כאבם של מדעי הרוח

רוביק רוזנטל | 26 ביוני 2015
דברים בשם מקבלי התואר, בטקס קבלת תארי דוקטור באוניברסיטת בר אילן, 25.6.15

העברית ידעה תמיד לשמור על המורשת הלשונית של המקרא, החכמים, הפרשנים והפוסקים. לצד זה ידעו דוברי העברית להטמיע בשפתם אוצרות לשון מתוך סביבתם המשתנה 

 

כבוד נשיא האוניברסיטה הרב פרופ' דניאל הרשקוביץ, כבוד הרקטורית פרופ' מרים פאוסט, פרופ' גיל אפשטיין, דיקן בית הספר ללימודים מתקדמים, דיקנים וראשי מחלקות, מנחים, חברי סגל, בני משפחות, עמיתיי מקבלי התואר, קהל נכבד.

הקשר שלי עם אוניברסיטת בר אילן הוא רב שנים. למדתי את אופייה המיוחד של האוניברסיטה הזו: נאור ומסביר פנים. אוניברסיטת בר אילן מפליאה לחבר בין מצוינות אקדמית לבין פתיחות לדרכי חשיבה שונות ולתחומי דעת רחבים.

להטמיע את התוך ולהשליך את הקליפה

כתיבת דוקטורט היא שיאו של תהליך. כל מה שלמדנו וידענו לאורך השנים מתרכז בה. ידענו רגעי קושי ואפילו ייאוש לצד רגעי גילוי ושמחה, עד לרגע הקסם שבו התהליך מגיע אל סופו. במקרה שלי הדוקטורט הוא השלמת מעגל של פעילות תקשורתית וספרותית בתחום הלשון העברית. זכיתי לחבר בין הידע העשיר שרכשתי באקדמיה לבין הקשר החי עם דוברי העברית לדורותיהם, ועל כך אני מודה לגורלי הטוב.

הלשון העברית היא מרכיב מרכזי בנהר הזורם והשוצף של התרבות היהודית. היהדות הצליחה בדרך שאין לה אח ורע לשמר את כתביה ומנהגיה לאורך הדורות. לצד זה ידעו יהודים בכל התפוצות להאזין לתרבויות העולם, ללמוד מהן, להטמיע את התוך ולהשליך את הקליפה. אנשי רוח ומדע יהודים עמדו מאז ומתמיד בלב המעשה הספרותי, ההגותי והמדעי של סביבתם. כאשר נפרדה ממלכה ברשעותה ובאיוולתה מן היהודים, היא פגעה בעצמה ודלדלה אנושות את תרבותה שלה.

כך הדבר בעולם המחקר שלי, השפה העברית. העברית ידעה תמיד לשמור על המורשת הלשונית של המקרא, החכמים, הפרשנים והפוסקים. לצד זה ידעו דוברי העברית להטמיע בשפתם אוצרות לשון מתוך סביבתם המשתנה. המפגש עם הזר לעולם לא איים על העברית, הוא תמיד העשיר אותה. המתח בין השימור וההטמעה ממשיך להיות סיפורה של העברית גם היום, ימי העברית המִתחייה, שהחזירה את העברית מן הטקסטים הקדושים ושפת התפילה, הלימוד והמדרש אל מכלול תחומי החיים ואל כל שדרות החברה.

משמעות הדברים וטעמם

דווקא משום כל אלה יש בי כאב, שאותו אני חולק עם רבים, כאבם של מדעי הרוח בהשכלה הגבוהה ישראל. הפקולטות מתכווצות, המחלקות קטֵנות, התקציבים מצטמקים. כל אלה הם אסון תרבותי. החברה המודרנית אינה יכולה להתקיים ללא מדעים מדויקים, טכנולוגיה, משפט ורפואה. אך על אלה מרחפות שאלות המהות: מה משמעות הדברים, מהו טעמם. בכך עוסקות הפילוסופיה, הספרות, הלשון, הדת והאומנות. השכלה גבוהה המוותרת על אוצרות הרוח היא עולם ידע שרירותי וחסר פשר, העוקר את המשכיל ואת אוצרות הידע מנשמת היחיד ומנשמת האומה. אפשר לתקן. צריך לתקן.

ולסיום, תודות. תודה לכם, בני המשפחות של הדוקטורים החדשים שתמכו, סבלו לילות ללא שינה וחיבוטי נפש, וחשים עכשיו גאווה שאין דומה לה. תודה לאשתי האהובה, ד"ר עדנה רוזנטל. לפני 11 שנה עמדתי בקהל הזה, במקום הזה, ובירכתי אותה על התואר שקיבלה. תודה עמוקה לאנשי המחלקה ללשון העברית וללשונות שמיות, ובראשם פרופ' זהר לבנת, פרופ' מלכה מוצ'ניק, המזכירה הנפלאה מרים שוורץ ויתר חברי הסגל המנהלי. תודה למנחי העבודות, מכל המחלקות והפקולטות, שידעו להיות מורי דרך ושותפים, לשוב ולהעיר ולתקן. תודה עמוקה לפרופ' אורה שורצולד, המנחה הקפדנית והידענית שליוותה את עבודתי. לא יכולתי לייחל לטובה ממנה. תודה לראשי אוניברסיטת בר אילן שפתחו לי את השער. תודה לכם עמיתיי, הדוקטורים החדשים. לכם נועד הפסוק ממשלי: "לב נבון יבקש דעת". יהא השילוב בין בינת הלב לבין עולם הדעת לחם חוקכם בכל אשר תלכו. זכינו לאכול מפרי עץ הדעת, יחד אתנו הוא ימשיך לשאת פירות. 


1
תגיות :
תמונה ראשית
מאמרים קודמים