איך זה נשמע בעברית

רוביק רוזנטל | 09 בנובמבר 2021

יש בעיה עם המילה הזו, שאין בה נקודת אחיזה – א-ה-בה. משהו ברצף הזה "א-ני או-הב או-תך," גם בגרסה הנשית, לכוד בקצב הנוקשה של המלרע, נעדר זרימה, נעדר עוגנים צליליים, בוודאי נעדר ארוטיקה. לכן נלחש דברי אהבה בשלל שפות. * פרק נוסף מתוך "מסעותיי עם העברית", שיֵצא לאור במרץ 2022 בהוצאת כתר

הָיְתָה לִי פַּעַם נַעֲרָה דַּקַּת שְׂפָתַיִם. רִיסִים הָיוּ לָהּ אוֹ-לָה-לָה, וִוי וִוי! וְכָל הַלַּיְלָה זֶה לָזוֹ זִמְזַמְנוּ: "זֶ'טֶם אוֹ מוֹן אָמוּר, לָה פְּטִיט שֶׁרִי!"

הָיָה לִי גֶּבֶר מְסֻקָּס, קָרְאוּ לוֹ בּוֹרִיס, וּבַלֵּילוֹת זָרַמְנוּ בִּקְלִילוּת. לְקוֹל שִׁכְשׁוּךְ הַווֹלְגָּה וְהַדְנְיֶפֶּר אָמַר לִי: "יָה טִיבִיָא אוּצִ'ין לְיוּבְּלוּ!"

אַךְ הַמִּטָּה שְׂפַת עֵבֶר לֹא אוֹהֶבֶת, הִיא לֹא שָׁמְעָה עַל הַמִּפְעָל הַצִּיּוֹנִי, וְהַמִּלִּים בּוֹרְחוֹת לְכָל קַצְוֵי הַגְּלוֹבּוּס. פָּשׁוּט... זֶה לֹא נִשְׁמָע טוֹב בְּעִבְרִית!

שפת הפסנתר ושפת הפעמון

את הפיוט הזה כתבתי למופע על ארוטיקה ושפה בראשון לציון. גם בשפות התעלסות אחרות המופיעות בפיוט, האהבה נשמעת טוב יותר. יש בעיה עם המילה הזו, שאין בה נקודת אחיזה – א-ה-בה. משהו ברצף הזה "א-ני או-הב או-תך," גם בגרסה הנשית, לכוד בקצב הנוקשה של המלרע, נעדר זרימה, נעדר עוגנים צליליים, בוודאי נעדר ארוטיקה. לכן נלחש דברי אהבה בשלל שפות. זֶ'טֶם. דארלינג. סוויטהארט. כַּפָּ'רָה. אפילו הגרמנית אינטימית יותר. מַיְנֶה לִיבֶּה. זו לא רק מוזיקת האהבה. זו העברית, שהייתה לשפת דיבור אבל עדיין מחפשת את קולה המיוחד, מחפשת מלחין. מהי המוזיקה של העברית? מהי מוזיקה של שפה?

צרפתית היא שפת הפסנתר. העיצורים זורמים, עולים ויורדים, ויוצרים רצף מוזיקלי רב-צלילי. השפה הזו נולדה לשנסונים. אדית פיאף לא מתחרטת.

נוֹ-רְיָא-דֶה-רְיָין, נוֹ-זֶ'ה-נֶ-רֶגְרֶטֶ-רְיָאן.

ריש מתגלגלת, שהודרה מן העברית, חוברת לנקישות נוּן, שרשרת מילים קטנות מתלכדות לאחת. המלרע מעניק לשפה את הדרמה המוזיקלית. צרפתית היא שפה שנועדה לפטפוט, והרי הצרפתים הם פטפטנים לא קטנים.

איטלקית היא שפת פעמון. מול העיצורים המעודנים של הצרפתית, האיטלקית מציעה הברות פתוחות, וכל הברה היא דנדון פעמון הפותח אל הדנדון הבא.

מָה נָאטוֹּ סוֹלֶה, קְיוּ-בֶּל-אַינֶה, אוֹ סוֹלֶה מִיוֹ, סָאנ-פְרוֹנְט-יָאטֶה.

פולנית, שפעם הדהדה בכל פינה בישראל הישנה ונעלמה, היא שפת צפצוף הציפורים. קרובת משפחה של הרוסית, ושונה ממנה כל כך. פְּשַקְרֶף חולֵירע. ושמות המשפחה האלה. פְּשֶפְּיוּרְקָה. שְצ'וּפָּק.

אִם צרפתית היא שפת פסנתר, פולנית שפת צפצוף ואיטלקית שפת פעמונים, גרמנית היא שפת מצִלתיים. כמעט שאין בה ניואנסים, המילים נוקשות בזו אחר זו, ההברות סגורות, העיצורים ברורים. צַייט-גַייסְט. שְלָאפ-שְטוּנְ-דֶה. שְנוּר-גֶרִיסְט. אַכְ-טוּנְג. יוּ-דֶן רָאוּס. המילים הנוראות האלו, אַכְטוּנְג, רָאוּס, מככבות בסיוטי התת-מודע הקולקטיבי היהודי. הצלה פורתא מגיעה לגרמנית מן האוּמלָאוט. הפֶּה מוותר על העיצור הטוטלי, מתכווץ מעט ומעניק למילים עידון וחמימות. על קרובת המשפחה המחרחרת של הגרמנית כתבה חבורת "זו ארץ זו": "איך אומרים בהולנדית: אנשי צבאנו עלו על גליל צואה בדרך לא זרועה? חוחותינו דרכו על חתכת חרא בדרך חתחתים."

לאוזן הישראלית נשמעות הסינית והיפנית כדו-שיח בין חתולים וכלבים. היפנית חדה, מוכנה תמיד לקרב האחרון של הסמוראי. הסינית עולה ויורדת, ויודעי ח"ן מסבירים שצליל המילה קובע את משמעותה. מי שחושב שכל זה סינית בשבילו, שיתחיל ללמוד. יחד עם הענק המתעורר ממזרח מתעוררת גם שפתו.

ללכת אַנְגַזֶ'ה, להרגיש דֶזָ'ה-ווּ 

קרנבל השפות הגיע לארץ הקודש מכל פינה בגלובוס. העברית הישראלית לחמה בהן ובו בזמן התעשרה בדפוסי תחביר, דרכי חשיבה וגם צלילים חדשים. את העיצורים שנעלמו בכור ההיתוך הישראלי החלו למלא עיצורים שאולים. על כל עין שהייתה לאלף, חית שהייתה לכף רפויה וקוף שהייתה לכף דגושה, התארח בשפה עיצור חלופי.

סימן ההיכר של הצרפתית הוא העיצור הרך זַ'יִן. זֶ'טֶם כבר אמרנו? האות ז'ין העניקה לנו את האפשרות ללכת אַנְגַזֶ'ה, להרגיש דֶזָ'ה-ווּ וללהטט בַז'וֹנְגְלֶר. גם הפולנית אוהבת זַ'ין. ז'ין מאפשרת לנו לרכל על הברנז'ה וללגלג על הבז'ז'יניות שאומרות בוזֶ'ה מוֹי. זַ'ין אהובה על הפורטוגזית הרכה, המתנגנת. למסדר הז'ין התייצבה גם היהודית המרוקאית. "אני מתגז'דרת על החיים שלי" אמרה מעין חודֶדָה המקללת מ"האח הגדול", כדי לבטא אבל וצער. אתה הבנת את ז'ה, ז'וז'ו?

פולנית היא סוכנת מובילה של צ'די, צדי גרושה. צ'די מגיעה משלל שפות. הצ'ופצ'יק של הקומקום מן השפות הסלאביות, פרטץ' וצ'יקצ'ק מיידיש, צ'או מאיטלקית, צ'פצ'ולה מלדינו, צ'יפס מאנגלית, צ'חצ'ח שהוא חיקוי ההגייה המרוקאית. ידעתם שבמרוקאית אומרים צ'קצ'וקה? בעברית הישראלית צ'די היא החלופה הממזרית של שין: צ'ופר. מצ'עמם. מַנְצְ'מָע. וכמובן, ג'ימל, גימל גרושה. ג'ורג' הג'ינג'י מג'עג'ע בג'יפה.

הבו לנו עוד ועוד משוררים

רִיסִים הָיוּ לָהּ אוֹ-לָה-לָה, וִוי וִוי!

מכל נכסיה העיצוריים, האובדן הכבד של העברית הוא ויו השפתית. וָואוּ, איזה ריסים היו לה, וָואלָה, זו ממול פצצה, וָוה-וָוה-וִוי-וָוה, יה וָואראדי. עיצור שהוא חיבור של שתי תנועות. הרי ויו השפתית הייתה שם, בעברית העתיקה, ללא ספק הייתה שם. היא אות בומף מקורית, לא ויו ישראלית המתחזה לבית חוככת. היא חזרה אלינו מן הערבית הפלסטינית, מן האנגלית ומן הצרפתית, ומעניקה למשפטים העייפים של העברית כוח.

- חֲזֹר אֵלַי, אַבְרָם, אֲנִי מִתְגַּעְגַּעַת! לְנִיקוֹס כְּבָר אָמַרְתִּי "סָאגָאפּוֹ." אָמַרְתִּי לְמַר פְרִישׁ: "אִישׁ לִיבֶּה דִּישׁ," אֲבָל עַכְשָׁו חָזַרְתִּי לַמְּקוֹרוֹת. עֲלֵה דּוֹדִי אַבְרָם וּרְוֵה אֶת בְּשָׂמַי, הָאַהֲבָה פּוֹרַחַת בְּגַנִּי!

- יָפָה שֶׁלִּי, אוֹהַב אוֹתָךְ לָנֶצַח!

כִּי זֶה נִשְׁמָע, נִשְׁמָע כָּל כָּךְ טוֹב בְּעִבְרִית.

בשיר השירים האהבה נשמעת טוב כל כך. היא נשמעת נפלא. כדי להוציא את המוזיקה של העברית לָאור ולָאוזן דרושים משוררים. הבו לנו עוד ועוד משוררים.


1
תגיות :
תמונה ראשית