שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
טומי שואל/ת: אשמח לקבל את התייחסותך לכללי השימוש בהגיית ב' רפויה או ו' (וו') בכתיבה: דויד/רביד, אווירה/עבירה וכו'.
רוביק עונה:
במקורות העברית העיצורים ב' רפה וו' אינם נשמעים זהים. ו' קרובה יותר ל-w או 'ואו' הערבית. על כן ברוב המילים נשמרת האות המקורית, כמו בדוגמאות שבשאלה. עם זאת אנחנו מוצאים בחלק מהמילים והשורשים קירבה בין שני העיצורים, ולכן נוצרים זוגות כמו תָאַו/תָאָב, פרוור/פרבר ועוד, שבהן שתי הצורות תקינות. הדילמה עולה כאשר יש שמות לועזיים עם העיצור v או w. בעניין זה קבעה האקדמיה כללים, שעל פיהם באמצע מילה כותבים וי"ו אלא אם כן יש לפני ההגה או אחריו תנועת o או u - כלומר אֵם קריאה וי"ו, בדרך כלל בו' כפולה., בראש מילה כותבים וי"ו. ובסוף מילה כותבים בי"ת. לכן נכתוב ונצואלה, שוודיה, ציוויליזציה, לעומת מולדובה, קרקוב. עקרון האמצע שקבעה האקדמיה פוסל אפשרויות שהיו מקובלות בעבר כמו ציביליזציה ורלבנטי, אבל אין לראות בצורות אלה שגיאה.
2
ארז שואל/ת: בפרשת דברים כתוב "מול סוף" mol בחולם ולא בשורוק, האם יש הסבר לכך?
רוביק עונה:
'מול' מופיעה 36 פעמים בתנ"ך. 35 בצורה המקובלת מוּל, פעם אחת בחולם – מוֹל, והיא נחשבת צורת משנה. מעתקי o>u מקובלים במקרים רבים בהתפתחות השפה.
3
גורי פלטר שואל/ת: חיפשתי איך לבטא את האבר לחיים: - lehaym או lehayayim.
רוביק עונה:
ההגייה היא לְחָיַיִם: le-ha-ya-yim, שהיא צורת הריבוי הזוגי. למילה ביחיד, לֶחִי, יש גם משמעות תלמודית של עמוד או קורה מאונכת, ובמקרה זה הריבוי הוא לְחָיִים – le-ha-yim.
4
זוהר גולדפרב שואל/ת: עלתה השאלה איך כותבים את המילה "טוב" בתעתיק מלדינו. אני חושבת "בואנו". האם נכון? כיצד לנקד?
רוביק עונה:
זה התעתיק הנכון. בניקוד: בּוּאֶנוֹ.
5
בלה דקס שואל/ת: אדם שקיבל מחמאה בהווה הוא מוחמָא (קמץ תחת ה מ') או מוחמֶא (צירה תחת המ')? ואיך זה בעבר?
רוביק עונה:
שורשי ל"א מתנהגים בדרכים שונות בבניינים שונים. חלקם מסתיימים בתנועת - a מוחמָא, מדוכָא, נפלָא, חלקם בתנועת e – התפלֵא, החמֵאתי (בהפעיל), מדכֵא, יימלֵא (בנפעל). מוחמָא בעבר – הוחמָא, אך בנטיות – הוחמֵאתי, הוחמֵאתָ.
6
אברהם כהן שואל/ת: אני רוצה לדעת האם ישנם כמה אופנים לכתוב מילת סלנג מסוימת? לדוגמא: האם האפשר לכתוב גם בואנ'ה וגם בונ'ה? האם נכון להשמיט במילת סלנג אות גרונית שנרדמה על אף היותה חלק משורש המילה?
רוביק עונה:
מילות סלנג עבריות (כמו חפר במשמעות הציק, עף במשמעות התנשא וכדומה) ייכתבו על פי הכתיב העברי. מילות סלנג שמקורן לועזי ייכתבו על פי כללי כתיבת מילים לועזיות כפי שהן נשמעות, לא כתעתיק אקדמי. ביטויי סלנג הבנויים מקיצורים, שיבוש הגייה מכוון או לחילופין משתי מילים מחוברות ייכתבו לפי השמיעה, ואין כאן כללים מחייבים. למשל: 'תראות, בואנה, מצ'עמם, מַניינים.
7
ברוך אבידן שואל/ת: אשמח לדעת כיצד כותבים את המילים 1: הוריי (הורים שלי). 2: אליך (זכר). 3: אלייך (נקבה). את שלוש המלים כתבתי בהתאם להבנתי.
רוביק עונה:
כתבת נכון. על פי כללי הכתיב חסר הניקוד, סיומת ay בכינוי מדַבֵר תיכתב בשני יודים: עליי, בניי, ילדותיי, וגם הוריי. אליך בזכר – י' היא שריד של 'אלֵי', אך היא אינה נשמעת ובוודאי אינה נכפלת. אלייך בנקבה נכפלת אם אין לפניה או אחריה אם קריאה, כמו בניין, עניין, התיישבות, דברייך, עלייך ועוד.
8
יגאל שואל/ת: הדתיים האורתודוקסים מקפידים לומר שבס ולא שבת, אבוסנו ולא אבותנו, בעיקר בזמן קריאת התורה. הטענה היא שהמסורת שימרה את ההגייה עם ס', ויתכן שכך דיברו בתקופת המקרא. ההגייה ב-ת' היא מסימני העברית החדשה. האם החלפת ת' ב-ס' שייכת הקרובה יותר למקורות?
רוביק עונה:
המילה שבס אינה מכילה ס' אלא ת' רפה, והמילה נכתבת שבת גם בנוסח האשכנזי. ת' דגושה תישמע ת', ולכן למשל תכלית בהגייה אשכנזית נכתבת תּכלית ונשמעת תכליס, או תכלס. בעברית הקלסית היו הגיות נבדלות לכל שש אותיות בג"ד כפ"ת. בעברית המודרנית ההגייה הנבדלת היא רק באותיות בכ"פ. המסורות התפצלו, כאשר האשכנזים שומרים על הגיית הת' הרפה הנבדלת, והספרדים משמיעים אותה כת' רגילה. כיוון שבתחיית הלשון התקבלה ההגייה הספרדית היא כללה גם את הנוהג הזה.
9
ליאור דגן שואל/ת: מדוע "מערוך" ולא "מארוך"? זה נראה לי קשור ל"להאריך" (איכשהו), אבל מה הקשר לערכים והערכות?
רוביק עונה:
המשמעות המקורית של השורש ער"ך היא סידור דברים על פני השטח, וזה מה שעושה המערוך – מרדד את הבצק כך שהוא מסודר בעובי שווה על פני שטח. המילה מופיעה בתלמוד.
10
עפרה תדהר שואל/ת: שמעתי שיר ברדיו בואי כלה ללא דגש. נשמע כמו חלה. האם כך צריך לומר כלה?
רוביק עונה:
הצירוף 'בואי כלה' מופיע במסכת שבת. בדקדוק המקראי, מילה המתחילה באותיות בגד כפת ומופיעה לאחר מילה המסתיימת בתנועה, תאבד את הדגש הקל. הצירוף 'אחותי כלה' בשיר השירים נשמע 'אחותי חלה'. בדקדוק המודרני הוראה זו אינה תקפה, אך נראה שבשיר היה רצון מודע לשמור על ההגייה הקלאסית.
11
ראם בנטל שואל/ת: אשמח לדעת מה הכללים של הוספת י' בצירה. לדוגמא: אבידות, איכפת, ועוד. שנית, האם יש כללים ל-י כפולה? לדוגמא, ביי או שעדיף לרשום בי.
רוביק עונה:
את כל הכללים לכתיב חסר הניקוד תמצא באתר האקדמיה ללשון: https://bit.ly/3ixSOen. תשובות למילים שבשאלה: אבדות, אכפת, ביי.
12
שמעון בוגן שואל/ת: בַּחֲלֵב אִמּוֹ. האם יש מילה נוספת בתורה שמנוקדת בצורת בַּחֲלֵב?
רוביק עונה:
חוקר הדקדוק המקראי גזניוס מציג שתי דוגמאות לצורת סמיכות של מילים במשקל קָטָל שבהן יש תנועת e במקום a: חָלָב/חֲלֵב, לָבָן/לְבֶן. השערתו היא שהיו צורות משנה של המילה האלה בצורת היחיד שנעלמו, במשקל קָטֵל (חצר): חָלֵב, לָבֵן. צורות קרובות במקרא הן עָשָן/עֶשֶן והָדָר/הֶדֶר.
13
עפר יעקובי שואל/ת: אני כותב את שמי בחולם חסר, בעוד "עופרים" אחרים - במלא. מה נכון?
רוביק עונה:
עופר היא הצורה בכתיב מלא, עפר – הכתיב המקורי המנוקד. שתי הבחירות לגיטימיות, הבחירה בכתיב החסר אלגנטית יותר בעיניי. דילמה דומה אפשר למצוא בשמות כמו נעם/נועם, נעה/נועה, נגה/נוגה, בעז/בועז ועוד.
14
איתי שואל/ת: איך יש לומר: יְעָרוֹת מנשה או יַעֲרוֹת מנשה?
רוביק עונה:
זוהי צורת סמיכות ועל כן הצורה הנכונה היא יַעֲרוֹת מנשה.
15
שמעון בוגן שואל/ת: מאין השוני בין שחור/שחורה/שחורים בחולם לבין יתר הצבעים בשורוק?
רוביק עונה:
בצורת היחיד כל הצבעים הם במשקל קָטֹל. בנקבה וברבים החולם מועתק לשורוק ול' הפועל מקבלת דגש חזק, שאינו יכול לבוא אחרי חולם, ומכאן יָרֹק-יְרֻקִּים, צָהֹב-צְהֻבִּים. במקרה של שחור ר' אינה מקבלת דגש ולכן תנועת החולם אינה משתנה. כך הדבר גם בצבע האפור, מילה שחידש בן יהודה.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >