תשע הערות על גזענות לשונית, ועוד על "שעת נעילה"

הסערה התורנית סביב "לך לאכול בננות" של שלמה שרף גרמה להשעיה מיידית של המאמן והפרשן, אולי גם תגובה כללית לסגנונו הבוטה. שרף טוען שהאמירה כלפי הכדורגלן מפנמה מתייחסת לכך ש"בפנמה מגדלים בננות", אבל הצידוק הזה קלוש. וזו הזדמנות לצלול אל שפת הגזענים ואל ביטויי הגזענות, ומסתבר שבנושא זה יש ערוצים מגוונים, וחוצי שפות ויבשות. גזעני כל העולם מדברים, כך נראה, באותה שפה.

ראש רוכסן ורוח רפאים

1. ערוץ המוצא. הדרך הפשוטה והנפוצה לביטוי גזעני היא פשוט לקרוא לבן הקבוצה בשמה, בדרך כלל תוך עיוות קל. הדרך הזו רווחה בגזענות הפנים-יהודית. 'כורדי' היה שם נרדף לטיפש, בלי קשר למסורת המפוארת של יהודי כורדיסטן. יקה הוא כינוי גנאי שמקורו בגרמנית וכוון כלפי יהודים. העיוות המוביל הוא המילעול, סימן היכר של העברית המדוברת בכלל, וכך היה לכינויים במלעיל ניחוח גזעני: מַ'צרי, יָ'מָני, פ'ולני, ר'ומני וכמובן פ'רסי. הערבים בישראל נקראו ערבושים או עראברים.

ערוץ המוצא מוכר היטב דווקא ליהודים. בחברות רבות בעולם עצם אזכור המילה יהודי הייתה בעלת אופי אנטישמי. ז'יד בשפות הסלאביות, ג'וּ-בוי באמריקה, שם היהודים קרויים גם hebe, קיצור של Hebrew. בסלנג האמריקני מכונים הפולנים בהלעגה פולאק, הסינים צ'ינק וכן צ'יניטו – נער סיני קטן, המהגרים מהונגריה האנקי.

2. ערוץ הצבע. הסיפור המרכזי בעניין זה הוא גלגוליה של המילה 'כושי', שהפכה אצלנו מכינוי חביב לנער שחור או לכלבלב למילה גזענית שהביאה אנשים לבתי משפט. זאת לאחר שכוונה ליוצאי העדה האתיופית. הצבע השחור מככב בביטוים גזעניים מאז ומתמיד, והגיע לשכלול בארצות הברית של אמריקה, שעדיין לא השלימה את תהליך שחרור העבדים הפנימי. הכינוי המרכזי הוא ניגר, nigger, מילה שהתגלגלה מהמילה הספרדית negro שפירושה שחור, והפכה למילה אסורה - the N word. במאה ה-19 כונו השחורים coloured. המונח הזה יצא לחלוטין מהתקן. החליף אותו הכינוי black, שגם הוא נחשב בלתי תקין. יש מבחר תחליפים בלתי תקינים בעליל: darky, dark meat בעיקר ביחס לאשה, shine על שם העור המבריק, ואולי מתייחס גם למקצוע צחצוח הנעליים של הכושים. כינוי ייחודי הוא ספּוּק, מילולית: רוח רפאים (spook), ככל הנראה רמז לכך שהם אינם נראים בלילה עקב צבעם.

3. ערוץ הגוף. כינויים גזעניים רבים מתייחסים לתכונות גוף אופייניות, בעיקר בדיוקן הפנים. בסלנג האמריקני זוכים יוצאי מזרח אסיה לכינויים המתייחסים לעיניהם המלוכסנות - slant-eyed ו-slope, וכן זיפֶּר-הֶד, ראש-רוכסן, המתייחס למבנה הראש האסיאתי. היהודים נקראו clipped dick, משמע, זין קצוץ.

אחמד ובוריס עובדים אצל איציק

4. ערוץ החיקוי. בעניין הזה יש לנו הישראלים מניות רבות. יוצאי הונגריה כונו בעבר 'איגן מיגן', בדגש על המלעיל. יוצאי מרוקו כונו צ'חצ'חים, חיקוי למאפיין של הדיבור המרוקאי. האשכנזים נקראו ווּסְווּסִים (או ווּזְווּזִים) כי הרבו בשאלות הפותחות במילה היידישאית ווּס: ווּס הערצאך (מה נשמע), ווּס ברענט (מה בוער) ועוד. על היקים הלעיגו באמצעו "דנקֶה שן-ביטֶה שן". "לול" הפכו "אהוואה אהוואה" לכינוי לגלוג לתימנים באשר הם.

גם כאן יש לחברה האמריקנית, אף היא חברת מהגרים, תרומה מגוונת לשפת הגזענים. ההיספנים נקראים spic, ככל הנראה חיקוי למשפט של מהגרים היספניים: no spicka da English. קייק, כינוי ליהודים, היא על פי אחת הטענות הצורה של היהודים לומר circle, אך יש טענה שהיא שיבוש של "קִיק", ביידיש: תסתכל. יוצאי ג'מייקה מכונים cedar, על פי חידוד לשון ג'מייקני: cheap cherry bears cedar.

5. ערוץ השמות. דרך מעניינת לשימוש גזעני בשפה היא שימוש בשם נפוץ של הקבוצה המדוברת. בכך גם מכניסים את כל אנשי הקבוצה תחת מטרייה אחת. במקומותינו הודבק השם 'אחמד' לכל הערבים, למרות שהשם הנפוץ יותר הוא מוחמד. הרוסים זכו לשם הגנרי בוריס, וברבים – בוריסים, כלומר, מובילי משאות חסרי השכלה, וגם כינוי לכתם הזיעה בבית השחי. האנטישמים בחרו בדרך ככל ב'איציק'. האמריקנים מכנים את ההיספנים דגו, גלגול של דייגו, וגם greasy dago (איטלקי שמנוני). את האירים הם מכנים מיק – קיצור של מיכאל, או פאדי – קיצור של פאדריק, פטריק האירי.

6. ערוץ התכונות. השיטה פשוטה: מדביקים לקבוצה כלשהי תכונה סטריאוטיפית שלילית, והיא הופכת לכינוי קבוע. מכאן הפתגם הישראלי העתיק "רומני גנב פולני שותף". יוצא גרמניה נקרא יקה-פוץ, רמז לנוקשות ולמרובעות הייקית. "מרוקו-סכין" רמז לאופי האלים לכאורה של בני התפוצה, ו"עיראקי-פיג'מה" לנוהגם לכאורה לישון על הגגות או לשבת על המרפסת בפיג'מה וכן לחליפת הפסים שלהם, הדַשְדַשַה. האמריקנים כינו בזמן מלחמת אסיה את אנשי המזרח הרחוק גוּק. מקור השם בגלגול של גוגו, צורת משנה של קוקו, כלומר, משוגע.

פרסיים שאוכלים ושותים כדב

7. ערוץ המקצועות. בערוץ הזה מזהים מקצוע נחות עם אחת העדות או הקבוצות, במקרה הישראלי: עדות המזרח.  כאלה הם 'מוכרי החמוצים', 'בעלי הבסטות', וה'שין גימלים' של דודו טופז. הגזענים האמריקנים נהגו ונוהגים לקרוא לאדם שחור boy, שם נרדף למשרת וכן steppinfetchit - הגייה מהירה של משפט ציווי שמשמעותו 'לך תביא'. כינוי גזעני אחר הוא pickananny, המחבר לפי המסורת את קוטף הכותנה וה-nanny.

8. ערוץ בעלי החיים. לערוץ הזה בסיס במקורות היהדות, שלא נטו חיבה לגויים. בעקבות פסוק בארמית בספר דניאל: "ראו חיה אחרת, הדומה לדב", שנה רב עובדיה יוסף, כשהוא מצטט כמה הופעות בתלמוד: "הרי אלו פרסיים שאוכלים ושותים כדב ומסורבלים כדב ומגדלים שיער כדב ואין להם מנוחה כדב. בדורות שחלפו מהעולם כונו הספרדים על ידי המזרחים 'שווארצע חייס' - חיות שחורות, ובעדכון: בבונים, או כדברי דוד לוי "היינו בעיניהם כקוף שירד מן העצים". כדורגלנים שחורים זוכים עד היום לקריאות המחקות צריחת קופים: "או או או או".

בספרות האנטישמית נהגו להשוות את היהודים לבעלי חיים. ברנרד שואו קרא להם 'הטפיל האוריינטלי'. גבלס אמר: "האם היהודים הם בני אדם? כולם אומרים שהם בני אדם, אני יודע, אבל הפשפשים הם גם חיות". הקיסר וילהלם השני אמר: "יהודי הוא מעין יתוש רע".

לאמריקנים מילון זואולוגי מגוון כשמדובר בבני הגזע השחור: ape (קוף גדול או קוף אדם), או coon (קיצור של ראקון). מנהיג השחורים שנרצח נקרא בפי הגזענים הלבנים "מרטין לותר קון". חיה נוספת שיוחסה לשחורים היא jungle bunny (ארנב הג'ונגל). למזרח אסיאתים שבהם נלחמו קראו עכברושי ביצה. ואילו הצרפתים מכונים אליבא דכולי עלמא צפרדעים, בעקבות מזונם האהוב.

9. ערוץ המזון. הגענו לשלמה שרף. גם אם לא התכוון, 'אוכלי בננות' דומים לקופים. 'אוכלי כלבים' נחשב כינוי לתאילנדים. השחורים באמריקה כונו גם 'רַייס-ניגֶר', מילולית: "כושי אוכל אורז". הצעות לפיתוח: 'אוכלי גפילטע פיש', 'אנשי הג'חנון'.

שחרר אחי, אין מצב יה מנאייק

תגובות רבות הגיעו בעקבות העיסוק בשפה של "שעת נעילה", סדרה מרשימה ומרתקת לעצמה. עם זאת עולה מן התגובות שאכן לא נעשה תיעוד ראוי של השפה. אפילו ביטוי תמים כמו "זה יוצא משליטה" אינו מתאים לרוח העברית של אז, ודאי לא הצבאית.

גבי כותב: "בפרק הראשון כשהגיבור בורח מהמעצר, הוא מודה לסייען שלו במילים 'תודה אחי'. 'אחי' נכנסה לשפה רק בשנות ה-90.

ליאו קורי כותב: "אני  לא בטוח ביחס ל'חבל על הזמן'.  מתי השינוי הזה התחיל להיות נפוץ או התחיל להיות בשימוש בכלל? לדעתי לא פני 2,000 אבל ודאי לא ב-1973". אכן, 'חבל על הזמן' במשמעותו החדשה התפשט בשנות התשעים.

גיורא רהב כותב: "השימוש ב'ביי' המופיע בסדרה היה קיים כבר בסוף שנות ה-60. 'יאללה ביי' נכנס כמדומני רק 15-20 שנה מאוחר יותר".

חיים כותב: "הביטוי 'שַחרר' בוודאי לא היה קיים".

בועז כותב: "אמרו שם גם 'אין מצב', אבל אין מצב שנהגו לומר זאת דאז".

משה מכנס כותב: "אני יכול להעיד כי הביטוי הרווח לספירת ימים היה, לבטח בתקופה שלפני 73, 'עוד X ימים יא-מנאייק'. זה היה גם בכלא הצבאי, ומאחר שהיה לי העונג לבקר גם בכלא 6 - זהו מידע מסטודנט עם ידע אישי. שוטרים צבאיים כונו כמעט אך ורק 'בראסו' עד שנת 73 וגם לאחריה". יריב שיזף כותב: "ב-1979 'מנאייק' היה הכינוי הנפוץ ביותר עבור השוטרים הצבאיים. 'קלימרו' כבר היה מחוץ לאופנה, אם כי עדיין היה מוכר ובשימוש מועט".

אורי הייטנר כותב: "כשאני הייתי חייל, דור מלחמת לבנון השנייה, עוד לא היה גלח"ץ, אלא גילוח צחצוח. את ראשי התיבות הכרתי שנים מאוחר יותר, במילואים". יריב שיזף מאשר: "בזמני כחייל סדיר (1979-1982) ואפילו עד פרישתי ממילואים (חומת מגן, 2002) הביטוי גלח"ץ לא היה מוכר. כשבני הבכור התגייס ב-2008 המונח גלח"צ כבר היה קיים בשימוש שוטף, כך שאפשר לתארך את חדירתו האינטנסיבית לתחילת שנות ה-2000".

שתה קפה בשתי לשונות

ראובן פרנקנשטיין מאוניברסיטת פרייבורג מתייחס לטור שעסק בשמות בתי קפה בתל אביב:  "בתי קפה שיש בהם מעט כיסאות או ללא כיסאות כלל נקראים בארצות דוברות גרמנית Stehcafé, ובהרחבה  ein Café, in dem man im Stehen etwas trinken kann – בית קפה שבו אנשים יכולים לשתות דבר מה בעמידה. בעברית זה נשמע בדיוק כך: שתה קפה! ישראלים מבינים זאת כציווי או הצעה בעברית. ומה אפשר להציע לנשים? אולי: רווי טל! ישראלית אחת בשם זה פתחה בעירי מכון לרפואה סינית מסורתית. היא קראה לה RE-VITAL".

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מה הקשר בין ארמון להרמון ובין עוגב לעגבים, למה קוראים לצנחנים צנֶפים, מהיכן הגיע הביטוי 'לישון בעמידה', האם הלווייתן המוגש לצדיקים בגן העדן הוא כשר למהדרין ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.