20 הערות על קהלת, וממתי אומרים "צום מועיל"

רוביק רוזנטל | 17 בספטמבר 2021

ספר חדש על מגילת קהלת שופך אור על אחד הספרים המאתגרים והאהובים בתנ"ך. מי באמת חיבר את המגילה ומתי, מה הוסיף פיט סיגר ל"עת שלום", מה מקורו של "החוט המשולש" ועוד ועוד. וגם: ממתי מברכים "צום מועיל" ו"בריאות איתנה", והמקור המפתיע של מילת הסלנג 'בולפס'

בימים אלה, לכבוד חג הסוכות הקרב, יצא לאור בהוצאת ידיעות אחרונות ובית אביחי ספר מהודר, אחד מתוך סדרה: "קהלת: פירוש ישראלי חדש". כתב אותו פרופ' אביגדור שנאן, והוא ממשיך מפעל פרשנות נגישה, מסורתית ומודרנית כאחת, של מגילות המקרא וספרי מקורות נוספים. על מגילת רות, מגילת אסתר ומגילת איכה כבר נכתב כאן, הספר על מגילת שיר השירים יצא בימי קורונה. מעט ממה שמלמד אותנו ספר קהלת מובא כאן, ואידך זיל גמור.

קהלת שנאן

שבעה הבלים כנגד שבעה עולמות

1. המסורת מייחסת כידוע את קהלת לשלמה המלך. למסורת הזו אין בסיס מחקרי והיא אינה מבטאת מציאות היסטורית. גם הלשון מעידה על כך. לשון המגילה מתוארכת לדעת החוקרים בתקופה ההלניסטית, שראשיתה עם כיבושי אלכסנדר מוקדון במאה הרביעית  לפנה"ס. הדבר מתחזק על פי קרבתה של לשון המגילה אל לשון חז"ל. בין היתר מתבטא הדבר  בשימוש המתחלף בין מילת השעבוד 'אשר' השכיחה במקרא לבין מילית הזיקה הנדירה במקרא 'שֶ-' המאפיינת את לשון המשנה, ומופיעה רבות במגילת קהלת. דוגמה נוספת לרובד הלשוני של קהלת הוא הצמד אנוכי/אני. בספרים הראשונים במקרא השימוש מעורבב, אבל ככל שחולף הזמן 'אני' דוחק את 'אנוכי', ובקהלת 'אנוכי' נעלם לגמרי.

2. אם לא שלמה, מי היה מחבר המגילה המסתתר מאחורי השם "קהלת"? על פי הנרמז במגילה חיבר אותה אדם אמיד מאוד שהשתייך למעמד החכמים, אסף משלים ודברי חכמה, חיבר כדוגמתם ואף הפיץ את תורתו ברבים. סביר מאוד שהמגילה נכתבה בזקנתו של המחבר. נראה גם שהוא חי במרכז הדתי, התרבותי והפוליטי של ימיו, ירושלים, והכיר מקרוב את מערכות השלטון.

3. מה מקור השם קהלת? החוקרים סוברים שזה אינו שם פרטי אלא תיאור של משרה או תפקיד המקהיל, כלומר: הדובר או הנואם בציבור - מילה הקשורה אל תיבות "קול" ו"קהל". שמה היווני של המגילה - Ecclesiastes - פירושו חבר באסיפה.

4. עשרות מילים במגילה אינן מופיעות בשאר ספרי המקרא, כגון: אביונה, ביטחון, הוללות, חתחתים, כבר, מסכן, עניין, עצלתיים, רעיון, שלטון. יש בה גם צירופים רבים ייחודיים: אורך רוח, הבל הבלים, החוט המשולש, כלי קרב, מראש ועד סוף, רעה חולה, תחת השמש ועוד.

5. המילה 'מקרה' מופיעה בקהלת שש פעמים, והיא מתקשרת תמיד למוות.

6. הפסוק "הבל הבלים הכל הבל" והמשכו בסוף המגילה נתפס על ידי המדרש כשבעה אזכורים של "הבל", כאשר ב"הבלים" אזכור כפול. על כן נאמר: "שבעה הבלים שאמר קהלת כנגד שבעה עולמות שאדם רואה (שהם הבל): בן שנה דומה למלך נתון בעגלה מחופה והכול מחבקין ומנשקין אותו. בן שתיים ושלוש דומה לחזיר שפושט ידיו בביבין. בן עשר שנה קופץ כגדי. בן עשרים כסוס נוהם, מקשט עצמו ומחפש אישה. נשא אישה - הרי הוא כחמור. הוליד בנים - מעז פניו ככלב להביא להם מזונות. הזקין - הרי הוא כקוף".

טוב לאדם היות פעם בדד

7. המחקר נוהג להצביע על זיקתה של המגילה אל תרבויות המזרח הקדום, המסופוטמית והמצרית. דוגמה לכך היא שירים מצריים שנחקקו בתוך קברי פרעונים ובהם הרהורים, לא פעם חתרניים, באשר למשמעות החיים והמוות. שיר שנחקק בקברו של פרעה אַנְתֶפ, שחי בסוף האלף השלישי לפנה"ס: "הלך אחר תאוותך כל ימי חייך/ שים שמן המור על ראשך/ ובגד שש עליך/ לך אחר תאוותך וטובתך/ מלא צרכיך על פני האדמה/ לך אחר משאלות לבך עד אשר יבוא אליך יום המספד/ עשה לך חג ובו אל תאנח/ הן לא יותן לאיש לקחת את עושרו עמו".

8. לפסוק "החוט המשולש לא במהרה יינתק" שורשים באפוס מסופוטמי על מסעו של גלגמש עם חברו אנכּידו כדי להרוג את היצור חומבּבּה, המתואר כ"איש מפחיד". גלגמש מעודד אותו: "גם בגד נארג בחוט משולש איש לא יקרע/ אתה תהיה בעזרי, אני אהיה בעזרך, מה יוכל האיש לעולל לנו?" בספרות חז"ל מקשרים את הפסוק לכמה חוטים משולשים: מי שעוסק בתורה, במעשים טובים ובמלאכת כפיים; מי שהוא, בנו ונכדו גם יחד הם תלמידי חכמים; או גבר, אשתו והקדוש ברוך, המצטרף אליהם להצלחת הנישואין. במדינת ישראל קמה עמותת "החוט המשולש", המסייעת לבני נוער במצוקה.

9. הפסוק "עת לקרוע ועת לתפור" מתייחס לנוהג המקראי לקרוע בגד כביטוי לאבל, אך בספרות חז"ל מדובר גם על איחוי הקרע לאחר תקופת האבלות, ויש טענה שהמנהג הזה משתקף בקהלת. הטענה מתקשרת לחלקו השני של הפסוק: "עת לדבר ועת לחשות": האָבל שותק תחילה, ולאחר מכן חוזר לעולם הדוברים.

10. הנשיא השלישי זלמן שז"ר כתב בעקבות הפסוק מבראשית "לא טוב היות האדם לבדו", ובהתייחסות ל"טובים השניים מן האחד" בקהלת שיר פולמוס: "טוב לאדם היות פעם בדד/ לא ספר, לא רֵע, לא ציבור/ רק הוא עם לבו, עם הלב רק בלבד".

11. זמר העם האמריקאי פיט סיגר הקליט בשנת 1961 את שירו "Turn, Turn, Turn" הבנוי על שלושה עשר זוגות מ"שיר העיתים" בקהלת, בשינויים קלים. רק הצמד "עת לדבר ועת לחשות" לא שולב בשיר, מפני שהשיר הוא שיר מחאה, ולמחאה אין "עת לחשות". סיגר הוסיף לאחר "ועת שלום" את המילים I swear it's not too late, כלומר: "אני נשבע שעוד לא מאוחר מדי".

12. הפסוק "ושבח אני את המתים שכבר מתו מן החיים אשר המה חיים עדֶנה" עומד ביסוד המחלוקת בין בית הילל לבית שמאי, אם נוח לו לאדם שנברא או שלא היה נברא.  בסופו של דבר התקבלה דעת בית שמאי, אך כיוון שדבר זה איננו נתון להחלטתו של האדם, והוא בא לעולם בעל כורחו, אמרו "עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו", כלומר ינצל את הזמן העומד לרשותו לבדוק את מעשיו ולתקן.

קהלת מוחק שורה מספרו

31. הפסוק "למי אני עמל" שימש השראה למשורר ההשכלה  יל"ג: "ולמי אני עמל מבחר כל שניי/ ומחסר נפשי מטובה ונחת?" כמענה על השאלה הוא מציג את דור הוריו, "הדבקים באלוהים ובעמם/ עוסקים בסחורה ובמצוות כל יומם/ מאסו הדעת לא למדו טוב טעם"; את חבריו המשכילים המעדיפים את שפות הגויים, "כי איש לשפת ארצו נלך", ואת הדור הצעיר המתנכר להוריו ולעולמם.

14. הפסוק "טוב שם משמן טוב"  מפורש בימי הביניים על פי מסלול החיים: "ביום היוולדו לא ידע איש מה יהיה אם טוב ואם רע, ובמותו נקרא שמו ונודע שהוא אדם טוב".  חיזוק לקריאה זו ניתן להביא מן העובדה המצוינת במקרא, שאת התינוקות נהגו לסוך בשמן.

15. את הפסוק השנוי במחלוקת "ומוצא אני מר ממוות את האישה" ניסו במדרש לרכך בקביעה שמדובר רק באישה מסוימת שקהלת הכיר, או בזונה. קהלת גם מאזן בפסוק אחר: "ראה חיים עם אישה אשר אהבת כל ימי חיי הבלך".  לכך התייחס יהודה עמיחי שכתב: "בכל יום של חיינו יחדיו/ קהלת מוחק שורה מספרו".

16. הפסוק "עוף השמים יוליך את הקול, ובעל כנפיים יגיד דבר" מזהיר משימוש בקללות, שסופן להישמע בפומבי. הציפור מסמלת את השמועה העוברת ממקום למקום, והיא מוכרת בתרבויות שונות ובביטויים כמו 'ציפור קטנה לחשה לי', 'הפריח שמועות' או 'אמרת כנף'.

17. "אגודת המורים בארץ-ישראל", ייסדה בשנת 1904  את הוצאת הספרים "קוהלת",  שביקשה להפיץ "ספרי מדע ולימוד קריאה בעברית לצרכי בית הספר". היום פועל הפורום רב ההשפעה קהלת, שייעודו הפצת רעיונות של הימין השמרני.

קוהלת הסתדרות מורים

18. הפסוק "שלח לחמך על פני המים"  כולל המלצה להשקיע לטווח ארוך למרות הסיכון שבדבר. הדימוי הימי לקוח מעולם המסחר הבינלאומי הקדום. בפרשנות המסורתית הפתגם מתייחס לבעלי צדקה ומעשי חסד.

19. נתן יונתן עסק בשירו "הפרק האחרון" גם בסיום חייו של קיבוץ. "כשתתרוקן החצר/ ובית האריזה ייסגר/ ויפרקו את המכונית האחרונה ... ואלה שיישארו לאחרונה/ יפתחו פרק אחרון של קוהלת". בשיר מאוזכרים יסודות מדברי קהלת כמו גולת הזהב וחבל הכסף, הכד, הבאר והמבוע, סגירת דלת ובנות השיר.

20. הפסוק "היזהר מעשות ספרים הרבה" מופיע בפסוקים האחרונים במגילה המוגדרים על ידי שנאן ואחרים כ'נספחים'. רנ"ק ואחרים סברו שהפסוק חותם לא רק את המגילה אלא את כל ספרי המקרא, קהלת הוא כידוע האחרון שנחתם. מכאן שהמשמעות אינה אזהרה מפני כתיבת ספרים הרבה, אלא מפני רכישה, קריאה והתייחסות לספרים שבאו אחרי חתימת המקרא. 

צום מועיל ובריאות איתנה

דוד אסף, בעל האתר הנפלא "עונג שבת", כותב: "האם נכונה הרגשתי ששתי ברכות שנפוצות לאחרונה במקומותינו נכנסו ללשון העברית ממש לא מזמן? אני מתכוון ל'בריאות איתנה' (תרגום צולע מיידיש של געזונט און שטאַרק, דהיינו בריאות וכוח), שלדעתי תפס תאוצה יחד עם מגפת קורונה, ולברכה 'צום מועיל', שלא זכורה לי משנים עברו. דנתי בסוגיה עם כמה חברים וחשבנו שזו ברכה שמקורה בחוגים דתיים-לאומיים (מאזור החיוג של 'שירות משמעותי' בצה"ל), שמצד אחד לא רוצים לברך 'צום קל' – כי צום לא אמור להיות קל – ומצד שני רוצים להכניס תחת כנפי הצום גם כאלה שצמים מטעמים לא הלכתיים (דיאטה, ניקוי רעלים, זיכרון מלחמת יום כיפור וכיוב"ז).  מה דעתך?" 

'צום מועיל' היא ברכה חדשה ממש, ובלי ספק היא נשענת על סוגי צום דיאטטי, על העניין הגובר בקשר בין בריאות ומזון, ועל כך שמנהג הצום התפשט במידה מסוימת גם בחוגים לא דתיים. יש גם ניסיונות לתת לה משמעות הלכתית, כמו בתשובת הרב בנימין שמואל באתר הידברות: "הצום בא לעורר אותנו לתשובה ולהתפלל על ישועתינו, ואנו מברכים שהצום יועיל ויביא את המטרה".

"בריאות איתנה" אינה מצויה במקורות. אפשר למצוא אותה בתשובות עובדיה יוסף כברכה: "השי"ת יאריך ימיו ושנותיו בטוב ובנעימים, בבריאות איתנה וכל טוב". יתכן מאוד שההשראה לכך היא דווקא בשפות ערביות. במילון ערבית הפלסטינית מביא יוחנן אליחי את המשפט "חַטַא סָחֶת-הַא-תכּוּן קוַיִהֶ": כדי שהבריאות שלה תהיה חזקה. במרוקאית יהודית המילים בריאות וכוח או איתנוּת מסתופפות תחת אותה מילה: סְחְחָא: "לְלְלַאה יְעְטִיכּ סְחְחָא:", שאלוהים יתן לך כוח/בריאות. השערות ואסמכתאות נוספות יתקבלו בברכה.

בולפס, לא מה שחשבנו

יואל האיוש מתייחס לשאלה על מקורה של מילת הסלנג הוותיקה 'בולפס' במשמעות שָמֵן: 'ישנה קללה חריפה ונפוצה בהונגרית: balfasz. פירוש המילה באלפס (בולפס) הוא 'שמוק' אך גם 'שלומיאל' או 'מגושם' או 'לא יוצלח'. בתרגום מילולי זהו 'זין שמאלי', bal פירושה שמאלי והמילה fasz פירושה זין. a בהונגרית נהגה כצליל שנע בין a לבין o, לכן בעברית יהיה הגיוני לרשום גם בולפס וגם באלפס. וכיוון שאנשי צפת לא מעטים הם אלה שאבותיהם הגיעו מאזורים דוברי הונגרית, כל הדיון הנ"ל נראה לי לעניין". לא רק לעניין, נראה לנו שיואל פיצח את חידת מקורה של 'בולפס'.

חדש במדור "גידי", במלאת 48 שנים למלחמת יום הכיפורים בה נפל, "הצעקה האחרונה של גידי", מתוך "מסעותיי עם העברית" שיצא לאור בקרוב

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מה מקור השיר הגולנצ'יקי "גולני גולני אנני נמו", איזה סיפור עומד מאחורי הביטוי 'לעשות אבו עלי', מה הקשר בין אבוב כלי הנגינה ואבוב פנימית הצמיג, האם שובב הוא כינוי גנאי או שבח ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
אליהו סידי, מתוך סדרת איורים לאחד-עשר פסוקים ממגילת קהלת תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

אסתי
לדעתי, מקור הבטוי ״צום מועיל״ הוא בברכה היהודית האמריקאית: Have a meaningful fast הווה אומר: יהא צומך בעל משמעות, לאו דוקא קל או קשה, ואפילו לא שלם (פחות ממשך הזמן הקבוע בדין), כי עיקר העיקרים היא משמעות הצום, החזרה בתשובה, כפרת העוונות, והסליחה.
17 בספטמבר 2021 הגב
יקי פריד
מכיר בהונגרית את הקללה lófasz שמשמעותו זין של סוס בתוספת a seggedben כלומר בתחת שלך ובתעתיק לוֹפוס אוֹ שֶגֶדבֶּן
17 בספטמבר 2021 הגב
אבנר ה
התיארוך של ספרי המקרא על פי סגנון הכתיבה אינו מביא בחשבון שהנוסח המונח לפנינו הינו סיכום של מסורת בעל פה. לפעמים מצויים בידינו נוסחים קודמים של תכנים (למשל ברייתא<-משנה<-מדרש) ולפעמים לא. לכן ניתוח בלשני יכול ללמד על תקופתו של העורך הסופי אך לא על זהותו של המחבר המקורי. במקרה של קהלת מדובר במגילה שנערכה בתקופת התנאים הראשונים או סמוך לה ועדותם על מקורה הינה העדות האמינה ביותר שעומדת לרשותנו. ככל שמישהו יטען שעדותם מגמתית יש לציין שעל פי ההלכה "כל האומר דבר בשם אומרו מביא גאולה לעולם", וסביר להניח שחז"ל פעלו על פי ההלכה ולא "המציאו" מחברים לטקסטים.
19 בספטמבר 2021 הגב
רוביק רוזנטל
לקביעה שאין מדובר בשלמה אסמכתאות רבות והלשון היא רק אחת מהן. בין חוקרי התנ"ך יש הסכמה רחבה שלא שלמה המלך הוא הכותב, ושהמגילה לא רק נכתבה אלא נוצרה במאה הרביעית לערך, מה גם שתפיסת העולם הפסימית של קהלת רחוקה מרחק עצום מדרכי המחשבה מתקופת שלמה או מדמותו. אפילו לפי ניתוח הטקסט אין לקבוע ממנו שהכותב אומר "אני שלמה המלך". ייחוס המגילה לשלמה למרות שאין לכך בסיס אינו גורע מעורכי המקרא אלא להפך, זו הייתה דרכם לאפשר לטקסט הנפלא והשנוי במחלוקת הזה להיכנס לתנ"ך. בעיניי, ההתעקשות של גורמים שונים לדבוק בטענה ששלמה המלך הוא הכותב מקטינה את ערך המגילה ואינה מאפשרת להבין אותה באמת. אגב, זה נכון גם לגבי שיר השירים ובוודאי לגבי משלי, שהוא ספר אמרות חוכמה עממיות.
19 בספטמבר 2021
אבנר ה
לא יצאתי נגד הקביעה שקהלת חובר ע"י שלמה המלך אלא נגד הטישטוש בין המקור התכני והעורך הלשוני כ- "הוכחה" לזהות המחבר. גם לפי חז"ל מחבר הספר אינו שלמה המלך אלא חכמי תקופתו של חזקיה -"חזקיה וסיעתו כתבו (ימש"ק סימן): ישעיה, משלי, שיר השירים, וקהלת" (ב"ב ט"ו ע"א), כלומר על פי חז"ל התוכן של המגילה קודם לנוסח הערוך שבידנו בכ- 250-300 שנה בלבד מהתיארוך הלשוני המחקרי. הפסימיות של המגילה מתאימה מאד לתקופתו של חזקיה בצל נפילתה של ממלכת ישראל, גלות עשרת השבטים, והאיום לכבוש גם את ממלכת יהודה. השיוך לשלמה המלך מבוסס על הוצאה של מדרש (קהלת רבה) מהקשרו, וכך לתפארת המחקר "מוכיחים" שהמדרש טועה...
29 בספטמבר 2021
גילה טרייביץ
אני אוהבת את הביטוי הערבי صيام مقبول צְיַאם מַקְבּוּל, שהצום יתקבל. חג סוכות שמח!
19 בספטמבר 2021 הגב
עינת
הברכה "צום מועיל" ודאי חדשה לעומת ברכות מסורתיות, אבל בניגוד לדוד אסף אני דווקא זוכרת אותה משנים עברו. היא נהוגה לפחות מהתקופה שבה עוד צמתי, ומאז חלף כבר יותר מעשור.
21 בספטמבר 2021 הגב

הוספת תגובה