חיים חפר, האיש שתמיד חוזר

רוביק רוזנטל | 08 באוקטובר 2021

חיים חפר ליווה במשך יובל שנים את המדינה המתהווה, את הווי הפלמ"ח והשכונה, את הצבא וחילותיו וגם את הפוליטיקה, וזאת בכישרון כתיבה יוצא דופן. ביוגרפיה חדשה עוקבת אחרי חייו הסוערים, הזירה הלשונית מספרת איך נוצרו רבים משיריו, ומאזכרת חידושי לשון וריב יצרי עם איש לשון אחר, יוסי שריד. וגם: איך לקרוא בעברית לחושפת מסמכי פייסבוק

חיים חפר הוא דמות מרכזית בתרבות הישראלית הצברית, למרות שכמו ידידו דן בן אמוץ עלה ארצה כילד מפולין. היקף הפזמונים שכתב בלתי נתפס, ולצידם מקאמות רבות שפורסמו בעיתונות, בעיקר בידיעות אחרונות. בדרכו הוא היה אחד המתעדים החשובים של ישראל החדשה, באמצעות הפזמונים שסיפרו את הסיפור תוך כדי התהוותו.

בימים אלה יצאה לאור בהוצאת כתר ביוגרפיה של חיים חפר שכתב מוטי זעירא: "הנני כאן: סיפור חיים". זו הביוגרפיה השלישית הרצופה של יוצר חשוב שכתב זעירא, אחרי נעמי שמר ותרצה אתר, והוא מתגלה שוב ככותב ביוגרפיות מרשים, המשלב היקף חומר עצום בכתיבה קולחת. מטבע הדברים מובאים סיפורים לא מעטים על הנסיבות שבהן נכתבו שירים של חפר, רובם אהובים, מושמעים ומושרים עד היום. הנה כמה מהם.

מוטקה, שושנה, והגנרל קסטנייטס

השיר "בין גבולות" נולד לאחר שחפר השתתף בהברחת שיירות עולים מלבנון לישראל: "לעולל ולרך/ שערים פה נפתח/ לַמָך ולזקן/ אנו פה חומת מגן.

בהכשרות הפלמחניקים בקיבוצים הייתה גם רומנטיקה, שהתבטאה ביציאה לכרמים בהיעדר חדרים מתאימים. הרומנטיקה הולידה את "יצאנו אט", על הנערה המחכה לגבר שיצא לפעולה, והיא הייתה "יפה כשתי עינייך/ עת הדמעות היו בן עצורות". חפר אומר בציניות בדיעבד: "בסך הכל יצאנו לסיורים של כמה שעות וחזרנו".

ב-13 לאפריל 1943 יצאו מפקדי הסירות של הפלמ"ח לפעולה ראשונה, ומאז התקבע נוהג להרים כוסית של איש פלי"ם ב-13 לכל חודש, בכל מקום בעולם. הנוהג הונצח בשיר "שושנה": "ב'שלוש עשרה' דן הרים עוד כוסית/ לפתע הגיחות ספינות המשחית". דן הוא דן בן אמוץ, ושושנה הוא עִברות של 'סוזנה', כינויה של ספינת המעפילים שבתאי לודז'ינסקי.

השיר "דחילק מוטקה" נכתב בעקבות ליל הגשרים, שבו פיקד חפר על אחד הכוחות ודודו צ'רקסקי, שעליו נכתב השיר "דודו", על הכוח השני. מוטקה הוא זוניק שחם, ושולה היא חברתו של זוניק, שולה נוביק, שנהרגה אחר כך בהפצצה על ראשון לציון. בשיר משולבים מושגים מתחום הנשק הפלמחאי: הפָּר, אקדח הפרבלום, הז'לניט שהוא חומר הנפץ, ה'דטו' שהוא הדטורנטור המפעיל את הפיצוץ, והפור.ביי.טו – הפלנלית, 2 על 4 אינטש.

השיר "הן אפשר" שהולחן על ידי דוד זהבי היה אחד השירים המרגשים והאהובים ביותר של התקופה. הצ'יזבטרון נסע לקפריסין לשיר בפני העולים שעדיין נשארו שם, והתברר שהקהל אינו מבין מה רוצים ממנו, ונוצר נתק מוחלט. על "הן אפשר" ששרה רבקהל'ה מדניק אמר אחד העולים: "מה היא עומדת ושרה שם? מוטב שתבוא אלי ותחמם אותי".

הסיפור המופלא של השיר "היי דרומה" מסופר באתר הזירה הלשונית, מוזמנים לקרוא.

השיר על "הגנרל המקסיקני  קסטנייטס" היה סטירה שכוונה למפקדים בכירים שישבו במשרדים ולא טעמו את טעם המלחמה. חפר נשאל רבות למי התכוון. את הטענה שמדובר ברמטכ"ל הראשון יעקב דורי סירב לאשר או להכחיש, אבל הזכיר דווקא את מפקד חטיבת אלכסנדרוני דן אבן. המפקדים שטעמו את המלחמה בגופם היו לדבריו יגאל אלון, משה כרמל, נחום שריג ויצחק רבין – כולם מהפלמ"ח. השיר זכה למילים עדכניות במסגרת "ניקוי ראש".

לאחר שחפר כתב את השיר "הפלמחניק מחפש את המחר" עבור הצ'יזבטרון חיפש מלחין, והגיש אותו להלחנה לדלפק שבו ישב פקיד הבנק אלכסנדר אברמוביץ', שהיה לימים לסשה ארגוב. הזמרים חששו שהמנגינה מסובכת מדי, אבל השיר זכה להצלחה רבה.

השמלה הצהובה, הפשפש ודינה ברזילי המקורית

השיר האפוקליפטי "בראשית" הפך לנכס בינלאומי, נלמד בבתי כנסת ליברליים בארצות הברית, ותורגם ליפנית כמחווה להירושימה ונגסקי.

השיר "הסלע האדום" נכתב בעקבות האופנה ,שגם גבתה חיים צעירים, להגיע בחשאי לפטרה. לאחר שנכתב נקלע למחלוקת סוערת. היו עדויות לכך שהוא מעודד צעירים להגיע לשם, עד כדי כך שחפר עצמו ביקש שיפסיקו להשמיע את השיר. השיר אכן נפסל להשמעה לכמה שנים.

השיר "דינה ברזילי" נכתב לתוכנית ה-12 של להקת הנח"ל, על פי תיק שירות אמיתי שקיבל חפר. לאחר חיפוש מדוקדק טענו בעיתון "במחנה נח"ל" שנמצאה דינה ברזילי המקורית, ששמה היה דווקא עדינה וגובהה מטר ושבעים. היא צולמה לעיתון יחד עם חפר, שלא רמז אם היא אכן דינה המקורית.

השיר "השמלה הסגולה" נכתב תחילה ללהקת "בצל ירוק" בתוכנית על אסירים ועבריינים, סיפר על כמיהתו של אסיר לפגוש באהובתו, ונקרא דווקא "השמלה הצהובה". כשאומץ על ידי להקת התרנגולים שונה צבע השמלה לבקשתה של נעמי פולני לצבע הסגול, והפך משיר אסירים לשיר רומנטי. זה השיר המקורי, בביצוע אילנה רובינא ושמעון ישראלי.

השיר הסטירי "הפשפש עלה למעלה" שבוצע על ידי רביעיית מועדון התאטרון, שימש שנים מקור לניחושים למי הייתה הכוונה. רוב המנחשים טענו שמדובר בשמעון פרס. בראיון ב-2004 טען חפר שהשיר אינו על פרס, למרות שלא אהב את האיש. בסרטון שפורסם לאחר מותו הוא מודה: "כשאני שר את השיר על הפשפש, אני שר על שמעון פרס. פרס לא החזיק רובה מימיו, אולי במצעד".

"שיר אהבה חיילי" היה אחד השירים הפופולריים ביותר של התרנגולים. לימים הוא הוגדר כמייצג השוביניזם של התקופה, שבה תפקיד האשה הוא לחכות לגבר בבית ולמלא את צרכיו המיניים. חפר הסכים רק בזקנתו שהשיר עבר את גבול הטעם הטוב. השיר עצמו הוגבל עם יציאתו לשעות הלילה המאוחרות "כדי לא לקלקל את הנוער".

"שיר השכונה" עורר עם יציאתו סערה. מצד אחד הוא הפך להמנון הצעירים, וכותבים כמו עלי מוהר סיפרו שהוא 'ממגנט'. לעומתו סברו אחרים שהוא מקלקל את הנוער, גורם להשתוללות וגניבת רכב והוא "צעקני וחסר טעם". כדי להוסיף שמן למדורה נשמעו במהלך ביקור של בן גוריון בפתח תקווה צעקות שנלקחו מן השיר: "בן גוריון שבר חלון".

השיר "אהבה ברמזים" סימן את הקשר בין חפר למלחין דובי זלצר. זלצר חזר מלימודי מוזיקה בארצות הברית, פגש את חפר בכסית וציפה לטקסט "יפה ומסודר". במקום זאת כתב לו חפר בו במקום שיר על מפית, שנראה כמו כתב סתרים הפותח בסימני ניקוד: "קמץ, פתח, חולם חסר". זלצר הבין שזו מעין בחינה אם הוא יכול להלחין כל טקסט, וכך נולדה שותפות עשירה ורבת שנים בין השניים.

יחזקאל יורד לבקעה עם אלף חתיכות

השיר "יחזקאל" נכתב עבור שלישיית החלונות הגבוהים ללחן של שמוליק קראוס. בעיני שומרי החומות הוא נחשב חילול הקודש, והכיל שורות כמו "אלף חתיכות אז הלכו אחריו", "בומבה של נביא" ועוד. רשות השידור פסלה את השמעת השיר, כמה עיתונאים לגלגו עליו וטענו שהוא חיקוי של איציק מאנגר, וכותבים למערכת ראו בו ביטוי לתרבות מסואבת. היחיד שיצא להגנתו היה רם עברון. השיר הנהדר הזה, יש לומר, עמד במבחן הזמן, ומבקריו הרבים נשכחו.

השיר "רד אלינו לבקעה" נכתב עבור להקת פיקוד דרום, למנגינה ספרדית של אחד משירי הבריגדה החמישית במלחמת האזרחים בספרד. הוא נכתב בהשראת טיסה של חפר עם ידידו גנדי אל פסגת הסרטבה. גנדי ניצב על הפסגה ואמר: "מי יותר מאושר, אני או מפקד הברית האטלנטית?!". חפר כתב: "מול ירדן יום המלח/ שם אני מרגיש כמו מלך/ ושמה אחכה לך/ היי כרמלה, היי כרמלה".

השיר "הנני כאן" נכתב כשיר נושא לסרט בשם זה בביצוע יהורם גאון. על פי עדות מאוחרת של חפר להראל סקעת, שביצע אותו בביצוע מחודש, הוא נכתב לא רק על ירושלים אלא על החזרה לארץ ישראל, שהיא "היחפה עם כתר של זהב". זעירא בחר בשיר כשם לספרו, וכמשפט המסיים שלו: "אני האיש אשר תמיד חוזר".

ביום השביעי למלחמת יום הכיפורים כתב חפר בביר גפגפה מקאמה שהסתיימה במילים: "אני מבטיח לך, ילדה שלי קטנה/ שזו תהיה המלחמה האחרונה". זלצר קיבל את המקאמה  והלחין אותה, יורם גאון שר, ו"המלחמה האחרונה" היה לאחד השירים המזוהים ביותר עם המלחמה.

השיר "בלב אחד" נכתב ממקום מושבו של חפר כקונסול תרבות בלוס אנג'לס, לבקשתו של זלצר שרצה להציע אותו לפסטיבל הזמר. השיר מסתיים במילים "סלאם עליכום, בוא תגיד שלום". השיר זכה במקום הראשון במשותף עם אבאניבי בנקודות, אך מעט פחות במספר ההצבעות. זלצר נפגע ואיים במשפט, אבל חפר הרגיע אותו. אבניבי היה, כזכור, זוכה אירוויזיון הראשון של ישראל,

ככל שחלפו השנים הפכה כתיבתו של חפר, בעיקר במקאמות, פוליטית יותר ובוטה יותר, ועמדותיו כאיש שמאל התחדדו. אבל השיר האחרון שלו שהולחן והושמע היה דווקא שיר לירי-אישי: "למה ליבך כמו קרח". הוא התגלה ב-1991 על ידי גידי גוב בביקור בביתו באחד הקלסרים, אלון אולארצ'יק הלחין והשיר הפך ללהיט, לצד "עדיין מחכה לך". עד מותו לא ייצר חפר להיטים נוספים.

שרים פזמורים ושותים ששוניה

אוצר המילים של חפר היה עשיר וקלע לידע הלשוני של התקופה, לצד תיעוד של ביטויי סלנג מתקופות שונות. כמו כן הוא חידש מעט מילים וביטויים.

כמובן מטוסיאן. חפר היה מעשן כבד, בשעתו בעיקר של סיגריות מטוסיאן, ויום אחד שרבט לעצמו כמה סיסמאות: "בכל ובכל זמן – כמובן מטוסיאן"; "על כל שולחן – מטוסיאן". הוא צעד לבית החרושת קסטרו שייצר את הסיגריות והציע להם את החרוזים, קיבל לירה והלך. "כמובן מטוסיאן" הפכה למטבע לשון במשמעות "כמובן, ברור".

מחזמר. על מחדש המילה מחזמר היה כמה גרסאות, אבל זעירא מתעד מכתב של שמואל בונים המעיד שחפר הוא המחדש: "השם שאתה מציע (מחזמר) הוא טוב מאוד לדעתי".

פזמור. מילה שחפר חידש, כעדותו כ"הכלאה של פזמון ושיר".

צ'יזבטרון. את שם הלהקה המיתולוגית שאותה הקים וניהל הגה תוך כדי שיחה עם יגאל אלון, הלחם של צ'יזבט ותאטרון. את השם שרבט על חפיסת סיגריות.

שָׂשׂוֹנְיָה. שם עברי לשמפניה שהמציאו דן בן אמוץ וחיים חפר במסגרת מועדון תל אביב הקטנה.

קולו החלוד והנקבים שמתחת

חיים חפר היה איש רעים להתרועע עם מי שאהב, ויריב יצרי ובוטה למי ששנא או תיעב. אחד הריבים המתוקשרים של חפר היה עם יוסי שריד, אדם שהיה קרוב אליו בדעותיו. הריב ביניהם החל על רקע השנוי במחלוקת בין שניהם. חפר סבר שהשבר החל כשהוא הגן על גנדי שהואשם בקשרים עם הפשע המאורגן ב-1979. שריד חושב שזה החל בביקורת קטלנית של שריד על המופע "תל אביב הקטנה". הריב התגלגל לסדרת קללות וגידופים ספרותיים מרהיבים. כמה דוגמיות.

חפר, במקאמה בשם "אקנה לי תוכי ושמו יהיה יוסי" (1982): "מאחר שצורכי הפרסומת שלו מרובים/ אין הוא בוחל ברכילות מודלפת ובעיתונאים צהובים".

שריד בתגובה, בכותרת "ערמת החרוזים של חפר ומה שמתחתיה": "הוא רובץ מתחת לחלונותינו ומיילל כל הזמן על החצר האבודה, וכל מי שאינו משתתף ביגונו הוא חושף לעברו שיניים עששות, ומרעים עליו בקולו החלוד".

חפר בעקבות קריאת שריד לערפאת להגיע בספינת המגורשים (1988) משתמש בביטוי "הנקבים שמתחת".

שריד: "מצידי הוא יכול להמשיך במסורת שלא לירוק במי שהוא צריך להמשיך ללקק".

חפר במקאמה לאחר ששריד הודיע על רצונו להיות ראש ממשלה: "אוהו, יוסי והאמת כמו מים ושמן/ כמו נפט ושמן המור/ כמו נגינה על מסרק ונגינה על כינור/ בסך הכל – בדיחת הבדיחות של הדור".

פרנסיס האוגן, השורקת של פייסבוק

אבי אפרתי כותב: "פרנסיס האוגן, עובדת פייסבוק שחשפה מסמכים, מכונה בתקשורת העברית 'המדליפה'. באנגלית הביטוי הוא whistleblower. מה מקור הכינוי הזה? האם יש ביטוי עברי מודרני, קולע יותר מהמילה 'מדליפה', שיש לה קונוטציה שלילית?"

מקור המונח במאה ה-19. הוא נכתב גם בחלוקת המילה: whistle-blower, ופירושו השורק, משמיע השריקה. באותה תקופה נהגו השוטרים להשמיע שריקה כדי להזהיר את התושבים מפני סכנה או פשע עתידי. השימוש לתחום חשיפת שחיתויות או מעשים בלתי חוקיים הוא משנות השישים של המאה הקודמת, והוא מיוחס לראלף ניידר, שהציע להשתמש בו בגלל הקונוטציה השלילית של המילה informer בה השתמשו קודם. מאותה סיבה ראוי מאוד להשתמש במונח חלופי ל'מדליפה' בעברית. למשל: המתריעה, שהוא קרוב ל'השורקת', אפשר גם 'חושפת המידע', ועוד.

חדש ב'החיים בקיצור': שמאלנים, זוזו ימינה, על המתעקשים לנסוע בצד שמאל בכבישי ארצנו

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': את מי ולמה עוצר יורש העוצר, האם נכון לומר 'עשה חברים' ו'חטף סטירה', האם הגיע הזמן להחליף את הביטוי 'כורעת ללדת', האם 'אירוסין' היא מילה יוונית, ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
מתוך עטיפת "הנני כאן". הצילום באדיבות משפחת חפר תמונה ראשית

תגובות

נאורה יהב
דינה ברזילי: הנה האמת: המספר המיתולוגי 496351 נפל בחלקו של בחור שהתגייס בשנת 1963 לנח"ל, במחזור של בני הגרעין שלי, שכולם התחילו ב-...4963. המסכן נקרא כל ימי השירות הצבאי שלו 'דינה ברזילי'.
07 באוקטובר 2021 הגב
אבי
השיר "דודו" לא נכתב על דודו צ'רקסקי, מפני שנכתב לדברי חיים חפר עוד קודם. גם הפרטים אינם מתאימים לפעילותו של צ'רקסקי: הוא פעל בהבאת מעפילים ברגל מסוריה, ולא "נשא ילד מן הים אל החוף". חיים הכיר היטב את דודו, ואולי השתמש בשמו כשם הולם לנושא שירו. לאחר נפילתו של דודו התקשרו הדברים ומכאן הטעות. כבר נכתב על השגיאה הנפוצה גם בבלוג עונ"ש של דוד אסף, וגם בבלוג של עופר גביש - שניהם חוקרים מהיימנים.
08 באוקטובר 2021 הגב
דני בן עמי
ללא כל קשר לסיפור הבא- חיים חפר, לדעתי הצנועה, היה משכמו ומעלה (ממש כך !) בכתיבתי וביצירתו ועם ישראל (לדורותיו) זכה והתברך (פשוט כך) בענק שכמותו !!! בנוסף, הנה סיפור אישי שלי הקשור לחיים חפר הכה מוכשר וכה מיוחד. בשנות ה- 70 התגוררתי בלוס אנג'לס. אני מוסיקאי בעיסוקי ולכן, לפרנסתי, ניגנתי בתקופה ההיא באירועים אצל יהודים וישראלים. חיים חפר שכאמור בכתבה זו שימש אז כקונסול תרבות בעיר יצר איתי אז מגע בהקשר לנגינה באירועים ישראליים מטעם הקונסוליה הישראלית בעיר- יום העצמאות, שירה בציבור וכדומה. מאז, מדי פעם נהגנו לשוחח בטלפון. יום אחד התקשרתי אליו לביתו ועל פי קולו נדמה היה לי שאולי הערתי אותו משנתו. בנימוס רב שאלתי: "סליחה, האם הערתי אותך" ? והוא, חיים חפר, ענה מיד: "לא, זה בסדר, הצלצול כבר העיר אותי קודם". הלצה שאני משתמש בה עד עצם היום הזה, אך... תמיד תמיד זוכר להזכיר ולציין שכל הזכויות שמורות לחיים חפר.
10 באוקטובר 2021 הגב

הוספת תגובה