שירת הארץ של אהוד מנור, במלאת לו שמונים

רוביק רוזנטל | 09 ביולי 2021

אהוד מנור, שנולד לפני שמונים שנה בבנימינה, הפך להיות דמות מפתח בתרבות הישראלית, הפזמונאי של המדינה. ספר חדש חושף דווקא את דבקותו באמירה האישית, ומביא שלל סיפורים על הקשר בין חייו לבין יצירתו. מיהו הברוש בשיר שכתב עם אריאל זילבר, איזו בית הוסיף ל"רק בישראל" בניגוד לרצונו, איזו מילה שחידש נועדה לאחות את שבטי ישראל ועוד כהנה

אהוד מנור בן שמונים. הוא איננו אתנו כבר 16 שנה, אבל עם הזמן מצטללת תרומתו לתרבות העברית באמצעות היצירה הפזמונאית שלו. בימים אלה ממש יצא בהוצאת מופת ספר מקיף על יצירתו שכתבה החוקרת המרכזית שלו, בתו ד"ר גלי מנור. שם הספר, "רק מילה בעברית: שירי אהוד מנור בין 'האני' ל'אנחנו'", לקוח משירו "אין לי ארץ אחרת".

אהוד, אהוד – לפעמים אתה חמוד

מנור כתב כ-1250 פזמונים. כן הצטיין בתרגום שירה ומחזות. על מפעל התרגום ודרך התרגום שלו נכתב בעבר באתר. בכמה ערוצים הוצג מנור כ'משורר', אולי מתוך תפיסה ש'פזמונאי' הוא תואר נחות, אבל מנור דחה את ההיררכיה הזו, וכך הוא אומר: "שירה במובן של poetry לא עניינה אותי מעולם ככותב. אני כותב רק בגלל המוסיקה. אני מאמין בשירים שלי רק כשהם באוויר, מחוברים למוזיקה".

מנור אהב את החרוז וגם קבע כי "שירה לא מחורזת זה בעיניי משהו דיסהרמוני שמרסק לי את הנשמה". עם זאת במהלך השנים היה חופשי יותר במבני החריזה ולעיתים אף נפרד ממנה. הכתיבה בחרוזים, מודה מנור, באה לו מאביו שהיה "חרזן בלתי נלאה". בין היתר נהג האב להשמיע לו הערות חיבה וגם נזיפות בחרוזים: "אהוד, אהוד – לפעמים אתה חמוד. אהוד, אהוד – שוב הלכת לאיבוד?"

בגיל 12 החל מנור לכתוב לעיתוני ילדים, תחילה ל'דבר לילדים' ואחר כך ל'הארץ שלנו'. בדרך כלל תיאר בלשון גבוהה במקצת אירועים במושבה, בנימינה. לפעמים חרג ובאחת הרשימות חיווה דעתו ש"לדעתי אין לכפות על הילד לקום מפני אדם מבוגר ממנו. דעתי היא כי כל הקודם זוכה". מאוחר יותר כתב חיבור על הרמזור הראשון של בית הספר, והמורה הקפדן ציין ליד החיבור כי יש לו "ניצוץ של משורר".

כשעבד בקול ישראל כעורך תוכניות מוזיקה נדרש לשנות את שמו מ'ויינר'. ירון לונדון שיחק עם השם, וכך נולד 'מנור', שנועד רק לצורכי הרדיו, אבל הפך לשמו הקבוע.

מנור כתב שירים רבים לאירוויזיון ולפסטיבלי זמר. על תרומתו לתחרות הזמר האירופית נכתב בעבר באתר. הוא זכה לא אחת לביקורת על כך שהוא לוקח חלק בפסטיבלים, ודחה את הביקורת: "אני מודע לחלוטין ל'נזק' שהשתתפותי כפזמונאי בתחרויות זמר גורמת לי בחוגים שונים, אבל זה לא מטריד אותי כהוא זה". כמה שירים אישיים מאוד נכתבו עבור פסטיבל הזמר, וביניהם "גלי" ו"מישהו".

שירים לא מעטים נולדו למנגינה שחיפשה מילים. אחד מהם היה השיר הפופולרי "ילדותי השנייה". מתי כספי, שמנור ראה בו "נפש תאומה", הביא את הלחן לשכנו יוסי בנאי, שנתקע עם המשפט הראשון: "אם זה נכון באמת". מנור כתב את השיר מיד כששמע את הלחן.

אריאל זילבר פנה למנור עם לחן קצבי שכתב בכוונה להציע אותו לפסטיבל הזמר, 1978. מנור אמר מיד: "הו, תן לי כוח". את "ללכת שבי אחרייך" כתב ללחן של נורית הירש, שכבר שילבה בו שורות פזורות מ"התקווה". עם נורית הירש עבד ביחסי קרבה מיוחדת, והם יצרו יחד 130 שירים.

בראשית שנות התשעים עבד עם קורין אלאל על התקליט "שפת אמי", שנסונים צרפתיים בתרגומיו של מנור. אלאל גילתה שחסרים המילים של "אי שם בלב" על פי ברסאנס. מנור הוציא מכיסו את מילות השיר שכתב כשהיה בן 17, שלושים שנה לפני כן.

אוהב אותך הלילה ואתך מתעצב

שירים רבים מאוד של מנור מכילים רמזים מן הביוגרפיה שלו, בעיקר מימי ילדותו. אביו של אהוד הקים בשותפות בית קולנוע בבנימינה. אהוד בן השש נהגו לבלות בבית הקולנוע. מאוחר יותר הוא היה אחראי על המכונה שהריצה את התרגום מימין למסך. כל אלה משמשים השראה לאחד משירי "הטוב הרע והנערה":  "אהבנו ללכת כל יום ולראות/ שפתיים ורגליים,/ ברילנטין ורין טין טין/ גברת עם קמליות/ בן השיח' ואלדין". ממש "סינמה פרדיסו".

השיר "אילו יכולתי", שהוא פנייה אל אמו החושפת יחסים מורכבים, נכתב עבור ריקי גל. מנור מעיד שהוא נכתב גם על אמה של ריקי גל ועל היחסים ביניהן: "אמא, הו אמא/ את וגם אני,/ בשנאה ואהבה, בין כוח וחולשה".

השיר "אני שומעת צעדים" הזכיר למנור קולות מן הילדות: "בבנימינה היינו שוכבים לנוח אחר הצהריים, ואם מישהו היה פותח את השער היית שומע את הצעדים, ולפי הקצב ידעת אם זה אחד השכנים או אמא שלך".

בחוצות בנימינה הסתובב אדם שירה בחתולי רחוב. אהוד וחברתו הדסה נהגו להחביא חתולים כששמעו שהוא מגיע. בשיר "ילדותי עברה עלי בדממה" הוא כותב: "ילדותי עברה עלי בדמעה/ על חתול שנורה ברחוב".

השיר "בשנה הבאה" נפתח במילים "נשב על המרפסת". מנור אומר עליו: "זה שיר על המרפסת המאוד ספציפית שלנו בבנימינה, מרפסת שבה היינו אוכלים, ישנים בקיץ חם, ... משחקים קלפים. היית מדבר עם כל מי שעובר בכביש מהמרפסת".

מול המרפסת צמח ברוש בשדה קוצים, "ברוש לא גבוה שנטה על צידו ותמיד הזדקף". יום אחד גילה אהוד בחופשה מהצבא שהברוש נעקר ובשדה הקוצים נסלל מגרש כדורסל. עם אריאל זילבר נכתב השיר ברוש: "ואני ראיתי ברוש/ שניצב בתוך שדה מול פני השמש/ בחמסין, בקרה/ אל מול פני הסערה".

השיר  הידוע "ברית עולם" נכתב זמן קצר לאחר שנישא בניו יורק לעפרה, שאתה חי עד יום מותו, והוא מתייחס ל"התרגשות של הלילה הראשון": "אוהב אותך הלילה ואתך מתעצב/ אוהב אותך הלילה ואתך מתלהב/ עד הלב, עד כאב/ מקווה, מתקרב".

ככל שהלך מנור והתפרסם כרסמו בו רגשי אשמה על כך שעפרה הקריבה לכאורה את הקריירה שלה למענו. כמה שירים שכתב מנסים לחזור לזוגיות השוויונית שבה האמין, כמו השיר "עד": "עד שיימצא מקום אחד לשנינו/ לא אשקוט ולא אנוח./ עד שייעלמו העננים בינינו/ לא אפנה לשום רוח".

פרפר בן יום ממשי רך

מנור מעיד שבעבר רצה רק לכתוב שירי אהבה, אבל תוכניתו השתבשה כשנפל אחיו יהודה במלחמת ההתשה. לכך נוסף אובדן האב בהיותו נער, ושנים מאוחר יותר מות אחיו הבכור שהתאבד. את השיר "אחי הצעיר יהודה", שהוא בין שלושת השירים המושמעים ביותר שלו, גנז לאחר שנכתב למשך שנה: "שנאתי את עצמי על זה שאני כותב שיר על מותו של אחי". הוא לא הראה את השיר לאמו. לאחר שהשיר יצא לרדיו שמעה אותו האם ואמרה: "תודה, עכשיו יזכרו את יודל'ה כמו שצריך".

השיר הראשון העוסק בשכול שכתב מנור הוא  "מות הפרפר": "מתוך עלי הפרח,/ לבן חיוור כקרח/ פרפר בן יום ממשי רך/ עף לנצח, נצח של פרפר". הוא נכתב ב-1968, יהודה שמע אותו על גדות התעלה וכתב לו כמה הוא אוהב את השיר. שלושה חודשים אחר כך נהרג ומנור כתב: "אחי הצעיר הפך לַפרפר בַשיר".

אהוד מנור כתב לא מעט שירים על פי הזמנה, או שקיבלו צביון של שיר לאומי יותר ממה שהתכוון. כתוצאה מכך קרה לא אחת שהוא התבקש לשנות שיר או להוסיף לו בית. לעיתים עשה זאת באי רצון, וכשפרסם את השיר מאוחר יותר השמיט את התוספת.

השיר "רק בישראל" נכתב ללהקת חיל הים בסוף שנות השישים, ולעדותו היה שיר מחאה אירוני שביקש "לנעוץ סיכה בבלון שהתנפח אחרי מלחמת ששת הימים". מנהלי הלהקה דרשו שייכתב בו גם בית הקורא להתנדב לחיל הים והוא נענה, אך בהמשך השמיט את הבית.

השיר "בשנה הבאה" מסתיים בנימה מלנכולית: "והשמש תשקע בתוכן", מפני שממרפסת ביתו "ניתן היה לראות רק את השמש שוקעת". כיוון שנורית הירש כתבה לו לחן שמח שינה את השורה ל"והשמש תזרח בתוכן". בשיר "הביתה" שנכתב ב-1983 הייתה מחאה לא מוסתרת כלפי היציאה למלחמת לבנון: "הביתה, הביתה,/ הגיעה עת לחזור". כשחודש השיר ב-2003 שינה את הנוסח למשמעות אוניברסלית: "הביתה, הביתה,/ באה עת לחזור/ מסוף דרכים/ מריב אחים/ אל תוך אותו מקום בלב".

הלבטים האלה משקפים עמדה אנטי מלחמתית מוצהרת של מנור, ובעיזבונו נמצאו לא מעט שירים כאלה. הוא זעם על הניכוס שעשה הימין המתנחל בשירו "אין לי ארץ אחרת", שהפך לשיר המושמע והאהוב בשיריו. לצד הימין נעשה בו שימוש גם בתנועת המחאה של 2011 בסיסמה המחורזת "אין לי ארץ אחרת, ביבי אתה חי בסרט". ננסי פלוסי עשתה בו שימוש בנאומה בקונגרס בשורות "לא אשתוק כי ארצי שינתה את פניה".

שורשים להשקפת העולם של מנור אפשר למצוא כבר בסיפור שפרסם בגיל 14 ב"הארץ שלנו". הוא מספר על ארבע ילדות ערביות שנשאו ערמות דרשים וביקשו עזרה משכן יהודי, שענה להן בגסות. אהוד הציע את עזרתו והן ענו לו "כַּטַרְחַרַכּ", תודה רבה. השכן היהודי אמר לו:"אין לך מה לעשות, אלא לעזור לערביות הנאלחות אלה?", ובלבו של אהוד התעוררה משטמה עזה כלפיו.

במקצב יווני, עם מבטא פולני

הכתיבה של אהוד מנור מוגדרת על ידי רבים כתיבה "בגובה העיניים". הוא נמנע כמעט ממילים גבוהות או נדירות, והתחביר שלו קרוב לתחביר דיבורי. את השפה העברית אהב מאוד, ובשיר הגנוז שנחשף השבוע "גיל" מופיעות המילים "עברית היא שפה חכמה", בהתייחס למשמעויות השונות של 'גיל'.

בכמה שירים הוא מתייחס לדילמות של השפה. שיר שנכתב לפסטיבל "שיר היונה" עוסק בקרבה בין העברית לערבית: "אם עין זוהי 'עֵין', 'מַסְכִּין' זהו מסכן/ חביב הוא 'חַבּוּבּ'/ כתוב זה 'מַכְּתוּבּ'/ ... אם דם ודם זה דם/ אז למה אין 'סָלָאם'"?

שיר אחד עוסק בנוהג לבטא שמות פרטיים של בנות במלעיל, בעוד שהמילה שביסודן מלרעית. כך בשיר "גלי": "נקרא לה דפנה, לא דפנה/ כי דפנה משתוללת ודפנה מדי שקטה/ ... גם סבתא עפרה, לא עפרה/ וסבתא שולה, לא שולה/ יש דודה גלי, לא גלי/ ויש דוד יָדי/ לא יָדי". בשיר גם הלחמים ומשחקי מילים: יַלְדַפְנה, אָגָדָפְנָה, חֲמוּדַפְנָה.

הלחם אחר היה בעל משמעות המעיד על השקפתו ביחס לישראליות, שהיא שילוב של מזרח ומערב, ומתמקדת בהיותנו "ים תיכוניים". לכן הגה את ההלחם 'מִזְרָב'. הוא שמח על כך שבתחום המוזיקה זוכים צאצאי העולים מן המזרח להיות קובעי טעם, וגם טיפח יוצרים שונים כמו בעז שרעבי, וכן שמעון בוסקילה שמספר איך נולד השיר "הייתי בגן עדן". מנור הזמין אותו לביתו בתל אביב וכתב לו מילים עבור שיר שבוצע על ידי שרית חדד.

את מבטו על התרבות הישראלית המגוונת ביטא בשיר "שיר ישראלי", שמילותיו שימשו השראה לשמו של כנס הזמר העברי השנתי באוניברסיטת בר אילן שיסדה טלילה אלירם: "במקצב יווני/ עם מבטא פולני/ בסלסול תימני/ עם כינור רומני/ מי אני? מי אני? ... שיר ישראלי".

כמו פזמונאים אחרים גם מנור שילב אזכורים מן המקורות בשיריו, בדרך כלל בצורה מוסווית או מרומזת. השיר "אי שם" מכיל אזכורים משיר השירים:"בא חצי הלילה ואני ערה,/ חלומות באים לסף .../ שם, שם נמצא ביחד את הגן, את גן אהבה". השיר "רוח צפונית, רוח דרומית" נשען על קטע ממסכת בבא בתרא:"רוח צפונית יפה לחיטים שהביאו שליש, וקשה לזיתים בשעה שיניצו, רוח צפונית קשה לחיטים שהביאו שליש, ויפה לזיתים בשעה שיניצו". את השיר "אני אוהב אותך לאה" כתב על פי עדותו כדי לתקן את העוול שנעשה ללאה השנואה. אחרי מות רחל שמו של יעקב שונה לישראל, והוא מוצא נחמה באהבתו ללאה.

השיר "אגדה יפנית" נכתב עבור הסרט "לאן נעלם דניאל וקס". הוא מבוסס סיפור שקרא, ועל שתי אגדות יפניות. האחת על צייד שנהג לצוד ציפורים, ובנותיו התחפשו לחסידות והקריבו עצמן כדי ללמד אותו לקח. השנייה על דייג שמצא שמלת נוצות, והנערה שאיבדה את השמלה עולה לשמים בריקוד. גם עלילת "אגם הברבורים" השפיעה על השיר.

שיר אהוב מוקדם של מנור הוא "שיר בארבעה בתים", שהולחן על ידי נחום היימן. מנור אומר עליו: "השיר הזה הוא ההמנון של חיי. כפזמונאי אני עסוק במרדף אין סופי אחרי החיבור המושלם בין מילים ומנגינה. על זה נכתב השיר הזה, וכך הוא מסתיים". ואלה מילותיו: "בין המון אדם רדפתי אחריך/ אך הזמרים קסמו לך יותר./ בפיהם יפֶה אתה מאין כמוך/ עד מתי, שירי, מפני תסתתר?"

חדש בבמת אורח: רוני סומק מציע שלוש הערות על מעשה הכתיבה

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': למה החרדים אומרים שָבֶּס ותַכְלֶס, מאיזו שפה הגיע אלינו האוטו טָרָנְטֶה, מה בין 'למה' השאלה ל'למה' החיה, למי קוראים אבו קומונה, למה נעלי בית בכמה שפות מתחילות בפ' וצעקות וצווחות בצ' ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
Google images תמונה ראשית

תגובות

איתי
לגבי שיבוש ידוע הסמיכות שעלה באחת השאלות, מבחינתי תו התקן לידוע כלל הביטוי היה בפעם הראשונה שבה שמעתי בגלי צה"ל את הביטוי "העורך דין", ביודעי שאבשלום קור (המנטר היטב את התחנה) לא היה מאשר את הביטוי הזה אלמלא היה נכון.
08 ביולי 2021 הגב
עמיחי גיל
תגובה ל"שאלות אחרונות" מהיום. 1. לצה הוא גם כומר טיבטי. 2. טעות (באנגלית mistake): בחירה בפתרון לא נכון כאשר אין יודעים מה היא הבחירה הנכונה שגיאה (באנגלית error): בחירה בפתרון לא נכון כאשר הפתרון הנכון נגיש, ומידה סבירה של מקצוענות הייתה מונעת אותו. 3. "הפועל" / "מכבי": לי נראה כי השימוש בלשון זכר מתייחס לשם הקבוצה / המועדון כפשוטו: פועל / בן למשפחת המכבים
08 ביולי 2021 הגב
א א
"שאלות אחרונות" גם דן בתבלין הבוטאנג' העירקי. באנגלית הוא כנראה סוג של Stachys לפי התמונה https://en.wikipedia.org/wiki/Stachys_byzantina ובעברית סוג של אשבל. ויש אפילו אשבל ארץ-ישראלי (Stachys palaestina) שדומה לו לפי ויקי העברית.
08 ביולי 2021 הגב

הוספת תגובה