ציידי השגיאות

רוביק רוזנטל | 13 ביולי 2021

הטיפוסים העטים על שגיאות לשוניות של זולתם לוקים בחטא גדול, חטא ההתנשאות. על הדרך הם משניאים את השפה על הסובבים אותם, ולא פעם ולא פעמיים הם טועים ומטעים * פרק נוסף מתוך "מסעותיי עם העברית", שיופיע בקרוב בהוצאת כתר

בחוצות עולם הספרות משוטט סופר פלוני, מאחוריו כבר ספרים רבים, הוא מושך בחוטים בארגוני סופרים למיניהם. יש רק בעיה אחת. איש אינו כותב עליו, ואיש אינו מדרג את תרומתו לספרות העברית. ובצדק.

לא נתקלתי באיש פנים אל פנים עד שהופענו יחד בחבר דיון כלשהו. למחרת שלח לי מייל ובו פירט מה שכינה "רשימה חלקית של השגיאות שלך." אוזנו קלטה איזה שימוש לא תקין של הספרה שמונה, וכמו כן, כתב לי "השתמשת במילה 'יחידי' כשם תואר, בעוד 'יחידי' הוא תואר הפועל, ויש לומר 'יחיד'." שלחתי לאיש הערה על גסות הרוח בצירוף ציטוטים מן המקורות על 'גרגר יחידי', 'חטא יחידי' ועוד כהנה.

בימי מעריב העליזים התגולל עלי בדברי נאצה גולש ושמו "ישראל, ישראל." לצד כינויים המעידים על נפש מסוכסכת השתולל מזעם על שכתבתי 'אגב' במקום 'דרך אגב', וכן הוסיף כי "כותב המדור חוטא לעברית ומחטיא את הקוראים התמימים, עם 'את אותו'. אין 'את אותו', יש רק 'את' או 'אותו'." גיליתי את אוזניו כי 'את אותו' אינו חטא לשוני אלא ביטוי מהודר שמקורו בלשון חכמים. 'אֶת' היא מילת היחס למושא ישיר, 'אותו' הוא כינוי רמז.

אל תגיד אסקימוסים

הסופר הפלמוני ו'ישראל, ישראל' שייכים לצבא נחוש של ציידים לשוניים. הם לוכדים מה שנראה להם שגיאה, ומיד עטים על הדובר או הכותב בזעם הקדוש. אלא שעבודת ציידי השגיאות לוקה בחטא גדול מכל שגיאה מדומה או ממשית, חטא ההתנשאות. על הדרך הם משניאים את השפה על הסובבים אותם, ובהזדמנות זו גם את עצמם, כמו אותו זוג מטיילים בטיול קבוצתי לטורקיה שטרח לתקן את העברית של חברי הקבוצה, עד שכמעט הושלך אל מותו מפסגת אחד ההרים. לצד זה, אם לפסול במומו של ישראל, ציידי השגיאות גם טועים ומטעים. להלן סדרת דוגמיות לשגיאות מדומות האהובות מאוד על הציידים.

"למה אתה אומר 'בגלל ש…'? ואני למדתי שיש לומר 'מפני ש…'." אז למדת.

"למה כולם אומרים 'הבנות ילכו', ולא 'הבנות תלכנה'? איך השתרשה השגיאה המעצבנת הזו?" לא השתרשה ולא נעליים. ככה דיברו חז"ל.

"אל תגיד אסקימוסים. זה טעות דקדוקית וזה מעליב אותם. תגיד אסקימואים." הרבה יותר מעליב לקרוא שלגון על שמם.

"סַפרות בפַתָּח? שוד ושבר! רק בחיריק! סִפרות!" אז זהו, שלא.

"למה קוראים בתקשורת לרון חולדאי ראש העיר? הוא בסך הכל ראש העירייה." כאילו דה?!

"למה אתה אומר לי 'השמנתָ'? תגיד 'שמנתָ'." כה אמר ספר נחמיה: "ויאכלו וישבעו וישמינו."

"מה זה הביטוי המוזר הזה 'זכרונו לברכה'? תגיד 'זכרו לברכה'!" לא מוזר. חז"ל.

"אל תאמר מקָרֵר! אין מילה כזו! אומרים מַקְרֵר!" אין מילה כזו, מַקְרֵר.

הוא הכחיש שהוא מצייר במכחול

לצד התיקונים המומצאים מתנאה חבורת הציידים בשגיאות מסוג אחר. אלה מקרים, רבים מספור, שבהם נכתב תקן לשוני במכון תקנים כלשהו, בדרך כלל האקדמיה, אבל הוא אינו תואם נוהג לשוני. זהו הפער המפורסם בין הנורמה והתקן, ובישראל חובבת התקנות הלשוניות יש לו משקל יתר.

"הוא הִכְּחִיש שהוא מצייר במִכְּחוֹל? אסור! הוא הִכְחִיש שהוא משתמש במִכְחול." מי שאומר "הִכְחִיש בְּמִכְחוֹל" שלוש פעמים ברצף זוכה בעיטור כבוד מטעם הסתדרות רופאי השיניים.

"שני שליש? איזו טעות! אמור שני שלישים! יש דבר כזה שני רבע או שני חצי?!" אין. שני שליש יש.

"אסור לומר מָנוי לתיאטרון! רק מינוי! זו החלטה של האקדמיה!" החלק השני נכון. ההחלטה, לטעמי, אומללה ומכשילה.

מזרן או מזרון? סוגיה אהובה על פרסומאים. צייד לשוני המתקן את מי שאומר מזרון, סינור או לִרְכַּב, יופל אל מותו מראש הר טורקי.

ויש גם ציידים המבהירים לנבערים מדעת מהי שפה נאה ומהי שפה קלוקלת.

"אמור: הכול נוהרים לאי, אל תאמר כולם נוהרים לאי."

"אמור: הבה נשוחח על הבעיה. אל תאמר: הבה ונשוחח."

"אמור: הצעתו של שמעון היא הטובה שבהצעות, ואל תאמר: הצעתו של שמעון היא הכי טובה."

שמעון הניח את דעתי

הדוגמאות האחרונות הן מן הספר המיתולוגי "וְדַיֵיק", ספר תקנות שנלמד לאורך שנים בבתי הספר, התנ"ך של ציידי השגיאות. לעיתים נוסף לתקנות הסבר ארוך ומפותל. "ודייק" הוא החטא הקדמון של לימודי הלשון, עוד לפני העוולות שעשו לדקדוק ולתחביר. לא לחינם קרא דורון רוזנבלום לו' של וְדייק "ו' הנזיפה." מי שגדל על "ודייק" סובל מתסמונת פוסט-טראומטית, מלוּוה בפיצול אישיות. תמיד, בכל מצב, בכל מבע שישמיע, יודע הדובר הילידי בעומק ליבו שהוא שוגה, ותמיד, בכל מצב, יתעב את מי שמעיר לו על כך.

לזכותם של מחברי "ודייק" יש לומר שהם לא רק שליחיו של ממסד לשוני עלום ודכאני. הם גם עונים על צורך טבעי ומובן של דוברי העברית (או כל שפה אחרת) לסֵדֶר. סדר פירושו בחירה או העדפה בין חלופות. בכל מגירה בארון השפה אמור לשכון לכאורה רק פריט אחד. זה בדיוק מקור הטעות של המערכת ששיגרה אלינו את "ודייק". השפה היא מערכת רב-ברירתית. יש בה מילים נרדפות. יש בה 'ילכו' לעומת 'תלכנה', ו'הכל' לצד 'כולם'. יש בה 'כדי' לצד 'על מנת'. יש בה 'יפה מאוד' לצד 'מאוד יפה'. השפה אינה מערכת של 'או ש..' או ש..'. היא מערכת של גם וגם. וגם. וגם. ותמיד אפשר לבחור.

אל תאמר "ראובן הֵניח את החפץ במקומו, שמעון הִנּיח את דעתי", קובע "ודייק". אמור: "ראובן הִנּיח את החפץ במקומו, שמעון הֵנִיח את דעתי."

חברים, נוחו בשלום על משכבכם. והָניחו לנו. או הַנִּיחו לנו. או שניהם.


1
תגיות :
תמונה ראשית
מאמרים קודמים