על גמלים ואבטיחים: אוצר הפתגם הפלסטיני

רוביק רוזנטל | 15 באוקטובר 2021

ספר ניבים ומטבעות לשון של הפולקלור והתרבות הפלסטינית פותח פתח לעולם עשיר של דימויים, טיפוסים, ברכות וקללות, שגם השפיעו על הסלנג הישראלי. ממתי נקראת הרכילות 'רינונים', מה אומר הפועל החדש 'לחלת', למה צריך לשחרר את הוואסח, ומי כתב 'חמו של אדלשטיין'

הערבית הפלסטינית נוכחת בחיי הישראלים מאז דרכה כאן כף רגלם של המתיישבים היהודים הראשונים. הסכסוך קירב והרחיק בין האנשים ובין השפות, והיום יש יהודים ישראלים מעטים המסוגלים לנהל שיחה עם ערבי ישראלי. את רוברט (רוֹבּי) ברמן, שעלה מארצות הברית לפני 30 שנה, זה הטריד מאוד. הוא מספר: "יום אחד ראיתי יהודי ישראלי קורא ספר בערבית. אמרתי לו בהתרגשות, 'אני גם רוצה לדעת ערבית'. האיש ענה לי בצורה בוטה: 'תפסיק לשקר לי, אתה לא באמת רוצה  לדעת. אם אתה רוצה, עליך להירשם לקורס וללמוד'. רציתי להוכיח לטיפוס הזה שהוא טועה, ולמחרת נרשמתי לקורס באוניברסיטה". בעקבות הקורס הפכה הערבית הפלסטינית עיסוק מרכזי בחייו.

הולך על ביצים וחוטף כאב ראש

בימים אלה יצא לאור ספרו של ברמן "מִן טַק טַק", אסופת ניבים ומטבעות לשון בלהג הערבי הפלסטיני, בהוצאת מינרוה ובעריכת אסף גולני, בעקבות מהדורה אנגלית מוקדמת יותר. הספר מרשים ברמתו ובעיצובו, וגם בכמות: יש בו לא פחות מ-1800 ניבים ומטבעות לשון, פתח לתרבות, להווי ולאורחות המחשבה של השכנים הקרובים ביותר של כל ישראלי באשר הוא. כל ערך באסופה מופיע בכתיב ערבי, תעתיק, תרגום מילולי לעברית ומשמעות. שם הספר הוא חלק מהניב 'מן טַק טַק לסלאם עליכום' – מהדפיקה בדלת ועד ברכת הפרידה, כלומר, כל הפרטים או כל האירוע.

מן טק טק

בין היתר ימצא הקורא בספר מילים ערביות הנשמעות בחיי היומיום ובסלנג, לעיתים התרגום שלהן מוכר פחות. למשל 'תיסלם' פירושו תהיה בריא, ו'סלמתק' הוא חלק מביטוי שפירושו 'אני רוצה את בריאותך'. 'סחתיין' היא בריאות כפולה, ו'מרחבתיין' – ברכת שלום כפולה. 'חלסנא', המוכר בסלנג הישראלי כ'חלס', פירושו 'הצל אותנו'. קריאת ההפתעה 'יא באיי' פירושה הוי אבי, ו'סבאבה' היא אהבה ותשוקה.

כמה מן הביטויים מקבילים לביטוי בעברית, כאשר הם נוצרו כנראה במקביל, ואולי בהשפעה של אחת השפות על השנייה. 'כאב ראש' – וַגַ'עֶת רָאס - הוא מצב מסובך, אדם זהיר 'הולך על ביצים' בשתי השפות, והמשוגע הוא טָרָלָלִי – גם בערבית, מילה שמקורה טורקי. והאם הביטוי 'שם לו רגל' מקורו בערבית או בין צברינו החמודים? ביטוי מקביל מעניין הוא 'מהפה שלך לשער השמים' בערבית, קרוב מאוד ל'מהפה שלך לאלוהים'.

כמה מן הביטויים התנחלו בעברית המדוברת ללא ספק מן הערבית. למשל, השבועות בחייך, בחיי, בחיי אמי וכדומה הן פיתוחים של השבועה הערבית וִחְיַאָתכּ (בחייך) ועוד. הפועל 'אכל' במשמעות אלימה: אכל מכות, אכל חרה, אכל חזוק וגם 'אכל אותה' מקורם בערבית. הלך עליו', כלומר, הוא אבוד – מערבית (ראחת עלא..). צורת ההדגשה 'וחצי': נכון וחצי, או בדוגמה מהספר 'מדויק וחצי' – מערבית (מזבוט וּנוּס). עבדו עליך? מערבית. וגם 'יצא ראש' על מישהו, גבר עליו – מערבית.

המלח מלבלב והמצב מרק

לצד המקבילות הזהות כמעט, יש לא מעט מקבילות משמעות, ללמדך שבני תרבויות שונות חושבים בדרכים דומות. למשל, הפתגם-שאלה "אתה רוצה ענבים או לריב עם השומר?" הוא המקבילה הערבית של "אל תהיה צודק, תהיה חכם".  הביטויים הממליצים על הדרגה ושיקול דעת נוסח 'פרה פרה' מקבילים לביטוי הערבי 'גרגיר גרגיר' – חַבֶּה חַבֶּה. המין החזק והמין היפה המיוחס לגברים ונשים בהתאמה, הוא בערבית המין הגס והמין העדין. העולם הזה והעולם הבא הם בערבית בהתאמה 'בית הכזב' ו'בית האמת' – קרובים לביטוי העברי 'עולם האמת' המיוחס לעולם הבא. ואילו תרנגול הכפרות היהודי הוא כבש הכפרות הערבי – כַּבַּש פִדָא.

בעברית אומרים על דבר מה שלא יקרה "כשיצמחו שערות על כף ידי". ובערבית? ”כשתראה את תנוך האוזן שלך", "עד שילבלב המלח", וכן "הכוכבים קרובים יותר". מי שמערבב שמיטה עם הר סיני, מערבב בערבית את "[חודש] שעבאן ב[חודש]רמדאן". ואילו שנת תרפפו שלנו היא בערבית "מהשנה של סבא שלי".

הערבית המדוברת מצטיינת בדימויים. רעיון מופשט הופך לסיפור שווה לכל נפש. "אין איש שעל ראשו יש אוהל" מבהיר שאין איש חסין מביקורת. רוצים שתפסיק לדבר סחור סחור: "אל תוציא אותי למרעה". אדם שמת בחטף אומרים שהוא "מת בלגימת מים", וכשנוצר כאוס ובלגן מבהירים ש"המצב מרק" (אִל וָדֶע שוֹרָאבָּה), וגם ש"הגיע יום תחיית המתים".

לא מעט דימויים לקוחים מתחום האוכל. על אדם המצניע את הישגיו אומרים ש"הקטין את צווארו לגודל גרגר שומשום", עניינים או אנשים דומים או זהים הם "כמו גרגר פול שמחולק לשניים", ומהות הדברים, עצם העניין, מכונה "חמאת הדברים". "פנים ארגז הירקות" הוא החלק המובחר והמשובח. תחתית הארגז היא 'המיץ של הזבל'.

לצד הדימויים, לקוחים חלק מהניבים ממצבים יומיומיים. כששואלים מישהו "מדוע הבצל שלך שרוף?" נוזפים בו על כך שהוא ממהר. על מי שמנסה לעשות את הבלתי אפשרי אומרים שהוא "נושא שני אבטיחים ביד אחת", ועל מי שגורם לאי סדר ובלבול מספרים שהוא "נושא את הסולם לרוחב". הגמל, ספינת המדבר הנאמנה, צץ בלא מעט ניבים. "הכל כלול" שלנו מגולם בניב "הגמל ומה שהוא סחב", ועל מי שמתבשר שכמעט לא קיבל דבר מירושת הוריו נאמר שהוא "קיבל מהגמל רק את האוזן". ואיך אומרים בפלסטינית 'סקנדל לא נורמלי'? – פדיחה בגַ'לָאגֶ'ל, סקנדל בפעמונים.

מהנדס הרחובות והנלחם בזבובים

באופן לא מפתיע הפולקלור הפלסטיני רצוף ברכות וקללות. בבוקר מברכים "הבוקר שלך סוכר", כשמרימים כוסית אומרים פשוט 'כוֹסָך', וכשמאחלים מזל טוענים ש"חמותך אוהבת אותך". ברכה מאתגרת היא ניחום אבלים: "יתרת הנפטר בידיך", כלומר, השנים שהמנוח הפסיד במותו יאריכו את חייך. המת עצמו הוא "המרוחם", מזכיר את "אללה ירחמו".

יש גם קללות. כשרוצים לרמוז לאדם ללכת נוסח 'עוף לנו מהעיניים' רומזים לו "הַראה לנו את רוחב כתפיך", "הדלת שלנו גדולה מספיק להכניס בה גמל". יש גם ביטויי גירוש בוטים יותר: "חל ען טיזי" (השתחרר מהתחת שלי), וגם "לך תכה את הראש בקיר". יש גם קללות טוטליות נוסח 'תתפגר': לך בשישים אסונות, רַצֵף את הים, שעזרין (מלאך המוות) ייקח אותך, ושתהיה לך שנת אנשי המערות (מלשון שינה), שהיא בעצם שנת המתים.

פולקלור העמים מתמקד בטיפוסים, בדרך כלל בהקשר שלילי. "מִן טק טק" מביא רבים כאלה. כמה מהם נקלטו בסלנג הישראלי כמות שהם בערבית. 'אבו ארבע' הוא מזה עשורים רבים כינוי לממושקף, 'אבו כמון', הקמצן, הפך ל'אבו קומונה'. הטיפשים זוכים לשלל כינויים. הטיפש הוא חמור, תיש, בהמה, דלי, ואפילו לוח. הטיפש "משכיר את הקומה העליונה", כלומר, ראשו ריק, וגם "אינו מבחין בין חמש [אצבעות]  לאגרוף [פתוח]". חדל האישים או חסר המשמעות זוכה לדימוי מתמטי: "אפס לשמאל המספר", או באופן ציורי מי שמשקיע "נפיחה על מרצפות". אדם גדול גוף אבל חסר שכל מכונה "שומן לחינם".

יש עוד. אדם עסוק "לא יכול לגרד את הראש", אדם שאינו עושה חשבון לאף אחד "לא מסרק את הזקן". הבטלן הוא "מהנדס רחובות", והצייתן "מוחאים לו כף, והוא רוקד". מחרחר הריב "נלחם בזבובים", ומי שמתלבט ומתפלסף "מכפיל חמישיות בשישיות".

אז מה אומרים למי שמחטט בעבר? "אל תפתח את המחברות הישנות". איך מעבירים את המסר שכל בני האדם שווים? "כולנו מילדי תשעה [חודשים]". ולאדם עצבני או חסר מנוחה אומרים, פשוט: "שים בבטנך אבטיח".

משחררים את הוואסח

ועוד בענייני ערבית וסלנג. הפרסומאים של בירה גולדסטאר שחררו סיסמה הקוראת לקהל לצרוך את הבירה, והיא "שחרר ת'וואסח". מילת הסלנג הזו, וואסח, מוכרת כנראה למעטים החורגים ממתווה דורי מסוים. הפרסומת הובילה כמעט 900 גולשים של הזירה הלשונית לחפש את משמעות המילה ב"מילון לצבאית מדוברת".

שחרר תוואסח

השימוש במילה וואסח מתעתע. המשמעות העומדת ככל הנראה מאחורי הפרסומת היא בשפה הצבאית התנהגות שנועדה להרשים: "הג'ובניק הזה הולך עם כוונת צלפים רק בשביל הוואסח. הוא בחיים לא ישתמש בה". הביטוי במשמעות זו חדר גם לשפת הנוער, ואפילו הילדים. נוצרו גם ראשי תיבות המתייחסים למשמעות החדשה: "וואלה סחתיין אחי". המילה משמשת גם תגובה ביקורתית על דברי התפארות.

אז מה זה בעצם וואסח? בערבית למילה משמעות שלילית ביותר, וִסֶח' או וֶסֶח' פירושו מלוכלך, גס וגם לא מוסרי. פִלֶם וֶסֶח' הוא סרט פורנוגרפי, כִּלְמֶה וֶסְחָ'ה – מילה גסה. הפועל וַסַחַ' פירושו לכלך. נראה שהשימוש המקורי נועד לגנות מאוד את תרבות ה'שופוני' בצבא, אבל הגנאי התעמעם מעט, ובכל זאת, כדברי הפרסומת, הגיע הזמן לשחרר.

רינונים, חזלושים וחילותים

תשדירים שונים קוראים לישראלים בוגרי הקורונה "להפסיק לחַלֵת". המשמעות: להשתחרר מתפנוקי החל"ת, החופשה הממומנת ללא תשלום, ולחזור לעבודה. פעלים שנוצרו בעקבות ראשי תיבות אינם זרים לעברית. בראשם כמובן לדווח, שנולד מדו"ח, דין וחשבון. בלשון הצבא נמצא את לחזלש: לחזור לשגרה, לגלחץ: לבצע גילוח-צחצוח, לפצמר: לירות פצצות מרגמה, ואפילו לחצבת: ללכת בלבוש המורכב חציו ממדי בית. המגרבץ "מגרד ביצים", ויש גם לועזית: לסמס, כמובן, ולמשל 'לרבלד': לנסוע ברולר בליידס.

בראיון המדובר עם קולט אביטל חזר הביטוי "מרננים עלינו" בעניין יחסי קולט אביטל עם שמעון פרס. 'רינונים' הפועל לרנן משמש במשמעות רכילות ושמועות כבר מתקופת התלמוד. בתוספתא נאמר "מפני מה הבריות מרננות עליך? והלא כל דרכיך אמת ויושר". רש"י מדבר על רינונים בעקבות הבן שנולד לזוג זקנים: אברהם ושרה. במקרא, אגב, קול רינה אינו רק קול שמחה אלא גם קול עצב וקינה.

רינונים במשמעות רכילות, בדרך כלל מרושעת, משמשים היום בתפוצה מעטה יחסית, וחבל. הפועל המרכזי הוא לרכל, הכף הרפה מעידה שלא זכה לתו תקן, אבל הוא נשען על הפעלים רָכַל והרכיל המופיעים בלשון ימי הביניים, ועל הביטוי 'איש רכיל' מיחזקאל. קושרים אותו לרוכל, המעביר ממקום למקום לא רק סחורות אלא גם סיפורים ושמועות. פועל נרדף חדש התגלגל משפת הלהט"בים לשפה הכללית: ללַרְלֵר.

חמתו של חבר הוועד וחמו של הח"כ המתמודד

חגית ברקאי כותבת: "במודעת אבל בעיתון הארץ  נכתב: 'חמתו של חבר הועד המנהל הרי ליפשיץ'. בטח עשתה לו צרות...", ואילו אורי הייטנר כותב: "מיד לאחר שיולי אדלשטיין הודיע על החלטתו להתמודד נגד נתניהו, יאיר נתניהו פרסם ציוץ הסתה גס נגדו, שהחל במילים 'חמו של אדלשטיין'. מעבר לתוכן הנורא, זו גם עילגות. אין אומרים חמו. כדי לזכור את ההטיות של חם, נזכור שהן זהות לשל אח. אח ואחות – חם וחמות. אחי ואחותי – חמי וחמותי. אחיו ואחותו – חָמִיו וחמותו. אחים ואחיות – חמים וחמיות".

בקבוצת המונחים המציינים את הורי החתן והורי הכלה נמצאת אבחנה המבדילה בין התקופות השונות. 'חם' ו'חמות' המקראיים הם הורי הבעל. 'חותן' מופיע בתנ”ך ביחס ליתרו, אבי אשתו של משה, ומכאן שהכוונה לאבי הכלה. אביה של הפילגש בגבעה הוא חותנו של איש לוי (שופטים יט). החותנת מופיעה פעם אחת בתנ”ך בפסוק "אָרוּר שֹׁכֵב עִם־חֹתַנְתּוֹ" (דברים כז 23), ומכאן שמדובר באם הכלה. ברבדים מאוחרים יותר נעלם כמעט לגמרי השימוש ב'חם ו'חמות', בעוד 'חותן ו'חותנת' משמשים הן להורי החתן והן להורי הכלה. דיני גילוי העריות בלשון חכמים עסוקים לסירוגין ב'מי ששוכב עם החותנת' וב'מי שבא על חמותו'. היום מדובר במילים נרדפות לכל דבר. 

מכל מקום, ככתוב: חמותו ולא חמתו, חמיו ולא חמו. וברבים: חמים (מה לעשות, כמו אח/אחים), וחמיות (אחות/אחיות). מדוע חָמִיו ולא חָמו? כמו אביו ואחיו, גם חמיו פועל על פי צורת הסמיכות: אבי/אביו, אחי/אחיו, חמי/חמיו.

חדש בבלוג רב מילים:  להתחתן בראש כחול ולהבריז בפוקס, אגדות אורבניות על מטבעות לשון

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מאיזו שפה הגיע אלינו האטרף, מה הקשר בין הצרפתית ללינגוא פרנקה, מה בין רכיסת כפתור לרכס הרים, באילו שפות מרבעים את המעגל ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
watermelon, fruit, fresh, juicy, health, food, hand, blue | Pikist תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

עובדיה עובדיה
אני מרקע עיראקי, לא פלסטיני, ורבים מהביטויים ידועים לי מבני משפחתי. האם מוצדק לסווג את האסופה כ"להג פלסטיני"? ספק רב.
14 באוקטובר 2021 הגב
Robby Berman
The definition I used for Palestinian dialect are those idioms and expressions that are used in Palestine. Not that originated in Palestine. Robby Berman, Author, Min Taq Taq
14 באוקטובר 2021 הגב
יואל אלפרט
לספרו של ברמן 'מן טק טק' ולמילה 'סלמתך', להלן סיפור קצר: בכל פעם כשאני מגיע לדלפק הטייק-אווי ממסעדת החומוס האהובה עליי באבו גוש, מתקיים הליך קבוע: אני אומר למוכר: "תן לי בבקשה חומוס בינוני עם שמן וגרגירים." הוא מביא ואני מוסיף ומפרט אחד לאחד: - סלט תורכי קטן - לָבּנה עם זעתר קטן - ששה כדורי פלאפל - ארבע פיתות. ב"ארבע פיתות" האחרון נוטה הקול שלי לרדת, כאילו דועך, כמו סיום הצפירה בימי זיכרון והמוכר חש שהגעתי לסוף הדרך ואז הוא שואל: - עֵ'ירו? (מבוטא - רֵירו) שהיא המילה בערבית ל"מה עוד?" ובסיטואציה הספציפית הזו – "מה עוד תבקש?" כללי הנימוס בשפה הערבית מחייבים להשיב על שאלה כזו במילה - "סָלָאמְתָךּ" (לגבר) או "סלאמתֵךּ (לאישה), שפירושה: "שלומך", או "בריאותך". כלומר: "כל מה שאני מבקש הוא, שיהיה לך שלום. שתהייה בריא". התגובה של המוכר לתגובה שלי היא בדרך כלל אחידה: הוא עוצר לשנייה ומתבלט בינו לבינו אם שמע נכון את האשכנזי, שאכן איחל לו בריאות טובה בערבית, מחליט שאכן כך היה, מרים את הראש ובחיוך קטן בזווית הפה משיב לי בערבית את אחת הברכות המקובלות במצב כזה, שפירוש כולן הוא "שאלוהים ישמור (או יברך) אותך". לפני זמן מה עמדתי מעֶבר לדלפק הנקניקים בסוּפֶּר, הזמנתי מה שהזמנתי והמוכרת הערבייה שאלה אותי: - מה עוד? עניתי כמובן: - סלאמתֵךּ. מיד ראיתי שהיא נכנסת לרוטינת-התגובה-המצופה: עצרה, התלבטה, הרימה את הראש ואמרה: - סלאמי? כלומר: אתה מברך אותי? אתה דואג לשלום שלי? אתה דואג לבריאות שלי? השבתי לה: כן! כן! והיא השיבה: כמה סלאמי לחתוך לך?
16 באוקטובר 2021 הגב
רון צורן
לגבי המילה tender לכלי רכב להובלות: המורה שלי לאנגלית בכיתה יוד (1969, בית ספר בסמ"ת) הסביר שהכינוי 'טנדר' ניתן לכלי רכב זה כי הוא 'עדין' יותר מהמשאית המגושמת.
18 באוקטובר 2021 הגב
יעקב ברזילי
חייתי בקרבה פלסטינים שנים רבות מחיי ואת רוב הביטויים ואת שמביא מר ברמן לא הכרתי.כנראה שהוא אסף אותם באיזור מסוים.אני בכלל מטיל ספק ביכלתו של תלמיד חדש יהיה מבריק ככל שיהיה לכתוב מילון.הואיל ויש פלח של אבטיח אז אציין משל שקשור"איאם אלבטיח' פיהאש טביח' "זה מהימים שאבטיח היה עדיף על גלידה .שנת תרפפו-סנת אנסתו אן מן איאם סיידנא נוח .קללות.נומא בלא קומה.או נומת אהל אלכהף.מי מבטא רירו במקום ע'ירו?לא יודע.אולי מישהו שחושב שע' זה אולי ר כמו שנוהגים לבטא בעברית בעשרים השנים האחרונות.ניחום אבלים אבקייה בחיאתכ (ולא בידך).
18 באוקטובר 2021 הגב
אברהם הימן
אני מרקע מצרי, ואני מסכים בכל לב להערת עובדיה עובדיה. תגובתו של ברמן מחייבת הבהרה לפיה אין מדובר בלהג הערבי הפליסטיני אלא פתגמים ערביים שנהגו להשתמש בהם גם בארץ.
19 באוקטובר 2021 הגב
אברהם הימן
אני מרקע מצרי, ואני מסכים בכל לב להערת עובדיה עובדיה. תגובתו של ברמן מחייבת הבהרה לפיה אין מדובר בלהג הערבי הפליסטיני אלא פתגמים ערביים שנהגו להשתמש בהם גם בארץ.
19 באוקטובר 2021 הגב
יעוד גונן
באשר לבלבול בין 'חמתו' ל'חמותו': בספרו של דרויאנוב "ספר הבדיחה והחידוד" מובא סיפור שבהילולה של פורים בישיבת וולוז'ין 'שואל' הבדחן: ' מנַיִן לנו שלזרש, אשתו של אחשוורוש, היו שתי אמהות? שבפסוק אחד במגילת אסתר נאמר 'ותבער חמת המלך', ובפסוק אחר נאמר 'וחמת המלך שָכָכָה'' ומכאן שלזרש היו שתי אמהות - אחת בשם 'תִבער' ואחת בשם 'שָכָכָה'...
23 באוקטובר 2021 הגב

הוספת תגובה