שובם של הג'ובים והקפסולה, ואחרון הביטויים הגזעניים

דליה גנור שואלת: מהי המילה העברית ל"קפסולה", שנכנסה לחיינו בשימוש מעבר לעולם התרופות בתכיפות רבה?

השאלה של דליה מתייחסת לאחת המילים המככבות בעידן הקורונה: לימוד בקפסולות, כלומר, במתחמי לימוד אישיים ומופרדים בכיתות בית הספר. ל'קפסולה', מסתבר, סיפור חיים רב עניין.

סוד כמוס, קיפול מאחור

קפסולה היא מילה לטינית, שאומצה גם באיטלקית המודרנית. פירושה: קופסה קטנה. הדמיון אינו מקרי. קופסה בלטינית היא capsa, ומכאן המילה העברית-תלמודית קופסה. מן הקפסה הלטינית התגלגלה גם המילה האנגלית case – תיבה או מזוודה.

קפסולה משמשת בעולם הרפואה, מכל קטן המתעכל בגוף, שבתוכו נוזל. בעברית היא זכתה לשם היפה 'כמוסה'. לשורש כמ"ס הופעה יחידה במקרא, בספר דברים: "הֲלֹא־הוּא כָּמֻס עִמָּדִי, חָתוּם בְּאוֹצְרֹתָי". בלשון ימי הביניים השימוש בפועל נפוץ, וילדי ישראל הוותיקים זוכרים את הביטוי המופיע ביומני התלמיד: "סוד כמוס לפרה ולסוס".  

'כמוסה' כחלופה עברית לקפסולה נהגתה בתחום הרפואה, ומופיעה כבר בשנות השישים של המאה הקודמת. בעיתון על המשמר מיום 2.7.1966 מסופר על כך שרופאים אמריקניים מצאו גלולה חדשה למניעת היריון שתספיק למי שתיקח אותה לעשרים שנה. וזה תיאורה, כאשר המילה הלועזית מובאת בסוגריים, סימן לכך ש'כמוסה' לא הייתה מוכרת עדיין: "כמוסה (קאפסולה) קטנה, שתושם מתחת לעורה של האשה בכל חלק מחלקי גופה". 'כמוסה' אומצה במילוני הרפואה של האקדמיה ללשון בשנת 1999, והוגדרה "תרופה עשויה אבקה או נוזל, ונתונה בתוך בתי גְּלָדִין (ג'לטין)". קפסולה כמעטפת שבתוכה חומר כלשהו מופיעה גם בתחום האנטומיה והביולוגיה. הכִליה, למשל קרויה קפסולה. בתחום הבוטניקה הקפסולה היא פרי יבש המכיל זרעים, וקרויה בעברית הֶלְקֵט.

הקפסולה ובעקבותיה הכמוסה אומצו גם למכלי הקפה הפופולריים המשמשים במכונות למיניהן. בעשורים האחרונים הקפסולה פרצה לתחום חדש ומאתגר, תחום הנדל"ן. ב-1979 קם ביפן מלון הקפסולות הראשון, שבו הציעו למבקשי דיור מעוטי תקציב להתגורר בתיבה קטנה שהספיקה לשינה ופעילויות יסוד.

מלונות הקפסולות התגלגלו בגרסאות שונות לשאר העולם, ומשם נדדה הקפסולה לתפיסת העבודה במרחב הפתוח, המספקת לעובד מתחם עבודה פרטי קטן. מכאן הדרך לכיתות הלימוד בימי קורונה קצרה.

אין לי ג'וב בכיר, אני אוכל על חשבוני

הביקורת הציבורית על ממשלת 52 השרים וסגניהם החזירה לשיח את הג'וב, בעיקר ברבים – הג'ובים. ג'וב היא מילה טעונה. פירושה המילולי תפקיד או משימה, אבל בשימוש הישראלי פירושה 'תפקיד ממשלתי או ציבורי חסר משמעות שמשכורת נאה בצידו'. הג'ובים הישראליים הם משאב של איש ציבור, המאפשר לו לספק צ'ופרים נדיבים למקורבים תמורת נאמנות ושירות בשעת הדחק.

'ג'וב' היא מילה אנגלית, מורשת מימי המנדט. מילון אוקספורד מביא שורה ארוכה של שימושי ג'וב, רובם במשמעות הניטרלית של תפקיד או משימה, אך בכמה מקרים נרמז יחס אירוני או ביקורתי. ג'וב הוא גם פעולה עבריינית או מעשה הונאה. השימוש הקרוב ביותר לשימוש הישראלי, ואולי הוא המקור, הוא בביטוי jobs for the boys, ג'ובים לחבר'ה, שפירושו הענקת תפקידים למקורבים.

השימוש האירוני מוכר מכבר מראשית המדינה, וזכור לטוב גם מנאום הג'ובים של לימור לבנת במרכז הליכוד בסוף שנות התשעים. הפרברים שרים למילותיו יעקב שרת בשיר "אהבה פשוטה": "אין לי ג'וב בכיר, אני אוכל על חשבוני". לעומת זאת, ג'וב בז'רגון הפלמ"ח ושאר כוחות המגן הוא דווקא משימה מסוכנת ביותר, ככתוב בשיר "דחילק, מוטקה" למילותיו של חיים חפר: "כבר יום שלישי ישב הוא, ולג'וב חדש חיכה". הג'ובניק הוא מי שנשלח למשימה המסוכנת, כלומר, אחד הטובים ביותר. ג'ובניק במשמעות השלילית אומץ כידוע בשפה הצהלית והפך למונח מפתח: כל מי שאיננו לוחם, כלומר, כמעט כל הצבא. הג'ובניק הצבאי הוא מושא לבוז ועם זאת לקנאה בחיילי השוקולד המבלים עם נערות העיר הגדולה, כפי שמרמז הפתגם החיילי הבא: הזין של הלוחם ג'ובניק, הזין של הג'ובניק לוחם. סליחה על הצרפתית שלי.

יו, איזה גזענית יצאת

תוכנית הריאליטי "בואו לאכול אתי" מפגישה ישראלים מיישובים, מצבים סוציו-אקונומיים ועדות שונים ומגוונים. בגיחות הקצרות שלי לתוכנית חוזר דפוס קבוע: הערה של משפחה המוגדרת 'מזרחית' המתייחסת למארח המוגדר 'אשכנזי'.

למשל, דבר האשה, מלווה בעווית: "תסתכלו עליכם, אין לכם צבע, אין להם צבע. האשכנזים האלה. אנשים לא שמחים". לזכותו של הגבר ייאמר שהוא סנט בה: "יו, איזה גזענית יצאת".

בשיטת הסימולציה אני הופך את היוצרות העדתיות: "תסתכלו עליהם, איזה שחורים, שווארצע. והצעקות שלהם, קולולו, מה זה הדבר הזה?"

וזה הכלל בישראל 2020. משפט א' מותר וכשר, ולאשכנזי אסור להתלונן. הוא הרי "האליטה", הוא ריסס די.די.טי על העולים מצפון אפריקה ועירק, ושפך אותם ממשאיות. הוא גנב להם את הילדים. משפט ב' אסור בתכלית האיסור. מאותן סיבות.

גילוי נאות: אני אשכנזי, אני גאה במורשת האירופית שלי, ואני בעד רב תרבותיות ומכבד כבוד עמוק לתרבויות של עדות יהודיות ולא יהודיות במגוון הישראלי, ויש לי על כך קבלות רבות. אבל כשבפעם הבאה מישהו יבוא ויסביר לי שלעדה שלי (איזו, בעצם?) "אין רגשות", שאנחנו "לא שמחים" ושאר סטראוטיפים מגוחכים אני ממש לא איעלב. אני אצעק. לא מספיק עם זה, חברים? השד העדתי ממחזר. תוציאו אותו לפנסיה.

מזרון או מזרן? יש פתרון (או פתרן)

הדיון הלוהט בנוסח "נכון לא נכון" בין המזרון והמזרן נמשך. האקדמיה קבעה 'מזרן', שהיא הגירסה התלמודית. היא נועדה להמיר את המילה המקובלת על הכל – מזרון. מהיכן הגיעה  מזרון? ככל הנראה מטעמי נגינה וקלות הגייה, אבל היא השתרשה.

בעיני זו דוגמה מובהקת של "גם וגם". יחיו המזרן והמזרון זה לצד זה, בלי פיקוח ותקנות מיותרות. אבל מה עושה גורם מסחרי שרוצה למכור לציבור 'מזרונים', וחושש שהם יימנעו מלקנות 'מזרנים'? הפרסומאים של פולירון, כידוע, פתרו את הבעיה בסיסמה מוצלחת: "מזרן או מזרון, תגידו פולירון". לאחרונה נקלעתי למקום שאליו נוהרת חצי מדינה לקנות מזרונים, או מזרנים, והם פתרו את הבעיה בדרך יצירתית: אלוף המזר1נים. וכך אפשר לקרוא את המותג בשתי הדרכים: מזרונים ומזרנים, ועל הדרך להעביר מסר נוסף: אנחנו מספר אחת.

אבל אנחנו הרוב באולפן

אבי היימן כותב: "לאחרונה שמתי לב שכתבות טלוויזיה ורדיו הפונות אל השדרנית באולפן, מדברות בלשון רבים נקבה, כאילו רק שתיהן בעולם: מדברות, חושבות, אומרות, סבורות וכו'. והרי יכול מאוד להיות שבין ה'חושבות' ו'האומרות' מצוי גם זכר, שהרי אז יש לומר 'חושבים' 'אומרים' וכו'. עם כל הכבוד לפמיניזם, מה עם כללי השפה?! הדבר הגיע לכדי אבסורד שבאחד השידורים ישבו באולפן הרדיו שתי נשים וגבר, ואחת מהנשים פנתה למי שהייתה מעבר לקו הטלפון ואמרה 'אנחנו סבורות ש...' הגבר ניסה לתקן ואמר 'רגע גם אני פה'. הוא הושתק לאלתר באמירה 'אבל אנחנו הרוב באולפן'. אשמח לשמוע דעתו של רוביק".

אכן אבי, לשפה יש כללים. זכר היא הפנייה הכללית, יש קוראים לה 'הסתמית', כלומר, מיועדת לגברים ולשים כאחד. בהיבט הבלשני זו טענה נכונה, אבל מאבקי המגדר דוחים אותה כי אינה מתאימה לרוח התקופה. יש דרכים רבות לעקוף את הפנייה המגזרית הזכרית-סתמית, אבל הכלל שלפיו פנייה לציבור שיש בו אפילו זכר אחד מחייבת פנייה בזכר נותר על כנו.

נחשפתי לתחושת המבוכה הגברית כאשר בעבודתי באוניברסיטה הפתוחה קיבלתי זימון לישיבה שכולו בלשון נקבה בנוסח "מוזמנות..." כמעט ופניתי למכתבת בשאלה אם גם אני מוזמן. במחשבה שנייה, אבי, אפשר בהחלט להתרגל, בוודאי פנייה בלשון נקבה של כתבת למגישה במהדורת חדשות שבה יש יותר ויותר נשים לגיטימית לגמרי. כך מחוללים שינוי תודעתי באמצעות השפה, בלי לפגוע ביסודותיה, ובלי ליצור מוטציות בנוסח חברים/ות, חברים.ות ושאר זוועות.

אומלה מרים את העגלה

סיפורי העגלונים של גבעת ברנר הביאו כמה תגובות באתר.

דני מזכיר קטע ממקאמה שנכתבה לחג ה-90 של גבעת ברנר: "כאשר הפרד של מוטקה/ שקע בבוץ עמוק בפרדס/ מוטקה שינס את מותניו/ לא - הוא לא התייאש/ אחז ברתמת ראש הפרד/ ובעקשנות שתי ידיו/ שלף אותו מן הבוץ/ ואת מיכל הפרי אחריו".

ומיכאל בן דרור משדה נחמיה מוחה נמרצות: "הפעם אני נזעק להציל מיתוס אלמותי. עם כל הכבוד לעגלוני גבעת-ברנר, בקיבוץ משגב-עם היה הר אדם ושמו אברהם אשורי, וכינויו - אומל'ה. הוא היה בזמנו אלוף הארץ בהאבקות, והוא גם נראה ככה. צווארו, למשל, היה המשך ישיר של מתניו. לימים מונה לרכז הגד"ש בעמק החולה. מספרים שכשהיה רואה מרחוק את החבר'ה מתגודדים סביב איזה טרקטור או עגלה השקועים בבוץ, היה מרגיע את הנוער בדברי כיבושין: "חברה! לא בכוח, רק במוח". והופ! - מתכופף ומרים את העגלה.

באתר העין השביעית: ראיון עם רוביק רוזנטל על תקשורת ועיתונות, מעריב ועל המשמר, מילוני תקשורת ועתיד התקשורת בעידן הדיגיטלי

חדש בפינה של פול אוגדן: שפת הסוואהילי הופכת להיות הלינגוא-פרנקה של אפריקה

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מהיכן הגיעו המילים דוור ופלָשֶנצוק, למה האיברים רחם ופות זוכים למילים במין זכר, מה אנחנו מוציאים כשאנחנו "מוציאים רישיון", מה מקור השמות וילנסקי וספרנצ'יק ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.