ספר חדש מקיף את תופעת השמות הפרטיים הניתנים לילדים בישראל, ומגלה עד כמה הנושא מורכב ומושפע ממסורות והשפעות חברתיות; בחיל האוויר מעניקים כינויים לטיפוסים השונים, מהסטיקר המוכשר ועד לנגר ולקוף; ומה אמר רש"י על "הטוב שברופאים לגיהינום"
מתן שמות לילדים מעסיק הורים בכל רחבי הגלובוס. לכל תרבות נוהגים משלה ומאגר שמות משלה. במקרה הישראלי, מאגר השמות עצום, וגם השיקולים לבחירת השם מורכבים מאוד. בעניין זה יצא בימים אלה ספרה של ד"ר שלומית לנדמן, חוקרת שמות בתחום הנקרא אונומסטיקה, "אני הלישז היחידה בעולם", בהוצאת רסלינג. הספר נשען על מחקר איכותני ומנתח 45 ראיונות עם זוגות הורים על השמות שנתנו לילדיהם. לצד הסיפורים מובא מידע רב ותובנות והוא נשען על ספרות עשירה.
שלומית עצמה מספרת שכאשר נולדה אביה "התאכזב מרות מלידת בת נוספת, וסירב לוותר על שם אביו, אליעזר. השם שבחר הוצג בפני אמי כחידוש ישראלי מרענן – אליעזרה". האם עמדה בחומה בצורה והשם ירד מהפרק. מן הספר דלינו כמה תובנות וסיפורים, ואידך זיל גמור.
שיר היה לנו פשטני מדי
1. מחלקים את מסורת קריאת השמות לשלוש תקופות. בתקופת המקרא היה מבחר שמות עצום, שנועד בעיקר להעניק לתינוק את החיים הטובים ביותר, ובמקרים רבים כלל שם של אל. בתקופת בית שני נהגו לקרוא לילדים רק בשמות תנכיים מדרג בינוני ונמוך, כמו שמעון, יהונתן, מתתיהו. השימוש הרווח בשמות הדמויות החשובות ביותר במיתולוגיה היהודית, כמו משה, דוד וישראל, החל רק במאה השמינית. התקופה השלישית היא השמות המחודשים, שהחלו לשמש מסוף המאה ה־19, עם התגברות כוחה של האידיאולוגיה הציונית. רובם נלקחו מדמויות מקראיות שוליות, כגון אביטל, אלון, בן ונועה, ואף דמויות בעלות דימוי שלילי בעיני המסורת היהודית כמו אבישג, יפתח ומיכל.
2. לשמות מהעת החדשה יש מאפיינים צליליים. הם מכילים שתי הברות, רובם מלרעיים, ויש בהם שימוש מוגבר בין צלילי לנ"ר לבין צלילים שרמת הקוליות שלהם נמוכה מאוד, כמו א', ע', ה', ד', ת', כמו בשמות אורית, אורלי, אור, אורון, אריאל, ליאור, שהפכו פופולריים משנות ה־60 והלאה. העיצור ע' זוכה אצל חלק מהישראלים למעמד מיוחד, רמז לצליל המזרחי, ואצל אחרים לדחייה מאותה סיבה ממש. דווקא משפחות אשכנזיות גילו יחס חיובי לעיצור זה במסגרת שם הנולד.
3. השמות המוגדרים ישראליים נלקחו מכמה תחומים, וביניהם עולם הצומח. מרואיין שהעדיף שמות צמחים קרא לבנו "אורן, שזה עץ עמיד וחזק שמאפיין את ארץ ישראל", ולבתו על שם צמח מדברי, רותם.
4. ישראלים מעדיפים שמות קצרים. רובם הגדול בני שתי הברות בדומה לממוצע של המילון הכללי, בניגוד לשמות המסורתיים הארוכים יותר. עם זאת גם שמות שנחשבו קצרים מדי נדחו, כדברי אחת האימהות: "שיר היה לנו פשטני מדי".
5. בעיני המרואיינים במחקר, הטעמה מלרעית מייצגת את הישראליות, בעוד שההטעמה המלעילית מייצגת את הגיית השמות המסורתיים. לשמות רבים, כמו גדעון, יש שתי הגיות, ואחד ההורים העדיף שם שאפשר לקרוא אותו רק בדרך אחת, כמו 'רוני'.
בכל כיתה יש אֶמי או אֶמָה
6. החוקר סשה וייטמן סבר שבבחירת השמות יש דיכוטומיה בין שמות 'ישראליים' לשמות 'יהודיים', וכי רוב ההורים, ודאי החילוניים, מעדיפים את השמות הישראליים. לנדמן חולקת על החלוקה הזו, וסבורה שיש שיקולים מעורבים. אחת הדוגמאות היא הנטייה לקרוא לילד בשם הנחשב ישראלי, אבל קשור לאחד החגים, כמו שקד לט"ו בשבט או יוחאי לל"ג בעומר.
7. עוד דוגמה לטשטוש החלוקה הדיכוטומית היא הנוהג לקרוא לילד על שם בן משפחה שנפטר, שם בעל אופי יהודי יותר. הורים רבים מסתייגים מכך, אבל במקרים רבים גובר השיקול המשפחתי, במה שנקרא 'שם פפונימי'. דרך ביניים היא קריאה של היילוד בשם שני, על שם האב או הסבתא, אך בדרך כלל אין משתמשים בו כשם עיקרי.
8. בשנות השבעים החלה מגמת מתפשטת של שמות זרים בעיקר עבור הבנות, והיא נמשכת לאורך העשורים הבאים. מרואיינת מספרת: "בכל כיתה יש אֶמי או אֶמָה". למרות זאת עולה כי היחס לשמות הזרים אינו חיובי, ואפילו שם בעל משמעות עברית כמו 'תום' נחשב זר ומתחכם.
9. אחת התופעות שמגדירה את היסוד המסורתי בבחירת שמות גם אצל הורים חילוניים היא "סייעני מתן השמות". אלה הם בני משפחה בדורות שונים, המפעילים לחץ על קריאת שמות פפונימית או מסיבות דתיות. סבה של אחת המרואיינות פירש את משמעותו של שם בתה, תהל: "תהיה השכינה לצדך", וגיסתה פירשה: "תהיה השם לצדי". לעיתים פונים לרבנים וחכמי קבלה ומבקשים את תמיכתם.
10. בשמות שונים יש התלבטות ביחס לאימות הקריאה: האם השם ייכתב, למשל, נגה או נוגה, זהר או זוהר, רנה או רינה וכדומה. הצורה בכתיב חסר נחשבת קלסית יותר, השנייה נוחה יותר ו"פחות פלצנית".
11. משפחות לא רבות בוחרות דווקא בשם מיוחד, שהוא כהגדרת לנדמן "פעולה במצב סיכון". הבולטות של השם עלולה לגרום נזקים לילד ותגובות לעג, ולעומת זאת בבגרותו יש לבולטות יתרון: "כשאני מצלצלת למקום אחרי ריאיון עבודה, מיד זוכרים אותי. אני לא צריכה להזכיר מי אני". זקן המרואיינים, בשנות השמונים לחייו, סיפר כי השם המיוחד שבחרו עבור הבן הצעיר, עזגד, גרמה לבני המשפחה המורחבת להתנגד בתוקף לשם, כיוון שהם חששו שהילדים האחרים יכנו את הילד מסגד. עם זאת, על פי מחקרים שנעשו בחו"ל, לשמות מוכרים ונפוצים סיכוי טוב יותר להצליח בקבלה לעבודה, באתרי חיזור וכדומה.
הוא רצה שלבת שלו יהיה שם של כוּסית
21. לעיתים משליכים ההורים על ילדיהם רגשות קיצוניים. מחקר מצא כי הורים בעלי נטייה נרקיסיסטית מכנים את ילדיהם בשמות שנועדו לפאר את ההורים. דוגמה לכך היא אב דומיננטי שכינה את בנו משיח, לאחר שחש שאיבד הכול עקב ההגירה לישראל. אחת המרואיינות ראתה ביילוד כוח אנרגטי, והוא הונצח בשם מעיין: "חיפשתי שם שיתאר את האנרגיה שמייצרת את הגלים". מרואיינת כיוונה את בנה לצמוח לגובה באמצעות שמו: "אמיר זה מישהו גבוה, גם הכרתי מישהו גבוה שקוראים לו אמיר". אשה מספרת זבן זוגה עשה גוגל על שמות בנות כדי לראות באיזה שם יש בנות יפות יותר: "הוא רצה שלבת שלו יהיה שם של כוּסית".
13. שמות אחרים קשורים למה שלנדמן קוראת הדוניזם, אהבת חיים. אחת המרואיינות דיברה ארוכות על אהבתה לים: "גל זה שם שאהבתי וככה תפס אותי. אני אוהבת ים וגם הקטע של החול, אני אוהבת את המגע של החול". המרואיינת הבאה אהבה את השדה הסמנטי של המוזיקה: "אני כבר זרמתי עם רון. אני אוהבת מוזיקה, רון זה שיר".
14. השמות האנדרוגינים, שמות הניתנים לבנים ולבנות, הפכו שכיחים בישראל בשנות השמונים והתשעים. הרב שמואל אליהו, רבה הראשי של צפת, אף הוציא פסק הלכה נגד התופעה: "לא לקרוא שם של בנים לבנות ולא של בנות לבנים". מתחילת שנות ה־80 איבדו מרבית שמות הבנות השכיחים את הסיומות הנקביות, ונפוצו שמות עצם בזכר עבור הבנות, כגון גל, הדר, מור. במדגם של ילידי 1992-1983 נמצאו יותר ילדים חילוניים בעלי שמות אנדרוגיניים מאשר דתיים־לאומיים, וכן יותר סיומות נקביות בשמות הילדות הדתיות. התופעה מוכרת גם בתרבויות אחרות. במחקר על מצבת השמות של תושבי פנסילבניה נמצא שכיח יותר המעבר משמות הבנים לשמות הבנות. השם נואל, למשל, הוגדר כשם בנים במילוני השמות המוקדמים, ואילו במאוחרים הוא שימש לשני המגדרים.
15. במהלך השנים מצאה לנדמן שינוי מובהק בשאלה מי קובע את השם. ככל שהמרואיינות היו מבוגרות יותר, הן היו דומיננטיות יותר בקביעת השם מאשר הבעל. לעומת זאת, החל משנות ה־70 עלה לרוב תהליך זוגי משותף של מתן שם ליילוד.
הברקודה, הקוף והצהלוד
ערכים חדשים רבים נוספו למילון לצבאית מדוברת.
מיכל בן ארי כתבה מעין מדריך לשוני לחניך הטיס. המדריך מציג בין היתר כינויים הניתנים בחיל האוויר לטיפוסים שונים. לא נגענו.
ברקודה. דג טורף הניזון מחבריו. כינוי לחניכים החושבים רק על עצמם, בעיקר בתקופת צ'קים. ברקודות מתאפיינות בהתבודדות, סימלוץ יתר ועוינות כללית.
לִקְצוֹן. מלשון קצין. הפרעה לשגרה ולחופש של החברים על מנת לקדם תחומי אחריות אישיים. קורה בזמן הלא נכון ובמקום הלא מתאים.
מוּש. קיצור למילה 'מושעה'. מדובר בחניך אשר לרוע מזלו ירד קורס, ולרוב ישמש כיד ימינו של הרס"ר. המוש מאופיין בתחושת חוסר משמעות ושייכות, אך מנגד הוא זוכה לפרסום רב ברחבי הביס"ט.
נגר. בניגוד לסטיקר (ע"ע), הנגר אינו בעל כישרון טבעי להטיס ברמה גבוהה. בדרך כלל הוא משתמש בסטיק באגרסיביות כפי שנגר משתמש במשור.
סטיקר. אדם שנולד לטוס. התפיסה הרווחת גורסת כי בדרך כלל אדם זה אינו נדרש למאמץ גדול בעת טיסה, נוטה לסמוך על תחושותיו הטבעיות ולהצליח.
קוף. חניך בעל כישרון טבעי לחקות בצורה מדויקת את מדריך הטיסה שלו, ולבצע אחריו את הפעולות בדיוק מושלם תוך קליטה מהירה.
גם ביצירת ראשי תיבות חדשים לא פסה היצירתיות של צבאנו וחיילינו.
מסד"כ. אביב נ. כותב: "מסד"כ הוא מסדר כוננות, המקביל לשמנ"ש בחיל השריון".
צהלו"ד. אבריאל בר-לבב כותב: "כשהייתי בצבא, בסוף שנות השבעים ותחילת השמונים של המאה שעברה, השתמשנו במילה צהלוד - ראשי תיבות של 'צעיר המום לח ודביק'".
שעל"ח. יואל כותב: "שעל"ח הוא שעון לחימה, שהוא לו"ז על פיו עובד המטכ"ל בעת חירום או תרגיל מטכ"לי".
רופאים בגהינום ואבן ג'וק
על השאלה בדבר "טוב שברופאים לגיהינום" מוסיף אהרן מוריאלי: "רש"י מפרש את דברי רבי יהודה, כי הרופא 'אינו ירא מן החולי, ומאכלו מאכל בריאים, ואינו משבר לבו למקום, ופעמים שהורג נפשות ויש בידו לרפאות העני ואינו מרפא'". ואילו על ההמשך, "טוב שבטבחים שותפו של עמלק", מסביר רש"י: "ספיקי טריפות באות לידו, וחס על ממונו ומאכילן". אלישע פרוינד מוסיף: "ברור! בגן העדן כולם בריאים, ואין צורך באנשי רפואה".
אבישי סימון כותב: "לאחרונה התוודעתי למספר שמות למשחק המפורסם 'אבן נייר ומספריים'. בשכונה שלי בירושלים הוא היה נקרא 'אבן ג'וק'. עכשיו גיליתי שקיימים עוד כמה שמות. בהדר גנים שבפ"ת מכונה המשחק 'אבן לוֹש', ובנתניה 'שה'. בנוסף התברר שיש לו כינוי 'אבן ירוש'". אבישי שואל על מקור השמות הללו והתפתחותם: "אנחנו העלינו רעיון ש'שה' ו'לוש' לקוחים מהמילה 'שלוש' שבסוף המשפט שנאמר במשחק". כל מידע נוסף יתקבל בברכה.
חדש בפינה של פול אוגדן: גרמניה מוחקת את האלף בית הפונטי הנאצי
פוסט חדש בבלוג רב מילים: יונה צחורה ועורב לבן: על ציפורים ושפה
שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': איך אומרים בעברית אינטואיציה, מהיכן הגיע הביטוי 'שליפה מהמותן', מה מקור ביטוי הסלנג 'אָמָה מה', מה פירוש שמות המשפחה וינר, ברנר ושמרלינג, מה הקשר בין כסף לכיסופים ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.