שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
רחל פן שואל/ת: המילון אומר שפירוש המלה דוגמא (עם א') הוא משל – לדוגמא, למשל, שזה נכון לידיעתי ומקור המלה הוא בכלל בארמית; אבל המילון גם אומר שאת המלה הזו אפשר לכתוב גם כך דוּגְמָה, שזה לא נכון לידיעתי, כי המלה באיות הזה צריכה להיכתב עם ניקוד שונה: דוֹגְמָה, שפירושה תבנית, אמונה דתית, דוקטרינה ומקורה ביוון העתיקה.
רוביק עונה:
דוּגמה היא צורת מעוברתת של 'דוּגמא' שמקורה ארמי, באותה משמעות. דוֹגמה במלעיל היא מילה שנשאלה כמו שהיא מלעז. יש כמובן קשר בינה לבין 'דוגמה', אבל זו אינה אותה מילה.
2
רמבי שואל/ת: מדוע אומרים מַצוֹד ולא מַצוּד, כי הרי זה בא מלשון לצוּד?
רוביק עונה:
השורש צו"ד הוא בגזרת נחי ע"ו או עו"י. ו' אינה עיצור אלא היא מייצגת תנועה, והתנועה עשויה להשתנות בכל הנטיות. כך בשורש צו"ד נמצא תנועות שונות: הפועל לצוּד (שורוק), צַדתי (פתח), צֵידה (צירה), מצוד (חולם) ואפילו במימוש כעיצור: צייד. העיקרון דומה לאורך כל הגזרה, וראה לקוּם, מקוֹם, להקים, קמתי ועוד.
3
גידי שואל/ת: מדוע כותבים בעברית את שמה של Henrietta Szold כך - הנרייטה סאלד? הרי כולם בארץ הוגים את שמה סולד, אז מדוע שמה נכתב עם אלף אחרי ה-סמך?
רוביק עונה:
א' משמשת גם כאם קריאה בתנועות שונות, כמו ראשון, לקראת, וגם בתנועת o – שמאל, ראש ועוד. נראה שהבחירה באם הקריאה א' במקום ו' בשם סאלד קשורה להגייה המוארכת מעט של התנועה במקור הגרמני.
4
חיים דרשוביץ שואל/ת: מדוע אנו אומרים את המילה רֶוֶורס - הפוך, כשהאות ר מנוקדת בסגול ולא בחיריק כמו כהגייתה באנגלית?
רוביק עונה:
מילים רבות באנגלית, בעיקר זו הבריטית, נהגו בדרך שונה או משובשת בין הישראלים. בתחום הרכב הדבר בולט במיוחד: אמברקס, אגזוז, פנצ'ר, סילבים ועוד. נראה שההגייה הישראלית הלכה בעקבות הנוחות של שתי תנועות e רצופות, מה גם שאות התנועה e חוזרת ברצף בכתיב האנגלי.
5
דני ב. שואל/ת: בתנ'ך - בספר דברים פרק א' פסוק 21 "ראה נתן ה' אלוהיך .... את הארץ, עלה רֵש כאשר דִבֶּר ......." רֵש - מנוקדת בצֵרה. במקומות אחרים [למשל בהמשך הסיפור, פרק ב' פסוק 24] ניקוד האות ר' נעשה בקמץ.
רוביק עונה:
הצורה המקראית, הנחשבת ארכאית, היא רֵש. רָש היא צורת הפסק, ולא בהכרח משמעותה בציווי, יתכן שיש כאן קיצור של יָרַש.
6
יוסי גודלניק שואל/ת: המילה 'מריח' מקבלת פירושים שונים לפי הניקוד שבא באות 'מ'. פעם אחת כשהיא באה עם צירה/קמץ היא מילה שמתארת תחושה באף מניחוחות קרובים, ופעם שנייה עם פתח/קמץ היא מתארת תכונה של חומר שאותו מנסים למרוח (מריחת מאה על פרוסת לחם או חומר מילוי שפכטל על פגוש שנחבט). אולי אין בעיה, אבל האם לא חשבו על כך בעת שחידשו את המילה האחרונה?
רוביק עונה:
מֵרִיחַ ומָרִיחַ הן הומוגרפים, מילים הנכתבות זהות אך נשמעות ומנוקדות באופן שונה. כשליש מהמילים בעברית הן הומוגרפיות, כלומר ניתן לקרוא אותן בכמה דרכים כאשר אינן מנוקדות, וזה בוודאי אינו שיקול לפסול מילים כלשהן.
7
דוד חמודות שואל/ת: המילה שמות (למשל ספר במדבר פרקים א-ג) בביטוי 'במספר שמות' בצירי, אבל יש שהוא בא בשווא, למשל 'ואלה שמות.' מהו הטעם לכך? האם בשל ההבדל שבין סיומת בהברה פתוחה 'ואלה' לבין הברה סגורה 'במספר'?
רוביק עונה:
שֵמות הוא שם עצם ברבים בצורת הנפרד. שְמות היא צורת הסמיכות: ואלה שְמות בני ישראל.
8
חנה שטרן שואל/ת: אני זוכרת שבנעורי אמרנו מאוהב בשורוק. בני טוען שזאת שגיאה, והביטוי הנכון הוא מאוהב בחולם. אני מודעת לכך שהיום אומרים מאוהב בחולם. מה מקור הטעות?
רוביק עונה:
לפני ה' יבוא תמיד תשלום דגש, באמצעות חולם. מאֹהָב, ולא מאֻהָב. מקור הטעות הוא אנלוגיה לצורות השלמות שבהן ע' הפועל מקבלת דגש בבניין פוּעל.
9
י שואל/ת: במסמך שכולו מנוקד, האם ראוי לנקד ראשי תיבות (לדוגמא, רַשִׁ"י) או לא (רש"י). אם לא, מה בנוגע למוספיות - וְהַקב"ה או והקב"ה?
רוביק עונה:
אין כל מניעה לנקד ראשי תיבות, כאשר הם הופכים לנוטריקונים, כלומר למילה ולא לרצף אותיות, בטקסט שכולו מנוקד זה גם רצוי.
10
יורי מור שואל/ת: מה נכון לכתוב: "מפת זמני התראה" (ב-אל"ף) או "מפת זמני התרעה" (ב-עי"ן) - בחיפוש בגוגל מצאתי שתי גרסאות.
רוביק עונה:
'התראה' ו'התרעה' הן מה שאני קורא הומופונים נודדים, מילים הנשמעות זהות וקרובות במשמעות והשימוש בהן מתערבב, כמו פיקח ופיכח, הערה והארה ועוד. השורש שונה: תר"ה מול תר"ע. במקור המשמעות שונה. התריע: על סכנה עתידית. התראה – על מעשה לא ראוי שכבר נעשה, אזהרה שבפעם הבא יהיה עונש. היום כאמור השימוש בשניהם התלכד לאחד.
11
אודי שואל/ת: כיצד עליי להטעים את המילה הארמית עָלְמָא כשהיא עומדת בפני עצמה? הבחנתי כי לאחר אות השימוש ב' יש שני מקרים הפוכים: כשאומרים קדיש לרוב מטעימים אותה במלרע ("בְּעָלְמָא דִּי בְרָא כִּרְעוּתֵהּ"), ואילו בביטוי "דברים בעלמא" לרוב מטעימים אותה במלעיל.
רוביק עונה:
במקור המילים האלה ורבות אחרות בארמית נהגות במלרע, וזאת גם על פי סימני המקרא בספרי דניאל ועזרא. כך בקדיש ובטקסטים ריטואליים אחרים. ההגייה העממית, ככל הנראה בהשפעת היידיש או המסורת האשכנזית, היא במלעיל.
12
חגית ברקאי שואל/ת: שרת החינוך, בחידון התנך, השנה, אמרה לוט בחולם. האם אומרים בחולם? שורוק? לוט בערפל, זה הביטוי הידוע.
רוביק עונה:
לוֹּט בשורוק הוא שם תואר, מקורו בתנ"ך, ומכאן 'לוּט בערפל'. לוט בחולם הוא שם עצם במשמעות כיסוי: הסירו את הלוֹט. שניהם מאותו שורש ובמשמעות קרובה.
13
משה קלרטג שואל/ת: מדוע חנניה רייכמן - ולא חנניה ריכמן?
רוביק עונה:
על פי כללי הכתיב חסר הניקוד רצף ay יש לכתוב בשני יודים. כך גם בכתיבה עברית ביידיש. בכתיב אחר יש מקום לקריאה שגויה. חנניה ריכמן ייקרא רִיכמן.
14
עמית שואל/ת: כיצד יש להגות את המילה ׳צרכיהם׳, עם או בלי דגש בכ׳?
רוביק עונה:
בלי דגש. ר' היא מה שקרוי שווא מרחף.
15
גיל שואל/ת: למה יש דגש ב-פ' במילה קיפוד?
רוביק עונה:
מילים מקבילות בשפות אחרות מכילות נ' בין ק' ופ': קונפוד בערבית, קִנפז באתיופית, פ' רפה בשתיהן. נ' נוטה בעברית להיעלם ולזכות את העיצור הבא בדגש.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >