מחשבות על להט"בים ושפה

רוביק רוזנטל | 21 בדצמבר 2021

העיסוק הרב בקהילה הלהט"בית שופך אור גם על השפה. זו המתייחסת אליהם, בעיקר הז'רגון ההומופובי, מילון המונחים המגדרי העשיר שנוצר על ידיהם וסביבם, שפת האוחצ'ות המוחצנת, ושפה מעודנת המתועדת בספרות ובקולנוע

המאמר הזה עוסק בשפה הלהט"בית. הכותרת מניחה שיש שפה להט"בית. האם יש אכן שפה להט"בית? התשובה חד משמעית. אין "שפה להט"בית". אין סוציולקט להט"בי. קיימת יצירה לשונית מרתקת, יצירתית ומצחיקה, האוחצ'ית, המאוגדת במילון אבן שושנה, אבל היא אינה שפה שלמה, ואופיינית לתת-קבוצה בקהילה הלהט"בית המגוונת. להט"בים מדברים בלשון בני אדם. פוליטיקאים להט"בים מדברים בשפת פוליטיקאים. חיילים להט"בים מדברים בלשון חיילים. המפקדת הלסבית בסדרה של גל אוחובסקי מדברת בשפה צבאית קצבית ואינסטרומנטלית.

ובכל זאת יש לשפה תפקיד חשוב במה שקרוי "המהפכה הגאה", ולמהלך הדרמטי שחל בעיקר בעולם המערבי כלפי הלהט"בים. השפה המופנית כלפי הלהט"בים השתנתה מקצה לקצה. גם השיח הפנימי של הלהט"בים נפתח והשתנה. נוצר עולם מונחים חדש, מילון חדש וניתן ללמוד ממנו מה התרחש כאן בעשרות השנים האחרונות.

השינוי התבטא בין היתר בבחירה במילה המגדירה את הלהט"בים. 'הומוסקסואל' או 'הומו' ובמידה רבה גם 'לסבית' הומרה ב'גיי' וברבים 'גייז'. 'הומוסקסואל' מצוי לראשונה בדפוס בשנת 1869 בטקסט של המשורר האוסטרי קרל מארק קרטבני, שבו ביטא בעילום שם התנגדות לחוק הפרוסי נגד משכב זכר. ב-1886 הציע זאת הפסיכיאטר ריכרד פון קראפט-אבינג בספרו "פסיכופתיה סקסואליס".

המעבר ל'גיי' התבסס בשנות השישים של המאה הקודמת. הוא נולד בין הלהט"בים, שלא נקראו אז כך, לבין עצמם, והעדיפו אותו על 'הומוסקסואל' שספגה סטיגמות ואפליה. פירוש המילה באנגלית הוא 'חסר דאגה' וגם 'גלוי ובהיר'. ככל שהתקבע הקישור בין הלהט"בים לבין המילה גיי, נעלם כמעט לגמרי השימוש במילה במשמעות המקורית. בארצות דוברות אנגלית המילה התקינה לנשים היא 'לסבית', לצד 'גיי'. גם המונח 'הומולסבי' תקין אם כי השימוש בו פוחת.

על פי רוח הזמנים התבקשה חלופה עברית. בשנות השבעים נעשה ניסיון למצוא מילים נטולות סטיגמה: נעימים ונעמות, המוכרות גם בשיר שהושר במצעד הגאווה הראשון מ-1979, אך מילים אלה לא נקלטו. מילה אחרת היא 'עליזים', אך היא נתפסה כהפחתת ערך ואפילו חידדה את הדימוי של ההומוסקסואלים כאנשים פוחזים וחסרי אחריות. מאחר ש'הומו' נחשב תקופה ארוכה כמילת סטיגמה, אימצו אנשי הקהילה בישראל את 'גיי', אבל גם קשרו אותו למילה העברית 'גאה', הקרובה בהגייה ל'גיי', גם כמילה המבטאת יציאה למרחב ללא התנצלות, וגם בהתייחסות ל'מצעד הגאווה' (pride parade). נוצר בידול. האנשים הם גיי או גייז, הקהילה היא 'הקהילה הגאה'.

סטרייטים, אינטרסקסים ולהטבא"קים

לצד 'גיי' חזרה כאמור 'הומו' וזכתה ללגיטימיות מסוימת. היחס אליה תלוי הקשר. כאשר הוא נאמר בתוך הקהילה או בסביבה מכילה הוא מתקבל, כאשר הוא נאמר מתוך כוונה לפגוע הוא אינו מתקבל. התפיסה הזו גם עמדה בלב פסק הדין במשפט המכונן "אמסלם ההומו", שנערך באמצע שנות התשעים. ב-1994 פורסמה כתבה במדור הספורט של המקומון התל אביבי" העיר"אודות המשחקים הגאים בלוס אנג'לס. העיתון בחר בכותרת "אמסלם לא לבד" - זאת בגלל הפזמון המקניט "אמסלם ההומו" שהיו שרים באותה תקופה כמה מאוהדי הקבוצות היריבות במשחקים שבהם השתתף. אמסלם, שאינו הומוסקסואל, הגיש תביעת לשון הרע נגד העיתון. בית המשפט החליט שהיה בכותרת משום רמיזה שקרית על נטייתו המינית של אמסלם, ופסק לו פיצויים בסך 150,000 שקלים, פסיקה תקדימית שנודעה מאז בתור 'הלכת אמסלם'. המקומון ערער לבית-המשפט המחוזי, אך הערעור נדחה ב-1997. מכל מקום, בוויכוח עמוס קללות בין ביביסט לשמאלן שתועד בערוץ הראשון ממצים השניים את ארסנל הגידופים, וכשהם נפרדים שולף הביביסט את הנשק האחרון: "יה הומו!"

המונח 'לסבית' עורר תמיד פחות התנגדות. מקור המונח, שנכנס לשימוש בסוף המאה ה-19, הוא מן המילה לסביוס – מי שבא מלסבוס, האי שבו חיה המשוררת סאפפו במאה השביעית לפני הספירה, שביטאה בשירתה משיכה לנשים. העיסוק המכיל בנושא הפך גם את המונח הלא מסומן 'סטרייטים', מי שנמשכים לבני המין השני, למונח מרכזי בשיח. משמעות המילה באנגלית היא 'ישר'. השימוש במילה במשמעות הטרוסקסואל מוכרת החל מהמחצית השנייה של המאה העשרים, והופיעה לראשונה בספר של ג.ו.הנרי המתעד שיח הומוסקסואלי. היא נולדה אכן בתוך הז'רגון ההומוסקסואלי, ובמשפט to go straight המתייחס למי שנטש את הקהילה ההומוסקסואלית ונוהגיה.

המונח החדש מכולם, להט"בים, נולד בהתאמה למונח האנגלי GLBT. ראשי תיבות: לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים וביסקסואלים. בעוד שבאנגלית נוצרו ראשי התיבות בנפרד, בעברית נוצרה מילה זורמת, והיא מה שקרוי 'ראשי תיבות לשעבר', בדומה לדוח, סמל או שקם. גירסה מעודכנת המשמשת פחות בשיח היא להטבא"קים, באנגלית GLBTQI - לסביות, הומוסקסואלים, טרנסג'נדרים, ביסקסואלים, אינטרסקסים וקווירים. 'להט"בים' משמש בעיקר בשפה התקשורתית והאקדמית, ויש בו לטוב ולרע יסוד מרוחק.

אאוטינג, פינקוושינג והתאוריה הקווירית

מהלך לשוני חשוב לא פחות הוא השימוש ההולך וגובר במונח 'הקהילה'. המקור גם כאן בחברה האמריקנית ובמונח 'gay community'. הוא נוצר בהתאמה להתארגנות קבוצות להט"בים, ארגון אירועים ומצעדים, פעולות למען זכויות הפרט ועוד. בארצות הברית מקובלת היום יתר התיבה GLBT community. כמו כן נטבע המונח gay agenda, ובאקדמיה החלה להתפתח תחום חקר שזכה לשם 'התיאוריה הקווירית', שם כולל לעיסוק האקדמי במגדרים החדשים וביחס החברה ללהט"בים.

המהפכה הגאה נולדה מתוך מהלכים של מעטים יחסית שהחליטו לחשוף את נטייתם המינית. הם החלו להתארגן בשנות השישים ויצרו את "החזית לשחרור ההומוסקסואלים" – gay liberaton front - בארצות הברית. בין היתר טבעו את הסיסמה Out of the closets and into the streets! - מהארונות אל הרחובות!. הומוסקסואלים שהסתירו את נטיותיהם כונו בעקבות זאת closet homosexual או closet queen. הביטוי התקבל בהמשך גם כמטפורה בתחומים שאינם קשורים ללהט"בים. בשיח האמריקני מעדיפים היום את המונח openly gay. בעבר נהגו גם בצירוף 'הומוסקסואל מוצהר', אך הוא יצא מהשימוש. הארון משמש גם בקהילה כשיח פנימי. רותי ליטוין הכותבת על לסביות מבוגרות הסובלות מגילנות פנים קהילתית כהגדרתה, ומציאות של "ארון בתוך ארון".

מונח שנוי במחלוקת בתוך הקהילה הוא 'אַאוטינג', חשיפה של להט"ב ללא הסכמתו על ידי עמיתיו לקהילה, בדרך כלל דמות מוכרת. הצידוק למהלך הוא שאנשים בעלי משקל בציבור הכללי חייבים באחריות יתר לציבור הלהט"בי, ויציאה מתוקשרת שלהם מהארון תקדם ותזרז מאוד את ההכרה וההכלה של הלהט"בים. מצד שני הייתה בכך פגיעה ברורה בזכות הפרט לצנעה.

מונח ראוי להתייחסות הוא 'פינקוושינג',  כביסה ורודה, שנטבע על ידי שרה שולמן במאמר בעיתון "ניו יורק טיימס", במאמר משנת 2011 שכותרתו הייתה, לא פחות: ישראל ופינקוושינג. שולמן הצביעה על כך שגורמים פוליטיים וציבוריים נוהגים לבטא יחס חיובי מופגן לקהילה הגאה, כדי לכסות על עוולות אחרות, ובחרה במדיניות ישראל בשטחים מול הפתיחות כלפי הקהילה כדוגמה לכך.

ההומופובים נכנסים לארון

בעוד הקהילה הגאה יצאה מהארון, לא רק ברמת הפרט אלא כקהילה, כאג'נדה וכאמירה רחבה על שוויון וזכויות הפרט, מילון שלם החל לרדת למחתרת, המילון ההומופובי. אפשר לומר שאם הלהט"בים יצאו מהארון, ההומופובים נכנסו לארון.

'הומופוביה' מוגדרת כתופעת הפחד והשנאה כלפי להט"בים. 'הומופוב' הוא אדם החושף בדרכים גלויות או נרמזות את הסתייגותו העמוקה מן הלהט"בים. המונח נטבע בהרצאה של הפסיכולוג ג'ורג' ויינברג ב-1960, והופיע לראשונה בכתב במגזין פורנוגרפי אמריקאי בשם Screw. שם הכוונה הייתה לפחדם של ההומוסקסואלים שאחרים יגלו זאת. הפירוש המילולי הוא 'פחד מפני הומוסקסואלים', והוא מעניין כי הוא מעביר את האחריות לרגש שחש אדם כלפי ההומוסקסואליים ממנו לאובייקטים של פחדיו. ההומופוב עצמו חש, כפי שהצביע על כך פרופסור דייויד האגה, קשת של רגשות כמו שנאה, תיעוב וכדומה, שאינם מאפיינים פוביות המתאפיינת בחרדה עמוקה. להומופוביה נוצרו מונחי משנה כמו לסבופוביה, גייפוביה, ביפוביה שהיא שנאת הביסקסואלים, וטראנספוביה המופנית לטרנסג'נדרים.

ההומופוביה היא שנאת הומואים המתבטאת באופן גלוי באמצעות מילים ומונחים שונים. רובם מכוונים לגברים, ומתייחסים למעשה החדירה מאחור, הנחשב טאבו עתיק. זו גם הסיבה לכך שהיחס השלילי ללסביות מתון בהרבה. המונח המשפטי-דתי לכך הוא מעשה סדום או Sodomy, המתייחס לסיפור לוט ואנשי סדום.  המונח האנגלי רחב יותר, ומתייחס למין אנאלי, ליחסים הומוסקסואליים וליחסים עם בעלי חיים. המונח המקביל בערבית הוא  'עַמַל לוּטִי' (מעשה לוט). "מעשה סדום" נטבע בעקבות הסיפור המקראי על אודות אנשי סדום, שביקשו מלוט להוציא אליהם את אורחיו כדי שידעו אותם (בראשית יט 5), ורש"י מפרש: "במשכב זכור". גם במעשה פילגש בגבעה מבקשים אנשי בנימין להוציא אליהם אורח זכר כדי לשכב אתו. העובדה שבעל הבית מציע להם במקומו את בתו ואת הפילגש של האורח, מעידה שמשכב זכר נחשב עבירה חמורה בהרבה מאונס נשים. הסופר הצרפתי מַרסֶל פּרוּסט קרא לאחד הספרים ביצירתו "בעקבות הזמן האבוד" בשם "סדום ועמורה", ובו הוא מתייחס לגברים המקיימים יחסים הומוסקסואליים. הצירוף 'מעשה סדום' בלשון חכמים מתייחס לסיפור המקראי מבראשית, אך אינו מתייחד לתחום המיני אלא לרשע וחטא בכלל. מקורב של ההוראה המינית שניתנה מאוחר יותר לביטוי העברי היא בהשפעה לועזית. 

המונח הגלוי בעברית ליחסים הומוסקסואליים הוא 'משכב זכר', הוא המונח המקובל לפעילות הומוסקסואלית במקורות, והוא אסור על פי ההלכה. הביטוי מופיע בספר שופטים: "כָּל זָכָר וְכָל אִשָּׁה יֹדַעַת מִשְׁכַּב זָכָר תַּחֲרִימוּ" אבל כאן פירושו משגל אשה עם גבר. הצירוף בהוראה המקובלת מצוי בלשון חכמים ובלשון ימי הביניים בנוסח 'משכב זכור'. במסכת סנהדרין נכתב: "בגדה יהודה - זו עבודה זרה, וכן הוא אומר [כן] בגדתם בי בית ישראל נאם ה'. ותועבה נעשתה בישראל ובירושלים - זה משכב זכור".

נושך הכריות וסכין הקצבים

במילון ההומופובים האמריקני, המילה המובילה  להומוסקסואל היא פֶג. ובהרחבה: פֶגוט. faggot פירושה ערמת זרדים המיועדים לשריפה, ויש פרשנויות שונות לקשר בין המשמעות המילולית לכינוי ההומופובי. יש אפילו השערה חביבה שיש כאן השפעה של היידיש, שבה מכונה ההומוסקסואל פייגלה – ציפור. כאשר טען עזר וייצמן "דוד המלך היה אפעס א פייגעלע" הוא עורר עליו את זעמם של שלומי אמוני הדת, שחשבו שכוונתו שדוד המלך היה הומוסקסואל, אולי עקב אהבתו ליהונתן: "נפלאה אהבתך לי מאהבת נשים". יעל דיין זכתה למקלחת צוננים מקיר לקיר כשרמזה גם היא לכאורה שבקינת דוד הוא מרמז על יחסים הומוסקסואליים עם יהונתן.

רוב הביטויים ההומופוביים בסלנג הישראלי מתייחסים למשכב הזכר ולחדירה מאחור. כאמור, השימוש בהם התיישן ודעך, אך בהחלט לא נעלם. ביטויים כמו מהתהפך, מתרומם, מתכופף, נושך כריות ועוד התייחסו להומו הפסיבי, אגזוזן וכן שלט – הומו אקטיבי. מתחנגל, מן השורש הערבי חנג'ל, מתייחס להילוך המעכס של הומוסקסואלים נשיים. בסלנג עתיק יותר היה נהוג הכינוי 'נבלוס', בעקבות הסטראוטיפ הגזעני לפיו אנשי שכם, היא נבלוס, נוטים למשכב זכר. מכאן גם פועל: לנבלֵס. ביטויים אחרים ייחסו זאת לטורקים. ביטוי מעודן יותר שאפשר היה לשמוע גם בקהילה הוא 'מאכזב הורים', המתייחס גם לכך שלכאורה לא יהיו להורים נכדים.

כינויי הגנאי ללסביות נסבו כמעט באופן בלעדי בהתייחסות לקטגוריית הלסבית הגברית. 'בוץ' פירושו בסלנג האמריקני אשה או גבר להט"בים בעלי מאפיינים גבריים. זהו קיצור של butch knife – סכין קצבים. בוצ'ה בעקבות זאת, בסלנג המקומי, היא  לסבית בעלת ״זהות גברית״. דייק, dyke, כינוי גנאי בסלנג האמריקני ללסבית, פירושה באנגלית סכר. מונחים לסבופוביים נוספים הם 'מקרר אָמָנה' ו'נהגת משאית'. לסבית בעלת מאפיינים נשיים היא פָמית, מונח שאינו נחשב לסבופובי, בעקבות femme, בצרפתית: אשה.

בערבית המדוברת שורת כינויים שנועדו לפגוע בגבר, המייחסים לאדם פעילות הומוסקסואלית או היקלעות למשכב זכר. חלקם נקלטו בסלנג הישראלי. ביניהם מניוק – מזדיין, אחולמניוק – אחי המזדיין. 'בַּעְצָה' היא  נעיצת אצבע בעכוז, שרוככה בעברית ל'באסה', קיבל או אכל חזוק – תחבו לו מוט בפי הטבעת. גם למקור הביטוי 'אכל אותה' משמעות מינית.

כמו צנחן ולא כמו קוקסינל בחוף תל ברוך

גילויים עכשוויים של הומופוביה אפשר למצוא בשפת החיילים, בעיקר בחילות השדה, כפי שעלה ממחקרי על הצהלית. בשיח הפנים-גברי מתייחסים הדוברים לגברים אחרים כאל נשים, או כאל בעלי תכונות נשיות. גברים אלה יכולים להיות חיילים שכשלו השייכים ליחידה, חיילים ביחידות או בחילות אחרים הראויים ללגלוג, וכן חיילים שאינם לוחמים. מילת מפתח בסוגה זו היא 'נקֵבה', כך בכמה ציטוטים מספרים המתרחשים בתוככי הצבא: "אתם צוות של נקבות, ואין מה לעשות [נאמר על ידי מפקד לפקודיו]"; לצד נקבה מופיע שימוש דומה במילה 'ילדה'. חייל אומר לחברו: "מה קרה, ילדה ... אתה מפחדת?"; מפקד אומר לקבוצת חיילים גברים: "נו ילדות מה קורה פה? ... למה אתם עוד לא על הטיולית?". כך גם בשימוש הרווח ב'כוסית' בהתייחסות לגברים כמו בציטוט הבא של חייל בגולני: "גולנצ'יקים נתפסים תמיד הגברים וצנחנים בתור כוסיות".

בצהלית רווח השימוש במונחים המייחסים הומוסקסואליות לחיילים גברים. חיילים המוצגים כהומוסקסואלים נתפסים כחלשים, בעלי נטיות אינטלקטואליות, וכן ג'ובניקים. ארנה ששון-לוי מציגה בספרה על התרבות הצבאית חיילים שכונו 'הומואים' על שום מקצועם. מדריכי השריון מכונים בסלנג החיל 'גננים' על שום אהבתם לסדר וניקיון, תכונה המזוהה עם נשיות. חיילי שריון מעידים כי "חשבנו שכל הגננים הם הומואים". על חייל שסיפר בריאיון שלא הסתער כי פחד מגיבים החיילים בספר "אם יש גן עדן": "איזה פלצפן, בחיאת, הומו". חיילי גולני אומרים על הצנחנים: "הם כאלה הומואים, כולם הגיעו עם גומיות, נעליים מצוחצחות". בסרט ‘בופור’ אומר המפקד: "תגידו תודה שלא יביאו לכם איזה קצין הומו". לצד 'הומו' מופיעות מילים קרובות כמו סיסי, קוקסינל, מתרומם ועוד. כך בסרט "אחד משלנו": "לפקודה קום אתה מזנק כמו צנחן ולא כמו קוקסינל בחוף תל ברוך". כן עולים רמזים ליחסים הומוסקסואלים בין החיילים. כך בסרט "הבודדים": "תרים את הרגל, גם אתה כמו החברה שלך קוסקס, חמישים [שכיבות סמיכה] מהתחלה".  בקטע נוגע ללב בסדרה "יחידה מעורבת" מתקומם תומר, שיצא מהארון שנה קודם לכן, כנגד השימוש החוזר והבוטה של החיילים בפלוגה בכינויים עולבים כגון 'הומו' ו'קוקסינל', ושלב אחר שלב משנה את נוהגי הדיבור של חבריו.

כמו רפובליקני שלא שולט בצרכיו

מהלכי ההכלה ההדרגתיים של ההומוסקסואלים והלסביות הרחיבו את המילון המגדרי לקבוצות נוספות. נוצר מילון מונחים חדש. 'ביסקסואל' ובקיצור 'בִּי', הוא מי שנמשך ומוכן לקיים יחסי מין עם שני המינים. 'פּאנסֶקסואל' הוא אדם הנמשך מינית לאנשים אחרים בלי קשר לסימני זהות או למין ביולוגי. 'הטרוסקסואל', החובב מין עם בן או בת המין השני בלבד, מכונה מעתה 'סיסג'נדר': אדם שמינו הביולוגי תואם את הזהות המינית שלו. זוהי מעין תמונת ראי של הטרנסג'נדר, מי שמינו הביולוגי אינו תואם את הזהות המינית שלו, ובמקרים מסוימים מי ששינו בעקבות זאת באמצעים כירורגיים ואחרים את המין שבו נולדו. גרסת קיצור: טרנסים. אינטרסקס הם אנשים השייכים לשני המינים גם מבחינה ביולוגית, מי שנולדו עם איברי גוף שאינם זכריים או נקביים טיפוסיים, גלגול של האנדרוגינוס. המגדרים החדשים זכו גם למהלך שינוי בשימוש בכינויי גוף, כאשר מי שאינו מגדיר את עצמו כשייך לאחד משני המינים מבקש שיכונה בצורת הרבים 'הם' – they.

מונח מעורפל משהו הוא 'קוויר'.  queer פירושו שונה ומוזר. על פי הגדרה אחת קווירים הם הטרוסקסואלים המזדהים עם הקהילה הלהט"בית, אך אינם מרגישים שייכות לקבוצה ספציפית בתוכה, או שאינם מעוניינים לחשוף לאיזו קהילה הם משתייכים. מכל מקום, קוויר זכה להיכלל בקבילת הלהט"באקים באמצעות האות q. פרופסור אייל גרוס, איש הקהילה, סבור שריבוי ההגדרות והפיצול הרב פוגע בקהילה, בלכידות ובכושר המאבק שלה. הוא קורא לכך 'מרק האָלֶפבית'. 

בסדרה 'שיטת קומינסקי' מגלם מורגן פרימן, פתולוג בעל זהות מינית קווירית. הוא גם מדבר במונחים הנשענים על השפה המגדרית החדשה. הוא משוחח עם האסיסטנטית שלו תוך כדי בחישה במעיים של גופה.

אסיסטנטית: איך הבת שלך מסתדרת?

פתולוג: (מתקן) הצ'יילד שלי.

פתולוג: אני אוהב להיות רב סבסבתא – a grand sazaa.

אסיסטנטית: גרנד סזאא?

פתולוג: סבא זה מגדרי מדי.

פתולוג: ג'קי מתעקש שיקראו לה בגן כאנדרו (גינוס).  הוא כעס כי הוא רוצה שיפנו אליו כאל 'באז שנות אור'.

פתולוג: הוא התעקש ש-zi  יוצג כאנדרו.

אסיסטנטית: zi?

פתולוג:  כלומר, he and she.

פתולוג: קלי היא בהגדרה המילונית שלה unfluid. היא טוענת שבאס הוא בייג'נדר.

אסיסטנטית: זה נכון?

פתולוג: ממש לא. באז הוא לגמרי סיסג'נדר. לפחות גיינוסקס.

אחרי שהוצא הקליע מן הגופה אומר הפתולוג:

"הכדור עבר כמו רפובליקני שלא שולט בצרכיו בשירותים לכל המגדרים".

פרימן בתפקיד עצמו ולא כפתולוג מחייך ואומר למייקל דגלאס: "אני משתדל לומר לכותבים, אל תניחו שהקהל יבין על מה אתם מדברים". אבל הם מתעקשים.

עושים הזרעה. זה רופא וזה מאוד טכני

המינוח הלהט"בי מתייחס גם לקשרי בני זוג, נושא הזוכה לחשיפה גוברת כתוצר ישיר של ההכלה והיציאה מן הארונות. במילון אבן שושנה אפשר למצוא את המונח 'טום בלאנז' לזוג חד מיני המקיים זוגיות ממושכת ויציבה: "תגידי, לאיפה נעלמה?, אה, אל תשאלי, מצאה בעל וחיה בטום בלאנז'". הביטוי נוצר בעקבות השיר Tombe la neige, השלג יורד, המתאר געגועים לבן זוג שאינו מגיע הביתה. הביטוי 'זוג חד מיני' הוא תרגום של הצירוף האמריקני same sex couple. בעוד בשיח מתקבע יותר ויותר המינוח 'בן זוג', אסי עזר קורא לבן זוגו אלברט בראיון בהארץ 'בעלי', והכותב קורא לו 'בעלו'.

החוקר איתי חרל"פ, המשויך לקהילה ובעל משפחה וילדים מצביע במאמר נרחב על דיון פנים- קהילתי המתקיים בישראל בשנים האחרונות ומתאפיין ב"מחלוקות בין המביעים שאיפה לקבלה חברתית ולנורמליות, ובין המבקשים לערער על עצם רעיון ה'נורמליות'". מצד אחד, השיח הפנים להט"בי בישראל התאפיין בעיקר בניסיון להידמות, או כפי שמציג זאת אייל גרוס, ב'הומולאומיות', אשר "במסגרתה גופים הומואיים 'מבויתים' מספקים תחמושת לחיזוק הפרויקט הלאומי", והוא מוגדר גם כ'הומונורמטיביות'. מצד שני, עומדת העמדה הקווירית, שהיא בראש ובראשונה "עמדה של התרסה כלפי הנורמה המינית והמגדרית, והתנגדות לרעיון הנורמליות בכלל".

המשפחה החד מינית, אבא ואב, זוכה לייצוג הולך וגדל בסדרות טלוויזיה. היא קשורה לטענת חרל"פ בעצם ההכלה של ההומוסקסואלים. זאת החל מסוף שנות השמונים, עם ביטול החוק המנדטורי האוסר משכב זכר ב-1988, וביתר שאת בשנות התשעים, ועם שינויים משפטיים בזכויות של פרטים להט"בים ובשיח הציבורי הליברלי. ההכלה זכתה לעידוד על ידי השירות הצבאי המכיל חיילים וקצינים להט"בים, כפי שחשפה גם דרמת הטלוויזיה המצליחה "יוסי וג'אגר". על התופעה הצביע גם גל אוחובסקי בסדרה "המהפכה הגאה".

ההכלה של הזוגות החד מיניים משתלבת גם בגיוון ההולם וגדל של דפוסי משפחה בישראל. אחד מהם, המקובל יותר ויותר, הם משפחות המגדלות את ילדיהם ב'הורות משותפת', לרוב של הומו וסטרייטית. הדפוס הזה אינו נתון רק ללהט"בים, אבל הוא משמש אותה באופן מובהק. חרל"פ מספר על כך שהוא היה גם מושא למחקר בנושא אותו הוא חוקר. "במהלך שנת 2006 הייתי בתהליך להפוך לאב דרך הורות משותפת. בזמן החיפושים אחר אם לבני והניסיון להיכנס להריון, ליוותה אותי תוכנית טלוויזיה בשם 'אמא יקרה לי'. באחת הסצנות ליווה אותי צוות הצילום למרפאה בה מסרתי את הזרע שלי, וזה הדיאלוג שהתקיים:

מיקי חיימוביץ': יש בטח זמן לימיט שצריך להגיע ל[מרפאה].

איתי חרל"פ: תוך שעה מרגע הפליטה.

מיקי חיימוביץ': והשותפה שלך? מה הפרוצדורה אתה עכשיו?

איתי חרל"פ: היא תבוא [יותר מאוחר]. עושים הזרעה. זה רופא וזה מאוד טכני.

מיקי חיימוביץ': לגמרי. אתה בא, שם את החלק שלך בעסקה והולך.

פרוצדורה, טכני, עסקה – כל הביטויים המרחיקים את תהליך הכניסה להיריון מיחסי המין. אמנם במהלך הצילומים נאמרו גם דברים יותר רגשיים ופחות מכניים, אולם נראה שלא במקרה שיחה זו לא ירדה בחדר העריכה. היא מציגה את ההורות ההומואית באופן חיובי. היא רציונלית, היא מחושבת כלכלית, ולרוב מדובר גם בילדים שלא יזדקקו לתמיכת המדינה, והיא מולידה לפי חרל"פ "ילדים אשכנזיים, או לפחות בהירים. ברובם".

בֵייבי! זה בֵייבי!

בתוך הסצנה הלהט"בית נולדה תת-תרבות ייחודית, שגם הולידה תת שפה ייחודית. היא מזוהה עם ה'אוחצ'ות', כינוי עצמי להומואים המתאפיינים בדיבור והתנהגות מוחצנת. המקור בערבית עירקית: אחיות. הגרעין הקשה של האוחצ'ות נקרא 'נערות המועדונים', 'קלאב גירלז'. השפה האוחצ'ית הומצאה ותועדה ביצירה שנולדה בעיתון הקהילה "הזמן הוורוד", כשיוצרה המרכזי הוא רונן פארי ז"ל, שגם זכה לכינוי 'בן יהודה של האוחצ'ות'. הזמן הוורוד נוסד ב-1996 כחינמון המופץ ברחובות לאחר שנסגרו עיתונים קודמים כמו 'מגעים' בעריכת מרק אריאל, ואחרים.

כאמור, הרוב המכריע של אנשי הקהילה אינו מדבר באוחצ'ית. עם זאת, ברצון או שלא ברצון חלק מאנשי הקהילה היא הפכה לשפה מייצגת, לא רק במילים אלא גם בדרך שהם מתבטאות, בכינויי הגוף ועוד. היא מתבטאת בנשיות מוקצנת, קלפטאית ויכנאית במופגן במעין אירוניה עצמית. האוחצ'ית והאוחצ'ה הסטראוטיפית ממשיכות לפרנס את סדרות הטלוויזיה מ"ארץ נהדרת" ועד "המרוץ למיליון", ולהישמע בחוצות הערים. ברשת אפשר למצוא מילוני אוחצ'ות, סרטוני אוחצ'ות ופרסומות אוחצ'ות. השפה האוחצ'ית חיה בפייסבוק, בהתכתבויות ברשת ועוד.

דותן ברום,  המציג עצמו כמי שיצא מהארון ושייך לקהילה הגאה ערך מחקר מקיף על האוחצ'ית והוא מביא כמה וכמה תכונות של השפה". ברום טוען כי האוחצ'ית אינה שפה חברתית שלמה, הקרויה גם סוציולקט, אלא שפת פרפורמנס, שפה תיאטרלית הומוריסטית הצומחת מחוויות החיים של קהילת ההומוסקסואלים, ומציעה ואף מכוננת זהות הומואית נשית החותרת תחת ההגמוניה הגברית. התובנה הזו חשובה ולטעמי מדויקת, והיא אף מחזקת את מעמדה של האוחצ'ית כתת שפה יצירתית וייחודית, ושני העשורים מעידים שהיא לא מתעתדת להיעלם מחיינו.

דותן, שראיין במחקרו אנשים החשופים לאוחצ'ית או מדברים בה, מציין שיש אמנם מבטא וסגנון אוחצ'יים, אך מעטים מדברים באוחצ'ית באופן עקבי. תכונה שכבר הצביעו עליה במחקרים קודמים היא עלייה בגובה הצליל במקרה של הפתעה או תדהמה. כך בדיאלוג המתועד הבא, עליית הצליל מודגשת במילים 'בייבי':

-        בן כמה הוא?

-        בן 22.

-        באמת, הוא רק בן 22? אוי אז הוא טרי.

-        בֵייבי! זה בֵייבי!

דותן מתעכב על דמויות שמעצב אילן פלד, שכיכב כמירי פסקל ב"אחד העם 101", בסדרות טלוויזיה, ובסדרת הפרסומת לברנפלקס שבה יצר את דמותה של הזמרת דנית. פלד/דנית משלב בפרסונת הדראג שלו, כהגדרת דותן ברום, פרפורמנס מגדרי (גבר המבצע אשה) וכן פרפורמנס עדתי, שבו הוא משתמש במאפיינים לשוניים עדתיים כדי לרפרר לסטריאוטיפ הפרחה, וליצור פרסונה נשית ספציפית. את האפקט הוא יוצר גם על ידי כמה עיצורים ייחודיים כמו ח' ור', והוא מדגים את חשיבות המבטא ביצירת דמות אוחצ'ית. על פי אוחובסקי הקישור של הומואיות ומזרחיות תרם רבות להכלה וקבלה של הקהילה.

פרק במחקרו של ברום עוסק בתחביר המיוחד של האוחצ'ית, הקרוי גם 'לדבר על הנֶש', כלומר, לדבר בלשון נקבה ובנימה נשית מוקצנת, והדגש בו על הסבת כל השיח ללשון נקבה. זהו אחד המאפיינים העקביים ביותר באוחצ'ית, והוא מאפיין גם להט"בים גברים רבים שאינם מדברים או מתנהגים באוחצ'ית. הוא בא לידי ביטוי  מובהק ומצחיק בדמותה של תותית, דמות שנלקחה מערוץ הילדים הופ ופותחה על ידי גיתית מהצמד "שיר וגיתית". תותית מספרת את סיפור משה בתיבה בסגנון מעין-אוחצ'י מובהק. ההומור של תותית מגיע לשיאים, בקריצה פוליטית, בקטע המתייחס לאביגדור (אוויטה) ליברמן. גם מקומה של מירי רגב לא נפקד שם.

מדהיז, מדרוז, דהוז, שרגריז ושרמיז

האוחצ'ית מתמקדת בכמה קטגוריות תוכן. האחת מהן היא טיפוסים. חלק מן הטיפוסים קשורים לזהות ההומואית. בירז הוא הומו גברי וחסון, ויאז'ה היא כאמור הומו קשיש. לירד הוא גבר מושך, שגם זכה לאזכור בשיר של עומר אדם: "תל אביב תל אביב, תסתכלו כמה לירדים מסביב". יש גם צורות משנה: לארד ולורד, ומכאן הצמד 'לירד ולארד' מ"ארץ נהדרת". מריקיטה היא הומו נשי, על פי הכינוי הספרדי לאשה, ויש אשה בת אלף נשים: 'נשת מרקט מין מירקט מרקיטה'. הסטרייטים קרויים סטוראט, והומו צעיר – קוקיצה.

קבוצה טיפוסים באוחצ'ית מצביעה על תכונות אישיות, בקונוטציה שלילית סרקסטית. 'אולקוסית על' הוא כינוי ללסבית הנחשבת קשה ובלתי נגישה. 'אֶנֶם פֶטֶט' היא אוחצ'ה משעממת וחסרת אישיות, כלומר, אנמית ופתטית. בטטה, קציצה, קותת מורטה וקלופסה הן אוחצ'ות נטולות  אנרגיות. מורמוריות הן לסביות מדוכאות שמנסות להוציא את עצמן מהסצנה. מעיינה היא סתם הומואית מעצבנת. 

האוחצ'ית מעניקה כינויים חדשים לאיברי גוף. וֶודג' הוא ראש, אורג'ול – רגליים, שְרֶרֶת שרירים ועַגֶלֶת – בטן, כמו במשפט "אוחץ', העגלת חוגגת", אומרת אחת לשנייה ביציאה מארוחה כבדה, דהיינו, הכרס מלאה. 'גוש' היא הומואית שמנה, משמשת כפנייה כללית ולא מחמיאה. ג'וחו' הוא עכוז, גיטרה – ירכיים ו'בוּד הולדר', תחתונים.

אחת ההתייחסויות לקהילה הלהט"בית היא שהיא מאופיינת ביחס פתוח יותר לפעילות המינית. ביטויים כמו טופ-בוטום, אקטיבי ופסיבי, או קוד ההיכרויות אק או פס מתייחסים לפעילות המינית של ההומואים הגברים. מילון אבן שושנה מצביע על מגוון מונחים המתייחסים ישירות לסקס, ללא הסתרות והתנצלויות. עמליה זיו כותבת ברשימתה על הולדת הספֵרה הציבורית הגאה כי הקהילה התאפיינה ב"עיסוק בלתי מתנצל בסקס". איבר המין הגברי זוכה לשם  'ג'ונג'' ולמגוון תכונות: ג'ונג' זרלול: איבר מין זעיר. ג'ונג' כובור: איבר מין רב ממדים. ג'ונג' לייט: איבר מין נקי ובהיר. ג'ונג' מעושן: איבר מין של גבר מבוגר. כאשר פגשתי את יוצרי 'אבן שושנה' הירושלמי סיפרתי להם על הכינוי לאיבר מין בתלמוד: פרמשתק. הם אהבו ולפי דבריהם שיבצו אותו בהופעות "פאות קדושות". התנוחות משאירות מעט מקום לדמיון. 'צ'אנל וי' היא תנוחת יחסי מין ברגליים מונפות, ו'צ'אנל פור': תנוחת יחסי מין בכריעה. 'כוּס פאלש' היא הסתרה של איבר המין הגברי בין הרגליים לצורך הופעה נשית. 'כואב לי הכּוּס' הוא ביטוי למצב רוח שלילי וסבל קוסמי.

כמה פעלים מקובלים משמשים בשפה הלהט"בית, לא רק באבן שושנה. להשטריך פירושו לקיים יחסי מין בין גברים. המקור בערי גרמניה, שם סומן במאות קודמות קו (Strich) על המדרכה, שמעבר לו אסור היה לעסוק בזנות. מכאן הוענק כבר בגרמנית המשמעות לזנות בכלל וזנות גברית בפרט. אגדה אורבנית טוענת שהמילה נוצרה בארצנו. 'להתבאבס': לנשק נשיקה ארוכה ורטובה, בעקבות בוּסה, ערבית: נשיקה. 'להתפצ'מן': לקיים יחסי מין.

הווי נערות המועדונים הוליד לא מעט ערכים במילון אבן שושנה. דומה שהפועל שזכה לפריצה מרשימה לשפה הכללית הוא 'ללרלר', היינו, לרכל, לדבר על הא ועל דא. הוא משתלב בפעלים המרובעים-כפולים העוסקים בדיבור כמעין אונומטופאה: לפטפט, לקשקש, לברבר ועוד. אֶספוזֶה הוא מפגש רכילות, ובירזייה היא מועדון או מקום התכנסות של אוחצ'ות שוות, הבירזים. לפני שיוצאים לבילוי מתמסללים, מלשון מסלול: "התמסללת כבר להערב?" אירוע מהנה במיוחד היה מדהיז, מדרוז, דהוז, שרגריז ושרמיז.

אתמול בקלאב היה מוטרוס עוואד

היצירתיות של כותבי המילון מתבטאת גם בשימוש חופשי בשפות משפות שונות. הראשונה בהן היא הערבית העירקית, שמקורה גם בקרב האוחצ'ות המובילות עופר ניסים המכונה עופרה ושמעון שירזי, ובראשן הגדרת הקבוצה: אוחצ'ות, כאמור, מערבית עירקית. מצאתי גם ברשת את המונח 'אוחצ'סקסואל'. מילה נפוצה באוחצ'ית היא וֶודג', בערבית: ראש או פנים. עוואד פירושו אנשים, והוא ביטוי מקובל למדי: "אתמול בקלאב היה מוטרוס עוואד" (היו מלא אנשים). 'עזיזי' הוא כינוי חיבה: יקירי, וכן גבר חתיך ונחשק. 'אומשוקול' הוא בעקבות העירקית 'בדיוק כמו'. ציטוט מהזמן הורוד: "מדונה בסרט אוויטה אומשוקול אוויטה המקורית".

השפה האנגלית מיוצגת גם היא. לצד בוד הולדר (מחזיק גוף) ובייבי שנזכרו לעיל, וכמובן הקלאב גירלס עצמן, משמשת מילת הרמז דיט, עיוות של this ו-that, זה או זאת, והיא מסייעת לדוברים להרכיב משפטים שלמים. דוגמה: "שופי דיט, ממש מעינה, כל היום באקספוזה. דיט עשה דיט, ודיט עשה דיט". תרגום: תסתכלי על זאת, ממש מעצבנת, מרכלת כל היום. זה עשה זה, וזה עשה זה. לירד ולארד הם כנראה גלגול של לוֹרד האנגלית. יוז'ור, כרגיל, נפוצה גם היא, בעקבות אנגלית: usually. ומה עושה מי שמדברת כל היום בנייד? מגרַיינֶדֶת. בעקבות אנגלית: grind, לטחון.

השפה הצרפתית מיוצגת בעיקר באמצעות הסיומת אז': קונדומאז', דיקטטוראז', אבאז', אופָנאז' (אופניים) ועוד. בעבר נקרא גן העצמאות, מקום מפגש בימים אחרים,  ז'ורד ליברטה. משפט אוחצ'י מלא תלונות: פָּא דֶה בושה, אין בושה, שילוב צרפתית ועברית. מן הספרדית הביאה יוצרי השפה את מריקיטה ואת הפנייה פּוּטוֹ, רמז עבה ל'פוטה' הספרדית, במשמעות זונה, עם פיתוח יפני: פוטומאקי.

ולצד אלה, מילים שלא נמצא להם מקור בשפה כלשהי, פשוט מילים מומצאות. בראשן ג'ונג' שהוזכר, דהוז ושרגריז, מוטרוס שפירושו הרבה מאוד, והקוקיצה הצעירה.

יוצרי אבן שושנה הרבו גם במשחקי דקדוק. מאפיין לשוני של האוחצ'ית הן הסיומות הייחודיות. הבולטת בהן היא הסיומת -אז', האופיינית כאמור לצרפתית, שניתן לצרף אותה לשורה ארוכה של מילים: "זה חיקוי. חייקויאז'". ”אני פשוט לחוצה מהסמינאז'".

לצד אז' יש באוחצ'ית מילים משולבות בסיומת בסיומת -וּץ', שהיא מעין פיתוח של הסיומת הסלאבית-פקצית -וש. 'באוץ'' היא הודעה על פרישה, פיתוח של 'ביי', כמו במשפט הבא מתוך קבוצת הפייסבוק 'מלרלרות לטובת המדע': "חלחלה עולה בי כשנזכרת במראות הקשות בענף המודיעין, אמאאאאאא, ג'ובניקים במקלחת והעגלת [הכרס] חוגגת אין קץ, עשיתי באוץ' והלכתי לקרביוּת".

מילה אוחצ'ית אחרת היא 'פּאטוץ', הנהגית בהטעמת ההברה פא והארכת ההברה טוץ', מעין פיתוח של פָתֶט, מילת זלזול מכוננת באוחצ'ית. המילה מבטאת סוג של מיאוס משיחה או התנהגות, וחתירה לסיומה. פאטוץ' אף זכתה לפני כחמש שנים לסדרה המוגדרת סדרת האינטרנט הגאה הראשונה ובה מערכונים קצרים על הווי האוחצ'ות, וגם לאזכור בשיר "מלכת השושנים": "תמיד הוא בא אלי אוסף אותי עם וודג' של מלך/ אני עושה לו פאטוץ׳ וקוברת לו בדרך". האוחצ'ית יצרה גם הלחמים: פרוחצ'ה. הומו צעיר. שילוב של אפרוח ואוחצ'ה. שרמור, צ'ט של אוחצ'ות ממורמרות. שרשור+מורמורית.

שיא היצירתיות הדקדוקית הוא משחק המשקלים. יוצרי המילון אהבו ליצור מילים חדשות, חלקם במשקלים קיימים ובעיקר משקל הסגוליים. רֶסֶק, מילת שבח, בעקבות 'מרסק'. סֶדֶד מֶדֶד, אוחצ'ית הנוהגת לצותת לשיחות. אֶנֶם פֶטֶט היא כאמור אנמית ופתטית. סֶתֶם  היא סתומה, חֶצרֶץ היא בעלת  קול מזעזע וצורמני, עֶקמֶן, עקומה. במשקל האופייני למילים דיבוריות 'קטֵלה' במלעיל נמצא את  חְרֵדָה, מחריד, נורא, ופְלֵגָה, טיפש, בעקבות פלגמט. 'עגלת' במשקל קטלת פירושה כאמור, כרס. לעומתה צְנֶמֶת היא אוחצ'ה רזה. מבנה מורכב יותר הוא 'קְטִיל מן קְטֵיל', שבו נטבע למשל הצירוף 'שריר מן שרֵיר' לתיאור אוחצ'ה שרירית, בירז מן ברֵיז: אוחצ'ה מושכת במיוחד ועוד.

קבוצת חידושים מתרחשת במשקלים מומצאים: מוֹקטל, מוֹקטול, מקטול, המושפעת מערבית וגם אוקטול. מוזדוז הוא מועדון סגור, מוטרוס, הרבה, מאוד. גִלגל במוֹדרג פירושו סילק, גירש מכל המדרגות טיפוס מעצבן כלשהו. מורָץ (משקל כובע) הם מעריצים, מוֹשקף פירושו משקפיים, סוֹמפט פירושו סימפטי. מדרוס הוא דבר שבח מתפעם.

תעשי מיאו ותתקיני מעלית

קטגוריה אוחצ'ית מרנינה היא משפטי האוחצ'ה הפולנית, הספוגים בקובלנה על מצוקות החיים, עם נימה של אירוניה עצמית בריאה. היא באה לידי ביטוי גם בקטע בערוץ 24 מסדרת ריאליטי של דנה אינטרנשיונל ושמה ‘בנות’. לקראת הסדרה ערך הערוץ הומאז' לדנה המתקמבקת וגם נגע בשפת הפנינים שלה. אפשר לקרוא לשפה הזו אוחצ'ית משודרגת, ודנה עצמה קראה לה בראיון כלשהו ‘אברבנאלית’, ככל הנראה רמז למוסד ידוע בשם זה.  דנה הפריחה לאוויר אמרת כנף שבחוגים מסוימים הפכה מטבע לשון. בראיון עם אסי עזר לפני כשש שנים נשאלה מדוע נכשל הקליפ שעשתה עם במאי הקליפים ליאור מולכו. בתגובה פנתה דנה למולכו ואמרה בסרקזם קלפטאי מלווה באיום סמוי, "מר במאי, שמעתי שאת מרכלת עלי, אז תדעי: ציפור עם ציפור נפגשת". הראיון הזה הפך לקטע פולחן, והביטוי היה לניב ברנז'אי במשמעות ‘כולם פוגשים את כולם (בביצת המוזיקה המקומית), כולם יודעים הכל על כולם, כולם אמורים להיזהר מכולם’.

ולהלן סדרת משפטי האוחצ'ה הפולנייה. הביטוי שלי.

•        נואמת, יו, כמה את נואמת.

•        לכי תכיני מעמול. ביטוי גנאי ותיעוב.

•        לזוז, לזוז!! (דרך ייחודית להידחף).

•        סליחה מאוד!! ביטוי אוחצ'י של זעם מכשפי.

•        קומי תעשי מיאו. קריאת זירוז, תתעוררי.

•        תרימי, אחותי. משפט עידוד: תראי את עצמך, צאי מהדיכאון.

•        תתקיני מעלית. נזיפה: תתעדכני, קורים דברים.

•        שבי על מטף לכיבוי אש.

•        שימי מים, אני באה לעשות לך את השחור, כלומר, אני הולכת לרדת עלייך.

•        תמותי, למה את לא מתה?

יש בינינו נשיקות וחום ולאו דווקא מין

אם נחזור לנקודת המוצא, האוחצ'ית היא שפה המייצגת תת קבוצה, אבל הנראוּת שלה הפכה אותה לייצוגית לכלל הקהילה, לטוב ולרע. כמה יצירות קולנועיות שנוצרו מתוך הקהילה אינן מציעות דפוסי שפה חדשים, אבל הן חושפות באמצעות השפה את עולמו של היוצר ואת הדרכים בהם הוא מביע את עצמו גם בשיח עם הסביבה.

אחת מהן היא הסדרה "בדרך הביתה" המתעדת את חיי משפחתו של הקולנוען תומר היימן, שבמשך שנים צילם באדיקות במצלמת וידיאו קטנה את אירועי המשפחה ואת חבריה על תהפוכות חייהם. תומר מחפש אחר אהבת חייו. בחיפוש הזה הוא פוגש גברים לא מעטים, אך שלושה מהם הם בני זוגו לתקופה ארוכה. בין לבין הוא פוקד את מה שקרוי "תרבות המועדונים", מועדוני הקהילה ההומו-לסבית. בסרט מוצגת שפה הומוסקסואלית מעודנת, לעיתים רומנטית, לעיתים עצובה, ועם זאת מאוד מינית ומאוד פיזית. אין כאן גם דיבור בלשון נקבה.

תומר מדבר אל אהובו ארז על גבר שראו שניהם:

"אתה חושב מה היית עושה אתו? איך הייתָ נכנס אתו למיטה?"

תומר מדבר עם אימו נועה על אהבתו לארז:

"יש בינינו נשיקות וחום ולאו דווקא מין. אתה ישן אתו ואתה קם אתו. את יודעת איזה נשיקות מדהימות היו לנו?"

תומר מדבר עם ארז על אהבתם:

"מה בגוף שלי אתה אוהב?"

ארז עונה: "את איך שהוא מתאים את עצמו אליו. לא משנה איך נשכב אחד על השני, זה כמו פאזל, זה משתלב".

תומר שואל: "את הזין שלי אתה אוהב?"

ארז עונה: "אני מת על הזין שלך. זה מה שטוב, שהוא לא חלק ממך. לפעמים הייתי רוצה להיפגש רק אתו".

הז'רגון ההומולסבי בולט יותר כשתומר, בין בני זוג קבועים, שב למועדוני ההומולסבים ופוגש גברים מזדמנים. אחד מהם הוא דני.

דני מספר על אחד משותפיו: "יש לו בולבול קטן!, ג'ונג' קטן כשמו שאומרים".

דני מגדיר את עצמו: "אני ההומו שבהומואים. יש מי שמקבל ומי שנותן. מי שמקבל הוא ההומו שבהומואים".

דני פוחד מן הזקנה: "יסתכלו עלי בקטע של וייז'ה, זקן ומגעיל. וייז'ה זה כאילו זקן בשפת ההומואים".

במפגש עם צבי, הומוסקסואל מבוגר, עולה העצב העמוק המפחיד את דני.

צבי אומר לתומר על התקופה שהיו שכנים: "פגשת אותי – ומה זה היה קרחון, כאילו אמרת: יאללה חתיאר, עזוב אותך".

גם צבי, כמו תומר, שב למקום שאותו הוא מחפש, אהבה וחום, ולאו דווקא מין: "האופציה להתעורר אתך בבוקר, לפגוע בך ברגל כשאתה מסתובב מצד לצד, אלה מגעים פיזיים נפלאים".

תומר מעלה את עניין "החדירה". חדירה" היא מונח שאינו דווקא הומוסקסואלי, אך בשיח ההומוסקסואלי "חדירה" היא נושא שעוסקים בו.

צבי (בלעג עצמי): "הניסיון שלי בחדירות הוא אולי די קטן. אני בקושי מוצא מישהו".

שיחה עם שותף מזדמן אחר:

"אתה לא הזדיינת עם אף אחד?"

"אתה יכול גם לחיות כשחודרים אליך?"

השותף אומר: "זה ניצחון קטן. כשאני מזדיין, כשאני חודר, נראה לי ברור משמעות הקיום שלי".

גם במפגש הזה השיח עובר לתחום הרגש והאינטימיות.

"כששכבנו, הרגשתי שהתאכזבת ממשהו. התאכזבת מהגוף שלי? מהמין?"

השותף עונה: "הייתה שם חוסר אינטימיות. אצל הומואים יש כאן קצת בעיה – מתלהבים ממישהו עד שהם מצליחים להיכנס אתו למיטה, ואז מאבדים כל עניין".

תומר פוגש הומוסקסואל ערבי באחד הפסטיבלים. הוא מספר לו שבקהילה ההומולסבית הערבית נהוג לקרוא להומו בשם נשי מקביל, והוא מדגים: "תומר/ תומרת", "אחמד/ חמידה".

המשפטים הבוטים ביותר בסרט, והמבחילים שבהם, נשמעים מפי אחד המפגינים נגד מצעד הגאווה. גבר מזוקן, חובש כיפה, צועק קבל עם: "אם אבא שלך היה נותן את הזרע בתחת של מישהו אז זה היה רוצח". האיש נהנה מאוד וחוזר שוב ושוב על משפטים שבהם נפגש "הזרע" עם "התחת". לפי הלהיטות הגסה של האיש אפשר להציע לו עצמו לצאת מהארון.

אני ממתיקה אותך, אנחנו מומתקות

הזרקור הלשוני מוםנה בדרך כלל אל ההומו הגברי, ומעט על הלסביות. ספר שיצא ב-2021 מאת רבקה רוזנר, בהוצאת שתיים, ושמו 'בבת אחת', פותח פתח לעולם המעט עלום הזה. בספר מספרת נעמי, לסבית דתייה, על התהליך הממושך של החיפוש אחר בן זוג, ההתאהבות בבת זוג שכבר יצאה מהארון, ודרכה של נעמי לגילוי העצמי וקבלה של זהותה המינית. נעמי הוא בת דמותה של הכותבת.

הספר מכיל תיאורים עדינים ועם זאת גלויים מאוד של מעשה האהבה בין השתיים, נעמי וסלע. בין היתר הן דנות בשאלת השפה. הקטע הבא מובא כלשונו:

"באחד הלילות, אחרי שגמרה שלוש פעמים, אמרה לסלע שמה שקורה לה בגוף כשהן יחד יפה ועדין ורך ואוהב מכדי להיות מתואר במילה חרמנות, שעוררה בה תמיד אסוציאציה של חרא. כשהשפה אינה מצליחה לשקף מציאות, נדרשות לה מילים חדשות, ונעמי וסלע יצאו לחיפוש אחר מילה, נפש יוצאת לנפש בחדר החשוך של נעמי, מחובקות.

התלקחות?

לא, אש שורפת.

היפלאות?

אמממ, אולי, אבל זה לא מבטא תחושה פיזית אלא רק משהו נפשי, וכאן זה מעורבב.

תבליניות? מלשון תבלין? אני מתבלת אותך ואת אותי?

לא, לא, אבל זה הכיוון, אולי התבשמות, את מבשמת אותי?

אולי התגשמות, מלשון גשם?"

ויש שורה תחתונה. "בסופה אמרה נעמי, אני יודעת – מתיקות. את ממתיקה אותי ואני מומתקת, ואני ממתיקה אותך, וגם אתך מומתקת, אנחנו מומתקות".


1
תגיות :
תמונה ראשית