שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
אורן שואל/ת: האם נהגו להגות בעבר בצורה שונה את המילים לו ו-לא? אם כן מה היה השוני?
רוביק עונה:
בעברית ההגייה הייתה כנראה דומה. ההבדל נראה בשפות שמיות אחרות. בערבית: לַהֻ (לו) מול לָא (לא).
2
ורד מנדלסון שואל/ת: יש לי ויכוח לשוני. אני טוענת שכותבים: שוקלים מילים. ובניקוד: שׁוֹקְלִים מִלִּים. ואילו העמית טוען שכותבים: שוקלים מלים. אשמח לדעתך המלומדת.
רוביק עונה:
בעבר הלא רחוק היו נוהגים לכתוב 'מלים' גם ללא ניקוד. הכללים החדשים קובעים שהכתיב חסר הניקוד הוא מילים.
3
תמר רדר שואל/ת: אני מפנה אליך דברים שאני רואה כבעיה בשפה העברית הכתובה. באנגלית, כאשר יש שם הוא מופיע עם אות גדולה בראש המילה או כולו נכתב באותיות גדולות. לעברית אין את האפשרות הזאת, והדבר גורם לבלבול, או לפעמים לשגיאות בהבנת הנקרא. האם יש לדבר פתרון?
רוביק עונה:
אין פתרון. נכון ששמות רבים בעברית הם גם מילים כלליות, ולכן יש לדעת אם מדובר בשם פרטי או כללי לפי ההקשר.
4
אמירה בוקק שואל/ת: המלה צהרים שאמורה להישמע tsohoraim נשמעת בפי קרייני הטלוויזיה לאחרונה tsaharaim. האם גירסה זו קבלה את אישור האקדמיה ללשון? דומה כאילו הגירסה הישנה נתפסת כהגייה יידישאית גלותית מגוחכת.
רוביק עונה:
המילה המקראית המשמשת היום היא צָהֳרַיִים, נפתחת בשתי תנועות o, קמץ קטן וחטף קמץ קטן, ונקשרת למילים כמו צוהר, זוהר וכדומה. עקב הסרבול והמוזרות המסוימת הדוברים, ולפעמים גם אנשי תקשורת, מעדיפים את צַהֲרַיִים, ואפילו אברהם חלפי הכניס בשירו "צער לך וצער לי" את הביטוי 'ארוחת צַעֲרַיִים'. עם זאת הצורה בתנועות a אינה תקנית, וכדי להדגיש זאת, הכתיב חסר הניקוד שקבעה האקדמיה הוא צוהריים.
5
משה מגן שואל/ת: מדובר בצבע סגול: כיצד מבטאים נכון? בפתח או בצירה. "שלישית גשר הירקון" שרים בפתח, אצל אבן שושן כתוב גם כך וגם כך.
רוביק עונה:
המילה היא סָגֹל, בקמץ וחולם חסר, גם אצל אבן שושן, על פי משקל הצבעים: אָדֹם, יָרֹק וכדומה. מקור שם הצבע בפרח סֶגֶל, בעקבות השם הארמי סיגלא. סֶגוֹל הוא סימן הניקוד.
6
אודי שואל/ת: ראיתי בהרבה ספרי שירה כי שירים ללא שם מסומנים בכל מיני וריאציות של כוכב, ובפרט של כוכב בעל חמישה קודקודים. אשמח לדעת מה מקור השימוש הזה, ומאילו טעמים זו הצורה שנקבעה.
רוביק עונה:
כוכבית (*) או (*) היא סימן דפוס בעל תפקידים מגוונים, רובם ככולם מציינים שיש לשים לב לדבר מה, כמו הערת שוליים, מעבר בין תת פרקים בספר או מאמר, ובמקרה של השאלה, סימון תחילת שיר שאין לו שם. לכוכבית חמישה או שישה קודקודים, והשימוש באחת משתי האפשרויות רנדומלית.
7
אריאל בר שואל/ת: מדוע ישנם פעלים הנהגים - להרדם, להרגע, להנות - בהם האות ה מנוקדת בתנועה גדולה, בקמץ או צירה לעומת פעלים אחרים בהם האות ה מנוקדת בחיריק - להסתער, להידמות, להתחשב.
רוביק עונה:
להסתער ולהתחשב הם בבניין התפעל, שבו החיריק בה' הבניין קבוע. בבניין נפעל יש הבדל בין שורשים מקבוצה הדורשת לשום דגש: א,ה,ח,ע,ר – שבה ה' מקבלת צירה, לעומת יתר השורשים שבהם ה' מקבלת חיריק: להידמות, להיבחר.
8
מירי גל שואל/ת: איך מנקדים את המילה אמפליטודה (משרעת)?
רוביק עונה:
מִשְׂרַעַת. ש' שמאלית, מלשון השתרעות.
9
אודי חמודי שואל/ת: איך מבטאים שם של מקום שיובא משפה זרה? יש עיר חביבה לא רחוק ממקום מגורי בארה"ב שנקראת havre de grace, המקור צרפתי כמובן ומבוטא hav du gra אבל החברים האמריקנים שלי מתעקשים על משהן כמו אברה דה גרייס באמריקנית עגלגלה ומעצבנת! מה נכון?
רוביק עונה:
בדרך כלל אנחנו דווקא נוטים להתאים את שם העיר או הארץ לדפוסים הפונטיים והצורניים הנהוגים בשפה שלנו, בהתייחסות לצורה בה השם נכתב ולהשפעות אחרות, ואין בכך פסול. לכן נאמר בישראל פאריס ולא פארי והאמריקאים יגידו פֶּרִיז במלעיל, לונדון ולא לאנדן, האנגלים יאמרו איטָלִי ולא איטליה, סְפֵּיין ולא אֶסְפַּנְיָה, שלא לדבר על שמות עבריים כמו צרפת וספרד.
10
איריס כרמל שואל/ת: לארוג, לערוג ו... להרוג. הנכד שלי דניאל שאל: "נכון זה לא יפה להרוג חיות?" טלי: "נכון". דניאל: "אבל זה כן יפה להרוג בדים." לטעמי הוגים לארוג בשני סגולים, ולהרוג בשני פתחים. האם נכון הוא?
רוביק עונה:
אכן. הצורה הנכונה היא בסגול-חטף סגול: לֶאֱרוג, לצד לַהֲרוג.
11
אפרת שואל/ת: משתמשים בבניין פעל או פיעל כאשר מעוניינים לומר: כיביתי את האור. השאלה שלי לגבי הדגש. או שאפשר להשתמש בשני הבניינים?
רוביק עונה:
כיביתי הוא בבניין פיעל בלבד, בדגש בב'. אין לומר כָביתי את האור.
12
גבי גרינשטיין שואל/ת: מדוע האות פ' במלה ״קפדן״ דגושה?
רוביק עונה:
במסורת ההגייה העברית יש שני משקלים זהים כמעט: קַטְלָן וקַטְּלָן. חוקרי הדקדוק העברי נקבע שאין הבדל בין המשקלים, ורוב המילים הואחדו לצורה הלא דגושה: קַטְלָן. כמה מילים הוחרגו כי יש להן בסיס חזק במקורות: קַבּלן, קַבּצן, דַבּרן. במקרה של קפדן, בהתייחסות למקורות, אפשריות ותקינות שתי הצורות: קַפְדָּן וקַפְּדָן.
13
אורי אורטל שואל/ת: שמעתי תשדיר רדיו המעודד אנשים להתחסן פעם שלישית. הרופא שדיבר בתשדיר, איני זוכר את שמו, אדם מכובד, הגה את המילה "הידבקות" בבי"ת רפויה, לכאורה מכוון שאין דגש קל על הבי"ת, מכוון שלפניה הברה פתוחה. האין זאת שבכל זאת יש לדגוש את האות, משום דגש חזק דווקא, זכר לאיות הנכון של המילה, בבניין התפעל: "התדבקות"?
רוביק עונה:
'הִדָּבְקות' היא שם הפועל של נדבק, בניין נפעל. 'הִדַּבְּקות' היא שם הפעולה של הידבק/התדבק, בניין התפעל, כאשר ת' נוטה להידמות לד'. שתי הצורות נכונות ובמשמעות דומה.
14
משה אלברט שואל/ת: איך כותבים בראש מעייני?
רוביק עונה:
נראה מסורבל, אבל יש לכתוב 'מעייניי'.
15
אילן שמעוני שואל/ת: האם היה הבדל הגייה בין ק' ל-כ' דגושה? אם כן מתי נעלם?
רוביק עונה:
ק' המקורית היא עיצור ענבלי, הנהגה ממעמקי החך, בעוד כ' דגושה היא עיצור וילוני הנהגה במרכז החך. העיצור נהגה כך בערבית הספרותית, ונשמר בהגייה התימנית, אך כמו עיצורים רבים אחרים, בעיקר אלה הדורשים מאמץ הגייה ורחוקים מעיצורים אירופיים, הוא נעלם מההגייה היהודית ובעקבותיה הישראלית המצויה.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >