א.ב. יהושע בין חידושי האקדמיה ל"שלושה ילדות"

רוביק רוזנטל | 17 ביוני 2022

הסופר א.ב. יהושע שהלך לעולמו מספר על השפה העשירה שבה בחר לכתוב בספריו מול מגמת "השפה הרזה". דיבור מהיר עד כדי אי הבנת המילים מאפיין דורות חדשים של דוברי עברית. הוויכוח על המין במספרים מגיע לקליפ פופולרי של אושיות רשת. וכמה הערות על המילים החדשות של האקדמיה

א.ב. יהושע כבר הכין אותנו למותו הקרב בשלווה ובהשלמה. נראה שלא רק הסרטן אלא גם געגועיו לאשתו המנוחה הכריעו אותו. הוא הותיר אחריו מדף מרשים של ספרי פרוזה ומסה. ההגות שלו הייתה מרתקת מפני שלא קפאה על שמריה, ולעיתים בלבלה גם את אוהדיו הרבים.

רציתי שהשפה תהיה הדורה יותר

לפני כחצי יובל התפרסם בכתב העת "פנים" בעריכתי, בהוצאת הסתדרות המורים, מאמר מרתק של יהושע בעקבות ספרו "מסע אל תוך האלף". המאמר מבוסס על הרצאה שנשא בנושא. המאמר השלם מופיע החל מהשבוע ב"במת אורח". באחת הפסקאות הוא מתייחס למשלבהשפה שבה בחר לכתוב את הספר, תוך התייחסות לשפת הספרות שהלכה, שלא לטובתה לדעתו, למחוזות הרזון. אלה הדברים:

"כאן העסיקה אותי גם בעיית הלשון. מכיוון שכבר כתבתי רומן שלם שהיה מורכב רק מדיאלוגים, ושני רומנים שהיו מורכבים ממונולוגים פנימיים וזרמי תודעה, יכולתי להרשות לעצמי לכתוב עתה רומן בגוף שלישי חמוּר, שבו הדיאלוגים והמונולוגים הפנימיים מועטים ביותר, רומן שבו הסופר או המספר, שאינו מזוהה כאישיות ברורה בזמן נתון, משאיר בידו את השליטה המלאה על מסירת הסיפור. לא הרגשתי שיש בי יכולת וידיעה לנסות לבנות לשון שיח של אנשים לפני אלף שנה, שאפילו השפות האירופיות שדיברו ביניהם, כמו גרמנית או צרפתית, היו דיאלקטים מוקדמים ומוזרים של השפות שאנו מכירים.

זה אולי יצר בספר ריחוק מסוים מהדמויות, כמו שאמר לי קורא אחד: "לפעמים הייתה לי הרגשה שאני מסתכל על הגיבורים שלך כמו על דגי זהב אילמים ששטים באקווריום יפהפה". אבל ברור היה לי שניסיון לקרבה עמוקה יותר לשיח הפנימי של גיבורי עלול לעלות לי באובדן אמינות. רציתי שהשפה תהיה הדורה יותר, עטופה בארומה של עתיקות חגיגית. גם רציתי שתהיה חושנית מאוד, כדי שהעולם המוחשי יפצה על הזרות והניכור של מעמקי הזמן. ואכן, הייתה לי הנאה מיוחדת בהגבהת  העברית ברומן הזה, בשימוש במילון הנרדפים, אפילו במין מחאה פרטית על השפה הרזה שבה נכתבת היום הספרות הישראלית".

נראה אכן שדור כותבי הפרוזה עשירת השפה הולך ונעלם. מן השלישייה המובילה שהשפה העשירה אפיינה אותה נותר רק דוד גרוסמן. הפרוזה הלכה לכאורה בהשהיה של דור ואולי שניים אחרי משוררי השפה הפשוטה, המדברת, אותם הובילו יהודה עמיחי ונתן זך. סופרים מובילים היום הולכים בדרך שהתוו אתגר קרת ואורלי קסטל בלום.

דיבור מהיר נשמע מגניב

דומה שהספרות, והדברים לא נאמרים כשיפוט או כקינה, ממשיכה ללכת בעקבות שפת הדיבור הישראלית של הזרם המרכזי, ואולי המציאות מתקיימת בתגובה של מתקין סיבים אופטיים שהגיע לביתי רק השבוע וראה ספרים מקיר לקיר בכמה חדרים: "אני עובר בהמון בתים. כבר לא רואים ספרים בשום בית". בעוד הספרות מתעדכנת, הדיבור רץ קדימה, תרתי משמע. הוא פשוט הופך בפי דורות חדשים למהיר יותר. דוגמה משעשעת לכך היא נוהג ההולך ומתרחב להאזין לפודקסטים, דרך מתפשטת בצריכת תרבות, וגם לספרים קוליים, במהירות גבוהה פי אחת וחצי מהמהירות המקורית.

מהיכן מגיעה אופנת הדיבור המהיר? היא ראויה למחקר מעמיק, אבל על פניה נראה שהיא תוצר טבעי של התקשורת ברשתות, המתאפיינת בקצב מהיר עד רצחני של שיח, וכן של האומנות הפופולרית מאוד של הראפ. המחזמר המצליח "המילטון" כתוב ומושר כמעט כולו בקצב הראפ, והיכולת להבין את הטקסט כמעט בלתי אפשרית. כך בשיר "דיבור מהיר" של שי יום טוב. בדיבור רגיל מופקים בערך 130 מילה בדקה, וגם זאת בלי עצירות. בשיר של שי – למעלה מ-300 בדקה. בפזמון החוזר שלו יוצא המרצע מהשק: "דיבור מהיר נשמע מגניב, לא משנה מה המילים".

הרשת לא משפיעה רק על קצב הדיבור אלא גם על אורך הטקסט ההולך ומתקצר. אופי הרשת והטכנולוגיה חברו לקיצור שיטתי של הטקסטים, ובתהליך אבולוציוני לסבלנות מתקצרת לטקסטים ארוכים. כל אלה מתמצים בפועל שכבש את השיח ויצא לעולם הלא דיגיטלי – לאמלק, בעקבות הנוטריקון אמל"ק: ארוך מדי, לא קראתי, בעקבות אנגלית: tldr - too Long; Didn't Read. לא במקרה נמלא המילון המקומי במילים שהחליפו את נודניק וניג'ס שהתיישנו: חפר, חפראווי, אוכל ראשים, מטרחן ועוד.

לתופעת הקיצור כבר ותק ניכר. בחלקה היא מושפעת מהניב המזרחי, המאמץ לעברית דפוסים מן היהודית המרוקאית נוסח "שבוע הבא" "שנה שעברה" "הלכתי הבית". חלקה מושפעת מתאוות קיצור המילים באנגלית האמריקאית. גם לשפה הצבאית, הצהלית, חלק בתהליך. מלכתו היא הגירסה האחרונה למילה הארוכה 'כן': כע (או כה, לבחירתכם).

בעניין זה מצביעה הלשונאית רינה ברוך על "כמה תופעות בעברית של הזמן האחרון". "תופעה חדשה היא היעלמות כינוי הגוף מן הפעלים בהווה: לא 'אני מזמינה אתכם לצפות בתערוכה', אלא 'מזמינה אתכם לצפות בתערוכה'. לא 'אתם יכולים לבוא מתי שנוח לכם', אלא 'יכולים לבוא מתי שנוח לכם'. עוד היעלמות היא של המילה 'יום':  'התערוכה תיסגר בחמישי בערב', 'בשלישי התקיים בקיבוץ אירוע חשוב', וכן הלאה.  לא רק בעלון הקיבוץ, אלא גם בפרסומים בטלוויזיה". 

אומרים שלוש, נועה

כוכבת העל של השנים האחרונות נועה קירל, וגיתית שפיר, אושיית סטנד-אפ ורשת שעיצבה את דמותה המוחצנת של תותית, שכבר נכתב עליה בעבר באתר, יצרו להיט שהגיע ל-8 מיליון צפיות התוך שבועיים, מאז עלה לרשת. שם השיר הוא "שלושה ילדות". כמו בדיבור המהיר גם כאן ספק אם יש למילים חשיבות, המילים הבולטות בשיר הן בסלנג בסיסי: "תגידי למה את בבאסה/ כנסי למוצ'ו קלאסה". עד שמגיעים ל"הקמנו חבורה שלושה ילדות", ולפתע לוקחת על עצמה תותית את תפקיד המורה לדקדוק: "אומרים שלוש, נועה", וחוזרת על משנתה כמה פעמים.

לתותית אכפת אם כן שנדבר על פי כללי הדקדוק, והיא חוזרת לוויכוח שדומה שכבר מוצה לעייפה: האם לא הגיע הזמן לשנות את הכללים ולאחד את המספרים על ידי ביטול תג המין שלהם, ואולי אפילו להפוך את המינים כדי ליצור סימטריה: 'שלושה ילדות' מתאים יותר למין נקבה מ'שלוש', ולהיפך. התגובה של תותית מעידה שהיום הזה עוד רחוק. מחקרים מעידים שלישראלים דווקא נטייה לשמור על המין הנכון במספרים, למרות שהוא יוצר צרימה בכך שה' הנקבה מיוחסת לזכר, והיעלמותה לנקבה. התחושה ש"כולם טועים" מעידה על כך: הטעות צורמת לאוזן הישראלית. ובכלל, שפה היא יצור מוזר. יש בה לכאורה היגיון ואסתטיקה המתעצבים על ידי המערכת הדקדוקית, אבל היא מלאה חריגים, מוזרויות ופיתולים כבר מימי המקרא. לשפת יש שיגעונות, אבל אלה השיגעונות שלנו.

אנושתנות, עדתנות ונוכחנות

ומול כל אלה ניצבת האקדמיה ללשון, שכבר מזמן אינה רואה עצמה כשוטר תנועה של העברית החיה, אבל מציעה שירות מתמשך בכללי דקדוק, הנחיות כתיב, וגם בחידוש מילים עבריות תמורת מילים לועזיות שהתאזרחו בעברית. רק השבוע פורסמו מילים חדשות בתחום מדעי המדינה, שהציעה ועדת מקצועית בנושא, ואושרו במליאת האקדמיה.

בין המילים החדשות בולטות מילים רבות המסתיימות בסיומת -נוּת. אֱנוֹשָׁנוּת (הומניזם); אֱנוֹשְׁתָנוּת (הומניטריות); הוֹנְתָנוּת (קפיטליזם); כָּרְחָנוּת (דטרמיניזם); לוֹפְתָנוּת (טוטליטריזם); מוֹלַדְתָּנוּת (פטריוטיזם); עֲדָתָנוּת (אֶתְנוֹצֶנְטְרִיּוּת); פּוֹלִיטִיקָה מְצִיאוּתָנִית (ריאלפוליטיק); שְׁלוֹמָנוּת (פציפיזם). המילון החדש לבריאות הציבור מוסיף גם הוא כמה מילים באותה סיומת: הֵעָדְרָנוּת (היעדרות דרך שִגרה מן העבודה או ממחויבות אחרת) כנגד נוֹכְחָנוּת (נוכחות עובד בעבודה, אף אם אינו מבצע את עבודתו מפאת חולי או מסיבות אחרות).

מאיר שלו יצא במדורו בידיעות אחרונות נגד מקבץ המילים הזה, המעיד לדבריו על חוסר דמיון ובחירת מילים "לא מושכות, שתצטרכנה לעבוד עבודה סיזיפית כדי להישלט בדיבור", ואף מציע מושג חדש: אקדמיינות – "כדי לתאר את האחידתנות ואת השיממונתנות ואת חוסר התוחלתנות שבחידושים אלה".

יש לומר שסיומת -נות למונחים הקשורים בשיטות מדיניות, אידיאולוגיות, מדעי החברה והרוח וכדומה אינה חדשה. חלק מן המילים האלה נקלטו בשפה כמו נהנתנות, אוריינות, עתידנות, אובדנות, מתירנות ועוד. סיומת -תָנות, כמו במילה 'נהנתנות' ובמילה המחודשת 'עדתנות' נוצרה בשורשי נחי ל"ה, כאשר ה' מומרת בת'. לעומת זאת במילים כמו 'אנושתָנות' ו'הונתָנות' תוספת ת' מלאכותית.

היתרון של המילים בסיומת -נות שנקלטו בעבר הוא שהן נשענות על שם תואר שכבר נקלט בציבור כמו נהנתן, אורייני, עתידני וכדומה. המונחים המחודשים מדלגים על שלב שם התואר הקָליט, ולכן סיכוייהם נמוכים. אם שמות התואר 'שלומן' או אנושן' אינם מוכרים לציבור, הסיכוי של השם המופשט שייווצר על פיהם נמוך עד אפסי.

טענתי אינה נגד השימוש בסיומת, אלא נגד הצורך לחדש מילים שמעמדן בתודעה הקולקטיבית ההיסטורית ובמחקר איתן ושקוף, ועל כן גם נדחו בשלבי תחיית הלשון. באותם ימים נדחתה רשימה רחבה של מילים באותה סיומת: עמונות (דמוקרטיה), שתפנות (סוציאליזם), ישבנות (קולוניאליזם), לעלנות (ניטרליות, ראשי תיבות: לא עם לא נגד) ועוד. גורלה של 'הונתנות' כחלופה לקפיטליזם, למשל, נחרץ כמו גורלן של 'יחדה' ו'נגדה' עבור קואליציה ואופוזיציה, שמתו בעודן באיבן. דווקא המילים המחודשות בתחום בריאות הציבור עשויות לתפוס בז'רגון המקצועי, כיוון שאין להן חלופה לועזית מושרשת.

חדש בפינה של פול אוגדן: חמישה מנוחים מעולם הלסביות של המאה ה-19

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מה זה לעזאזל 'צרגות', מהיכן הגיע הביטוי 'לטכס עצה', מה פירוש הצירופים המקראיים 'איומה כנדגלות' ו'אבן הראשה', ממתי התחילו להשתמש בביטויים 'להלהיט את הרוחות' ו'קצף סבון' ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
א.ב. יהושע בהרצאה במסגרת "נקודת מפגש", צילום מסך תמונה ראשית

תגובות

א א
בענין "צרגות" שנשאל - השם נוצר מהחיבור של הרהיט על ידי "בורג צרגה" (Cross Dowel) או "אום חבית" (Barrel Nut). לא מצעתי מקור מהימן אבל איזכור אחד הציע "צינורית הברגה" - שזה מתאים לתמונת האום.
16 ביוני 2022 הגב
טלמון סילבר
ומאידך... בזמנו כתבה נעמי שמר במילים פשוטות ומובנות: "שם ילַמדו אותך חשבון והנדסה, ושאסור לעשות כמו שאבא'לה עשה". כיום מלמדים בכיתה ג' מתמטיקה וגאומטריה.
16 ביוני 2022 הגב
חגית
לעניין עשה אזנו כאפרכסת: יהודה עמיחי השתמש באפרכסת בשירו "לאורך השדרה שאין בה איש": כאפרכסת אוזן נתקער הנוף לשמוע...
16 ביוני 2022 הגב
חגית
לעניין עשה אזנו כאפרכסת: יהודה עמיחי השתמש באפרכסת בשירו "לאורך השדרה שאין בה איש": כאפרכסת אוזן נתקער הנוף לשמוע...
16 ביוני 2022 הגב
גבי
שפה דלה וצירוף מילים לועזיות במקום עבריות קיימות ומוכרות תופעה ההולכת ומתגברת עם השנים. הסטודנטים להנדסה שאני פוגש, ילידי הארץ, חלקם לא יודעים עברית ברמה סבירה. ( רמה של בוגר 8 שנות לימוד בדורי. ) שימוש במילים לועזיות נפוץ ביותר. ( אני בדרך כלל מעיר מתקן אך מרוב שגיאות לעיתים מתעלם כדי לא להחטיא את המטרה העיקרית שהיא דו"ח הנדסי טוב. דוגמא שכיחה: פר - בצירה למשל: פר מטר █ הכוונה לקידומת ל... שגם יותר קצרה. ☺, לעיתים אני מעיר שמקום הפרים באחו ולא בדו"ח הנדסי.) פיסוק כמעט לא קיים. גרתי במקום בישראל שברחוב ובחניות דברו גרמנית, אך בבית הספר הקפידו מאוד על השפה העברית התקנית. נראה שעיקר המאמץ לשיפור צריך להתחיל בסמינרים. כניסה לבית ספר תיכון צריכה להיות מותנית בידיעת השפה העברית וכדאי לערוך בחינה ממוחשבת לכך.
18 ביוני 2022 הגב

הוספת תגובה