שייקה אופיר, וגם הוא יצר כמה ספונריזמים שיש להם קונוטציה של גידוף מיני, כמו "החקולטה לפקלאות", "הפילמורת התיזהרמונית" והצמד "זובי דלצר" ו"יוזנן חראי". במקרה של טיבי השיכול אינו בין עיצורים אלא בין תנועות. שיכול כזה נדיר יותר. בילקוט הכזבים מסופר על בני הפוליטרוק שנכנס למכונית וביקש מנהגה לנסוע "פִיל סְפּוּד" (במקום פוּל סְפִּיד). אצל יעקב פרוינד מצאנו את החידוד הבא, המגדיר רווקה המוצאת חתן: משוּק המציאוֹת לשוֹק המציאוּת.
הטרדות מכל הסוגים
הדיון על הטרדות במשרד ראש הממשלה יצר ציפייה ואכזבה. התרגלנו לכך ש"הטרדות" הן תמיד בתחום המיני, ומתברר שכאן מדובר בהטרדות מסוג אחר, עד שעלתה השאלה אם לא נפגע נתן אשל מעצם השימוש במונח. לעיתים אכן משבשת קונוטציה מינית את השימוש במונח כלשהו, כפי שקרה לפועל "לגמור". באנגלית, שממנה התקבלו בתרגום גם באבחנות העבריות, אין בעיה: harassment היא הטרדה, sexual harassment היא הטרדה מינית. במקרה של נתן אשל, על פי החשדות מדובר בעצם במעקב לא ראוי או לא חוקי, כך שהמונח הטרדה אינו מתאים בכל מקרה. ואם רוצים דווקא למצוא מילה חלופה להטרדה, אפשר "הצקה", והכי יפה "הִתאַנוּת". נתן אשל (לכאורה) התאַנה לעובדת במשרד ראש הממשלה.
שוטים מכל המינים
הוועדה למונחי תקשורת של האקדמיה, שנזכרה במדורים האחרונים, עסקה באופן נרחב במונחי טלוויזיה וקולנוע. בתחום זה היו אנשי המקצוע המובילים הקולנוען פרופ' ענר פרמינגר, ואיש הטלוויזיה בניה בן נון. הוויכוח הגדול בוועדה היה סביב מונח המפתח בקולנוע: "שוט", שהגדרתו "צילום רצוף מרגע הלחיצה על כפתור הצילום עד כיבוי המצלמה". הוא התגלגל מהפועל to shoot שפירושו לצלם, ומקורו במשמעות הירייה, שכן המצלמות הראשונות ארוכות הקנה דמו לכלי ירייה. הוועדה החליטה שאין להציע מונח עברי למונח המקובל כל כך "שוט", מה גם שיש לו צליל עברי. בעקבות זאת הוצעו צירופים כמו "שוט שלם" ((long shot, "שוט מערבון" הנקרא גם שוט אמריקני: תחתיתו באמצע הירך, במקום שמסתיימת חגורת האקדחים, ותקרתו בקדקודו של האדם. "שוט טנדוּ" הוא צילום של שתי דמויות, כשלשתיהן משקל דומה בתמונה.
מליאת האקדמיה קיבלה את החלטת הוועדה באופן חלקי, וקבעה שלצד שוט יש להציע מילה עברית. מילים שהוצעו: "צְלִים" ו"מצלם".
הטוקבקים והאינטרנט
אורי ברוק מתייחס למילון מונחי העיתונות המקוונת שהוצג במדור הקודם: "במדור נכתב שהמונח טוקבק קיים רק במרשתת העברית. זה לא נכון. המונח האנגלי Talkback היה בשימוש באותה משמעות באתר zdnet, http://www.zdnet.com, כבר לפני שנת 2000. באתר הזה הוכנסה כבר ב-1996 מערכת TalkBack Reader Response System, מערכת לכתיבת תגובות קוראים על האתר. עד היום תגובות הקוראים ב zdnet נקראות talkback". תודה אורי, אכן, "טוקבק" אינו המצאה ישראלית. "טוקבקיסט" דווקא כן. זה שלנו.
אורי מתייחס גם לשימוש במלה מרשתת. לטענתו, האקדמיה משתמשת במלה "מרשתת" לא על פי ההוראה המקורית שאליה כיוונו, אלא כשם חליפי לאינטרנט. "במילון האקדמיה מרשתת היא internet באות קטנה, דהיינו, המושג הגנרי, רשת המורכבת מרשתות. לעומת זאת Internet באות רישית היא פשוט אינטרנט, שמה של המרשתת הגדולה שבה אנחנו משתמשים. טענתי מזמן שאצל המשתמשים במושג מרשתת תהיה זליגה בין שתי המשמעויות". אמנון שפירא, ראש והוועדה למונחי תרשורת כותב בעקבות זאת: "אורי קולע בול לצורת המחשבה שלנו בעת הדיונים על "מרשתת", וכמו בהרבה מקרים אחרים למילה יש חיים משלה וכאשר ההבחנה כל כך דקה, אין פלא שניתן לזהות שינויים בשדה הסמנטי המקורי של המונח.
איך באמת קוראים לגלעד
תמר טלשיר עוסקת בתכנון לימודיים בסמינר הקיבוצים ויצרנית פורה של ספרי לימוד ומשחקי לימוד. בין היתר הוטרדה תמר מהנוהג לקרוא לילדי ישראל (ובעצם, גם למבוגרים) בשמות מלעיליים, גם עם יש לומר אותם במלרע. "כשבני למד בחטיבה צעירה בכיתה ב'", כותבת תמר, הזדמנתי יום אחד לבית הספר. בעומדי בכניסה לכיתה, נקלעתי להפסקה, שבה הילדים, פרצו בצעקות החוצה. מבין חרכי הצעקות הצלחתי לזהות חלק משמות הילדים, שמות שהפכו אותם למלעיל. וכך למשל שם כמו גִּלְעָד, שהוא שם מלרעי, נצעק גִל----עד, הטעם על 'גִל'. וכן יפ-תח, י-על , מי-כל. לשאלתי אם הילדים מודעים לפירוש השמות שלהם, נעניתי בלאו. המפגש הזה הוליד את במשחק "בינגו כיתה ב'2" שניתן ליצור אותו בכל כיתה באמצעות תמונות הילדים. המשחק בנוי על זיהוי המשמעות והמקור של שמות הילדים. המשחק נועד ללמוד מהיכן הגיעו שמות הילדים, ולתרום לכך שיהגו אותם בדרך הנכונה, המלרעית.
מי אני ומה שמי
ובענייני מלעיל ומלרע כותב עמית: "מרצים ומתרגלים לסטטיסטיקה המלמדים את סולם המדידה הנומינלי, קוראים לו בשם 'סולם שמי' במלעיל; האם אני סתם נוירוטי, או שבאמת אמורים להגיד את המילה במלעיל? ומה לגבי שמו של הגזע השמי?" עמית צודק, כמובן. "שמי" הקשור בענייני שמות צריך להיאמר במלרע. המרחב השמי, הגזע השמי והשפות השמיות – במלעיל. שפת הדיבור הישראלית נוטה במקרים רבים, רבים מדי, להפוך מלרע למלעיל, ועל כך אמר דן אלמגור: "מי ימלעל מלרעי ישראל". מי? כולנו.