20 הערות על שפת הפלמ"ח, ליום הולדתו השמונים

רוביק רוזנטל | 30 באפריל 2021

מה נכתב בהמנון הפלמ"ח במקום "אנו אנו הפלמ"ח", מיהו העגלון שבזכותו נולד הקומזיץ, איך הולידו הפלמחניקים את הפועל לחרבש, למה התכוונו הפלמחניקים במילה ג'ובניק, איך נולד הביטוי 'חמש חמש' ועוד. וגם עדכונים בשאלה הלא פתורה "מי ירה ומי זה שם נפל" בשירו של נתן אלתרמן

בימים אלה חוגגים שמונים שנה להולדת הפלמ"ח. הפלמ"ח היה מקבץ פלוגות שלחמו במהלך שנות הארבעים ובמלחמה השחרור, והיו חלק מהכוח הלוחם הקשור להגנה. אלא שבנסיבות היסטוריות מיוחדות הפלמ"ח הפך להרבה יותר ממקבץ פלוגות. הפלמ"ח הוא הסמל של הדור הלוחם, הוא מזוהה עם האתוס של המדינה שבדרך, והפך לשמו של דור שלם: דור הפלמ"ח. גם השפה מספרת את הסיפור: שפת דור הפלמ"ח.

יגאל פייקוביץ, תן חופש!

1. איך נקבע השם פלמ"ח? ב-15 למאי 1941 הוחלט כי "תוקמנה תשע פלוגות מחץ לפי רישום אישי של מתנדבים". הפלוגות הוקמו על בסיס סגל פיקודי של אנשים שפעלו כבר יחד במסגרת 'הפלוגה הנודדת' ו'פלוגות השדה', תחת פיקודו של יצחק שדה.  השם הוא ראשי תיבות של 'פלוגות מחץ'.

2. לראשי התיבות נדרשו צירופים אירוניים, חלקם מאחר שהפלמחניקים שובצו ליישובים חקלאיים כהכנה לפעילות הקרבית: 'פקקים לכל מיני חורים'; 'פועלים לעזרת משקים חקלאיים'. לשם 'יפתח פלמ"ח' נוסף מדרש: 'יגאל פייקוביץ [יגאל אלון] תן חופש', והתשובה: 'פה לא מקבלים חופש'.

3. המנון הפלמ"ח נכתב בידי זרובבל גלעד, שהתבקש לכתוב שיר למסיבת סיום "תוכנית 200 השעות" של האימון הבסיסי. במסיבה הושמע השיר בלחן רוסי. בשנת 1943 הלחין דוד זהבי לחן עברי לשיר. שֵם הפלמ"ח לא נזכר בפרסום בעיתון, מטעמי חשאיות. המילים המקוריות "אנו אנו הפלמ"ח!" הוחלפו ב"אנו, ההולכים בסך!" 'אנו אנו' התקבע ככינוי אירוני לאנשי הפלמ"ח, תגובה לדור 'אנו באנו'.

4. מילת המפתח לאתוס הפלמ"ח היא 'רֵעוּת', ולצידה 'רֵעַ' ו'רֵעים'. המילה מופיעה במסכת ברכות בתלמוד: "מי ששכן את שמו בבית הזה הוא ישכין ביניכם אהבה ואחוה ושלום וריעות".  הסוציולוג עוז אלמוג קובע כי אתוס הרעות שאב את השראתו ממיתוס אחוות החפירות האירופי. המילה מופיעה בתפילת יזכור של הפלמ"ח, וכן בשירו של חיים גורי ‘שיר הרעות’. רֵעות התקבעה בערכי צה"ל וחדרה לז'רגון החיילים.

5. שיר הרֵעות הותיר גם מטבע לשון שאפיינה את הצברים בני הדור: "יפֵי הבלורית והתואר". בתרבות הישראלית הצעירה הבלורית הפכה לסמלו של הצבר. המילה בלורית, בת זוגה של המילה הארמית בלוריתא, מופיעה בלשון חכמים, ומשמשת סימן היכר מובהק של הגויים. בשיח העדתי "יפי הבלורית והתואר" נתפס כסמל האליטה האשכנזית.

קראו לו מוישה אש, מעליש

6. מושג פלמחאי שיצא מהמחזור הוא חרב"ש, ראשי תיבות של "חידוש רוח הגבורה בגייסות שנשתבשו". הוא נועד לשקם את המוראל לאחר קרבות כושלים, ונוצר לו גם שם תואר: חרבָּשי. הפועל 'התחרבש' שנגזר ממנו משמש עד היום בסלנג הישראלי.

7. השיר "בת שבע" נכתב לכבוד יום ההולדת שבע של חטיבת הפלמ"ח. חיים חפר, מעריץ גדול של אלתרמן, זכר את סיפור השיר "איה", על שם ארץ ישראל, ואימץ אותו תכסיס: השיר לחטיבה בת-השבע נקרא בשם נערה. רבים הבינו את הרמז המוצפן.

8. השאלה הרטורית "למה פירקו את הפלמ"ח" הפכה למטבע לשון, המבכה את אובדן הרומנטיקה שליוותה את הפלמחניקים ואת ארץ ישראל הקטנה, שהייתה למדינה עמוסת צרות. חיים חפר כתוב: "הנה הערב כבר ירד על המדבר, אבל אנחנו נספר עד כלות הליל, איך הפלמחניק מחפש את המחר, איך הפלמחניק למחר נושא עיניים".

9. מהי 'שפת הפלמ"ח'? אהרן בר אדון כותב במחקרו על שפת ילדי ישראל של שנות הארבעים והחמישים כי לשון הפלמ"ח היא "לשון כלאיים המורכבת משני אלמנטים עיקריים. יסוד ראווני המתבטא בהצטעצעות במילים ערביות או משוערבות וספיחים יידישאיים, אבל עיקרה הוא לשון הילדים והנוער, בני הארץ, ובייחוד בני השדה, בני המושבות, בוגרי בתי הספר החקלאיים שמדברים עשרות מילים מעורבות עברית-ערבית".

10. הסלנג המרכזי של התקופה מקורו כאמור בערבית הפלסטינית. הוא מעיד על ההשפעה העמוקה שהייתה לערבים הילידים על הצברים, ולא רק בשפה, כפי שאמר לי שאול ביבר, הפלמחניק המיתולוגי: "אנחנו קינאנו בהם וחיקינו אותם". מילות המפתח הן מילות שיח יומיומי, כמו 'מעליש', שמקורה בערבית מצרית: מָא עֲלֵישׁ (לא נורא). חיים חפר כתב: "היה היה פלמ"חניק, קראו לו מוישה-אש - מעליש!". לצידה מככבות אהלן, דחילק, יחרבתק ועוד.

העגלון שהוליד את הקומזיץ

11. הווי הפלמחניקים התבטא במרובע הקדוש: מדורה, קומזיץ, צ'יזבאט, פינג'אן. קומזיץ היא חיבור של שתי מלים ביידיש: "קום-זיץ", "בוא, שב". ברשימה על 'קומזיץ' שהופיעה השבוע באתר הספרייה הלאומית מאת עמית נאור מצוטט ספרו של מוטי זעירא, "עקשנות וכוכבים", הממקם את המצאת המילה בכפר-אוריה ובחצר כנרת ב-1912, ימי העלייה השנייה. שידלובסקי מספר: "העגלון שנסענו איתו ידע רק יידיש. כשבדרך היה צריך לעלות במקום קשה לסוסים היינו יורדים, וכשהגיע למצב שאפשר היה שוב לעלות, היה צועק אלינו מרחוק: 'קום - זיץ!'. זה מצא חן בעיני יצחק פיינרמן, מאנשי עמק יזרעאל. כשהיה בא ומעיר את מישהו לאכול חתיכת לחם בשמן עם בצל, היה קורא לנו בקולו של העגלון 'קום - זיץ!', וכך נולד הקומזיץ".

12. המילה צ'יזבט היא פיתוח של המילה הערבית בהגייה בדואית צ'יזב, כזב, ובצורת הרבים צ'יזבאת, ובריבוי הכפול צ'יזבָטים. פִינְגָ'אן מופיעה בערבית במשמעות ספל, ובלדינו במשמעות המקובלת מאז ימי הפלמ"ח: קנקן לבישול קפה: "האש מהבהבת, שירה מלבלבת, סובב לו, סובב הפינג'אן".

13. בשפת הפלמ"ח ושאר כוחות המגן 'ג'וב' הוא משימה מסוכנת ביותר, ג'ובניק הוא מי שנשלח למשימה המסוכנת, כלומר, אחד הטובים ביותר. לאחר קום המדינה 'ג'וב' קיבלה משמעות אירונית: תפקיד מפנק בזכות קשרים מתאימים, ג'ובניק אומץ בשפה הצהלית ומיוחס לגנאי לכל מי שאיננו לוחם.

14. החבלן הפלמחאי הוא איש ההנדסה הקרבית של היום: "מעליש, יה חבלן, ועתה ידבר דינמיט". אלא שגם המסתננים שעסקו בפעולות טרור נקראו עד שנות השמונים לערך חבלנים. דו-המשמעות של המילה דרשה בידול, וכך נקבע 'מחבל' עבור טרוריסט, ו'חבלן' נשאר המונח הצבאי המקצועי.

15. פּוֹלִיטְרוּק היה קצין התרבות הפלמחאי, ודבק אישית בבני מהרשק. מקור המילה בקומיסרים של צבא הרוסי. זֶקְס הוא איש המודיעין של פעם: "והנה הזקס בא הערב אחד", מתוך השיר דודו.  לפי גִרסה אחת המילה 'זקס', שפירושה בגרמנית שש, מתקשרת לשישה כפתורים של מעיל השוטרים הגרמני. על פי מילון הגנבים הגרמני זהו קיצור של המילה בשפת הגנבים זֶקוֹנֶה, צורה אשכנזית של המילה העברית סכנה. הגרסה הזו סבירה יותר. 'צנחן' הוא מתגייס חדש לפלמ"ח: "צנחן ורזרבה תמיד ייזכר בה, בנגלה נצחית של פינג'ן".

רשות הדבור לחבר פרבלום

61. שפת הקשר הצהלית עוצבה בכוחות הביטחון עוד לפני המדינה. 'חמש חמש' פירושו הכל כשורה, והוא הפך לביטוי כללי. מקורו בביטוי האנגלי five by five", ציון האיכות בקשר חמש, ציון העוצמה – חמש. אמרת הקשר הצבאית "רות. עבור" נטבעה גם היא בעקבות שיטת הקשר הבריטית, שבה מסיימים הודעה באישור roger and out. המילה Roger מייצגת את האות R עבור received (התקבל). 'רות' ב"רות עבור", או "רות. סוף", מייצגת בגרסה העברית את האות R.

17. הציוד הצבאי נקרא בדרך כלל במונחים לועזיים, וחלקו הונצח בשירים. האקדח, הנשק האישי של החייל באותם ימים, כבר משנות העשרים, היה הפָּרָבֶּלוּם: "כבר יום שלישי ישב הוא, ולג'וב חדש חיכה. קנה ארוך של פרבלום בסמרטוט ניקה". חיים גורי כתב ב-1943: "ניתן  רשות הדבור לחבר פרבלום, רשות הדבור לחבר תת-מקלע". השם הוא הרכב של שתי מלים לטיניות: 'פרה' ו'בֶּלום', שפירושן "היכון למלחמה". 'פור ביי טו 'היא הפלנלית: שניים על ארבעה אינטש: "והוא בשקט הסתכל בה, ושתק שתק, ואת הפור-בי-טו הצידה, הוא אזי זרק". סמל הלבוש הפלמחאי הוא כובע הגרב: "מה עושה אז איש פלמ"ח? הוא צנח פשוט עם כובע גרב".

18. הפלמ"ח טיפח מאוד את תרבות הכינויים. צמרת צה"ל, שרבים בה יצאו מתוכו, נקראו על פי כינוייהם. צ'יץ' (שלמה להט), טליק (ישראל טל), ברן (אברהם אדן), צ'רה (צבי צור) ועוד.

19. התנ"ך של הפלמ"ח, שנוצר ב-1956, הוא "ילקוט הכזבים" שליקטו וכתבו חיים חפר ודן בן אמוץ. בין היתר הונצחו בו טיפוסים שזכו לשם ייחודי. סמוך הקטן וסמוך הגדול הם צמד אחים שהפכו למותג ישראלי של תרבות הסמוך, ניסן העצוב תהה על משמעות החיים, חיים השפם מייצג את אופנת השפמים ששלטה בפלמ"ח. מן הספר נותרו כמה מטבעות לשון, כמו אמרתו של אברהם שפירא "אתם נוער אתם? אתם חרה". מולה הצנוע מתאר כמה עופר (הוא שאול ביבר) רץ מהר, "עם שוונג עצום ונשימה אדירה, בקושי השגתי אותו". המשפט הפך למטבע לשון המתארת צניעות מעושה.

20. פולקלור תנועות הנוער והפלמ"ח כלל שורה של שירי שטות שהושרו שוב ושוב בפעולות תנועות הנוער וסביב מדורות הפלמ"חניקים. יורם קניוק מתעד כמה מהם בספרו תש"ח. שיר החתן המאושר: "יש לה רגל מתברגת, וראשה על ציר, ובלילה את רגלה תולה היא על הקיר". שיר הנכבה: "מאות שנים אכלנו פיתות ושתינו מפינג'אנים, עד שבאו בן גוריונים ושרתוקים וויצמנים, והם אמרו שפלשתין להם תהיה שייכת, ושאנחנו למדבר ערב נתחיל ללכת". ושיר אהבה  מיתולוגי: "עמא יש לו תבלול על העין, אבל לי זה בכלל לא אכפת.  אני יושבת אתו על הסלעים, העיקר שההוא יתפקע".

מי ירה ומי זה שם נפל?

תגובות רבות הגיעו ביחס לשאלה מיהו זה שעליו נכתב "מי ירה ומי זה שם נפל, בין בית אלפא לנהלל", ב"שיר העמק" של נתן אלתרמן, שנכתב עבור הסרט "חיים חדשים". באתר פרֶש נכתב כי על פי חברי בית אלפא השורות נכתבו על סמל משה רוזנפלד, שנפל בנובמבר 1935 בעת שרדף אחרי כנופיות של פורעים ערבים בגלבוע. אחרים טוענים שהאיש עליו מדובר הוא אלכסנדר זייד שנרצח בהתקפה ממארב בשעה שרכב מביתו על גבעות שייח אבריק, בין טבעון לקיבוץ אלונים.

עפר גביש כותב: "הקביעה שמדובר במשה רוזנפלד היא אגדת עם. הבית השלישי נכתב יחד עם השיר כולו, צולם יחד עם השיר כולו, אבל נחתך בעריכה. רוזנפלד נפל ב-7.11.1935, בעוד שהסרט הוקרן כבר במאי 1935 בברלין. שם ערכו אותו ונעשו ההקרנות הראשונות, כלומר, חומר הגלם עזב את הארץ בתחילת 1935, כמעט שנה לפני רצח רוזנפלד. לצד זה, בעין חרוד מספרים שזה נכתב על חיים שטורמן. הוא נהרג ב-1938, אבל למה לתת לעובדות לקלקל סיפורים יפים."

שמעון צור כותב: "לפי אתר מצבות מספרות, המביא סיפורי מצבות עד 1949, השיר נכתב  על שמעון (סימון) ינקו, ממייסדי כפר ברוך". ואילו נחמן רז, איש קבוצת גבע, אמר בשיחה המצוטטת בזמרשת כי "הביטוי 'מי ירה ומי זה שם נפל' אינו אלא אמצעי אמנותי, ואינו מרמז על אירוע היסטורי כלשהו".

על יונה ירחי רבניצקי, שעליו נכתב השיר "יונה פעמונה", כתבו שיר נוסף, קביעה שאישר בזמנו עזריה אלון: "אהבתי את יונה אדום הקרקפת", מאת בני גפשטיין. הלחן לשיר הוא של דב ירמיה, וכאן הוא בביצוע הזמר הנפלא עוזי מאירי.

חדש בבלוג רב מילים: הללוהו בנבל, בכינור, בבטנונית ובקלרנית: על שמות כלי הנגינה בעברית   

חדש בפינה של פול אוגדן: למה הבריטים מתעבים את האנגלית האמריקנית

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מה מקור המילים סנטר, גזיבו וספוראדי, מהיכן הגיעו הביטויים 'ברומו של עולם' ו'נתלה באילנות גבוהים', מי משתין בקיר ואת מי לא רואים ממטר, מהיכן צצו הפעלים לפרשן ולתבלן ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
פלמ"חניקים מפלוגה ב' שרים, 1941; באמצעות פיקיוויקי - מאגר תמונות שיתופי לשימוש חופשי תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

רמי
לגבי " מי ירה ומי נפל" יתכן שזהו סתם "מטבע לשון אלתרמני" לתאור קרבות ללא קשר לארוע מסוים שכן גם את השיר ליל חניה הוא מסיים בשורה: "איש זונק ואיש יורה ואיש נופל". אלתרמן נטה לעיתים לחזור על מטבעות לשון שטבע ומצאו חן בעיניו ויתכן שגם כאן המקרה.
29 באפריל 2021 הגב
יעקב ברזילי
כד'ב בערבית זה שקר או כזב.בלשון הפלאחים של צפון הגדה לפחות הוא צ'ד'ב.לא בדווית.בוודאות.בערים מבטאים כד'ב.חמש חמש היה לה מובן בהשאלה של "מעולה" או "טוב מאוד" .אחרי מבצע סיני נכתב שיר שהושר ע'י להקת הנחל כמדומני ולפיו:כשנגמר מבצע קדש -ישבו ה-(יחידה צבאית כלשהי)במדורה סביב האש- וצ'יזבטו חמש חמש -עד שחקים אדמו מרוב צ'יזבאטים.יא בה יה יא בה יה איזה צ'יזבט.
02 במאי 2021 הגב
גיל ניר
לגבי ה"זקס": לפי הגרסה שקראתי (כבר לא זוכר איפה), מפקדי הפלמ"ח, או אלה שהעבירו את המסרים מהמפקדה ליחידות השונות, היו מתנייעים על גבי אופנוע מסוג "זקס-מוטור", ומכאן הביטוי "זקס".
19 במאי 2021 הגב

הוספת תגובה