חידושי המילים של ס. יזהר, ושמות מבצעי צה"ל

רוביק רוזנטל | 25 באוגוסט 2021

במלאת 15 שנה למותו של גדול סופרי דור תש"ח, ס. יזהר, מביאה הזירה הלשונית היבט נשכח של יצירתו: חידושי מילים וביטויים, מ"צדקנות" ו"צמגמג" ועד "דור האספרסו" ו"סוף העולם". מסמך נושן מגלה את ההנחיות הראשונות שניתנו לשמות מבצעים בצה"ל; ומיהם באמת החלדיאוס, כפי שכונו האשכנזים בעיני שכניהם הלא מפרגנים, הבולגרים

השבוע לפני 15 שנה הלך לעולמו ס. יזהר, הנחשב לגדול הסופרים של מה שקרוי "דור בארץ", או דור תש"ח, סופרים ומשוררים, רובם צברים, שבאו אחרי החבורה המכוננת של אלתרמן ושלונסקי והושפעו מאוד מעגנון. על יצירתו של יזהר נכתבו מחקרים לרוב. מעט תשומת לב יחסית ניתנה לנוהגו של יזהר לחדש מילים בעברית. רוב החידושים שלו נועדו לצרכים ספרותיים, ולא נקלטו בשפה לאורך זמן.

הישנוני האפסוסי הסתובב ביחפותיו

תרומה חשובה לשימור חידושיו של יזהר תרם אברהם אבן שושן, שתיעד במילוניו חידושים רבים של בני הדור. בולטים ביניהם משה שמיר, שמשון מלצר, מרדכי טביב, וכאמור: ס. יזהר. לפחות 150 ערכים חדשים במילון מודגמים בציטוט מיזהר, לצד ציטוטים שלו הקשורים בערכים מן המקורות. אופי המילים מעיד שהוא זה שחידש אותן. בכמה מקרים יזהר משתמש במילים שחידשו קודמיו, אבל בדרך כלל המילה, ולעיתים צירוף הלשון, הם של יזהר.

המילון ה(כמעט) שלם של חידושי יזהר משולב ב"פינת עיון", וניתן יהיה להוסיף לו ערכים באמצעות "צור קשר", כולל מראה מקום מדויק. הפעם מובאים שלושים חידושים נבחרים של האיש שחרש בשפה העברית חריש עמוק, גם בסגנונו, גם בעומק התיאור, וכאמור, גם במילים שלא היו לפניו. רוב הציטוטים הם מ"ימי צקלג", אלא אם כן צוין אחרת. ההגדרות של אבן שושן.

אַפְסוּסִי. אפסי, חסר ערך: "אלה המעטים, הקלים, האפסוסיים".

בִּטְבֵּט. ניפח, הבליט: "בטבט שפתיו תוך שהבליט סנטר" (חרבת חזעה). בעקבות 'בצבץ' ו'נבט'.

גְּבַהְתָּן. גבה קומה, קיפח: "מפסיע מעדנות אחד גבהתן אל הקרונות".

גְּלֹג לְסַבְתָּא. אל תדבר שטויות, ספר לסבתא: "קצנו מפניך, מוטה, חזינו כבר בגבורותיך! בקצרה: גלוג לסבתא!". בעקבות הפועל המדרשי גָלַג: פטפט.

דּוֹר הָאֶסְפְּרֵסוֹ. צעירי שנות השישים בישראל, שלא השתלבו בתרבות תנועות הנוער. נטבע בעברית על ידי יזהר בנאום בוועידת מפא"י מיום 30.6.1960, שם ייחס אותו לארתור קסטלר.

דּוּרֶגֶל. מתקן בעל שתי רגליים המשמש כחצובה: "הדורגל של המרגמה".

הִזְדַּבֵּב. רחש, שרץ: "זבובים מזדבבים בדיצה. ימח שמם". בעקבות 'זבוב'.

זִנְבֵּב. זינב, קיצץ: "חדל ליילל כאילו זנבבו לך בזנב".

חִסָּלוֹן. חיסול, סוף, כליה: "מי ככה כפה עלינו את חֶסלוננו, את נפילת הכול?"

טִחְטֵחַ. ירה: "התחילו מטחטחים לפניהם אלומות אש ארוכות". בעקבות טח-טח.

יַחֲפָה. החלק הערום של הרגל: "יחפותיו מלטפות את חלקות העפר שוב ושוב".

יַשְׁנוּנִי. נוטה לישון הרבה, מנומנם: "השקט הזה שלה, תמיד, לא שהיא ישנונית, הו לא, אלא שאין בה רעש".

כלומאי מחוריין לקה בעטשת ספגוגית

כְּלוּמַאי. לא יוצלח, בטלן, ביש גדא: "סתם זב חוטם אחד. כלומאי. אפס".

לְבַדִּיּוֹת. היות לבד, יחידות, גלמידות: "כובד עצב. בדידות. עצב. לבדיות".

לִחְשֵׁשׁ. השמיע בלחישה, לחש בקול נמוך ביותר: "פתח ולחשש חרש משהו".

מַגְבִּיחַ. שמופיעה אצלו גבחת, ששער ראשו מעל למצח מתחיל לנשור: "איש רזה היה... קצת מגביח, קצת מקריח" (סיפורי מישור).

מְזֻפָּת. גרוע, פגום, מקולקל: "כיתה וחצי מול ארץ שלמה! זפת מזופתת!" בעקבות 'זיפת', גרוע בערבית.

מְחֻרְבָּן. מקולקל, מושחת, פגום: "ודווקא כביש מחורבן זה הריהו גבול" (שיירה של חצות). בעקבות 'חרבון'. גם 'מחוריָן', בעקבות 'חריונים'.

מֶלַח הָאָרֶץ. מימוש עברי של הביטוי הנוצרי salt of the earth: "על היותם מלח הארץ וצבי תפארתה" (שיירה של חצות).

סוֹף הָעוֹלָם. הטוב ביותר: "המם-מם שלנו – מה נאמר? סוף העולם!" (השבוי). אביו החוקי של 'סוף הדרך'.

סַפְגּוּגִי. שהוא כעין ספוג, הקולט לתוכו בקלות: "הייתה פושה כבר אותה אפרורית ספגוגית וטובה".

עַטֶּשֶׁת. מחלת העיטוש, התקף של עיטושים רבים: "ואחד שאחזתו עטשת פתאום בקול עז ומבהיל". במשקל המחלות.

פְּסִיקוֹן. מישהו פעוט, זעיר: "שייקה-קטינא מוטל אין רוח, פסיקון שכזה". גם, במשמעות דומה: פִּשְׁפְּשׁוֹן.

צִדְקָנוּת. תכונתו של הצדקן, חסידות יתרה, צדקות מופלגת: "מתעורר בי חשד גדול... הצדקנות הזאת, להיות יותר טובים... פירושה לעזוב מה שיש".

צְמַגְמַג. דביק מעט, צמיגי במקצת: "זו אדמת מזרע אשר גשם קל אחד יטפיחנה למעיסה צמגמגת" (שיירה של חצות).

שְׁאַפְתָּנִי. אמביציוזי, חדור שאפתנות: "הייתה מגמאה פתאום באוויר בתאוצה רצצנית, חתרנית, שאפתנית".

שְׁתַמְּטָן. מי שמשתמט מחובה מסוימת או מחובות שונות: "עצלן, אחד מגושם וגס מלאכה, שתמטן אחד".

תִּגְבֵּר. הביא תגבורת, שלח כוח עזר: "ואולי ליטול את כל השמונה שכאן... ולרוץ לתגבר אותם?"

תְּמוֹלִי. של אתמול, של העבר: "מפרק במגע כל הוויה תפלה, יום-יומית, תמולית-שלשומית" (שיירה של חצות).

תַּרְדֵּפָה. רדיפה, ריצה בהולה אחרי מישהו: "לעולם לא ישיגו זה את זה, תמיד בתרדפה הלוהטת".

פקודת המבצע של חיים לסקוב

דניאל רוזן מעשיר אותנו מדי פעם בהיסטוריה של עולם הקשר הצבאי. במסגרת שיטוטיו בארכיון צה"ל גילה את המסמך הזה משנת 1956 המתווה את כללי קביעת שמות המבצעים, בעיקר כללי אל תעשה. וזה הנוסח, הכתיב החסר במקור:

הנדון: שמות קוד למבצעים

  1. הוראת מטה זו אינה באה לשנות הוראות אחרות בנידון, אלא רק להורות על אופן בחירת שמות הקוד למבצעים, כדי לוותר שייבחרו שמות מתאימים.
  2. מתוך כבוד למבצעים, בהם עלולים אנשים להיהרג או להיפצע, אין לבחור שמות קוד:

א.     אשר להם רוח התפארות או בטחון מוגזם, כגון: נצחון, כבוש וכו';

ב.      אשר בהם רוח אימה, כגון: השמדה, רצח וכו';

ג.       הבנויים על כינויים שכיחים, כגון: נפנוף, פתע וכו';

ד.      של אנשים חיים;

ה.     המעוררים זיכרון היתולי, כגון: - מהומה, בירבור וכו'.

   3. שמות גבורי ישראל או שמות תנכיים אחרים יתאימו ביותר כשמות קוד. כן יתאימו  שמות מפקדי צה"ל וחיילים אשר נפלו בקרב.

חיים לסקוב, אלוף, סגן הרמטכ"ל

לסקוב על שמות מבצעים

לא קולט לא פולט

יואל קורנלום כותב : "במילון לצבאית מדוברת לא מצאתי 'סקלקלפ', שפירושו "סתום קומפלט לא קולט לא פולט", שהיה די בשימוש בזמן שירותי הצבאי בנח"ל 1968-1965. זאת לא הייתה מחמאה, ונועדה לומר שהחייל המדובר הוא די טיפש". אכן לא הכרתי, והערך מתווסף אחר כבוד למילון.

מיהם באמת החלדיאוס?

יעקב כותב: "במדור השאלות של השבוע שעבר ניתנו פירושים שונים למילה haldeo, במשמעות אשכנזי. כבן להורים ילידי בולגריה ששמע לא פעם את מילת הגנאי הזו - התשובות לא הניחו את דעתי. לכן פניתי לאוטוריטה בתחום הלדינו - פרופסור שמואל רפאל מאוניברסיטת בר-אילן.

להלן פירושו: "קיימת בלאדינו המילה 'חאל' שפירושה מצב, סיטואציה. 'חאלדיאו' זו כנראה הלחם של 'חאל די אייוס' [מצבם של אלה]. בדרך כלל המילה 'חאל' נאמרת בנימה ביקורתית: 'מירה איסטי אין חאליס איסטה' [=ראה את זה באיזה מצב הוא נמצא]. אחת מהוראות המילה קשורה גם בסדר וניקיון: 'אין חאליס ניגרוס' [בלכלוך נורא]'. אשר על כן 'חאלדיאו' הכוונה היא 'מצבם [העגום] של אלה, היינו אחינו האשכנזים. הגנאי הוא כנראה לציין את חוסר היותם 'נקיים' או 'מסודרים' ר"ל". עד כאן הציטוט. מן הראוי להוסיף שגם הנשיא החמישי, יצחק נבון נתן פירוש קרוב לנ"ל: 'צורה להם'".

חדש בבמת אורח: פילוסוף החינוך ניל פוסטמן מציע למתוח גשר בין המאה ה-18 למאה ה-21 ולהחזיר את מדעי הרוח, הרציונליזם והרומנטיקה ללב הבמה החינוכית

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': איך נקרא בעברית טיפוס עם שתי ידיים שמאליות, מהו הקשר האיטלקי של הביטוי 'יא ווראדי', מה מחזיק מי ש'מחזיק מעמד', למה לסקנדינבים יש מילים ארוכות כל כך ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
ס. יזהר, צילום: אלכס ליבק תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

חגית
לעניין המלה שתמטן: למיטב ידיעתי אין זה חידוש של ס. יזהר. בספרו של צ'רלס דיקנס "דיוויד קופרפילד", שיצא בשנת 1928 בהוצאת אמנות בתרגומו של משה בן אליעזר (3 כרכים אדומים, זכורים לטוב), נקרא המוסד debtors prison (בית סוהר לבעלי חוב) בשם "בית הכלא לשתמטנים". שתמטן שם הוא בעל חוב שאינו משלם את חובו.
26 באוגוסט 2021 הגב
א א
מהכתבה: 'סקלקלפ', שפירושו "סתום קומפלט לא קולט לא פולט" נשמע לי ראשי תיבות מודבקים למילה קיימת. סקלקלפ דומה מדי לאנגלית גולגולת SKULL או SCALP או אפילו לכיפה SKULL CAP כלומר שימוש במילה כיפה כמו בכובע טמבל. או שיבוש של מילה בריטית כלשהי. מה דעתך ?
26 באוגוסט 2021 הגב
אלדד שילוח
או- עכשיו אני מבין מאיפה המילה דורגל [DORGAL] הגיעה לצבא. תמיד תמהתי למה קוראים כך לזוג הרגליות המתקפלות שהוצמדו למאגים ולרובי הגליל. תודה!
26 באוגוסט 2021 הגב
ב.י.
ולי זכור ר"ת הצהלי שנתנו בשעתו לבעל דרגה מסויים (בעבר הדי רחוק) - 'קקטוס' שזה : קטן, קרח, טפש, וסתום. ר"ת הללו התאימו לא רע לאותו אדם מסויים. מובן שזה לא יכול להידבק לכל אחד (שהרי לא כל אחד גם קטן וגם קרח ... וכו') .
29 באוגוסט 2021 הגב

הוספת תגובה