בדואיות בטיקטוק, אנוסים חרדים והגרוניות של צנעני

רוביק רוזנטל | 08 ביולי 2022

מה אומרת חרדית מודרנית לחרדי אנוס, למי מהתלמידים אומרים 'חמוד' ולמי 'מאמי', איך משמשים צילומי טיקטוק כלי נשק נגד נשים לומדות במגזר הבדואי, ומתי מקפידה מרגלית צנעני על ח' וה'. חשבתם שהבלשנים משעממים? אז חשבתם. צרור דוגמיות מהכינוס העשרים של האגודה הישראלית לחקר שפה וחברה

בחודש הקודם התקיים הכנס העשרים של האגודה לחקר שפה וחברה. האגודה מציינת עשרים להיווסדה. מייסדיה היו הסוציולוג אליעזר בן רפאל והבלשנית אורה שורצולד. הם גם כיהנו כשני נשיאה הראשונים. הנשיא היוצא הוא פרופ' בנימין הרי מאוניברסיטת ניו יורק בתל אביב. גילוי נאות: השנה נבחרתי על ידי חברי האגודה לנשיאה לשלוש השנים הבאות.

הכנס השנה, שנערך עדיין בזום, התמקד בנושאי זהות ומגדר, המעסיקים מאוד את השיח הישראלי. הוצגו בו, כמדי כנס, עשרות מחקרים שעסקו בנושאים האלה. בין היתר הוצגו במושב מיוחד עמדות שונות ביחס לסוגיית השוויון המגדרי, שגם נפתחה בדברים קצרים של שרת התחבורה ו"מרת השפה המגדרית" מרב מיכאלי. נציגות האקדמיה ללשון הציגו עמדה שאינה תומכת בשינויים לשוניים לא דקדוקיים, על פי העמדה שהזכר הדקדוקי הוא 'הסתמי' ומיועד לשני המינים. זאת בצד העמדה ששימושים שאינם פוגעים ביסודות הלשון ומשרתים מגמה שוויונית רצויים, וגם האקדמיה תרמה לכך. לעומתה הציבה דפנה אייזנרייך, נציגת עמותת "דברו אלינו", עמדה התומכת במגוון שינויים, וסבורה שהזמן יאפשר להכיל ולקבל אותם, ולקדם עד כה בכך את השוויון הלשוני המגדרי. גם היא הודתה שעיקר הבעיה היא בלשון הדיבור, שכן רוב הפתרונות המוצעים מתייחסים לטקסטים כתובים, אך היא מאמינה שגם כאן יתגבשו פתרונות.

בסוף אני אבחר להישאר ואסבול כל ימי חיי

מתוך שלל ההרצאות והנושאים שעלו בכנס בחרתי להרחיב מעט בארבעה מהם. נחי משעול-שאולי מאוניברסיטת חיפה ועירית קופפרברג ממכללת לוינסקי הציגו מחקר בנושא המגיע מתוככי החברה החרדית, ואולי בשוליה: מי הוא 'יהודי אנוס' בהקשר החרדי? הנושא עולה ברשתות החברתיות. הרשתות החברתיות הן היום כר פעולה למחקר לשוני לא רק בנושא זה, אלא גם בנושאים נוספים שעלו בכינוס.

'אנוסים' בז'רגון החרדי הם גברים ונשים שאינם מאמינים בדרכה של היהדות החרדית, אך מציגים כלפי חוץ חזות חרדית לחלוטין. זאת על מנת שהם ומשפחותיהם לא ישלמו את המחירים הצפויים על עזיבת הקהילה. חשוב לציין שהם אינם מזוהים עם 'החרדים המודרנים', המהווים כעשרה אחוזים מכלל החרדים.

החרדים האנוסים מתבטאים ברשתות בכמה דרכים כדי לתאר את מצבם. הדרך האחת היא הפחד, כמו בציטוטים הבאים: "אני מפחדת שאֶתפס ואֶזרק מביתי", "אני מפחדת שלא יהיה לי מקום לישון", ואפילו "אני מפחדת שבסוף אני אבחר להישאר ואסבול כל ימי חיי".

החוקרים מציגים דיון בין אישה חרדית המזדהה כ'מודרנית' לבין חבר פורום המוגדר כ'אנוס'. כותבת 'המודרנית': "לאדם יש בחירה. תקראו לזה בחירה חופשית, תקראו לזה תבונה, תקראו לזה איך שבא לכם. האדם מכיר את מכלול השיקולים והנסיבות ובסופו של דבר מחליט כיצד הוא בוחר לחיות. הגיע הזמן לשחרר מהציפייה הילדותית הזו למחיאות הכפיים מהסביבה. לא מאלו שעזבתם או שאתם מפנים להם גב, ולא מאלו שהלכתם לצופף להם את השורות".

אחד ה'אנוסים' מגיב בסערת רגשות: "אמרת שיש לאדם בחירה?! אולי תספרי לי איזו בחירה את מציעה לאדם שנקרע בין האפשרות לאמלל את הילדים שלו, לבין האפשרות לאמלל את הוריו?! .... כשאתה מאמין במסגרת, בתורה מן השמיים, שכר ועונש, יעוד האדם בעולמנו, אפשר עוד איכשהו לוותר על כל מיני פרטים בדרך. אבל כשהקרקע הזו נשמטה מתחת הרגליים, אתה מרגיש שאתה מגדל ילדים לחיי עוני ובערות... ואז אתה מחליט לעבור צד, לתת לילדים חינוך אחר, דרך חיים בריאה יותר, ואתה מתקשר לאבא ומשוחח אתו, זורק מילה פה ושם, מנסה להכשיר את הקרקע, והוא לא אומר כלום, רק בין השורות אתה יודע שהוא יסיים את השיחה וילך לבכות בין דפי התהלים, שהוא נשרף מבפנים כבר עכשיו, אבל הוא מתאמץ להראות פנים יפות, לאהוב למרות הכל. אתה מנסה לשתף את האשה בהתלבטויות, זורק מילה וחצי, והיא מתחילה להבין לאן הרוח נושבת, ומבינה שיהיה כאן מאבק, היא תצטרך להכריע בין שלמות הבית לבין היחסים עם ההורים שלה, והיא לא אומרת כלום, רק בוכה. בחירה אמרת?! אולי תגידי לי איך בוחרים".

בהמשך הדיון מציגות החוקרות תובנות בתחום השימוש הלשוני בשיח, לצד זה, הטקסט חושף את המגוון הרב בחברה החרדית, ואת היסוד הרגשי הסוער המלווה אותה.

תנסה מאמי לקרוא את הטקסט

אביב אורנר מאוניברסיטת בן גוריון והדר נץ מאוניברסיטת תל אביב הציגו מחקר בנושא בתחום הקרוי 'שיח כיתתי': מונחי פנייה מפרספקטיבה מגדרית בשיח הכיתתי בישראל. טענת היסוד היא שהישגים נמוכים של תלמידים בנים לעומת תלמידות בנות נובעים בין היתר משיח כיתתי, כולל שמות וכינויים של פניות לתלמידות ולתלמידים. החוקרות חקרו 43 שיעורים. שמות המורים והתלמידים בדויים כמובן.

על פי המחקר המורים משתמשים בפניות בכינויים כלליים ובשמות חיבה פרטיים. אחד הכינויים הנפוצים הוא 'מאמי'. המורה איילה פונה לנמרוד: "תנסה מאמי לקרוא את הטקסט". החוקרות הראו שהכינוי 'מאמי' הופנה לבנות במידה רבה יותר מאשר לבנים. לעומת זאת הכינוי 'חמוד' מופנה באחוזים גבוהים בהרבה דווקא לבנים, יותר מאשר 'חמודה' לבנות. כינוי בתפוצה זהה לבנים ולבנות הוא 'מתוק' או 'מתוקה'. כאשר פונים לכלל התלמידים נפוצות פניות כמו חברים, חבר'ה, ילדים וחמודים, ובתפוצה נמוכה: "יפים שלי".

רוב הכינויים משמשים למטרת משמעת וארגון השיעור, מתן רשות דיבור וכדומה, ויש בהם יסוד מרכך, למשל: "חמוד, אתה לא חושב שזה מפריע?", או בשם החיבה: "גלצ'ו, את מתפרצת לדבריי", וכן כביקורת: "נועלה, הכתב שלך קטן", ובפנייה לכלל: "חבר'ה, אתם צריכים להבין". בפניות משמעת לבנים שולט 'חמוד', בפניות לבנות בעיקר שם החיבה הפרטי: "אני רוצה את סַפִּירוש לשמוע את דעתך". כך גם בדברי ביקורת. אצל בנות הדגש הוא על שם החיבה. מסקנת החוקרות הוא שבפניות האלה יש הטיה מגדרית, המדגישה פנייה אישית יותר של המורות לבנות לעומת בנים. שימוש בשמות חיבה אישי יותר, בעוד ב'חמוד' יש יסוד סמוי של כעס והתרסה.

תראי את לבושה כמו שרמוטה

אלה בן-עטר ממכללת ספיר הציגה מחקר משותף עם שירלי דרוקר-שטרית מאוניברסיטת בר-אילן וסמדר בן-אשר ממכללת אחווה. המחקר עסק בצעירות בדואיות היוצאות ללימודים אקדמיים. תופעה שכבר זכתה לחשיפה תקשורתית היא שגברים מהמגזר הבדואי מצלמים את הבנות בטיקטוק בליווי הערות פוגעניות, מכפישים ומעליבים אותן ומפיצים למשפחה. המחקר הקיף 77 צעירות בדואיות בראשית דרכן האקדמית. עם חלק מהן נערכו ראיונות עומק.

באחד מסרטוני הטיקטוק, כפי שמציגה אלה, נראות שתי נשים בדואיות יושבות בתחנת אוטובוס, ולצד זה הטקסט הבא: "למי שיש לו ארבע כבשים מחוץ לכפר שיבואו לפני שייקח אותם, אבל לא רוצה את השמנה". 

המחקר העלה ארבעה סוגים של סרטונים פוגעניים: טענה להתנהגות לא מוסרית, הוצאה מהקשר, תגובה על לבוש לא צנוע, ושימוש בפוטושופ. צעירה מצולמת באוטובוס, גבר מצלם אותה וכותב: "את מחייכת לעבר הגבר במכונית, את לא מכובדת". אחרת נוסעת במונית ונכתב: "הבחורה מתאפרת כדי לפתות את הנהג".

במסגרת 'הוצא מהקשרו' הצעירים מצלמים נשים ברחוב, אבל הכתוביות אינן קשורות לצילום. בנות הולכות ברחוב ונכתב: "מעניין מה יש לך לעשות כל הזמן בבאר שבע". במקרה אחר ישבה צעירה עם הארוס שלה בבית קפה. בצילום  רואים רק את גב הארוס. בעקבות הסרטון המשפחה ביטלה את הנישואין, כי לכאורה לא הוכח שזה הארוס שלה, בכיתוב אף נכתב: "מסתובבת עם יהודים!"

טענות על לבוש לא צנוע באות בצירוף טקסטים בוטים. על סטודנטית אחת נכתב: "תראי את לבושה כמו שרמוטה", והדבר הביא את הצעירה להפסיק את לימודיה. ציטוט נוסף: "את עושה בושות למשפחה שלמה. זה הבגד הזה? תחזרי הביתה". הכלי החמור מכולם הוא הפוטושופ. הצעירה מצולמת, ובאמצעות הפוטושופ מעצבים את לבושה מחדש, מקצרים חצאית ושרוול והתוצאות לכך חמורות.

איך מגיבות הבנות? החוקרות ראיינו עשרות נשים שעברו התעללות טיקטוק. מחציתן מגיבות בפסיביות, והן נמנעות מלהציג את עמדתם בפני המשפחה כדי לא להיחשף. יש רבות שמגיבות תגובה אקטיבית: "היינו פונים להורים מסבירים שזה אנחנו שהכל שקר, ואז לאחים!" מסתבר שהגורם המוביל בהתעללות טיקטוק הם האחים, ונוצר מאבק כוח תוך משפחתי,שבו לגברים יש עדיפות מובהקת. היו נשים שפנו לגורמי חוץ כמו אנשי האוניברסיטה, או לאיש המגזר הערבי המתמחה בהסרת הסרטונים האלה מהרשת. הממצא המעודד הוא שסרטוני הטיקטוק לא מונעים מהנשים את המשך הלימוד, ובשנה האחרונה נרשמה עלייה של 117% במספר הבדואיות בדרום המגיעות לתואר ראשון.  

מרגלית צנעני בין התרבותי והמלעוני

ענבר דהן מאוניברסיטת בן גוריון עוסקת בשאלה האם אדם יכול לשנות את סגנון הדיבור שלו במהלך חייו. הדעה המקובלת היא שאדם אינו משנה את לשונו וסגנונו, אבל לטענתה יש גם חריגים, בדרך כלל כאלה המיישרים קו עם שינוי לשוני בקהילה. מקרה המבחן של ענבר הוא הזמרת מרגלית צנעני, שאמרה כזכור בהופעה חיה: "איך אתם רוצים אותי, המלעונית או התרבותית?", והקהל הריע: "מלעונית!!!"

ענבר חקרה את העיצורים הגרוניים, האופייניים לשירה ודיבור מזרחי, בשירי אולפן וקהל של צנעני, וכן בדיבור חופשי. לשם כך השוותה שני שירים של צנעני שחזרו והוקלטו בהפרש של עשרות שנים: "עוד יהיה לי", ו"נערי שובה אלי". שני השירים הוקלטו לראשונה בשנות השמונים, ופעם נוספות באלבום אוסף ב-2012. ההשוואה התייחסה לשני העיצורים הלועיים, ע' וח'.

צנעני להשוואה

התוצאה מובהקת: בהקלטות המוקדמות ח' וע' נהגו בהדגשה על פי ההגייה המזרחית-תימנית. בהקלטות 2012 נעלמה הגרוניוּת משני העיצורים לחלוטין. תופעה דומה נדגמה גם בהופעות חיות של צנעני.

ענבר חקרה גם את הופעות צנעני בשיחות בתקשורת, וכאן התגלה חוסר אחידות, על פי ההקשר והתזמון של השיחה או הראיון. כך ב-1986 הייתה לצנעני הופעה טלוויזיונית ראשונה, היא הציגה עצמה כ"זמרת חתונות אשכרה", והדגישה את הגרוניות. בראיונות מאוחרים יותר הייתה מאופקת יותר והגרוניות נעלמו. ב-2007 רואיינה על ידי יאיר לפיד והדגישה את 'המלעוניוּת' הגרונית, ב-2016 התוכנית "פסקול ישראלי" הייתה 'תרבותית' יותר, ובראיונות אחרי פרשת הבוטוקס חזרה אל הגרוניות. ענבר מסיקה מכך שאנשים אכן משנים נוהגי דיבור, וכי ההקשר לכך הוא חברתי. המסקנה הזו עולה ממחקרים נוספים על נוהגי הדיבור של דמויות המופיעות בתקשורת.

שאלות שנשאלו ונענו ב'שאל את רוביק': איך אומרים שגיאת הקלדה בעברית, מה ההבדל בין אחריות לאשמה, למה ציוֹן היא נקבה וחד קרן איננו 'חדת קרן', מהיכן הגיעו המילים מחות'ל ואלכוהול, מה הקשר בין היצ'קוק ליצחק ועוד, ראו בשאל את רוביק, שאלות אחרונות, בשני הדפים. יש ללחוץ על השאלה לקריאת התשובה.

תגיות :
מרגלית צנעני, צילום פייסבוק תמונה ראשית
פוסטים רלוונטים בנושא

תגובות

בת-ציון ימיני
שלום רוביק, התגובה היא למחקרה של ענבר דהן. ראשית, אין מדובר בסגנון דיבור אלא בהגייה. שנית, הממצאים שלה אינם מאפיינים רק את הזמרת מרגלית צנעני אלא הם דוגמה לתופעה נרחבת מאוד בקרב דור הצברים שנולדו ליוצאי עדות המזרח. רבים מהם שינו את הגייתם בהשפעת המבטא האשכנזי הנחשב יוקרתי יותר. חלק מהם עושים זאת בעקביות, וחלק חוזרים מדי פעם להגייה המזרחית באופן חלקי. יש כאלה שעושים זאת רק כשהם בחברת מזרחים או בקרב המשפחה, אך בחברה אחרת הם חוזרים למבטא האשכנזי של הגרוניות. כבת ליוצאי תימן גדלתי על ההגייה הזאת ואני עדיין שומרת עליה בעקביות, אף שרבים מחבריי ומכריי עברו לדבר כמו אשכנזים. בחרתי בכך כדי לשמר את ההגייה העברית התקנית וכדי שלא אטעה את התלמידים והסטודנטים שלי. כמורה וכמרצה ללשון עליי לכבד ולהנציח את מסורת הדיבור והקריאה המקורית שלה. זו אומנם בחירה לא פופולרית, אך אני חשה שאסור לי לתת יד להתפשטות טעויות כמו משדַכַת ועורַכַת דין הנובעות מהזדהות העיצורים ח ו-כ' רפויה. ד"ר בת-ציון ימיני
07 ביולי 2022 הגב
ענבר דהן
שלום בת-ציון, תודה רבה על תגובתך. אשמח להגיב לדברייך. ראשית כל, במחקר אני בוחנת את המנעד הסגנוני של מרגול, שכולל סגנונות דיבור שונים כמו שירה (בהופעות חיות לעומת שיר שהוקלט באולפן), דיבור (בראיון ספונטני לעומת ראיון יזום באולפן, או כשישבה בפאנל שופטים בתוכניות ריאליטי שונות). בכל אחד מהסגנונות נבחנה ההגייה שלה - לועית או לא. זאת בניגוד למחקרים אחרים בתחום הזה שהתמקדו בסגנון אחד בלבד שבחנו לאורך שנים (כמו הרינגטון שבחן את נאום חג המולד של מלכת אנגליה בנקודות זמן שונות). באשר לכך שאין הדברים מעידים רק על מרגול את ודאי צודקת. מרגול נבחרה להיות מקרה הבוחן של המחקר כי יש תיעוד שלה מחמישים השנים האחרונות, מה שמאפשר לערוך מחקר מהסוג הזה :) בגלל שהיא דמות ציבורית אפשר גם ללמוד מכך על מה זה אומר עלינו, החברה, ושדובר אכן משתנה לאורך חייו.
07 ביולי 2022
אברהם הימן
אני בן להורים ילידי ויוצאי מצרים שעלו ארצה ב- 1954 (בהיותי בן שנה). בילדותי עד גיל 7 לערך, דיברתי עם אמי בערבית. גדלתי בחברה ילדים רב עדתית. גם אם אתאמץ מאוד לא אוכל לשנות מהגייתי שאני קורא לה צברית יש האומרים אשכנזית. כאשר אני שומע הקלטות מהגיית הורי אני נדהם לפער האדיר בין הגייתי לבין זו של הורי. לא יודע מה המסקנה, מאוד סביר שמדובר בעניין אישי. אגב, חברי הטוב אף הוא בן למשפחה יוצאת מצרים, לא מסוגל לדבר בהיגוי הוריו. סתם הגיגים... ועוד דבר, בדברי ערבית לעיתים רחוקות עם חברי דוברי הערבית ההיגוי שלי אמנם משתנה, אך עדיין ברור לבני שיחי כי מבטאי הוא של צבר (אשכנזי).
07 ביולי 2022 הגב
כרמלה לכיש
רוביק, בוקר צח! הרי אנחנו מכרים ותיקים מימי: "שומרים, רגל! השומר הצעיר!!!" נולדתי וגדלתי בבית משפחת מַמַן החיפאית, והורי, שניהם, טבריינים מדורות. (בשנה 1740 למניינם הגיעה משפחת אבולעאפיה מאיזמיר לטבריה, וסבתא שלי היא ממשפחה זו). גן הילדים שלי היה גן יהודית, בחורשה ליד בניין הטכניון המקורי בחיפה. הגננת ובעלה התגוררו בצריף. לכיתה א' הגעתי בבית ספר "חוגים", שהיה אז ברחוב פבזנר. ילדה ערנית ופטפטנית לאללה! המורה מרים שואלת מי רוצה לספר על החופש שלפני כיתה א', וכרמלה רוצה מאוד. הקיצר, אני מתחילה בהרצאת הדברים בשטף, וצחוק אופף את הכיתה. נשמעים קולות: "ערבייה, ערבייה..." דיברתי כמו בבית ההורים, חית גרונית, עין גרונית, אם כי לא בריש מתגלגלת אלא בריש צברית, שמקורה, לדעתי, אולי ביידיש של ותיקי המתיישבים הציונים בארץ. זהו. לא עזר שום דבר. מייד הפכתי לאשכנזייה, אנוסה על פי הדיבור. אבל בבית ההורים - "מה זה צריך להיות? מה זה ח'לון מח'ברת?" הפתרון הילדותי שלי ושל אחותי הצעירה ממני בשנה וחצי: מהבית ברחוב הרצל עד חצר הטכניון אנחנו מדברות כמו בבית, ומחצר הטכניון עד בית הספר, כולל, אנחנו מדברות כמו האשכנזים. בחזרה - הפוך, גוּטֶה. רק בערבית אני מדברת נכון, אבל לא בריש מתגלגלת. מילים ישראליות כאלה כמו: חומוס, חלווה, חורני, חבִּיבִּי, (מילה ערבית בעצם), עיוני, מעמול, ענתבי (שם משפחה) אני מבטאת כדרך בית אבא אמא. חזק ואמץ! כרמלה לכיש (מהבית מַמַן). ,
07 ביולי 2022 הגב
אבנר
לעניות דעתי ההגיה הישראלית היא ממש לא אשכנזית - אין בה דיפטונג, אין בה הבחנה בין קמץ לפתח, אין בה תיו רפה, איפה הניגון ה- "גלותי" שלעיתים מוסר יותר מידע מאשר המילים עצמן, וכו'. ההגיה הישראלית היא פשוט המכנה המשותף הנמוך ביותר בין כל ההגיות כולן. ככל שיכולתי להעלות בדעתי, ההעדפה היחידה בהיגוי לטובת ההיגוי האשכנזי היא בהגיית האות ריש, וגם כאן נראה לי שהסיבה היא מחיקת הגרוניוּת מהמבטא, כלומר ירידה למישלב הנמוך ביותר, ולאו דווקא העדפה של "תרבותיוּת".
07 ביולי 2022 הגב
אוריאל
אוניברסיטת ניו יורק בתל אביב??
07 ביולי 2022 הגב
צוריאל
למה לא? אם יש ישיבת מיר בירושלים וישיבת טלז בארה"ב, למה שלא תהיה אוניברסיטת ניו יורק בתל אביב? (הכתובת: רח' ברנדיס 17 בתל אביב)
07 ביולי 2022
רינה ברוך
"אורטופדיה" מפריע לי, וגם "סינטטי". צורם. צ"ל "אורתופדיה" ו"סינתטי"...
07 ביולי 2022 הגב
רנה זמיר
אני ילידת קבוץ שכל מייסדיו-הורינו היו פולנים ולהם ריש מתגלגלת ואילו לכולנו, הצברים החדשים, ריש גרונית. הקיבוץ של אותם ימים היה בועה סגורה ללא השפעות מבחוץ. אז איך זה קרה? תמהתני! בעצם לפי הגית הריש זיהו את מי שלא היה יליד הארץ.
07 ביולי 2022 הגב
אביבה רום
מה זה אוניברסיטת ניו יורק בתל אביב?
07 ביולי 2022 הגב
יעקב ברזילי
כמה הערות בנושא.ויתור על הגיית האותיות הגרוניות זה לא הכל.לגבי הדור הישן יש מיתרי קול ויש חיתוך דיבור ויש מנגינת הדיבור.קחו מזרחי ירושלמי בגילאים שמעל 40 לא יעזור לו להחליף הגייה ולא לבטא אותיות גרוניות כל שאר הדברים "מסגירים אותו".הדור שגדל במושבות דיבר בעברית וערבית ואידיש והייתה מנגינה בלשונו העברית האופיינית לדוברי עברית וערבית.אני הספקתי לעבוד עם הדור הנפלא ההוא כבחור צעיר בראשית דרכי.ערבי שלא ידבר באותיות גרוניות כמו אותו מסוודה("טיוטה")נחשף מיד בגלל מיתרי קולו.יש ערבים מעטים שגדלו עם יהודים בינקותם ודיבורם לא "יסגיר"אותם .אגדת ה-ר' הצברית.זו היא התפתחות של ה-40 שנים האחרונות.כולם דיברו ב-ר' מתגלגלת אל תאמינו לאף סלבריטי שדיבר כל חייו ב-ר' מתגלגלת ועכשיו טוען שהכריחו אותו לשיר ולהופיע על הבמה בר' מתגלגלת.הכריחו שדרני רדיו להגות ר' מתגלגלת אבל זה היה בגלל שהיא דרך ההגיה המקובלת והשליטה(דומיננטית).לא מאמינים תצפו בסידרת הטלביזיה שכנים שכנים(פתתתתתוח) או משהו כזה עם יהורם ושחקנים אחרים ותראו שגם הילדים של אז די ברו בר' מתגלגלת.או תאזינו לדירישות השלום מהחזיתות עד לבנון הראשונה ןתווכחו בעצמכם.
09 ביולי 2022 הגב
יעקב ברזילי
על חרדים אנוסים.קהל המתפללים בבתי הכנסת מתחלק לשלושה חלקים שווים פחות או יותר.שליש מאמין(חרדים ואחרים)שליש מסורתיים ושליש "אנוסים".המאמינים מאמינים המסורתיים לא מתפללים יום יום ולא חובשים כיפה ולוקחים הכל בקלות.משתמשים בשבת בטלפון בחשמל ומכשיריו הולכים כשרוצים לכדורגל ונוסעים בשבת אם צריכיחם.אבל יעשו קידוש ולא יבשלו בשבת.האנוסים הם חובשי כיפה ומעמידי פנים של דתיים.אלה איבדו כל אמונה אבל לא יורידו כיפה כי בית הכנסת הוא לא רק בית כנסת אלא מועדון חברתי .הם גם חינכו את ילדיהם חינוך דתי ולא רוצים לבגוד בכל החינוך שנתנו לילדיהם.החלק השלישי באנוסים הם אלה שדתם היא פרנסתם.אלה פוליטיקאים מפעילי המפלגות דתיות שזוכים למינויים נכבדים ומבוקשים לא רק בפוליטיקה אלא רבנים ודיינים גם מלמדים שמשים בבתי ספר דתיים וחרדיים נהגים טבחים וכו וכו.הורדת כיפה יהיה פרושה אובדן פרנסה.איך הרב הזה וזה "שלח ידיים"ואיך הוגה דעות דתי נערץ מקיים יחסים עם אשת איש בקהילתו או פולטיקאי עם מזכירתו.הכל הבל הבלים אמר החכם באדם.
09 ביולי 2022 הגב
עפר גביש
1. הייתי שואל את פרופ. יורם עשת, עד כמה מפריע לו שאין היום הבדל בין ט-ת? בין א-ע? ובין ח-כ? אני מניח שהתחושה לא תהיה קשה כמו היאלמות ההבדלים באותיות הנ"לו. הכל שאלה באיזה שלב הצטרפת לדוברי העברית, כי כל מה שקיבלת מקודמיך נעשה מיד מקודש, ומה שקורה בנוכחותך, הוא אבדן ואבדון. העברית חיה ונושמת, מאבדת דברים ומעבדת חדשים. יפה שאתה מראה ומתריע, אבל מכאן ועד לתחושת הדיכאון הדרך רב. פשוט חבל לי עליך. 2. הרבה יותר מפריע לי שלמתהדרים בהרצאות בתחומי העברית, קוראים: שורצולד, איזנרייך וקופפרברג. זה מציק ואפילו מצחיק.
10 ביולי 2022 הגב
נעמי
ה"מחקר" בעניין הפניה לבנים ובנות מקומם. אבוי לנו שאלו הם מורנו וחוקרנו.
10 ביולי 2022 הגב
נעמי
ה"מחקר" בעניין הפניה לבנים ובנות מקומם. אבוי לנו שאלו הם מורנו וחוקרנו.
10 ביולי 2022 הגב
Naomi Samuel
שלום חבר נפגעתי ושבור לב כשקרה בעיה גדולה מאוד ביני לבין בעלי לפני שבעה חודשים בנישואיי. כל כך נורא שהוא לקח את התיק לבית המשפט לגירושין. הוא אמר שהוא לעולם לא רוצה להישאר איתי שוב ושהוא כבר לא אוהב אותי. אז הוא ארז מהבית וגרם לי ולילדיי לעבור כאבים עזים. ניסיתי בכל האמצעים האפשריים להחזיר אותו, אחרי הרבה תחנונים, אך ללא הועיל. והוא אישר שקיבל החלטה ולא רצה לראות אותי שוב. אז ערב אחד, בדרכי חזרה מהעבודה, פגשתי את חברתי הוותיקה שחיפשה את בעלי. אז הסברתי לו הכל, אז הוא אמר לי שהדרך היחידה שבה אוכל להחזיר את בעלי היא לבקר אצל זורק כישוף, כי הוא באמת עשה את זה גם. אז אף פעם לא האמנתי בקסם, אבל לא הייתה לי ברירה אלא למלא אחר עצתו. לאחר מכן הוא נתן לי את כתובת האימייל של זורק הכישוף שהוא ביקר. DR apata. למחרת בבוקר שלחתי מייל לכתובת שהוא נתן לי, ומטיל הכישוף הבטיח לי שאחזיר את בעלי ליומיים הקרובים. איזו אמירה מדהימה!! אף פעם לא האמנתי, אז הוא דיבר איתי ואמר לי כל מה שאני צריך לעשות. ואז אני עושה אותם בלי עלייה, אז ביומיים הבאים, באופן מפתיע, בעלי שלא התקשר אליי ב-7 החודשים האחרונים התקשר אליי להודיע ​​לי שהוא חוזר. כל כך מדהים !! אז הוא חזר באותו יום, עם הרבה אהבה ושמחה, והתנצל על טעותו ועל הכאב שהוא גרם לי ולילדיי. ואז מאותו יום הקשר בינינו היה חזק יותר מבעבר, בעזרתו של זורק כישוף נהדר. אז, אני אמליץ לך אם יש לך בעיות כלשהן, צור קשר עם ד"ר אלאבה במייל: drapata4@gmail.com או צור איתו קשר בוואטסאפ וב-Viber עם המספר הזה: +1(425) 477-2744.......
22 ביולי 2022 הגב

הוספת תגובה