העברית הישראלית, קווים לדמותה

רוביק רוזנטל | 21 בינואר 2022

העברית הישראלית היא השפה שבה אנחנו מדברים באמת; היא מלאה סטיות מהדקדוק העברי, מהתחביר המקובל ומאוצר המילים התקני. הזירה הלשונית מציעה מורה נבוכים בשפה הזו ב-20 צעדים: מהמלעיל המשתלט, היעלמות החיריק ו'שתי שקל', ועד 'הבית ספר', 'יכלתי' ו'אני יגיד לך'

לפני כשישים וחמש שנים פרסם חיים רוזן את ספרו המכונן "העברית שלנו". הוא הצביע על תהליך מרכזי בשפה שעד אז התעלמו ממנו החוקרים: העברית החדשה, המתרחשת במדינת ישראל, עוברת שינויים מסוגים ובתחומים שונים. את השינויים האלה אי אפשר לבטל בכך ש"הנוער לא יודע את חוקי השפה וצריך לחנך אותו", אלא קודם כל לחקור אותם, לראות מאין באו, ולהבחין בין שינויים לשעתם לתהליכים המשנים את פני השפה. לתהליכים האלה, למתח שבין העברית הנכונה, שעל פי כללי הדקדוק, הנורמות והתקנות, לבין העברית המדוברת, קרא 'עברית ישראלית'. למטבע הלשון הזו שני צדדים משלימים: עברית, שפה שמית עתיקה שיסודותיה כוננו לפני אלפי שנים, ישראלית – השפה של אזרחי מדינת ישראל, שהחלה להתגבש כבר בימי היישוב.

עם הזמן הפכה 'העברית הישראלית' למטבע לשון ולכלי מחקר ומעסיקה מאוד את הקהילייה הבלשנית. לחלק מהמאפיינים של העברית הישראלית יאה המונח שטבעה אסתר בורוכובסקי בר אבא: תופעות דיבור. תופעות רבות תועדו או נדונו גם כאן, בזירה הלשונית. לדוברי העברית באשר הם מוצעים 20 מהלכים שאירעו וממשיכים להתרחש בעברית הישראלית. יש עוד רבים, בדרגות שונות של תפוצה וחשיבות. במקרים מסוימים, נדירים, מהלך כזה זוכה לתו תקן בדיעבד, מלא או חלקי.

אג'ינג'י מצ'תעמם בגביש

1. ב'ובה של ע'וגה. המלרע של ההברה הספרדית הופך למלעיל ברחבי השפה. בשמות יישובים ואנשים מח'ולון ועד מו'שה, בשמות ותארים כמו גל'ידה ולג'מרי ועוד. לפעמים המלעול משנה משמעות. בוב'ה, יצירה של בן יהודה, היא צעצוע, ב'ובה היא פנייה עתיקה לאשה צעירה. קוראים לזה 'נדידת הטעמים'.

2. הבית ספר והקורס קצינים. איך מיידעים סמיכות? במילה השנייה, הסומך. בעברית הישראלית ה' הידיעה נודדת שוב ושוב למילה הראשונה בסמיכות, הנסמך, ומעידה שהסמיכות נתפסת כיחידה אחת. העורך דין התייצב בַּבֵּית משפט. בשפה הצבאית מדובר בתופעה גורפת: הקורס מ"כים והמשקית חינוך.

3. שתי שקל ושלושה ילדות. הסיוט הקבוע של שם המספר, שבו דווקא שם בזכר זוכה לצורת נקבה: שלושָה, עשרָה, בעוד שם הנקבה הוא "בלתי מסומן". רוב המשבשים מעניקים לזכר את הצורה הנקבית, הלא מסומנת, פחות לכיוון ההפוך. המחקרים מעידים עם זאת שהתופעה אינה גורפת, וההצעות לבטל את ההבחנה בין המינים במספרים לא זוכות לאוזן קשבת.

4. אָאוֹפָאָה אָייתה מֶאָמֶמֶת. העיצורים הגרוניים א, ה, ע איבדו את ההגייה המיוחדת שלהם והפכו לתנועות אוויר. גם יוד מצטרפת: איסראל. לצידה ח' נשמעת ככ' רפה: הַכָלון בַכֶדֶר פתואַך. הגרוניות לא לבד. ק' הענבלית וט' הנחצית נעלמו מזמן מהשפה, וזה קורה גם לעיצורים נוספים במצבים מיוחדים: הגְביש לחיפה פקוק, לא לקחתי בחזְ'בון. יש קוראים לזה: ריכוך עיצורים. יש גם תהליך הפוך: פְּחַיֵיךָ, זה פְּטורף.

5. מנצ'מע, ג'ינג'י? מול העיצורים שנאלמו או נאלמו צצים עיצורים שאינם בערכת הכלים של העברית הקלסית. רובם נכתבים בגרש. הם משמשים במילים שאולות רבות: הֵיי הג'יפ, בז'ונגלר, ובתפוצה הגבוהה צ': צ'או, צ'יזבט, צ'יפס וצ'ולנט. צ' חדרה לדיבור כחלופה של ש', מכאן הצ'ופר שמקורו בצבא ב'משופר', או כדברי הפילוסים בארץ נהדרת: מצ'עמם, פרשת ויצ'תעממו. גם ו' השפתית חזרה לשפה בחסות האנגלית והערבית: וואו, וואלה, שחרר את הוואסח.

6. בַשְביל המֶפותל לַכְּפר האָדָמָה החָרוכה רֶטובה. השווא הנע והחטף, המכונים 'חצאי תנועה', נעלמו כמעט לגמרי מן הדיבור. בחלק מהעיצורים הם נסוגו לשווא הנח: כְּביש, תְנועה, גְמרא. באחרים הפכו לתנועה מלאה: נֶחושים ומֶחושבים. גם החטפים הפכו לתנועות מלאות: תָאָגִיד, הֶעֶביר, חוֹדָשים.

תפריט קינוחים? זובותי באמשך

7. שר החינוך חידש חוקים מעטים. הדגש החזק, אבן יסוד בדקדוק העברי, איבד את חוזקו ולמעשה נעלם כמעט לגמרי. במילים כמו חינּוך, חוקּים, חידּש, מעטּים וגם חלּון ומילּון יש דגש חזק, אבל אין לו כמעט מימוש בהגייה. רק שלושה עיצורים נותרו לשמור על כבוד הדגש, בזכות הדגש הקל: בּית-בית, כּף-כף, פּא-פא. בּיום כּפּור יושבים בּבּית.

8. נסעתי לְפַּרדס חנה וֶבֶּאמצע הדרך עצרתי. חוקי בגד כפת מחייבים ריכוך (או חיכוך) אחרי הברה פתוחה או חצי תנועה. אז מחייבים. נתיבה בן יהודה קראה לזה "כללי נזירה וחומר". גם הבומף כפוף לשימוע. יש אגב תופעת נגד של תיקון יתר באותיות בומף: וּלָלֶכֶת.

9. הֶקשבתי לַדברֶם והֶתאכזבתי. החיריק גוסס. הקורבן המתמשך הוא בניין הִפעיל, שהפך הֶפעיל, וזאת בתמיכה חצי מודעת של שדרנים ומגישים. החיריק מתקרב אל הצירה בצעדי ענק באגפים נרחבים של השפה.

10. מַסְתוֹמֶרֶת שֶסְתַלַקְתָ מֵהַבֶצֶפֶר? דוברי העברית, וגם בשפות אחרות על פני הגלובוס, מבליעים עיצורים בשטף הדיבור. במקרים רבים ההבלעה הופכת לתופעת דיבור: מַ'תָה רוצה, זוֹבוֹתִי בְּאִמָשְךּ, סְתַלק מכאן. 'כן' הולך ומתגלגל ל'כֶּה', ו'כְּשֶ' ל'שֶ': שבאתי אליך לא היית בבית.

11. שכבתי על מזרון במַרְפֵּאָה. פיצול אישיות ישראלי ידוע: מכירים ומכבדים תקן לשוני, אבל מתעקשים לא לשמור עליו. סינָר התקנית מול סינור שהודחה מהתקן, ולצידן מזרָן מול מזרון נאבקות על חייהן. מַרְפֵּאָה ומַכְבֵּסָה הלא תקניות מועדפות לעיתים קרובות על מִרְפָּאָה ומִכְבָּסָה. צורות הסמיכות עֶרְכּות וחֶבְרות משתלטות על הצורות הנפרדות ודוחקות את עֲרָכות וחֲבָרות התקניות. לעיתים המניע לצורה הדיבורית הוא אנלוגיה לצורות מוכרות. הנטייה לומר לרכַּב (ולא לרכוב התקני) בעקבות צורות העתיד (ירכַּב) ושם הפועל הדומה לשכַּב, יָכַלְתי (ולא יכולתי התקני) בעקבות יָשַבְתִי, חש'בתם במלעיל בעקבות חש'בנו, חש'בת ועוד.

12. נשקים וציודים, קינוחים ואיכויות. הרבה דיו נשפך בשאלה לאילו שמות עצם אי אפשר בעברית לתת ריבוי. הרשימה המפוארת הזו הולכת ומתקצרת, כמעט כל שם ניתן היום לרבות. אוכלוסיות וייצוגים, תרבויות ונשנושים. האחראית המרכזית לתהליך היא הצהלית, השפה הצבאית, האוהבת קיצורים והולידה אפילו את 'הקשֵבים' (פקודות הקשב) ו'מורָקים' (מורשות קרב).

הנחלאווי פישל בבגרותיישן

31. אני יגיד לך. השגיאה הוותיקה ביותר בעברית, שלא זכתה לתו תקן אבל מסרבת להיעלם. ההסבר: הידמות, אסימילציה בלעז. החיריק של 'אני' גורר אחריו את העיצור י' ב'יגיד'. הידמות עצמה היא תופעה מרכזית ולגיטימית בשפה, כמו במילה הידמות עצמה (במקור: התדמות). יש גם תופעה הפוכה בשולי השפה, דיסימילציה, היבדלות. אף אחד לא אומר מכחיש ומכחול בכ' רפה. מכּחיש, מכּחול, וזה ממש בסדר.

14. פנטזתי שיפרגנו לי אבל הברזתי ופישלתי. יותר ויותר שורשים בעברית נולדים מתוך מילים שלא נוצרו משורש אחר. קוראים לזה: שורשים גזורי שם. התופעה עתיקה, ונפוצה בעברית התקנית על כל משלביה, מ'התאבנתי' ועד 'מרושת'. עם זאת העברית הישראלית פותחת כר נרחב להגדלת מאגר השורשים, הפעלים ומכאן גם השמות. כך ממילים שאולות כמו פנטזתי מ-fantasy האנגלית, פרגנתי מיידיש, הברזתי ממרוקאית ופישלתי מערבית. גם ראשי תיבות משתתפים במשחק. 'לדווח' תקני כבר מזמן. לחזלֵש (לחזור לשגרה) ולאמלֵק (בעקבות 'ארוך מדי לא קראתי' ברשת) צעירות יותר.

15. עמיתוש הקיבוצניקית עושה בגרותֵיישן. בעברית לדורותיה מאגר של סיומות המשמשות לעניינים שונים. סיומת -ִי מייצגת שם תואר (מרכזי), סיומת -וּת – מונח כללי (אחריות), סיומת -ִיָּה מוסד, מאכל וכדומה (עירייה, עגבנייה), -וֹן הקטנה (פילון) ועוד. קוראים לזה 'גזירה קווית', מילים המורכבות מבסיס כלשהו בשפה וסיומת. העברית הישראלית תרמה דפוס ייחודי: סיומות לועזיות הנצמדות לבסיס ממקורות שונים. -ניק ו-צ'יק (מילואימניק, בחורצ'יק) מהשפות הסלאביות, כמו גם -וּש (אימוש ובתמצווש) הפקצית, -אז' הצרפתית האופיינית לשפה הלהטבית, -ָאווי הערבית (טראנסאווי, נחלאווי, חפראווי), -איזם ו-יסט ממקורות שונים (עכשוויזם, מָטוליסט), המוכרות בעיקר ממילים שאולות כמו סוציאליזם וטנקיסט , וכמה סיומות מאנגלית: מהמֵמֵיישֶן, ביַחַדְנֶס ועוד.

16. הפיקח העיר והאיר לפיכח. תופעה ייחודית: מילים הנשמעות זהות אבל נכתבות בדרך אחרת ומקורן שונה (הומופונים), ויש להן קרבת משמעות, הופכות בשימוש העברי ישראלי לאחת: התרעה והתראה, הערה והארה, טפל ותפל, פיקח ופיכח ועוד. הזירה הלשונית נתנה לכך שם: הומופונים נודדים.

יעני כאילו בסופו של יום

71. שמים חולצה ומביאים ילדים. אחת התופעות המוכרות בשפות העולם היא מה שניתן לכנות 'פעלים גנריים', פעלים המשתלטים על פעולות או מצבים מגוונים, גם אם יש לאלה חלופה מיוחדת. בעברית מככבים בתחום כבר מימי התנ"ך פעלים כמו עשה, נתן והלך. לצד זה העברית לדורותיה מציעה מגוון שימושים ספציפיים, ואלה הולכים ונעלמים, כשהחשוד המיידי היא האנגלית, המתהדרת דווקא בעושר שפה. בתחום הביגוד 'שמים' כל סוג בגד, בעוד העברית מציעה לנעול, לגרוב, לענוד, לחבוש, לענוב וכמובן ללבוש. 'לקח' מתפתח כפועל גנרי: לצד 'לקחת מנהיגות' הוותיק והמקובל נמצא היום שלוקחים מקלחת, שיעור ועוד כהנה. מביאים סטירה וחיבוק, ועושים כל דבר: ילדים, עלייה וחברים.

18. בעצם סבבה כאילו? העברית הישראלית מעמידה לרשות דובריה מאגר של סמני שיח, הקרויים גם 'קשרים ריקים' או 'מילות חלל'. התופעה היא בטבורו של הדיבור כי היא מאפשרת זרימה של הדיבור גם אם הדובר מתקשה לעתים להשלים רצף מחשבתי. ולהלן דוגמיות מן המאגר: פשוט, ממש, למעשה, בעצם, אֶפֶּס הוותיקה, יעני, בסופו של יום, למען האמת, ומלכת המילניום: כאילו.  

19. חתול בשק בעונת המלפפונים. העברית הישראלית רוויה בתרגומי שאילה של ניבים ומטבעות לשון משלל לשונות על הגלובוס, תופעה שפסחה כמעט לגמרי על העברית הקלסית. מ'קור כלבים' הרוסי, 'גן ילדים' הגרמני, 'חושך מצרים' מיידיש, 'הראה לו מאיפה משתין הדג' ממרוקאית, 'זה מרגיש לי' מהאנגלית האמריקאית ועוד אלפים רבים. התופעה חוברת לשילוב של אלפי מילים שאולות בשפת היומיום והתקשורת.

20. חבל על הזמן, ברמות על. וכמובן, המלך הבלתי מעורער של העברית הישראלית, הסלנג. אהוב ומעצבן, דינמי ומתעתע, סוכן פורה של מילים שאולות, תחנת מעבר לשפות משנה כמו הצהלית, הלהטבית, הניב המזרחי, ומקור להרחבת משמעות של מילים עבריות תקניות: הטרחן חופר, הגאוותן חש את עצמו, ומי שנדפק אכל אותה בגדול.

חדש בבלוג רב מילים: שולחן ערוך, הכיסא חשמלי והשלדים בארון, על דימויי רהיטים בשפה

חדש בבמת אורח: עופר גביש על שיבושי עברית בשירי זמר

חדש בפינה של פול אוגדן: למה זוגות מבוגרים מדברים ביניהם בשפת תינוקות?

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': איך אומרים בעברית ג'יבריש, מה משולש באצבע המשולשת, על מה שומרים השמרים בעוגה, מה ההבדל בין פֹה לכאן ובין גזעול לחוטר ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
Freepik Free Vector | Illustration with young people talking תמונה ראשית

תגובות

פרלמוטר דניאל
שפה משמשת לתקשורת בין אנשים וברור שהיא תתפתח עם הזמן. זה תהליך טבעי. במדך.דורות העברית שמשה לכתיבה בלבד והעובדה שהפכה לשפת דיבור שינתה אותה. אגב אני לא יודע איך מהטאים ד דגושה או ק דגושה. כנ קרא ה שהדגש מיותר. חוץ מזה אין לנוצהקלטות מהעבר ואנחנו לא יודעים אם בטאו את האותיות האלו
20 בינואר 2022 הגב
גבי שחר
רוביק "יורד" עלינו במקום לרדת על חוקי השפה. גם מיטב הסופרים ואנשי ההוראה לא מדברים לפי התקן (להבדיל מכתיבה). בהאזנה לאנשי מופת, זו רק שאלה של זמן עד שתשמעו VE במקום U או BAFOAL. להערכתי, אין אפילו אחוז אחד של ישראלים (ואעז גם לומר - אחוז אחד של אקדמאים) שיכולים לדבר עברית תקנית. אז מי פה האשם?
20 בינואר 2022 הגב
רוביק רוזנטל
גבי היקר, מי בדיוק והיכן דובר כאן על אשמים? בוודאי לא בטקסט שעליו שאתה מגיב. אין מדובר בשיפוט, בוודאי לא בחוקים טובים ודוברים רעים ולהפך. חיי השפה מתרחשים במתח שבין תקן לשוני לבין המציאות הלשונית, וכאן טמונה מהותה של העברית הישראלית.
20 בינואר 2022
גבי שחר
היכן דובר על אשמים? "חוקי בגד כפת מחייבים ריכוך... אז מחייבים." (ואנחנו מצפצפים). או, "פיצול אישיות ישראלי ידוע: מכירים ומכבדים תקן לשוני, אבל מתעקשים לא לשמור עליו.". אני רואה בהתבטאויות כאלה שיפוט ולא כי אתה אומר דברים לא נכונים. ניסיתי (ולא בפעם הראשונה) להעלות את הטענה שהעברית התקנית היא שפה בלתי אפשרית ל99.9% מהאוכלוסיה, טענה שמעולם לא הגבת עליה. אני קורא למומחים כמוך להקים סנהדרין לעיצוב ישראלית, מבלי לפגוע בעברית. פתרו לנו אחת ולתמיד את בעיות הזכר ונקבה (והכפילות המעצבנת של רוצים/רוצות בהיעדר פתרון אחר), בטלו את שינויי הגיית שמות העצם (כומר הוא כומר גם כשיש ו' לפניו), הרשו לנו VE ו U לבחירתנו, ללא חוקים (רשימה חלקית). רוביק, גם מורים שמלמדים את הדור הבא לא מדברים עברית תקנית. הקרב אבוד. הביאו לנו ישראלית שתוציא את רובנו ממעגל העברינות שפה [עוד דוגמה: החזירו את ה' הידיעה למקומה הנכון בסמיכות].
22 בינואר 2022 הגב
צביקה בן-צבי
חבל שהתגובה שלי על אודות "הטעות" המוטעית (המופיעה בסעיף 11 ולפיה הצורה ירכב אינה נכונה והצורה התקנית היא ירכוב, כביכול - טעות כמובן) נמחקה. צר לי, אך השארת הנוסח כשבתוכו הטעות הריהי שימת מכשול בפני עיוור.
23 בינואר 2022 הגב

הוספת תגובה