שמונה מילות השבוע, ולמה אנחנו נכשלים בהבנת התנ"ך

רוביק רוזנטל | 04 ביוני 2021

הדרמה הפוליטית מעלה לשיח מילים וביטויים. מהיכן הגיע הביטוי 'עלה בידו', מתי התחילו ההסתה וההונאה בשפה, ומי דיבר על 'תסביך מצדה'. ספר חדש מספר על גלגולי המשמעות של מילים בתנ"ך שאינם מאפשרים לנו להבין אותו באמת. מה צבעה של הפרה האדומה, מיהו האטד במשל יותם, האם המעגל באמת עגול והאם העייף באמת עייף

השבוע הדרמטי של בחירת הנשיא וסיום המנדט של לפיד הוליד מילון משלו, ללמדך שהשפה לא נחה לרגע.

אבטחה. האבטחה סביב ראשי ממשלת השינוי מתעצמת. מסתבר שהאבטחה הייתה קיימת כבר בימי חז"ל, כמו במכילתא: "אנשי חיל – אלה בעלי אבטחה". במקרה זה רואים במילה צורת משנה של 'הבטחה', אך הקישור הצבאי מעניין. המשמעות הביטחונית חדשה נכנסה לשימוש בסוף שנות החמישים, כמונח צבאי: "חוליות אבטחה". הפועל 'לאבטח' מופיע אצל ס. יזהר.

מצדה פרטית ממתינה לעריקים

הונאה. המהלך של בנט בעיני מפלגות הימין הוא 'הונאת המאה'. 'הונאה' מופיעה בלשון חז"ל במשמעות המוכרת היום, גם בצירופים: 'הונאת ממון', 'הונאת דברים' ועוד, לעיתים גם בצורה דמוית הארמית 'אונאה'. רד"ק מדבר על משולש: 'פיתוי הונאה ומרמה'. הפועל 'להונות' מופיעה במקרא 15 פעם, בעיקר בציוויי אל תעשה: "וכי יגור אתך גר – לא תונה אותו" (ויקרא). 'עיר היונה' ו'חרב היונה' בירמיהו וצפניה אינם קשורים לעוף המסמל את השלום, אלא לדיכוי ורמייה.

הסתה. ההסתה חוזרת ומזכירה ימים אפלים. היא מופיעה בלשון חז"ל במשמעות המוכרת היום. כמו במקרים רבים, חז"ל הפכו פועל מקראי לשם כללי. הפועל 'להסית' מופיע במקרא 18 פעם, וכמו במקרה של 'הונאה' נראה שאין חדש תחת שמי הים התיכון.

ממשלה רחבה / ממשלת שמאל / ממשלת שינוי. דוגמה למונח שתפס תאוצה בתקופה האחרונה: 'הפוזיציה'. 'ממשלת שמאל' נועדה להכפיש את הממשלה המוקמת, לאחר שהמותג 'שמאל' הלך והתקבע כמותג שלילי כבר מימי ממשלת ביבי הראשונה. 'ממשלת שינוי' מבליטה את הבשורה שבממשלה המוקמת, בעיני תומכיה. 'ממשלה רחבה' היא המונח הניטרלי.

מצדה פרטית. דימוי מהדהד מנאומו של נפתלי בנט. 'מצדה' משמשת בשיח הישראלי כדימוי שנוי במחלוקת. מצד אחד, עמידה ללא פשרות על ערכים גם במחיר החיים. מצד שני, התבצרות נואשת וחסרת סיכוי. המונח 'תסביך מצדה' מקורו באנגלית דווקא, מיוחס למדינת ישראל במצבים שונים. הוא תועד על ידי הפרשן האמריקני ג'וזף אלסופ במאמר שפרסם בשבועון "ניוזוויק" ב-12.7.71, שם ייחס אותו למדינאי האמריקני ג'וזף סיסקו. סיסקו טען כי לראש ממשלת ישראל גולדה מאיר, שדחתה את הצעות הפשרה שהוגשו לישראל, יש תסביך מצדה. גולדה מאיר, בביקורה בארצות הברית ב-1973 אמרה: "אתה, מר אלסופ, טוען שיש לנו 'תסביך מצדה'. זה נכון. יש לנו 'תסביך היטלר'".

נשיא. האיש הנכבד ביותר במערכת. בימי המקרא הוא ראש השבט וכמטפורה מלך ומנהיג. בימי חז"ל הוא הדמות ההלכתית העליונה. מדינת ישראל שאלה את הכבוד הטמון במונח מהמסורת, בדומה ל'משכן', אך העניקה לנשיא סמכויות מצומצמות. 'נשיאים' במשמעות עננים, מאותו שורש רם ונישא, מופיעים בתנ"ך רק ברבים.

עלה בידי. הניב המושמע ביותר בשבועות האחרונות: האם יאיר לפיד יגיע לנשיא ויאמר "עלה בידי". משמעות ההצלחה או ההתגברות על מכשולים מופיעה בתלמוד: "הרבה עשו כרבי ישמעאל – ועלתה בידן". במשנה משמעות הביטוי מילולית: "שיעור תרומה עין יפה אחת מארבעים, ... והרעה משישים תרם, ועלה בידו אחד משישים".

עריקים. עדיין מצפים להם במחנה נתניהו. המילה חדשה, והשימוש בה החל בסוף שנות הארבעים, בעיקר סביב מלחמת השחרור ומלחמות התקופה בעולם. המקור בפועל 'לערוק' במשמעות לברוח, המופיע פעם אחת בתנ"ך: "העורקים צִיָּה", באיוב. הוא התקבע בתחום הצבאי, אך הפך למטפורה הזכורה היטב מימי מלחמת המפרץ.

הפרה לא אדומה, והכושי לא שחור

הדיון בשאלה "האם התנ"ך הוא שפה זרה" הוא בעיקרו רגשי ואידיאולוגי, אבל גם לבלשנים יש בו חלק. הדעה הרווחת היא שזו שפה קשה לישראלי המודרני, אך היא אינה שפה זרה, כפי שגם הצגתי בספרי "מדברים בשפת התנ"ך". אחד הטיעונים לזרות השפה היא נושא המשמעות. המילים, אומרים הטוענים, משמשות גם את הישראלי המודרני, אבל המשמעות בתנ"ך שונה, ולכן בעצם איננו מבינים חלקים נרחבים מפסוקי התנ"ך.

אין מחלוקת שיש מעתקי משמעות רבים מהתנ"ך לעברית החדשה. לקביעה הזו תרם בימים אלה החוקר משה אקשטיין ספר מרתק, "תנ"ך שרואים מכאן", בהוצאת ראובן מס, ובו הוא מונה שורה של עניינים שבהם אנחנו טועים בהבנת המקרא. גילוי נאות: פתח הדבר לספר נכתב על יָדִי. הדוגמאות הרבות בנויות על מחקר וידע במקורות וראוי ללמוד מהן, לא חייבים להסכים תמיד למסקנות. והרי כמה מהן.

תנך שרואים מכאן

אדום, ירוק ותכלת.  הרבה מילים ופרשנויות נשפכו על הפרה האדומה המפורסמת מספר במדבר. הבעיה היא שאיש לא ראה עדיין פרה אדומה. האם זו חיה קדושה ומסתורית? אין סיבה להניח זאת. פרה אדומה, מסביר אקשטיין, היא פרה חומה. הצבע האדום במקרא הוא מניפה של צבעים חמים, בעיקר אדום וחום. בספר זכריה מוזכרים 'סוסים אדומים', והכוונה ללא ספק לסוסים חומים. והרי הצבע האדום נקשר בשורשו גם לדם, הוא האדום הקלסי, וגם לאדמה החומה, הקרויה בערבית חמרה, האדומה. בלשון ימי הביניים האדום הוא אפילו הצהוב בביטויים כמו 'אדומים כאתרוג' וכן 'אדומות כזהב'. במקביל 'ירוק' הוא צבע המשמש כשם גנרי לצבעים קרים. ומהו צבע התכלת? בתנ"ך הוא אינו שם של צבע, אלא חומר לאריגה. על פי המחקר הוא הופק מחלזונות ים, וצבעו למעשה סגול. איך דבק בו הכחול הבהיר? על כך אחראי רבי מאיר במסכת מנחות: "מה נשתנה תכלת מכל מיני צבעונין? שהתכלת דומה לים, וים דומה לרקיע, ורקיע לכיסא הכבוד".

אטד. הגיבור השלילי של משל יותם הוא האטד. נוסח המשל יוצר תחושה שזהו צמח מזולזל, שיח קוצני וכך הוגדר במגדירי הצמחים מודרניים, כשמו העברי של שיח הליציום. אלא שהצמח הזה אינו מתאים למשל, כפי שהראה כבר נגה הראובני. "בואו חסו בצילי", - לאטד שלנו אין צל. "תצא אש מן האטד" – שיח האטד אינו חומר בעירה. על פי הראובני מדובר בשיזף, הוא עץ הדומים. פירותיו אינם משובחים, הוא קוצני, וצמחים אחרים אינם יכולים להתפתח בסביבתו.

אטד ושיזף

מימין: אטד בן ימינו, משמאל: האטד המקראי, הוא עץ השיזף

כושי. היום אנחנו מזהים 'כושי' עם 'שחור'. למעשה אין למילה משמעות אחרת. בתנ"ך, פרט לפעם אחת, אין התייחסות לצבע העור של הכושי אלא למוצאו ועמו: בן ארץ כוש. בדרך כלל מזוהה ארץ כוש עם מצרים. נכון שבני עם כוש היו בדרך כלל שחורי עור, ומכאן גם הפסוק הידוע מירמיהו "היהפוך כושי עורו". אבל את הזיהוי המוחלט והפיכת 'כושי' לשם נרדף לשחור תרמה לשון חז"ל, וכך נשאר.

עייף, רעב וצמא חונים במעגל

לאמור. אקשטיין שופך אור על אחד הפעלים הנפוצים בתנ"ך: לאמור. לא פחות מ-935 מופעים של 'לאמור' יש בתנ"ך. מה תפקידם? לכאורה זו הדגשה: "ויאמר משה אל ה' לאמור, קח מאתם והיו לעבוד את עבודת אוהל מועד". אך מדוע יש בכך צורך, ומדוע היא נפוצה כל כך? כאן מביא אקשטיין תשובה מעניינת: 'לאמור' אינו שם פועל רגיל ובעל משמעות, אלא אמצעי סגנוני הממלא את תפקיד הנקודתיים. "ויאמר משה אל ה': קח מאתם והיו...". 

מלאכי. 'מלאך' במקרא, כפי שידוע, אינו במקור דמות שמיימית אלא פשוט שליח, ואפילו המלאכים שבאו אל אברהם אינם מוצגים כדמויות שמיימיות. המשמעות הזו מאוחרת יותר, ונסמכת על כמה אזכורים במקרא. השאלה המעניינת היא שמו של אחד מנביאי תרי עשר, מלאכי. האם זה שמו, או ש'מלאכי' הוא בפי אלוהים 'שליחי', ובעצם איננו יודעים מה שמו של הנביא הזה. בפסוק ג' למשל נכתב: "הנני שולח מלאכי, ופינה דרך לפניי". בתלמוד סבורים ששמו של מלאכי הוא מרדכי, כדברי רבי נחמן. ויש גם מחשבה מקובלת שמלאכי הוא ספר המשך לנביא אחר.

מעגל. לנו ברור שמדובר בצורה הנדסית. התנ"ך מספר סיפור אחר לגמרי: מעגל הוא דרך, נתיב. "בדרך חוכמה הוריתיך, הדרכתיך במעגלי יושר" (משלי), וכך 'מעגלי מוקשים' בתהלים,  וברוב המקומות האחרים. בשני מקומות הבינו פרשני התנ"ך את 'מעגל' כמחנה צבאי, המקום שבו חונות העגלות, כמחנה שצורתו עגולה. אקשטיין סבור שלפרשנות אין בסיס: מעגל הוא דרך, ולכל היותר 'חניון עגלות'. המשמעות ההנדסית מאוחרת.

עייף. עשיו מגיע מן השדה "והוא עייף". עייף כל כך, שאם לא יאכל מיד הוא עלול למות. מה הקשר בין העייפות והאכילה? אולי לא היה לו כוח להכין אוכל לעצמו? התשובה לדידו של אקשטיין פשוטה יותר: 'עייף' בתנ"ך פירושו – רעב וצמא. זה גם מה שהבין אבן עזרא, ויש לכך בסיס ברוב המופעים בתנ"ך המדברים על עייפות: "לא מים עייף תשקה, ומרעב תמנע לחם" (איוב), "מים קרים על נפש עייפה" (משלי). גדעון מבקש לתת לאנשי סוכות לחם "כי עייפים הם", וגם "ארץ עייפה" בתהלים: ארץ חרבה וצמאה למים.

השם חיינה ויהדות מצרים

ד"ר רות קמחי, חוקרת התנועה הציונית במצרים, מתייחסת לשם שעליו נשאלה שאלה באתר, חיינה: "במצרים הייתה קהילה של כ-10,000 יהודים אשכנזים. רובם הגיעו אחרי פתיחת תעלת סואץ ובתחילת המאה שעברה. אני נולדתי בקהיר, אבי נולד בקהיר וסבי הגיע לשם מרוסיה ב-1905. שמי מבית היה ליסקוביץ. מצד אמא הייתי אנקונה (שם איטלקי), והיא נולדה בחלב ומשם הגיעה כילדה למצרים, אז בהחלט יכול היה להיות גם משפחה ששמה חיינה. בכלל, הקהילה במצרים הייתה ערב רב של עדות. כפי שאמרה פעם ז'קלין כהנוב: 'מי שנולד במצרים לא מת במצרים ומי שמת במצרים, לא נולד שם'. זה נכון לרוב הקהילה, למעט הגרעין הקטן המקורי של כמה אלפים בלבד".  שמעון בוגן מוסיף: "השם היהודי Hayina מופיע באינדקס שמות יהודיים בקהיר. יש עץ משפחה ב-My Heritage וב-Ancestry. משמעות המילה  خائنة  (khayina) היא בוגד/ת, ואני בטוח שהקורא יעדיף להתרחק משם כזה".

חדש בבמת אורח: יערה בר-און על השירים המספרים על הרומנטיקה הישראלית שהתגלגלה לחיים על החרב 

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מה מקור המילים זנב ובעל, מי חידש את הפועל 'לעדכן', מהיכן הגיעו אלינו הציפורים בראש, מה פירוש 'חפתי מראדי במשחק הגולות, מה זה כושילירבאק ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
Google images תמונה ראשית

תגובות

נרי שנידור
לרוביק רוזנטל, שלום, על השם חיינה (בטור של 3.6.21). הערבית שגויה, לדעתי. בוגדות או בוגדנות הם ח'יאנה, בוגד הוא ח'אאן. אני משער שבוגדת היא ח'אאנה. הסימוכין -- מילון קוג'מן עברי-ערבי. שלך בברכה, נרי שנידור, חיפה
03 ביוני 2021 הגב
יעקב ברזילי
לא כל כך הבנתי מה הבעיה במשל יותם.האטד מגלם את אבימלך שהוא ריקא חסר כל תועלת.בניגוד לעצים שנושאים פרי ומביאים תועלת אין לו שום פירות רק קוצים.בהגיונו של המשל לא יכל להיות לו אפילו צל."בואו חסו בצילי " בלשון סגי נהור.איך לו בכלל צל.פרי הדומים הוא פרי טעים שטעמו כטעם תפוח עץ מסוג המשובח.כילדים אהבנו מאוד ללקטו.הוא לא מצוי הרבה והוא לא נמכר בחנויות. באשר "לכושי "אין שום ספק שהכוונה לאדם לשחור שאת צבעו אי אפשר להסיר.היחליף כושי עורו -היחליף את עורו השחור.לא כמו אותה נערה משיר השירים שאומרת אל תראוני שאני שחרחורת שזפתני השמש. ירוק הוא רק צבע ירוק.וורק בערבית הוא עלה .עלים ירוקים.וו בערבית יש והיא מחליפה י בעברית.כמו וותד-יתד אוו ווער -יער.טוב לא בדיוק יער אלא איזור הררי לא מיושב עם טרשים ושיחים ועצים. עייף לעומת עייף וצמא הם דיקדוקי עניות מיותרים.
04 ביוני 2021 הגב
יעקב ברזילי
לא כל כך הבנתי מה הבעיה במשל יותם.האטד מגלם את אבימלך שהוא ריקא חסר כל תועלת.בניגוד לעצים שנושאים פרי ומביאים תועלת אין לו שום פירות רק קוצים.בהגיונו של המשל לא יכל להיות לו אפילו צל."בואו חסו בצילי " בלשון סגי נהור.איך לו בכלל צל.פרי הדומים הוא פרי טעים שטעמו כטעם תפוח עץ מסוג המשובח.כילדים אהבנו מאוד ללקטו.הוא לא מצוי הרבה והוא לא נמכר בחנויות. באשר "לכושי "אין שום ספק שהכוונה לאדם לשחור שאת צבעו אי אפשר להסיר.היחליף כושי עורו -היחליף את עורו השחור.לא כמו אותה נערה משיר השירים שאומרת אל תראוני שאני שחרחורת שזפתני השמש. ירוק הוא רק צבע ירוק.וורק בערבית הוא עלה .עלים ירוקים.וו בערבית יש והיא מחליפה י בעברית.כמו וותד-יתד אוו ווער -יער.טוב לא בדיוק יער אלא איזור הררי לא מיושב עם טרשים ושיחים ועצים. עייף לעומת עייף וצמא הם דיקדוקי עניות מיותרים.
04 ביוני 2021 הגב
אהרן בלום
בפרק "חיינה ,יהדות מצרים "מזכיר הכותב ששם משפחתו ליסקוביץ ',אכן היה לי דוד ( בעל אחות אבי יוכבד ) בשם ליסקוביץ',מוצאו מרוסיה ,הוא היה גר באלכסנדריה שם הוא היה סוכן של מכוניות צרפתיות פזו' וסיטרואן וכמו כן הוא היה כתב של השבועון הניו יורקי בשפה האידיש "דער אמעריקאנער " .
04 ביוני 2021 הגב
משה אקשטיין
לרוביק - תודה. ליעקב ברזילי - בעניין משל יותם, גם ההסבר שלך סביר; אבל סביר יותר (לדעתי), שהניגוד לגפן, לתאנה ולזית יהיה עץ שבמבט ראשון יש לו יומרות למלוכה. יש לו ממדים, יש לו פרי, אבל הוא נחשב פחות. אין בו פוטנציאל ליין, לשמן, לדבלה... כושי הוא אכן שחור; "היהפך כושי עורו" - אכן מתייחס לצבע העור; אבל המילה "כושי" במקורה וברוב הקשריה בתנ"ך מתייחסת למי שמוצאו מארץ כוש ותו לא. השווה למשל את המילה האנגלית לתפוז. נכון שהתפוז הוא כתום, אבל במשפט "אכלתי תפוז", הצבע לא רלוונטי. "הירוק היום ירוק מאוד". וברור, שמבחינה אטימולוגית, המילה היא אותה מילה. אבל אם הירוק היה תמיד רק הירוק שלנו - מה הם "שמים ירוקים"? [והדוגמאות - רבות]. בקיצור, אני מעריך שאם תקרא את הספר במלואו, תשתכנע. ואני, כמובן, אובייקטיבי לגמרי. המחבר.
06 ביוני 2021 הגב

הוספת תגובה