דג מחייך, ג'ובה של נמשים ושורש ריבועי

רוביק רוזנטל | 16 ביולי 2021

האם המילה 'הכי' אינה אלא טעות סופר? מהיכן צצו לנו היקה והחנון? מהו הקשר הקולינרי בין הסטיפה והבוכטה? ממתי התחילו להתערב ולהמר? איך הולידה הגרמנית את הישבן, המתיחה ותלוש המשכורת? מה בין משפחה לספחת? * 'שאל את רוביק', מוצא המילים, המיטב

מי הגה את הרעיון לקרוא למוביל התזמורת בשם מנצח?  

המקור הוא בספר תהלים: "למנצח, מזמור לדוד", בעשרות גרסאות: למנצח בנגינות, למנצח על הגיתית ועוד, ובכולן המנצח נקשר למוזיקה. לשאלה מדוע נבחר במקרא השורש נצ"ח, מציע נ"ה טור סיני השערה משלו: מנצח, הקשור בגבורה ובעוצמה, נקרא כך כי הוא מגביר את עוצמת הצליל של הכלי.

מן השלושה הכי נכבד

מה המקור של המילה משפחה?  

'משפחה' היא מילה מקראית נפוצה, מן השורש שׁפ"ח הנחשב צורת משנה של השורש ספ"ח וקרוב אליו במשמעות, וממנו נגזרו הסתפחות, סיפוח וספחת. גם המילה 'שפחה', הנחשבת לחלק מן המשפחה, נגזרת מאותו שורש. הקרבה בין שפחה למשפחה מקבילה לקרבה דומה בלטינית, שבה familia היא משפחה, famula היא שפחה.

במקום לומר 'הטוב ביותר' אנחנו נוהגים לומר ״הכי״ טוב. מהו מקור המילה ״הכי״? 

'הכי' התגלגלה מן התנ"ך, אך הגלגול מפותל למדי. 'הכי' היא מילת שאלה במשמעות 'האם'. היא מופיעה חמש פעמים בתנ"ך, ומורכבת מה' שאלה ו'כי' במשמעות אִם. אחת מהופעות 'הכי' צצה באמצע הפסוק ולפני שם תואר, והיא מתייחסת לאבישי בן צרויה: "מִן־הַשְּׁלֹשָׁה הֲכִי נִכְבָּד, וַיְהִי לָהֶם לְשָׂר" (שמואל ב כג 19). השימוש החריג הזה נתפס כמעצים, ומכאן התגלגל לעברית החדשה כמעצים עצמאי, מנותק ממקורו כמילת שאלה. השימוש נעשה כבר בפיוטים ובכתבי חוקרים קדמונים של העברית. טור סיני סבור שמדובר בטעות סופר, וכי על פי דברי הימים צריך היה לכתוב 'הינו נכבד'.

מה מקור המילה מָן, המופיעה בתורה כאוכל שאכלו אבותינו במדבר?

הנושא הטריד חוקרי שפה מאז ומתמיד, ועלו השערות שונות, אך אף אחת מהן אינה מוסכמת על הכל. השערה אחת היא שהמקור הוא מצרי: מן הוא מיץ הנוטף בטיפות גדולות מזן מסוים של עץ תמר. השערה שנייה היא שזהו גלגול של המילה הערבית מין שפירושה טיפות קפואות גבישיות המצטברות על עצי התמר. דעה שלישית היא שאין מדובר במאכל אלא במילה 'מן' שפירושה בארמית מה, שכן הפסוק אומר: "ויאמרו איש אל אחיו מן הוא", כלומר: מה הוא?

היקה מכין לו טוסט

כיצד ומתי הגיעה המילה ׳טוסט׳ לשפה העברית?  

'טוֹסְט' היא מילה שאולה מאנגלית - toast, ונקלטה בשפה הקולינרית העברית לפני שבעים שנה לפחות. בהמלצות תפריט בעיתון חרות משנת 1953 מומלץ לאכול "מרק אפונה עם קוביות לחם קלוי (טוסט)". באנגלית המילה משמשת גם להרמת כוסית, בעקבות הרגל נושן לגוון לכוסית משקה עם פרוסות לחם קלוי בטעמים שונים. השם העברי שנקבע לטוסט הוא 'קָלי'. במקרא פירוש המילה הזו הוא גרעינים קלויים.

מהיכן הגיע הביטוי יֶקֶה? כיצד זכו בו יוצאי גרמניה?        

לשם שלושה הסברים. אחד שגוי, אחד מתחכם ואחד נכון. השגוי הוא שהשם נולד מן ה-Jackett, המקטורן (נהגה יָקֶט) שבני גרמניה היו נוהגים ללבוש. אלא שהמקטורן לא היה סימן היכר מבדל של יוצאי גרמניה. ההסבר המתחכם הוא שאלה ראשי תיבות: יהודי קשה הבנה, מעין תרגום של 'יקה פוץ'. ההסבר הנכון הוא שמדובר במילה Jecke שפירושה בגרמנית אדם לא רציני, מעין ליצן, הרחבה של jeck שפירושו משוגע, והיא שימשה מילת גנאי ליהודים בדורות קודמים.

מה פשר המילה חנון, ומה מקורה?        

'חנון' היא גירסה ישראלית של המילה המרוקאית 'חנונא', שפירושה נזלת (לצד 'חנאנא'). במקור הכוונה לילד שאפו זב ולכן הוא דחוי ונלעג. בישראל זכתה המילה למשמעות של ילד צייתן, ומכאן הדרך לילד המבריק ("המחונן") שאינו 'אחד מהחבר'ה'. ביטויים דומים בגלגול ובמשמעות בשפות אחרות: סמרקץ' (יידיש ושפות סלביות), מוקוסו (לדינו), Rotznase (גרמנית), ובעברית חדשה: זב חוטם.

מה מקור הכינוי ביידיש לבן זקונים "מוז'יניק" (ולבת, מוז'ינקה)?    

בן הזקונים נקרא ביידיש מיזיניק. מקור המילה הוא ברוסית, שבה האצבע הקטנה נקראת מיזינץ (mizinets), ובהקטנה או חיבה מיזיניק. בן הזקונים הוא איפה הזרת שבמשפחה. צורת הנקבה נגזרת מצורת הזכר.

התערבות תורנית ושורש ריבועי

בבראשית כ"ו נאמר על אברהם "וַיִּשְׁמֹר מִשְׁמַרְתִּי מִצְו‍ֹתַי חֻקּוֹתַי וְתוֹרֹתָי". כיצד קרה הדבר שבתקופה המודרנית כל מה שמתייחס לתורת משה נקרא "תורני"? מה עניין תורה אצל תורן?

בימי הביניים נקבע שם התואר 'תוֹרי' עבור כל מה שקשור בתורה. מאוחר יותר נקבעה לצידו החלופה 'תורני'. סיומת -ני לשם תואר מקובלת בעברית, מילים כמו רוחני מ'רוח', גופני מ'גוף' ועוד רבות. עם הזמן רווח השימוש ב'תורני', ודחק את רגלי 'תורי'. אין לכך קשר לתורָן, שנגזרה מהמילה תור.

אני מורה למתמטיקה, ומעניין אותי מאוד לדעת מה מקור המילה שורש במתמטיקה. האם זה תרגום ישיר של המילה root באנגלית, שגם מתארת את הפעולה המתמטית של הוצאת שורש ממספר?         

שורש במשמעות המתמטית מוליך לימי הביניים המוקדמים. הרלב"ג כותב: "דרך הוצאת השרש מהמספר המרובע המקיף בשלמים ראוי שנכתוב המספר שבקשנו לדעת את מרובעו בטור אחד". כך גם אבן עזרא ואחרים. באותה תקופה גם נקבע שורש כמונח דקדוקי. נראה שיש כאן השפעה ערבית של המונח הערבי ג'דר, המשמש גם בדקדוק, גם במתמטיקה וגם כשורש השן.

מה מקור הפירוש של המילה 'התערבות' במובן של הימור, ומה מקור המילה הימור? 

מקורה של ההתערבות הוא בתנ"ך. ער"ב הוא שורש עם משמעויות רבות, ובמקרה הזה המשמעות קשורה לאחריות, למתן ערבות או למי שעָרֵב לחברו. בספר מלכים נכתב: "וְעַתָּה הִתְעָרֶב נָא אֶת־אֲדֹנִי אֶת־מֶלֶךְ אַשּׁוּר, וְאֶתְּנָה לְךָ אַלְפַּיִם סוּסִים אִם־תּוּכַל לָתֶת לְךָ רֹכְבִים עֲלֵיהֶם", כלומר, צא לתחרות עם מלך אשור, ואני ערב לכך שאם תעשה זאת תקבל אלפיים סוסים. הפועל להמר נוצר בעברית החדשה, אבל הוא גלגול של פועל בלשון חכמים. במסכת שבת מסופר: "מעשה בשני בני אדם שהִמרו זה את זה, אמרו: כל מי שילך ויקניט את הלל - יטול ארבע מאות זוז". השורש הוא מר"ה, הקשור לרוגז או למלחמה. רש"י קשר את הפועל להתערבות: "נתערבו, כמו שממרין את היונים דסנהדרין", כלומר, גורמים להן להילחם זו בזו. בעברית החדשה נתפס הפועל המרו בבניין פיעל, כלומר, הִמְּרו, בשורש המ"ר, וכך הוא נקלט כשורש וכפועל עצמאי.

הסטיפה של החנון הדנדש

מה מקורן של המילים המתייחסות לחבילות של שטרות גבוהי-ערך: ג'ובות, סטיפות ובוחטות?

גֻ'בָּה בערבית פירושה גלימה, ולצידה גֵ'יבָּה פירושה כיס. ניתן בהחלט לראות קשר בין כיס וכן גלימה שבה מחזיקים שטרות או מטבעות. בעברית 'כיסים תפוחים' פירושם כסף רב. בפולנית buchta היא עוגה תפוחה ממולאת בריבה, וזה כנראה מקור מילת הסלנג בוחטה, אם כי יש קושרים אותה לשפת המלחים הגרמנית. 'סטיפה' פירושה בלדינו ערימה. בלשון הימאים המילה מתייחסת לערמת החבלים העבים הקושרים ספינות לחוף. הפועלים העוסקים בכך נקראים אסטיפדורים. המילה התגלגלה לתחום הקולינרי: אסטופאדו הוא תבשיל בשר ופירות, ולצד זה לתחום הפיננסי: אסטיפאדור הוא נוכל-על, דוגמת מיידוף, הצובר כסף רב על חשבון אחרים.

בוכטה ואסטופאדו

מימין: בוכטה פולנית, אסטופאדו ספרדי

תהיתי לגבי מקור המילה 'דנדש'. עלה בדעתי הקשר למילה הערבית המדוברת 'מְדַנְדַש' במשמעות מפונפן או 'דָנָאדִישׁ', פיצ'יווקעס. האם הגיוני?     

'דנדש' הוא שורש שמקורו בערבית הספרותית, שבה הפועל דנדש פירושו צלצל או קשקש, ובמשמעות נוספת: לבש קרעים וסחבות. מכאן דנדושה, לבוש קרעים, ודנאדיש – בגד בלוי או סחבה. בסלנג הפלסטיני נהוג לתלות כסף על בגדי החתן, והתופעה קרויה דנדש מסארי, המון כסף, ומילולית: הכסף מצלצל. יתכן שמכאן התגלגל הביטוי 'חדש דנדש', ויתכן שזה היה אימוץ שרירותי של דנדש הערבית כחרוז ל'חדש'.

מה מקור הביטוי 'וואי', במובן של התפלאות, פנייה, תגובה וכד'. האם יש לה קשר למילה 'וואו'?         

להתפתחות השימוש הזה כמה מקורות. ביידיש וֵיי היא קריאת כאב, וגם מילה שפירושה כאב. מכאן 'אוי וֵיי', אוי, כואב. בעברית וַי היא מילת כאב וצער שמקורה בלשון חכמים. בצורה המקובלת היום יש השפעה של הניב המזרחי הצפון אפריקאי שבו העיצור ו' הוא שפתי: וואי, ובשילוש: וואי וואי וואי. לא נראה שההשפעה אנגלית. היא מאוחרת יותר, וכמו כן 'וויי' קשורה למצוקה ובהלה, בעוד 'וואו' היא קריאת התפעלות ושמחה.

האושייה מהמרת על ציר הרשע

מה האטימולוגיה של המילה "אושייה" (סֶלֶבּ בלועזית)?     

המקור בספר ירמיהו: "נָֽפְלוּ אָשְׁיוֹתֶיהָ נֶהֶרְסוּ חוֹמוֹתֶיהָ", וכאן אושייה במשמעות יסוד פיזי של בניין. באכדית asitu פירושה עמוד, ובארמית – אשיתא. השימוש המטפורי בעברית העכשווית מתייחס לאדם שיש לו מעמד חשוב או מכונן בתרבות.

מה מקור הביטוי 'ציר' בהקשר של כביש, או דרך? 

השימוש ב'ציר' במשמעות דרך או כיוון הוא גלגול בעברית החדשה של משמעות המילה בתנ"ך: וו שסביבו סובבת הדלת כשהיא נפתחת ונסגרת. מכאן התגלגל הקו המדומה של כדור הארץ בין הקטבים, הקו המדומה המוליך בין קבוצות מדינות בעלות מדיניות משותפת (מדינות הציר, ציר הרשע), ומכאן גם כיוון כללי של התקדמות מנקודה לנקודה.

בתי שאלה אותי מדוע קוראים ל"נמש" כך? האם זה קשור אולי לאמירת הנחמה הנאמרת (בדרך כלל מפי קשישים ממוצא רוסי) שאלו הן נשיקות ששולחת השמש, ולפיכך, נמ"ש - נשיקות שמש?         

המילה 'נֶמֶש' מופיעה בספרות ימי הביניים המאוחרים, והיא צורה עברית מן המילה הערבית נַמַשׁ. הרופא הפילוסוף הפרסי אבן סינא מן המאה ה-11 כותב בספרו "קאנון הרפואה" (בערבית): "נמש: מסימני נגעים ומהעדשים הנקרא נמש", וגם "ממָרֵק הנמש ומייפה המַרְאֶה ברטייה ובאכילה". נראה שהנמש לא נתפס אז כדבר יפה, אלא כמשהו שיש להיפטר ממנו. בתרגומים מאוחרים יותר לעברית נוצרה המילה העברית נֶמֶש, בעקבות הערבית. 'נשיקת שמש' היא אטימולוגיה עממית חביבה.

מותחים את הדג המחייך

האם תוכלו להסביר לי לגבי דג מסר או מסור, מהיכן מקור השם? וגם: מה המקור של שמייגלה, שם נוסף לדג חד-לסת.

דג המסור אינו מופיע במקורות, וכמעט אינו מוכר באזור שלנו. השם ניתן לו בעברית החדשה כתרגום מדויק מאנגלית: sawfish, דג מסור. במילון דגי הסחוס של האקדמיה ללשון משנת 2000 ניתן לו השם מַסּוֹרָן. שמייגלה אינו מופיע במילוני יידיש, אבל ככל הנראה זהו שיבוש קל של שמייכעלע, 'המחייך', עקב צורתו של הדג, שלסתו התחתונה ארוכה מן העליונה.

דג מסור

דג מסור, או מסורן

שמייגלה

דג חד לסת, או שמייגלה

רציתי לדעת מדוע המילה מתיחה ("לעבוד" על מישהו) מגיעה משורש מת"ח?        

זוהי שאילת משמעות מהשפה הגרמנית. בשפה זו aufzihen פירושו לעבוד על מישהו, להונות באמצעות תעלול, והמשמעות המילולית: auf (על) + zihen (למתוח). גם הפועל 'לסבן' במשמעות דומה מגיע מגרמנית.

מדוע אומרים "תלוש" משכורת? מהיכן הוא נתלש?         

הצירוף 'תלוש משכורת' נולד בתקופה שבה המשכורת ניתנה בפס מודפס ארוך, שנתלש מתוך מארז תלושים ששימש את מנהלי השכר במפעלים ובמוסדות. התלוש נקרא גם לוקש, אטרייה ביידיש, והושפע מהמונח המקביל בגרמנית, שפירושו פס משכורת.

מה מקור המילה ישבן? מהיכן ומתי הגיעה לעברית?        

המילה היא שאילת משמעות מהגרמנית, שבה העכוז הוא Gesäss, מה שיושבים עליו. השימוש במילה מוכר החל משנות החמישים של המאה הקודמת. יתכן שהיא נכנסה כמילה מעודנת יותר ל'תחת' או 'טוכעס' שהגיעו מיידיש. בימי תחיית הלשון 'ישבן' היה שם חלופי לקולוניאליסט.

חדש בפינת עיון: ציידי השגיאות, פרק נוסף מתוך "מסעותיי עם העברית"

חדש בפינה של פול אוגדן: מדוע קשה לילדים להבין סרקאזם 

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': האם אייתולה הוא זכר או נקבה, מהיכן הגיעו המילים ג'אנק ופריילוף, איך נולד הביטוי הנחרץ 'אחת ולתמיד', אם יש ירקרק ואדמדם, למה אין חומחום או חמחם, מה גבוה בגרמנית הגבוהה ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
Andrea Vitello, Italian Conductor.jpg - Wikipedia תמונה ראשית

תגובות

עמיחי גל
בקשר לטוסט/קלי, בילדותי בקיבוץ (ראשית שנות השבעים) לטוסטים קראו צנימים. רק אומר...
15 ביולי 2021 הגב
עמיחי גיל
בתגובה על שאלות אחרונות מהיום: שמונצעס וכן פיצ'פקעס היידישאיות, פירושן באמת חפצים חסרי ערך ושימוש. בעברית: בַּטלוּלִיוֹת. ג'אנק, לעומת זאת, משמעה: גרוטאות, פסולת.
15 ביולי 2021 הגב
יעקב
בהקשר ל"סטיפה" (ESTIBA בספרדית) המילה אכן קשורה לתחום הימאות ויובאה ככל הנראה ע"י הסלוניקאים, שכידוע רבים מהם עבדו בנמל עוד בארץ מוצאם. יש להבחין בין ESTIBADOR שהוא אדם המעמיס או פורק מטען של ספינה, סוור. לבין ESTAFADOR שהינו שרלטן ,נוכל ורמאי. אין קשר אטימולוגי בין שתי המילים הנ"ל.
15 ביולי 2021 הגב
תמר רדר
בהקשר למקור למילים ומושגים בעברית: בלשון היאכטונרים מכנים את הכלי שבקצהו וו - BOAT HOOK - בשם גאנץ. כשחיפשתי בגוגל את המילה קבלתי במילון merriam-webster.com/dictionary את הדברים הבאים: ganch transitive verb variants: or less commonly gansh \ ˈganch , -​ȧ-​ \ -ed/-ing/-es Definition of ganch : to execute or kill by impaling on stakes or hooks field mice … ganched upon the hooks — D. C. Peattie והשאלה שלי היא - איך התגלגלה המילה הכל-כך איזוטרית לעברית. בברכה תמר רדר
17 ביולי 2021 הגב
טלי גוטליב
בקשר לתחת/ישבן/טוכעס אמי נהגה לומר; זיץ פלייש קרי: הבשר עליו יושבים
18 ביולי 2021 הגב
עזרא סופר
המקור לוויי וויי הוא מהתלמוד: ויהי בימי אחשורוש. ויהי נוטריקון - ויי והי (מגילה יא, א) ויצעקו אל ה' אלהים בקול גדול - צעקו בייא בייא (יומא סט, ב) רש"י: בייא בייא - לשון זעקה וקובלנא.
21 ביולי 2021 הגב

הוספת תגובה