על מכלאות, שרוואלים, ושיח לסבי אינטימי

רוביק רוזנטל | 26 בנובמבר 2021

המילה 'מכלאות' פרצה לשיח הציבורי במונולוג מעורר שערורייה של דוד אמסלם, ההיסטוריה מגלה שהוא לא הראשון שמכניס אנשים למכלאות מטפוריות; ספר יוצא דופן חושף את עולמה ולבטיה של אשה לסבית דתייה; מסמך בן כמאה שנה מספר על הרגלי הלבוש של הקיבוצניקים הראשונים

במונולוג ארוך פרש דוד אמסלם את חזונו מה יעשה הליכוד שיחזור לשלטון. אמסלם פרץ לתקשורת ולתודעה בזכות לשונו הבוטה, וכבר זכה למעריצים נלהבים ולתמיכה שקטה של חבריו בליכוד. בין היתר צוטט כמי שאמר שיש להכניס את כל השמאלנים למכלאות. חיטוט במונולוג בן כמעט ארבע שעות מצא שאמר רק ש"מדובר כאן בזאבים שטורפים את כל מה שזז. ואם אנחנו לא נדע לרסן אותם ולהכניס אותם למכלאה בסוף הם יאכלו אותנו שוב פעם", כשהכוונה ליועצים משפטיים. התיקון שנאלצו לעשות המצטטים הנחפזים לא אִפשר להגיב על הטקסט כולו ועל תוכנו המבעית.

דיבור צפוף בדרך למכלאות

הדימוי של בני אדם לבעלי חיים שיש לכלוא במכלאות שופך אור על המילה הזו. במקרא היא מופיעה רק בצורת הרבים, מכלאות: "וַיִּבְחַר בְּדָוִד עַבְדּוֹ וַיִּקָּחֵהוּ מִמִּכְלְאֹת צֹאן" (תהלים עח 70). מקובל לטעון שצורת היחיד היא 'מכלָא', ועל כן המילה היא בזכר. לצד מכלאות מופיעה ביחיד המילה מִכְלָה, פעם יחידה, בספר חבקוק: "גָּזַר מִמִּכְלָה צֹאן". אם המילה היא אכן מכלא, 'מכלאה' היא תוצר העברית החדשה, גזירה לאחור מ'מכלאות'. המילה בת אותו שורש כֶלֶא מופיעה במקרא 10 פעמים, והפועל לכלוא 14 פעמים. 

הדימוי של בני אדם לחיות שיש להכניס למכלאות מופיע אצל ביאליק, שהקדים את אמסלם בכמה דורות, והוא קורא לתיאטראות (או 'בתי מחזה') שבהם מוצגים הצגות זימה 'מכלאות החזירים', "כדי שאדם הבא שמה פעם אחת יצא משם 'בהמה'”. ואולם, השימוש במכלאות כמחנות הסגר לבני אדם נפוץ מזה זמן רב. בעיתונות העברית כונו מחנות שבויים במלחמת העולם השנייה 'מכלאות'. מחנות השבויים המצריים אחרי מלחמות 67' ו-73' נקראו בז'רגון הצבאי 'מכלאות שבויים'. המתקנים שבהם נכלאו פליטים ומבקשי עבודה מאפריקה לישראל כונו בתקשורת ובדיון הציבורי 'מכלאות', בדגש על תנאי הכליאה הקשים. זה לא הסתיים במגורי אויב. בלשון הקשר מכונים מגורי החיילים 'מכלאות', כמו בציטוט הבא בספרו של גל אמיר "חיילי הבדיל צועדים לאיטם":  "תגיע עכשיו למכלאות. יש לנו דיבור מאוד צפוף".

תפקיד מיוחד היה למכלאות בפרשת טבח כפר קאסם, שם 'מכלאות' מופיע כמונח בתוכנית צבאית סודית. בתרחישים שערך צה״ל למקרה של מלחמה במזרח נראו הכפרים הערביים כמו מוקש ענק העלול להתפוצץ, בדרך זו  או אחרת. השאלה הייתה איך ינהגו ערביי הכפרים במשולש במקרה של מתקפה ישראלית או ירדנית. האם יסייעו לירדנים? האם יימלטו? האם יפריעו למהלך הקרבי? האפשרויות היו רבות, והפתרון שעלה היה לפנות אותם למרכז, שם יועברו למה שקראו אז ״מכלאות״. התוכנית הסורית לפינוי הערבים למכלאות נקראה בשפה הצבאית ס59, וכונתה בשם קוד, ״חפרפרת״. בדיונים הפנימיים בחטיבה היו אף קצינים שתבעו לנוכח המצב לפנות את כפר קאסם לגמרי, או באופן חלקי על על פי תוכנית חפרפרת ל״מכלאות״. התוכנית, כידוע, לא בוצעה, מאחר שלא נערכה באותה תקופה מערכה נגד ירדן.

את ממתיקה אותי ואני מומתקת

הלהט"בים ממשיכים להעסיק את התקשורת ואת השיח, לאחרונה סביב האשמות קשות על ההתנהגות המינית של כמה מראשי הקהילה. הדיון בשפת הלהט"בים מתפצל לשניים: כינויים הומופוביים כלפי הלהט"בים, והשפה המיוחדת לקבוצת האוחצ'ות המרוכזת ב"מילון אבן שושנה". האם זו באמת שפת הלהט"בים של 'הזרם המרכזי'? ממש לא. בטור קודם הצגתי את השיח בין שני גברים בסרטו התיעודי של תומר היימן 'בדרך הביתה'. בימים אלה הגיע אלי ספר חדש מיוחד במינו, כתוב היטב ומרגש מאת רבקה רוזנר, בהוצאת שתיים, ושמו 'בבת אחת'. בספר מספרת נעמי, לסבית דתייה, על התהליך הממושך של החיפוש אחר בן זוג, ההתאהבות בבת זוג שכבר יצאה מהארון, ודרכה של נעמי לגילוי העצמי וקבלה של זהותה המינית. נעמי הוא בת דמותה של הכותבת.

בבת אחת

הספר מכיל תיאורים עדינים ועם זאת גלויים מאוד של מעשה האהבה בין השתיים, נעמי וסלע. בין היתר הן דנות בשאלת השפה. הקטע הבא מובא כלשונו:

"באחד הלילות, אחרי שגמרה שלוש פעמים, אמרה לסלע שמה שקורה לה בגוף כשהן יחד יפה ועדין ורך ואוהב מכדי להיות מתואר במילה חרמנות, שעוררה בה תמיד אסוציאציה של חרא. כשהשפה אינה מצליחה לשקף מציאות, נדרשות לה מילים חדשות, ונעמי וסלע יצאו לחיפוש אחר מילה, נפש יוצאת לנפש בחדר החשוך של נעמי, מחובקות.

התלקחות?

לא, אש שורפת.

היפלאות?

אמממ, אולי, אבל זה לא מבטא תחושה פיזית אלא רק משהו נפשי, וכאן זה מעורבב.

תבליניות? מלשון תבלין? אני מתבלת אותך ואת אותי?

לא, לא, אבל זה הכיוון, אולי התבשמות, את מבשמת אותי?

אולי התגשמות, מלשון גשם?"

ויש שורה תחתונה. "בסופה אמרה נעמי, אני יודעת – מתיקות. את ממתיקה אותי ואני מומתקת, ואני ממתיקה אותך, וגם אתך מומתקת, אנחנו מומתקות".

שרוורים ברוחב של הים השחור

שאלה ב'שאל את רוביק' בדבר משמעות הבגד 'שרוורים' הביאה מידע רב ומרתק. הסופר הישראלי-רוסי יורי מור כותב: "המילה הגיעה ללא ספק מהשפה הרוסית, שאלה הגיע מטורקית, ובמקור מפרסית. המילה הרוסית היא בתעתיק לטיני sharovari, והיא מופיעה  תמיד ברבים, כמו 'מכנסיים'. משמעות המילה ברוסית היא מכנסיים מיוחדים, שלהם שני מאפיינים עיקריים: הם מוחזקים על המותניים באמצעות סרט גומי, והם מרוּוחים מאוד. בעידן חדש לבשו אותם בעיקר ילדים, אך בעבר הרחוק אלה היו פריטי לבוש של הקוזקים. ברוסית יש אמרה ש'הקוזקים באוקראינה לבשו שרוורים ברוחב של הים השחור'". יעקב מוסיף שהמילה הטורקית המקורית היא שרוואל, מילה המוכרת היטב בז'רגון הלבוש הישראלי. שמעון בוגן מביא כיוון נוסף הנראה כדמיון לשוני חביב, אך אינו המקור. אחרי הנחת אבן הפינה למוסד החינוכי "שומריה" במשמר העמק, בנוכחות ד"ר חיים ויצמן, ולקראת חנוכת הבית הגיע משלוח של בגדים עבור החניכים  מהארגון המממן והתומך "מסדר המכבים הקדמונים" מנצ'סטר. ביבשת היו קוראים לזה גמ"ח בגדים. באנגלית - sharewear.

שרוואל

קוזקים אוקראינים בשרוורים google common

אפשר היה להכיר שזאת בחורה מהעמק

באותו עניין מצא שמעון בוגן קטע בן כמאה שנה בארכיון משמר העמק, שבו מתעדת חברת הקיבוץ את עולם הבגד של הקיבוץ בשנותיו הראשונות. גם שם מוזכרים השרוורים: "הבחורות בעפולה היו עובדות בשמלות או בשרוורים. שרוורים אלו היו תלבושת התעמלות שרבות היו מביאות אתן מחוץ לארץ. השרוורים היו ארוכים וצרים, והבחורות מרוב צניעות לבשו אותן עד הברכיים. במשך הזמן שיפרו קצת את צורתם, ובמשמר העמק תפרו קצת חדשים".

המתעדת החרוצה מספרת שכשבאה ארצה טיילה בתל אביב, "והנה מישהו ציין לי, .... לפי הלבוש אפשר היה להכיר שזאת בחורה מהעמק. תלתלים ארוכים נפלו באופן חופשי על הכתפיים, כפייה לבנה חבושה באופן ערבי על ראשה, חצאית כחולה, חולצה רוסית לבנה מחוגרת בחבל צבעוני, נעליים גבוהות". ומה לבשו הבחורים? "מכנסי ארג, מכנסי חקי, מכנסי בד, חולצות רוסיות, חולצות רחבות ומסורבלות. דבר אחד היה משותף לכולם: טלאים, אלה לא חסרו לאף אחד".

המסמך שופך אור על מחסן הבגדים של אותם ימים, הקומונה, שנוהלה על ידי ה'קומוניסטקה'. היה בה עירוב של בגדים משותפים לכל, אבל הדבר יצר בעיות. "תתארו נא לכם שמלטר ארוך הידיים היה צריך לנסוע בחליפה של גניק, הניק בחליפה של ברטק וצחור בחליפה של חזו. מה שלא תיקנו והתאימו, הבגד נשאר בלתי מתאים, רחב מדי או צר מדי". בשני עניינים נפרץ השיתוף המלא בבגדים. הגרביים, ועל כן כל חבר כיבס את גרביו לעצמו שלא יתערבבו, והחזיות לנשים, מסיבות שאין צורך לפרט.

אשתו של סטלין סורגת סוודר

לסוודר המסורתי קראו באותה תקופה 'סווטר', שנכתב גם 'סוטר' או 'סבתר'. בעת מלחמת העולם השנייה יצא קול קורא לחברות משמר העמק. להלן קטעים:

"המלחמה באויב האכזרי נמשכת בכל התוקף גם בחורף זה. כיצד נבטיח את הניצחון, אם לבחורינו בחזית העבודה אין סוטרים רבים ללבוש?

הן ידיים לנו, ידי זהב העושות בכל המלאכות. כלום לא נוכל בידינו אנו סוטרים לסרוג?

כל נשי העולם סורגות כיום הזה. מלכת בריטניה הגדולה סורגת, אשת הנשיא רוזוולט סורגת, ואשתו של סטלין, אין כל ספק שהיא סורגת. בכל עיר, בכל כפר, בכל קיבוץ סורגים. כך גם אנו נסרוג.

הסיסמה:

כל נשמה עורגת

כל יד סורגת

חוט לחוט נמתח בביטחון

עד בוא הניצחון.

חברות לעבודה!"

על החתום: הקומונה במשמר העמק

חדש בפינה של פול אוגדן: קלישאות זה עניין של גאוגרפיה

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': איך אומרים בעברית לטרגט, מה הקשר בין ג'ינגל לג'ונגל, איך נולד הצבע השחום, האם 'תפוח אדמה' הגיע מערבית ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
HD wallpaper: brown wooden trunks fences on green grass filed, lane, summer; google images תמונה ראשית

הוספת תגובה