הפוליטיקה של הצבע, וצרור ציטוטי תומרקין

רוביק רוזנטל | 20 באוגוסט 2021

'השבט הלבן', 'הלבן הפריווילגי', וכל המכונים תחת מטרייה אחת 'אשכנזים' נמצאים תחת מתקפה הולכת ומתעצמת; יגאל תומרקין שהלך לעולמו שתק בשנים האחרונות, מבחר ציטוטים בטורים שכתב ב"חותם" מזכירים לנו את האיש שלא עשה חשבון ושנא את כולם במידה שווה; וגם: קללה ישראלית ארוכה ומרגשת בסגנון שלונסקאי

מירי רגב הסעירה את הביצה הפוליטית, את התקשורת ואת הרשתות החברתית בהופעותיה בדבר "הדי.אן.איי הלבן" של מנהיגי הליכוד. דומה שהביטוי הזה, שעליו היא חתומה, הוא הקרוב ביותר למונח שיצא מן העולם "הגזע הלבן". הוא חובר לשרשרת היסטורית שבה זיהו את צבע העור עם תכונות של בעלי הצבע, לצד תכונות פיזיות נוספות. במקרה הישראלי 'הלבן' החליף בהצלחה את 'השחור', הזכור מה'שווארצה חייעס' העתיק (יידיש: חיות שחורות, שכוון ליוצרי עדות המזרח ולספרדים), 'דופקים את השחורים' ועוד.

מכירה את הגבר הלבן הפריווילגי מהחיים שלי

הביטוי הוותיק יותר בפוליטיקה של הצבע המכוונת לאשכנזים הוא "השבט הלבן". להלן ציטוטים:

בני ציפר על עמוס עוז: "מת הנשיא של השבט הלבן".

רוני רימון על בחירת שלי יחימוביץ לראשות מפלגת העבודה ב-2011: "השבט הלבן אמר את דברו: שלי יחימוביץ' הוכיחה את עצמה. גם עמיר פרץ מנוסה ובעל זכויות רבות. מה שהכריע את הכף היה העדתיות". לא קראתי מאמרים של רימון לאחר בחירת אבי גבאי ועמיר פרץ.

נדב העצני: "השבט הלבן, זה שעדיין מצביע לשמאל, מקטין את האמון בתבוניות של הגניוס היהודי".

אורלי לוי-אבוקסיס, יוני 2021: "אמסלם, ביטן, כדאי לכם להקשיב טוב למה שאני הולכת להקריא. זה מעיד יותר מהכול על איך התת-מודע של השבט הלבן עובד".

שני לשבט הלבן הוא הצירוף "גבר לבן פריווילגי", המזהה את המעמד הבינוני גבוה עם אשכנזיות.

גאיה קורן: "אני מכירה את הגבר הלבן הפריווילגי מהחיים שלי – זה אותו גבר שמחזיק במכונית צעצוע, לובש מותגים, עושה מלא כסף (נדל"ן, אלא מה), יוצא רק עם דוגמניות ובאופן כללי בטוח שכולם חייבים לו". בטוחה שהוא דווקא 'לבן', גאיה?

אבי שילון על יצחק הרצוג: "קשה לחשוב על דימוי טוב יותר למושג 'גבר לבן פריווילגי' מאשר האיש הבאמת מוכשר הזה". מסקנתו: צריך לבחור במרים פרץ.

ארי שביט מתנצל על התנהגותו כלפי נשים: "לקיתי בעיוורון. לא הפנמתי את העובדה שאני גבר לבן פריווילגי".

תחום שבו הפוליטיקה של הצבע תופסת מקום בבסיס הפירמידה, הוא הצבא, בהווי הלשוני של חילות השדה. המונח 'צהוב' התפשט בצהלית כאש בשדה קוצים, משמעותו: חייל צייתן וחנון, גם אם הוא קרבי. 'צהוב' מבהיר שמדובר באשכנזי. לצד הצהוב מופיעים גם חלבי, שקוף, בלונדי, בלונדיני, ג’ינג’י וכן 'לבן'. החייל יואב אומר: "מה, אתה אשכנזי? תשלחו את האשכנזי הזה, תשלחו את הלבן הזה".

הפוליטיקה של הצבע מוליכה לארצות הברית, שם נטבע ב-1960 המונח וואספ, ראשי תיבות של White Anglo-Saxon Protestant – לבנים אנגלו-סקסים פרוטסטנטים. הוא מתייחס ללבנים מהמעמד הבינוני גבוה, 'הפריווילגים'. ברוך קימרלינג קרא לגרסה הישראלית שלהם אחוס"לים: אשכנזים, חילונים, סוציאליסטים-לאומיים. ביטוי מנוגד בשיח האמריקני הוא white trash  - אשפה לבנה, המתייחס ללבנים עניים, בעיקר מן הדרום. ביטוי פוגעני ממש הוא white nigger, כושון לבן, המתייחס לשחור צייתן וכנוע. מזכיר את המונח 'קרמבו' שהודבק לאלה הקרויים משתכנזים: שחור בחוץ, לבן בפנים. ובעצם, אולי די? בסך הכל מדובר בפיגמנטים, ובהכללות ההופכות שיח לגיטימי למרחב רעיל הנשען על דלק השנאה.

הדת הראשונה שתעניק את הגלולה

"אני לא בן אדם של פוליטיקלי קורקט", אמר יגאל תומרקין שהלך לעולמו בימים אלה. "אני אומר מה שאני חושב". אז הוא לא רק אמר, אלא גם כתב. בשנים 1985-1981 כיהנתי כעורך מוסף "על המשמר" חותם. בשבועון היה לתומרקין מדור קבוע בשם "צבעי אדמה". הוא כתב בו על כל דבר העולה על רוחו וללא צנזורה, למרות רשימות בוטות ולעיתים קשות לעיכול, והתמקד לא מעט באומנות הישראלית. הוא לא חסך את שבטו מאיש, דתיים וחילוניים, מזרחים ואשכנזים, ימין ושמאל, גיבורי תרבות כעמוס עוז ונעמי שמר, אמנים, מנהיגים, אנשי צבא ומובילי תרבות. לכל אחת מהרשימות הוסיף איור תומרקיני אופייני. גילוי נאות: לאחר שפרסמנו התנצלות על טור שבו האשים את דני קרוון בעקיפין בגניבה אומנותית הפסיק את כתיבתו.

והרי צרור ציטוטים ממדורו של תומרקין "צבעי אדמה", השנים 1983-1982.

על הגלות. האורות דועכים בארץ הזאת. תחושה מוזרה בתוכי אומרת שיבוא היום ואצטרך להגר (הלוואי ואתבדה). אשב שם בערים האפורות, רכות האור, איך אוכל לחשוב על אור וצל כשעננים מכסים את השמיים?

על היהדות. היהדות מעניינת אותי אולי כפינומנה היסטורית, ובמוסר הנביאים שלה. לא בחוקיה, בבדלנותה, ובוודאי לא במוסרה ההוטנטוטי.

על משפחות ברוכות ילדים. הדת הראשונה שתעניק את הגלולה במקום ברכת כוהנים, לחם הקודש, או "אין אללה מלבד אללה ומוחמד נביאו" – תציל את העולם.

מעולם לא ידעה חמלה לזולת

על הקמת ימית. בוני ימית בחטא ובוני מגדלים פורחים באוויר. נפוחֵי מילה וכרס. התרגום [שהביא תומרקין ומספר על מלחמת האזרחים בספרד] מוקדש למקדשי המוות, החושבים שמלכות ישראל השלישית תארך לנצח.

על מבצע שלום הגליל. זו לא שעתה היפה של הציונות, של העם. היום אני נקרע; שייגמר מהר וטוב. חבל על הקורבנות, ואני מקלל שאני חלק מאותו "מבצע ליטני משופר משוכלל ארוך טווח ועקוב מדם".

תומרקין1

על שלום עכשיו. שוב חטאתי בהפגנה. כן, באתי להפגין עם שלום עכשיו, פאר הלוחמים. "בוכים ויורים". קרוב ל-100,000 אשכנזים אינטלקטואלים בהירי עיניים. חסר היה שיחלקו גם כיפה "ילד טוב שלום הגליל".

על רצח אמיל גרינצווייג. מי שקידש עצמים, אדמה ומיתוס ולא חס על שכניו ולא הושיט יד לשלום, אך לסיפוח לשם שמיים; מי שצעק בוגדים וסכין בגב ובאווירה של הסתה ודמגוגיה וצועק ליצירי כפיו על בחירות דמוקרטיות; הוא שזרק את הרימון הראשון בדרך לדיקטטורה של הפאשיזם הציוני המסולף.

על נעמי שמר. אלתרמן היה משורר חצר ואומר הן לשררה, אך בין שיר הלל ופזמון שבח ידע למחות. נעמי שמר נקייה מלבטים כאלה. מעולם לא ידעה חמלה לזולת, ומעולם לא חשבה שאנו בני ישראל (היא) לפעמים עשינו גם עוול לישמעאל.

מדבר, הר וים,  לא אנשים!

על ירושלים. ירושלים – למות בהר הזיתים. לחיות פירושו לקום כל בוקר לשמש אכזרית זהובה ללא ים, לשטוף בו עין ולראות – דתי ועוד ועוד. זה יותר מדי לעצביי הרעועים. תמיד טוב לחזור לתל אביב – עיר פרזות מכוערת אך חיה.

על חיפה. עיר מוזרה היא חיפה. יפה, ועוד פעם יפה, וקרתנית. יש טיילות ירוקות, והאנשים בבית. יש אוניברסיטה והיא רחוקה, בומבסטית, חסרת שאר רוח תרתי משמע.

על המדבר. מפגש המדבר והים התיכון זה האור של ירושלים. ים תיכון ומדבר, אליהם התגעגעתי שם בנופים ירוקים נמוכי שמיים ובערים הגדולות האפורות, ולא לאנשים. מדבר, הר וים, לא אנשים!

על הקיבוץ. יש לי טענה על הקיבוץ ואינני חוזר ממנה. תאורטית הקיבוץ הוא חברה נפלאה, אבל בגלל המגבלות האנושיות הפער בין הדרישה התאורטית לבין החיים עצמם הוא בלתי אפשרי לכל אדם שהוא קצת חריג. לכן נוצרה אצלכם חברה סגורה, שואפת להומוגניות. לכן צריך להתחבא מאחורי כל הקלישאות של "אתה בחרתנו", ולמרות זאת שאתה בורגני לספר על עצמך שאתה חי כמו חלוץ.

בראשית היה הפַסָּל – ואחרי כן היה אלוהים

על השסע העדתי. מה בוכים המזרחיים. זה שנים שהם תופסים מקומות ראשונים בכל פסטיבלי הזמר. ואיך דפקו את האשכנזייה היפה והחיוורת של הליכוד, פנינה רוזנבלום. אני דורש שוויון וייצוג סימטרי – שנה שחור, שנה לבן.

על עדות המזרח. אין אנו נתונים רק במלחמה של עדות ומעמדות, אלא במלחמת תרבות נוראה, כאשר חלק גדול מעדות המזרח נתון באותה תת-תרבות ושבוי במנהגים ומסורות של ארצות מוצאו, קרי: דת, נחשלות חברתית וחוסר הבנה של הנס המופלא ששמו הומניזם, שאותו העניקה לנו דווקא תרבות המערב של המאה ה-19.

על גלי צה"ל. מכתב לרמטכ"ל משה לוי: מכל לב אני מקווה שגלי צהל יחזרו להיות מה שהיו – תחנה עם חידושים, פתיחות, הומור, ויכוח, סדנא ובית אולפנא לאמצעי התקשורת הישראלים.

על אימו. אמי עבורי מתה מזמן. פעם באמת אהבתיה. כשמתה אהבתי – מתה אמי. אז הכרתי את נעמי ברטה תומרקין. בעלה היה לה עבד נרצע, ולא רבים עמדו בקסמה. ראיתיה יומיים לפני מותה. את עיניה לא אשכח. כשזיהיתי את הגווייה היו עיניה עצומות. הייתה בה שלווה, רחוקה מן הטירוף של ההסתיידות, הבלבול וחוסר הישע.

על אומנות הפיסול. הכנעניות שלי מתבטאת אולי בדבר אחד: הפגאניות שלי. בלהיות פַסָּל - אני פגאן. אני מושפע מסמלים, אני יוצר סמלים, אני אומר: בראשית היה הפַסָּל – ואחרי כן היה אלוהים.

אם תצא לטייל תמצא חולירה

רון כוזר קרא את הטור העוסק בקללות וכותב לנו: "רציתי לספר לך ואולי גם לשאול אותך אם אתה מכיר את הדקלום הזה, ואם ידוע לך מה מקורו? בילדותי היינו מתחרים מי יצליח לומר את כל הדקלום בנשיפה אחת! נשמע לי קצת שלונסקאי, אבל אני לא מצליח למצוא צירופים מהדקלום הזה באינטרנט".

וזה הנוסח, הניקוד בחסות "הזירה הלשונית":

שֶׁתִּתְפּוֹצֵץ וְתִתְרוֹצֵץ וְרֹאשׁ תַּכֶּה בַּקִּיר,

שֶׁתֶּחֱלֶה וְתִטַּמְטֵם וְתִתְבַּשֵּׁל בַּסִּיר.

שֶׁתָּעוּף חַבּוּבָּלֶ'ה מִמְּטוּלָה עַד חֲדֵרָה,

וּכְשֶׁתֵּצֵא שָׁם לְטַיֵּל - שָׁם תִּמְצָא חוֹלֵירָה.

וּכְשֶׁתֵּצֵא עִם שְׁתֵּי רַגְלֶיךָ תָּשׁוּב גַּם כֵּן

וּשְׁתֵּי רַגְלֶיךָ בְּיָדֶיךָ, וְנֹאמַר אָמֵן.

מַכָּה טְרִיָּה וְחֹר בָּרֹאשׁ וְחַבּוּרָה בַּצַּד,

וְעִוָּרוֹן וְחִוָּרוֹן וְרַעַם וּבָרָד.

שֶׁתִּהְיֶה עִוֵּר, שֶׁתִּהְיֶה חֵרֵשׁ, שֶׁתִּתְחַלֵּק לִשְׁתַּיִם,

שֶׁחֵלֶק אֶחָד יִתְבַּשֵּׁל בָּאֵשׁ וְהַשֵּׁנִי בַּמַּיִם,

שֶׁמִּלְּפָנִים תִּהְיֶה נָפוּחַ וּמֵאָחוֹר גַּם כֵּן,

שֶׁיִּקַּח אוֹתְךָ הָרוּחַ, וְנֹאמַר אָמֵן!

שיר קללות מופלא. נשמח לפרטים נוספים. אנחנו לא הכרנו.

חדש בפינה של פול אוגדן: פּינגדֶמיה, אפליקציית הבידודים שמשגעת את הבריטים

חדש בבלוג רב מילים: כפרה עליך, תמזוג לי את התפוחי אדמה: על הניב המזרחי

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מהיכן הגיעו הביטויים 'יצא פיתה' ו'חרץ משפט', מהיכן הגיע ליידיש הביטוי 'אל תקשקש בקומקום', האם סוויטה במלון וסוויטה בביצוע הפילהרמונית היא אותה מילה, מה ההבדל בין יבשה, אדמה וקרקע ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה. 

תגיות :
wikimedia common תמונה ראשית

תגובות

יצחק שגב
לגבי שיר הקללה הארוך: נדמה לי שזה שיר שהושר באחת מתכניות תאטרון המטאטא. מתתיהו רוזן או יעקוב טימן היו המבצעים. אני אפילו זוכר את המנגינה ושרתי אותה לעצמי כשקראתי את השיר
19 באוגוסט 2021 הגב
איתי
בנושא אמן, קיים פירוש נוסף שבו אמן הוא ראשי תיבות - "אל מלך נאמן".
19 באוגוסט 2021 הגב
רמי
אמי ז"ל היתה מצטטת קללה ארוכה שלטענתה מקורה ספרדי: " ארורה הרוח, פתחה הדיר יצא החזיר הרביע אמך יצאת אתה."
19 באוגוסט 2021 הגב
נאוה בלוך
לא הייתי נותנת לו טור ולא מצטטת אותו.הוא היה פרובוקטור.מצא את הטכניקה הידועה לעורר תשומת לב בחפוש אחר הרע המלוכלך והנמוך.לא נראה לי אושיית תרבות שכדאי לשמר או לחקות.האסון שלנו הוא שלא היו לו מתחרים רבים כי לא עודדו פה אמנות ותרבות. עשו ההפך.
28 באוגוסט 2021 הגב

הוספת תגובה