שחר הבן ועמית הבת: השמות הדו מיניים ממשיכים להיות המגמה הלוהטת בשוק השמות, ולא רק בישראל. המיתוג החדש של פייסבוק הוא בעל אופי פילוסופי, עוד על הפועל המתפשט 'להסגביר', ומה זה בדיוק התאוּבַּד
בפרסומת חוזרת ברדיו למים חמים מופיע ילד השואל את אימו אם ילדי הכיתה או השכונה יכולים לבוא להתקלח, וביניהם "שחר הבן? ועמית הבן? ועמית הבת?". זו הזדמנות נאה לעמוד על המגמה המובילה (טרנד בלעז) בקביעת שמות לישראלים חדשים: היוניסקס, שם המתאים לשני המינים. עיון מדויק יותר מבהיר שמדובר באופן כמעט בלעדי בקטגוריית השמות לבנות. מעט מאוד שמות נוספים מתוך המאגר הוותיק של שמות בנים ממאגר שמות הבנות. כלומר, יש כאן הזכרה (מלשון זכר) או מסקוליניזציה של שמות הבנות, וזאת דווקא מתוך המגמה הפמיניסטית של שוויון בין המינים המובילה לשמות היוניסקס, עד טשטוש ההבדלים בתחומים שונים.
עמנואלה, יוספה וראובנה
לשם הדגמה, רשימת השמות של ילדי כיתה ה' בבית החינוך בצפון משנה 1955 כללה 17 בנות. 8 מהן בסיומת ה' המייצגת נקבה: נאוה, אריאלה, דניאלה, שושנה, דליה, תלמה, עדה וליאורה. שלוש בסיומת הנקבה -ִית: חגית, אורית ואשרית, ושמות נוספים מן המקורות: רחל, יעל, מרים, שרה, יהודית ובת שבע. לעומתן, בדיקת השמות של ילדי כיתה ה' בבית הספר גבריאלי בשנת 2003 מגלה שורה של שמות דו מיניים, וללא סימון נקבה: רותם, שחר, נוי, טל, עמית וירדן. יש עדיין שמות בסיומת ה' נקבית, אבל רובם חדשים, כאשר רק 'דניאלה' מחברת בין שתי הרשימות: נויה, גאיה, מאיה ונינה. לאחרונות צליל סלאבי, בעוד גאיה היא דמות מיתולוגית. גם סיומת -ִית הנקבית מופיעה בשמות החדשים, אבל שודרגה משלומית ואורית ליפית, שרית ודלית, מהדורות מודרניות של יפה, שרה ודליה.
עוד לפני כן, בגני הילדים של שנות התשעים, מצאתי את שחר הבן ושחר הבת, עמית הבן ועמית הבת, וכמוהם נעם, גל, אור ולידור, בצמדים דו מיניים. במדגם הגנים הזה שורה של שמות ללא סימון מין, בדרך כלל כזכר דקדוקי, המשמשים בשני המינים: אלמוג, ים, סתיו, מעיין, רותם, אדר, שקד, ספיר ועוד. לאחרונה שוחחתי ארוכות עם עלמה בשם תומר, ולצידה בל נשכח את עומר, שם הנפוץ יותר ויותר בין בנות ישראל.
מדובר, אם כך, בשתי מגמות שהשתלבו: ביטול הסימן המזהה לשמות הבנות, ובעיקר היעלמות הסיומת ה' בשמות שמקורם בשם גברי. גבריאלה, עמנואלה, יוספה, ראובנה שכיכבו בלוח השמות נעלמו כמעט לגמרי, ותועדו לנצח ב"אבו אל בנאת" של שייקה אופיר. בדורות קודמים, אגב, קיבלנו את הרצליה ותל אביבה, ואפילו את נפטה לכבוד הנפט בחלץ, ואֶגדה שנולדה באוטובוס אגד. המגמה השנייה מאוחרת מעט יותר, והיא כאמור זליגה עד שיטפון של שמות בנים למאגר שמות הבנות.
ענת עצמון ובילי אליאש
מתי החלה מגמת השמות הדו מיניים? היו לכך דוגמאות מעטות בימי היישוב, שהבולטת בהן היא שמו של חוקר הטבע נגה הראובני, שהוא דווקא שם אופייני לבנות. לבנו קרא מעיין – שם דו מיני, ולביתו – עלומים. עדי עציון הבת חוגגת 85, עדי אמוראי הבן כבר בן 87. טל עומר היא בתו של המשורר ע. הלל, טלי עומר – בתה של דבורה עומר, וזאת לצד בנים רבים בשם זה. בשנות השבעים ועוד קודם לכן מופיעות בנות בשם עמית, כמו הדוגמנית עמית מכטינגר. שנות השבעים שילבו מגמה נוספת: שמות חד הברתיים, שלהם פוטנציאל נרחב לשמות דו מיניים כמו נוי, ים, דר, ובהמשך אור, בר ונוי. מגמה רביעית הצטרפה, והיא השמות הגלובליים שהציפו את שוק השמות, ואז נפוץ השם הדו מיני שרון. לרשימה הדלבולית הדו מינית הצטרפה מאוחר יותר גם תום (יער, למשל) הבת, לצד תום (אבני) הבן.
האם השמות שמקורם בתנ"ך תורמים למגמת היוניסקס? לא הרבה. יש בשמות התנכיים מעין צופן המגדיר שם לגבר ולאשה, ובכל זאת אימצו כמה הורים שמות תנכיים זכריים והפכום לשמות בנות, כפי שנפוצה בשעתו ענת, בעקבות אביו של שמגר. כוכבית: יש חוקרים הסבורים שמקור השם הוא האלה ענת. כך אפשר למצוא בעקבות המקרא בן אופיר ובת אופיר, בן יובל ובת יובל. השם היוניסקסי הנפוץ ביותר הוא דניאל, שמקורו תנכי אבל הניחוח הצרפתי שלו הפך אותו שם נחשק לבנות, כמו גם השמות עמנואל – צרפתייה ארוטית ותיקה - וגבריאל. לאלה מצטרפים הגברים המקראיים הודיה ודקלה. יש גם שמות דו מיניים בתנ"ך עצמו. השם אביה ניתן בתנ"ך לשבעה גברים שונים, וגם לאשה אחת. שישה גברים בתנ"ך ושתי נשים זכו לשם שלומית.
מגמת היוניסקס אינה אופיינית רק בלוח השמות הישראלי. אתר emmasdiary מביא 300 שמות דו מיניים המשמשים בבריטניה. גם כאן נראה שהזליגה היא מהזכר לנקבה. ברשימה שמות בעלי אופי גברי מובהק לכאורה כמו אדריאן וצ'רלי, שמות שכבר הניבו דמויות מוכרות של נשים, חלקם בארצות הברית, כמו בילי (אליאש, הולידיי), ברוק (שילדס) ואלכס, שמות מקומות כמו ברוקלין וכרמל ועוד רבים. אתר snippetsofparis מביא 82 שמות צרפתיים להם הוא קורא 'ניטרליים מגדרית'. ביניהם קמיל, סייאל (שמים בצרפתית), עדן – שם דו מיני המשמש גם בישראל, ואפילו ליאור המוצג כשם צרפתי ופירושו: האור הוא בתוכי. יש אפילו שם דו מיני הניתן לבני המוסלמים ובנותיהם: אסלאם.
צוקרברג מחליף שם
עופר קוזוקרו שואל: חברת הטכנולוגיה פייסבוק שינתה לאחרונה את שמה למֶטָא. אני מעוניין להבין את מקור המילה ומשמעותה.
במקורה 'מטא' היא רכיב או צורן של מילה שלא שימש כמילה עצמאית, אלא מרכיב פותח שאפשר להצמיד אליו מילים נוספות. משמעות הצורן היא התייחסות לדבר מה העובר שינויים כדוגמת מטאמורפוזה או מטאפורה, או המצוי מעבר לדברים, כדוגמת מטאפיזיקה, או מה שנמצא מעל מרכיבים אחרים כמו מטא-לשון, וכן שימושים בכימיה. מילים ומונחים הנפתחים ב'מטא' רבים ביותר, ובתחומים מגוונים. המקור ביוונית, משמעות המילה: עִם, אחרי או דרך (across). בשנות ה-80 החל dp שימוש במילה באופן עצמאי ולא רק כרכיב במילה שלמה, במשמעות דבר מה המתייחס לעצמו או לסוגו.
השם המורחב של המיתוג החדש, מטאוורס - metaverse - נטבע על ידי הסופר ניל סטיוונסון בשנת 1992, והוא הלחם של המילים meta ו-universe, העולם שמעבר, העולם הווירטואלי. נראה שצוקרברג קצת נבהל מהמלחמות שמנהלים נגדו בעולם האמיתי, ופוזל אל העולמות שמעבר.
התפוטר והתנודב לא לבד
אלי בן דוד מוסיף פועל שלישי לחבורת בניין התפוּעַל - התנודב והתפוטר: התאוּבַּד. "למשל, הגנרל עבד(א)ל חכים עאמר ניסה לבצע הפיכה צבאית, והתאובד - הוכרח להתאבד. התירוץ ל'התאבדות' היה הכישלון במלחמת ששת הימים, ולא בגלל ניסיון ההפיכה". כותרת בדהמארקר: "מדוע 'התאובד' בן זיגייר?", ויש לפועל הופעות נוספות.
מסגבירים את להסגביר
מהיכן הגיע אלינו הפועל להסגביר? מיכל כותבת: "המקור של הפועל הוא פמיניסטי, מקביל ל-mansplaining באנגלית, כלומר הסברה גברית. כאשר גבר מסביר משהו לאישה בביטחון עצמי רב (שלא לומר התנשאות) מתוך הנחה (מודעת יותר או פחות) שמתוקף היותה אישה היא בהכרח יודעת פחות ממנו על הנושא המדובר (ויכול להיות שהיא בכלל דוקטורנטית שחוקרת את הנושא)". חיותה דויטש מוסיפה: "דומני שמסגביר הוא בהכרח גבר-מסביר. מילת גנאי פמיניסטית לגברים שיודעים טוב מהאישה ומסבירים לה (מסגבירים) את המציאות". אכן, המונח איתנו מזה עשור, אבל השימוש בו היה מוגבל יחסית. "ארץ נהדרת" חיברה אותו אל דרך הדיבור וגם לאופי הרטוריקה של דוד אמסלם, והפועל פרש כנפיים.
על חזירים וענפים
שמעון בוגן מתייחס לשאלה על מקורו של המונח 'חזיר' לחוטר או נצר היוצא מגזע העץ, ומביא רשימה של משה סתיו בעיתון דבר מאפריל 1956. ברשימה כותב סתיו על המונחים האלה ומספר כי הפלחים הערבים קוראים לענף, בין שמות אחרים, 'זיר', במשמעות כפתור בערבית, בדימוי לדרך בה יוצא החוטר מן העץ. בוגן כותב: "הנצנוץ של החוטר נקרא פקע, א קנאספ, סור, כפתור, ובערבית פלחית מקומית - זיר. אצל האיכר הפולני במושבה הפך 'אחמד, תוריד את הזיר' לחזיר". תודה לשמעון, נראה שנפתרה תעלומת החזיר הבוטָני.
על דגים וסעודות שישי
אלישע פרוינד מוסיף הערות מחכימות בענייני דגים שנדונו בטור קודם: "במסורת הנוצרית מקובל לאכול דגים ביום שישי, ולא בשר. יש כמה סברות למנהג זה. האחת גורסת שהקהילה הנוצרית בימי קדם ביקשה אמתלה לתמוך בדייגים. דעה אחרת סוברת שהמקור היא העובדה שישו מת על הצלב ביום שישי, והדם הניגר מהבשר מזכיר את דמו של הצלוב, ולפיכך יש להימנע מאכילתו. בברית החדשה יש סיפורים על "נס הלחם והיין" של ישו, שבמסגרתו האכיל הנ"ל אלפי אנשים במספר כיכרות לחם, ובכמות קטנה של דגים. המסורת הזו קיימת באיטליה הנוצרית קתולית עד עצם היום הזה, והיא מזכירה כמובן את סיפור נס הלחם של אלישע במלכים ב'".
חדש בפינת עיון: רב תרבותיות וכור היתוך – המתנגשים המשלימים, גם בשפה
חדש בפינה של פול אוגדן: אומניגלוט, האנציקלופדיה של כל הלשונות בהינף מקלדת
שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': מהיכן הגיעו הביטויים 'אני מת עלייך' ו'חכם בלילה', איך כותבים וקוראים את השמות אסנת וצרפת, מה קושר בין 'לך לעזאזל' ל'לך קיבינימט', למה בצבא אומרים 'פורקים' כשהם יורדים מהרכב ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.