של מי התחביר הזה, לעזאזל

רוביק רוזנטל | 28 בפברואר 2021

יום לאחר בחינות הבגרות ישכחו בני התשחורת את תלמודם, וגם אקדח בצלעותיהם לא יחזיר אותם לבדוק במשפטים שהם קוראים היכן שוכנים הנושא, הנשוא והלוואים, ומה ההבדל בין 'תיאור סיבה' ל'תיאור תכלית' * על חוליי הוראת התחביר, ואיך אפשר להפוך אותו לרלוונטי * פרק נוסף מתוך "מסעותיי עם העברית"

את הדקדוק שנאתי אבל פיתחתי ציפיות, אולי יום אחד יפתח בפניי את ליבתו. את שיעורי התחביר תיעבתי תיעוב עמוק. התיעוב הזה עובר מדור לדור, מאב ואם לבן ונכדה.

פירוק שעבודים וחיבור איחויים

תְּקוּפוֹת אֵלֶּה שֶׁהִצְטַיְּנוּ בִּיצִירָתִיּוּת חֶבְרָתִית, בְּעִרְעוּר עַל מֻסְכָּמוֹת וּבַעֲרִיכַת נִסּוּיִים בִּדְפוּסֵי חַיִּים חֲדָשִׁים, הָיוּ מַכְרִיעוֹת מִבְּחִינַת הַמַּעֲמָד שֶׁל הַנָּשִׁים בַּחֶבְרָה הַחֲדָשָׁה.

בשנת תשע"ו התבקשו בני תשחורת ברחבי הארץ לנתח את המשפט לעיל במסגרת בחינת הבגרות בלשון, במדור התחביר. עד אז לא נתקלו בו, וגם לא ייתקלו בו בעתיד, מן הסתם אין להם מושג על מה מדובר ב-21 המילים המתפתלות האלה. עליהם לאתר במשפט את הנושא והנשוא והמושאים והלוואים והתמורות והתיאורים, לפָרֵק שעבודים ולחבר איחויים, וליצור מפלצת: משפט מנותח שמעליו צומחים סככות וגגונים, חיצים מובילים מהכא להתם, משפט משועבד מתגלגל בין משפטים מאוחים ומשפטי קיום. האם העיסוק הסיזיפי הזה מועיל לשיפור השפה ולרהיטות הדיבור? לא. האם הוא משפר את היכולת שלנו להבין את הכתוב? משפט מנוסח היטב אינו דורש מהקורא לנתח אותו על קרביו. משפט רע אין סיבה לנתח. צריך להרוג אותו כשהוא קטן.

יום לאחר בחינות הבגרות ישכחו בני התשחורת את תלמודם, וגם אקדח בצלעותיהם לא יחזיר אותם לבדוק במשפטים שהם קוראים בעיתון, בספר או במסמך כלשהו, וגם מבינים אותו היטב, היכן שוכנים הנושא, הנשוא והלוואים, מה ההבדל בין 'תיאור סיבה' ל'תיאור תכלית', ומה זו לעזאזל 'תמורה'. והא ראיה. בשנה הראשונה של התואר הראשון בלשון עברית נדרשנו לסדנת תחביר בת שנה שלמה. מישהו הניח שאין לנו מושג, ובצדק, למרות שעינו את נפשותינו בנושא שנים ארוכות בתיכון. מחצית מהנבחנים שבאו ללמוד לשון עברית בתשוקה ובסקרנות נכשלו בניתוח המשפטים בבחינה המסיימת, והמערכת ניפתה אותם.

הכבוד האבוד של מילות היחס

אז מה, התחביר לא חשוב? התחביר מאוד חשוב. התחביר הוא מיסודות המערכת הלשונית, ויש גם סיבות טובות להתעכב עליו במהלך הלימוד. אבל לא ככה. לא ככה.

התחביר חשוב כי המשפט חשוב. היכולת לחבר משפטים היא תנאי הכרחי לקיומה של תקשורת.

התחביר חשוב כי בלעדיו אין אפשרות להשתמש בשפה, או לרכוש שפה חדשה.

התחביר הוא נייר הלקמוס בין שפה רהוטה לשפה עילגת.

התחביר חשוב כי הוא שער לאחת השפות המִגדריות עלי אדמות: עברית.

התחביר חשוב כי הוא מספר את סיפורה של השפה העברית לאורכה ולרוחבה. תחביר מקראי ותחבירי משנאי. תחביר יידישאי ותחביר מזרחי. תחביר גלובלי ותחביר אינטרנטי.

התחביר חשוב כי הוא המפתח לקצב הנשימה של האדם הדובר, ולכללי הפיסוק של האדם הכותב.

התחביר חשוב כי הוא משיב את הכבוד האבוד לשפחות ולעבדים של השפה: מילות היחס והשימוש, כינויי הגוף והרמז.

השכן הרוסי ומשפטי עגנון ואתגר קרת

הרבה שערים פותח לנו התחביר, ואנחנו מסרבים להיכנס בהם, כי הדרך שבה למדנו תחביר מייבשת וממיתה את השפה החיה. יש דרכים אחרות. אפשר לפתוח את שערי התחביר לתינוקות של בית רבן, לבני תשחורת המזיעים לקראת בחינת הבגרות, לתלמידי האולפן, לסדנאות הכתיבה, לכל מי שנוגע בשפה, אבל לא ככה.

אל תתנו להם משפטים מופרכים לניתוח. תנו להם לכתוב משפטים משלהם ושאלו אותם: האם המשפט שכתבתם בהיר? מה חסר בו? הנושא הנשוא והמושא יצופו מאליהם. הרי לכם שער לכתיבה נאה וליכולת הטיעון.

השמיעו להם משפטים שאמרו לתומם והקליטו בטלפון החכם. מה חסר בהם? מדוע אין להם התחלה וסוף? מדוע המשפט קורס ומגומגם? הרי לכם שער לרטוריקה. אולי לכנסת ישראל יגיעו סוף סוף השָרֵתים, הבֶּגינים והשָרידים של הדור הבא.

דברו אתם על זמן ושפה. מה מספרים לנו הזמנים וזמני הביניים? מה בין 'וַילך', 'הוא היה הולך' ו'הוא הלך'? הרי לכם שער לעברית הקלסית.

מדוע 'אני ילך' הוא שגיאה? מדוע 'נראָה לי ש...' הוא שגיאה? מה הבעיה עם 'שתי שקל'? התשובות בתחביר, והרי לכם שער לשפה נכונה.

מדוע השכן הרוסי שלי משמאל מדבר בלי ה' הידיעה והשכן האמריקאי מימין מבלבל בין זכר ונקבה? מדוע 'מה נשמע' היא תרומת היידיש ו'זה מרגיש לי' תרומת האנגלית? הרי לכם שער להבחנה בין שפות.

מה מבחין בין משפטים של עגנון, וברנר, ועמוס עוז, ואתגר קרת? אוצר המילים, ברור. ובעיקר התחביר. הרי לכם שער לספרות.

איך מתעצבת השפה הצבאית במשפטים קצרים וקצביים? איך מתעצבת השפה המשפטית במשפטים נפתלים? הרי לכם שער להבחנה בין שפות המשנה של העברית הישראלית, בין קבוצות חברתיות ומקצועיות.

*

"אין לי מושג איך לנתח את המשפט הזה", אמר לי ארנון, בני הצעיר, כשחזר מבית הספר ובנרתיקו חוברת תחביר מלאה משפטים מופרכים לניתוח.

"זה מאוד פשוט", עניתי בהתנשאות. "בוא תראה. 'מושג' – נושא. 'אין' – נשוא קיום. 'לי' – מושא. 'איך לנתח את המשפט הזה' – פסוקית שעבוד. 'לנתח' – נשוא סתמי (למה הוא סתמי? מה סתמי בו? סתם), 'את המשפט' – מושא, 'הזה' – לוואי, אני חושב, רגע, כינוי רמז זה לוואי... נוֹנוֹ, אתה אתי? נוֹנוֹ, תתעורר. נוֹנוֹ!!!!!"


1
תגיות :
תמונה ראשית
עוד בנושא
מאמרים קודמים