כרטיס הביקור של מלכי מצרים, ומה בין לבוב ולביב

תודה לכל אלה שדאגו לשלומי, לאחר שהטור לא הופיע בשבועיים האחרונים. שלומי מצוין, והסיבה הייתה טיול לשכיות החמדה של מצרים מצפון לדרום. הסיבה לכך שלא יכולתי להודיע על כך מראש היא שהוויזה המיוחלת הגיעה יום לפני יציאת הטיול לאחר כמה דחיות לא מנומקות, גורל שזומן למטיילים נוספים.

ליצן מוזר ובית קברות לפרים

הטיול היה מאתגר ומרתק. מילה טובה לחברת איילה, למדריך שהוא אנציקלופדיה מהלכת אלי מאלי, ולקבוצה המגניבה במיוחד שהתלכדה לטיול. על העושר ההיסטורי והארכאולוגי של מצרים נכתב רבות. כמה התבוננויות קצרות, ובעיקר: כמה תשומות לשוניות.

• במצרים אין (כמעט) חומוס. מדינה מזרחית ללא חומוס? החומוס היחיד שמצאנו במלון היה בטעם תעשייתי.
• על כל תמונה של סיסי ברחובות קהיר צצות שלוש תמונות של מוחמד סאלח.
• ליד קברו (הריק) של המלך חופו בלב הפירמידה הגדולה יושבת קבוצת יוגה, מרוכזת ושקטה. מפגש תרבויות בין שני קצוות המזרח.
• רוב מלכי מצרים הקימו לעצמם פסלי ענק במקדשים. דווקא מהמלך הגדול חופו נשאר פסלון מיניאטורי, והעדות היחידה לזהותו היא שמו החרות על בובה קטנטונת על כיסא.
• מצרים כולה מוסלמית עם קבוצה נוצרית-קופטית משמעותית. אבל האמנות, הסמלים, האיקונים והמזכרות – הכל פרעוני. 
• לצד דמויות המלכים המעוצבים במודל יופי מושלם, צדו את עיניי שלושה פסלים שבהם מסופר סיפור אחר. ינשוף חכם ומושלם, ליצן נלעג ודמות מלכותית מכוערת בתכלית.

בכיוון השעון: ינשוף באידפו, ליצן במחוז קינא, דמות המלך הכופר אנחאתון במוזיאון הארכאולוגי בקהיר צילומים: רוביק רוזנטל

• האתר ההזוי ביותר במסע הוא הסרפיאום: בית קברות לפרים מלכותיים. סרקופגי ענק במשקל עשרות טונות האחד לאורך מסדרונות ארוכים. את הפרים ותכשיטיהם שדדו שודדי הקברים, שעשו שמות באוצר העתיקות המצרי.
• מי שתרם לא מעט להשחתה הם דווקא הקופטים, שנבהלו או שנאו את הפרעונים, ועמלו לקעקע את פרצופיהם. חבל.

פרעה מוציא לעצמו כרטיס

ועכשיו לענייני לשון. בכל אתרי העתיקות שב וחוזר סימן היכר בולט: הכַּרְטוּש. זו כתובת חרטומים במסגרת אובָלית, שבה רשום שמו של המלך שבנה את המקדש, או הקשור לציורים הרבים על הקירות. במצרית עתיקה הכרטוש קרוי שֶנוּ.

הכרטוש של המלך פתולמיי, מקדש הורוס צילום: רוביק רוזנטל

מקור המילה בצרפתית  - cartouche, במשמעות כרטיס או חפיסת כרטיסים, בעיקר קלפים. המילה נהוגה מראשית המאה ה-17, ויש לה שימושים רבים: קישוט במסגרת סגלגלה (אובאלית), מגן במבנה, וכאמור ציון שמו של מלך פרעוני. מקורה במילה האיטלקית cartoccio, שהתגלגלה מהמילה הלטינית carta. המקור הקדום הוא יוונית: khartēs, במשמעות עלה פפירוס, והנה הקשר היווני-מצרי! מהמילה קיבלנו גם את המגנה קרטה, את card האנגלית ועוד רבות.

כל אלה מוליכים היישר למילה העברית כרטיס, שעליה אמר הרצל במהדורה הגרמנית של ספרו "מדינת היהודים": "מי מאתנו יודע את הלשון העברית עד כדי כך, שיוכל לבקש כרטיס רכבת? אין כאלה". ייאמר לזכותו שכאשר תרגמו את 'מדינת היהודים' לעברית הוא עמד על טעותו, וביקש מהמתרגם למחוק את השורות האלה.

לו קרא הרצל את העיתונות העברית היה מוצא ש'כרטיס' כבר קיימת בעברית. הופעתה הראשונה היא בעיתון המליץ, ביולי 1883: "איש אחד ושמו צאראנדי .. שלח ביום אתמול כרטיס מלא נאצות וגידופים להקטגור זייפערט". שנה לאחר מכן כבר מופיעה באותו עיתון המילה במשמעות שעליה דיבר הרצל, על אשה ש"בכיסה לא היה אף פרוטה אחת מזומן, רק כרטיס שנתן לה מהוועד בלונדון על מנת להעבירה מניוארק לשיקאגא". מן המילה נוצר גם שורש חדש, כרט"ס, הפעלים 'לכרטס' או 'מכורטס', כרטסת, כרטיסייה ועוד. המילה 'כרטיס' היא סיגול עברי של המילה 'כרטיסא' המופיעה בתלמוד הירושלמי במשמעות שטר או מסמך, ומקורה יווני, khartēs, שהיא גם מקורה של הכרטוש. הכרטוש הוא אם כך בגלגולי הלשונות, כרטיס הביקור של מלכי מצרים.

קטרקטים בנילוס ופירמידת האצטבאות

מונח אחר שאליו התוודענו במהלך הטיול הוא הקטרקט. הקטרקטים הם קטעים במהלך זרימת הנילוס המרוצפים בסלעים רבים ואינם מאפשרים לספינות הנהר לשוט. הם מופיעים בין אסואן לחרטום הסודנית. זהו שימוש ייחודי במילה קטרקט, שפירושו אשד מים, מפל, ופירושו ביוונית עתיקה 'למהר כלפי מטה'. אולי מכאן הקישור, שכן הנילוס זורם בהפרשי גובה קלים מדרום לצפון. ברפואה המודרנית זכה הקטרקט למשמעות המוכרת לכל: מחלת עיניים המתבטאת בהתעכרות מלאה או חלקית של העדשה, וגורמת לטשטוש הראייה או לעיוורון. השימוש נחשב מטפורי, בדומה למים היורדים בנהרות. מכאן גם השם העברי: יָרוֹד.

הפירמידה הקדומה ביותר נבנתה בימי המלך ג'וסר. תשתית המבנה בנויה בצורה רבועה הקרויה מצטבא.  זהו שם כולל למבני קברים קדומים במצרים העתיקה. מבני הקברים אלו קדמו להופעת הפירמידות, ושימשו עד הפירמידה של ג'וסר. משמעותו המילולית של השם "מסטבה" בשפה הערבית היא "ספסל בוץ". מבנים אלו נקראו בשם זה על שום צורתם השטוחה המזכירה ספסל. על המצטבא בנה ג'וסר מבנה משולש בטכניקה חדשה, וכך נוצרה הפירמידה הראשונה.

הפירמידה של ג'וסר. צילום: אולף טאוש

ד"ר עבד מרעי מצא במילון האטימולוגי הערבי שמצטבא מקורה דווקא בכתב החרטומים המצרי, במשמעות מבנה קבורה פרעוני. היא מורכבת משתי מילים: מס במשמעות לידה,  תיב במשמעות ארגז, ארון. מכאן שמשמעותה 'לידת הארגז', כלומר תחייה או לידה שנייה. במצרית העתיקה קרויה המצטבא פר-ג'ד - בתרגום חופשי לעברית: בית עולמים או בית הנצח. 'מצטבא' מפתה לחשוב על קשר בין המילה העברית-תלמודית אצטבה. נראה שהדמיון מקרי. מקורה של האצטבה על פי האטימולוג קליין ביוונית.

מלביב וחרקיב ועד יהופיץ

גולשי האתר תמהו על סוגיות בשמות הערים באוקראינה. כמה שאלות התייחסו לשינוי ההגייה מ'לבוב' ו'חרקוב', הגיות שהיו נהוגות עד המלחמה, ל'לביב' ו'חרקיב'. אחד הגולשים תמה אפילו האם שינויי ההגייה תואמים לשינויי ההגייה בין הליטאים לבין החסידים: גיט שבת מול גוט שבת, שוק מול שיק.

התשובה פשוטה יותר ואפילו לשונית-פוליטית. הורגלנו בהגייה הרוסית, שבה -וֹב היא סיומת שייכות, המוכרת לנו גם משמות משפחה רבים, ומכאן חרקוב, לבוב ועוד. סיומת השייכות האוקראינית המקבילה, המתייחסת גם ליישובים, היא -ִיב: חרקיב ולביב. ההזדהות עם האוקראינים הביאה בצדק לכך שאימצנו את ההגייה האוקראינית.

שרה קהת שואלת: "באוקראינה יש ישובים ששמותיהם מסתיימים ב'פול' או 'פיל'. מה משמעות הסיומת הזו? האם מהמילה polis - מדינה/עיר? שמות שמצאתי עם הסיומת הזו: קוסטופול/קוסטופיל, טאופיפול, אולגיפול, מריופול ועוד". אכן, המקור הוא במילה מהיוונית פוליס, וגם כאן נמצא את גרסאות חילופי 0 ו-i.

נעמי שואלת באותו עניין: "יהופיץ היא כינוי לעיר קייב. השם מופיע אצל מנדלה מו"ס וב"טוביה החולב" של שלום עליכם. מאין השם הזה? האם זה מין כינוי ביידיש?" זכויות היוצרים לשם יהופיץ הן של מנדלה מוכר ספרים, שחיפש לעיר קייב שם מלעיג. בעוד בויברויסק היא ההשראה לשם בויבריק, ליהופיץ לא נמצא מקור. ובכל זאת, השם דומה עד מאוד לשמה הרוסי של מצרים: יגופץ. מה הקשר? הדמיון הקומי של מנדלה.

ואורית שואלת: מה פירוש השם אוקראינה? התשובה: ברוסית אוקראינה (o-kraina) היא מחוז ספָר, הנסיכות הגבולית הצמודה לנסיכות הראשית, במקרה זה: רוסיה. U-kraya   פירושו ליד הקצה, ליד הגבול, סמוך ל... והרי לכם שיעור בגאופוליטיקה של השמות.

הבד המעיד על טוהר האשה

תגובות רבות הגיעו לשאלה על משמעות המילה 'עֵד' בהתייחסות לבגד בעקבות הנידה. טל חיימוביץ כותב/ת: "אכן, בספרות הראשונים - מלפני כ-1000 שנה והלאה, השתמשו רבותינו במילה 'עד' מלשון עדות, בהתייחסות לבד הבדיקה. אשה שראתה דם וסת צריכה לבדוק בו את עצמה אם עדיין המקום מלא דם או שמא הדם פסק, והיא טהורה ממקור דמיה, ויכולה לטבול במקווה טהרה". נח בורשטיין מוסיף: "'בגד עדים' נזכר בספר ישעיהו (סד 5) כפריט לבוש מאוס ודוחה, קרוב לוודאי כעין טמפון שלובשת אשה בימי נדותה. הביטוי מופיע גם במשנה, מסכת נדה (א א), 'המשמשת בעדים', והוא נפוץ בהלכות נידה". מנחם משלים: "פיסת הבד הלבנה נקראת בהלכה בשם 'עד בדיקה', וזאת כיוון שהיא מעידה האם האשה טהורה או לא. בימי נידתה של האשה אין כל צורך בעד, הבד המעיד נועד עבור שבעת ימי ה'נקיים' בהם נדרשת האשה לבדוק את עצמה עם העד בוקר וערב, לפני שמעריבה השמש, כדי לוודא שאכן הדימום פסק".

חדש במדף הספרים: מסעותיי עם העברית: החיים והשפה ומה שביניהם 

חדש בבלוג רב מילים: חולה אהבה, ירא שמים ורודף כבוד, על רגשות בשפת המקרא 

חדש בפינה של פול אוגדן: סוואהילי נלחמת להפוך לשפה הרשמית של אפריקה 

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מאין הגיעו הפעלים לקווצ'ץ' ולשנוא, איזו שפה הביאה לנו את התמיהה 'מי אם לא הוא', את השאלה 'מה בוער' ואת התשובה 'אין בעד מה', מה מקור הביטויים 'בצינורות המקובלים' ו'חור בהשכלה' ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.