שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
ליאור דגן שואל/ת: מדוע "מערוך" ולא "מארוך"? זה נראה לי קשור ל"להאריך" (איכשהו), אבל מה הקשר לערכים והערכות?
רוביק עונה:
המשמעות המקורית של השורש ער"ך היא סידור דברים על פני השטח, וזה מה שעושה המערוך – מרדד את הבצק כך שהוא מסודר בעובי שווה על פני שטח. המילה מופיעה בתלמוד.
2
עפרה תדהר שואל/ת: שמעתי שיר ברדיו בואי כלה ללא דגש. נשמע כמו חלה. האם כך צריך לומר כלה?
רוביק עונה:
הצירוף 'בואי כלה' מופיע במסכת שבת. בדקדוק המקראי, מילה המתחילה באותיות בגד כפת ומופיעה לאחר מילה המסתיימת בתנועה, תאבד את הדגש הקל. הצירוף 'אחותי כלה' בשיר השירים נשמע 'אחותי חלה'. בדקדוק המודרני הוראה זו אינה תקפה, אך נראה שבשיר היה רצון מודע לשמור על ההגייה הקלאסית.
3
ראם בנטל שואל/ת: אשמח לדעת מה הכללים של הוספת י' בצירה. לדוגמא: אבידות, איכפת, ועוד. שנית, האם יש כללים ל-י כפולה? לדוגמא, ביי או שעדיף לרשום בי.
רוביק עונה:
את כל הכללים לכתיב חסר הניקוד תמצא באתר האקדמיה ללשון: https://bit.ly/3ixSOen. תשובות למילים שבשאלה: אבדות, אכפת, ביי.
4
שמעון בוגן שואל/ת: בַּחֲלֵב אִמּוֹ. האם יש מילה נוספת בתורה שמנוקדת בצורת בַּחֲלֵב?
רוביק עונה:
חוקר הדקדוק המקראי גזניוס מציג שתי דוגמאות לצורת סמיכות של מילים במשקל קָטָל שבהן יש תנועת e במקום a: חָלָב/חֲלֵב, לָבָן/לְבֶן. השערתו היא שהיו צורות משנה של המילה האלה בצורת היחיד שנעלמו, במשקל קָטֵל (חצר): חָלֵב, לָבֵן. צורות קרובות במקרא הן עָשָן/עֶשֶן והָדָר/הֶדֶר.
5
עפר יעקובי שואל/ת: אני כותב את שמי בחולם חסר, בעוד "עופרים" אחרים - במלא. מה נכון?
רוביק עונה:
עופר היא הצורה בכתיב מלא, עפר – הכתיב המקורי המנוקד. שתי הבחירות לגיטימיות, הבחירה בכתיב החסר אלגנטית יותר בעיניי. דילמה דומה אפשר למצוא בשמות כמו נעם/נועם, נעה/נועה, נגה/נוגה, בעז/בועז ועוד.
6
איתי שואל/ת: איך יש לומר: יְעָרוֹת מנשה או יַעֲרוֹת מנשה?
רוביק עונה:
זוהי צורת סמיכות ועל כן הצורה הנכונה היא יַעֲרוֹת מנשה.
7
שמעון בוגן שואל/ת: מאין השוני בין שחור/שחורה/שחורים בחולם לבין יתר הצבעים בשורוק?
רוביק עונה:
בצורת היחיד כל הצבעים הם במשקל קָטֹל. בנקבה וברבים החולם מועתק לשורוק ול' הפועל מקבלת דגש חזק, שאינו יכול לבוא אחרי חולם, ומכאן יָרֹק-יְרֻקִּים, צָהֹב-צְהֻבִּים. במקרה של שחור ר' אינה מקבלת דגש ולכן תנועת החולם אינה משתנה. כך הדבר גם בצבע האפור, מילה שחידש בן יהודה.
8
יואל צפריר שואל/ת: לאחרונה נתקלתי בתרגומי ספרים ובספרים מקוריים של "עם עובד" (ספריית אופקים) בהכפלת האות "יוד" במילים כמו אנרגייה וכדומה. מדוע בעצם?
רוביק עונה:
על פי הוראות האקדמיה יש לכתוב אנרגייה. כך נכתב: שמות שמוצאם בלעז והמסתיימים בסיומת ־יה – האות שלפני היו"ד מנוקדת בשווא כאשר לפניה תנועה. למשל: דֵּמוֹקְרַטְיָה, בִּיּוֹלוֹגְיָה, הִיסְטוֹרְיָה, אָקָדֶמְיָה. האות שלפני הסיומת מנוקדת בחיריק ויו"ד הסיומת דגושה כאשר לפניה אות בשווא. למשל: גֵּאוֹמֶטְרִיָּה, סִימֶטְרִיָּה, פוּנְקְצִיָּה, וכך גם זַמְבִּיָּה. עם זאת הכתיב אנרגייה אינו מקובל, שכן המילה נשמעת כמכילה שווא באות ג' ולא חיריק, ולא הייתי ממליץ עליו.
9
דודי בן מאיר שואל/ת: למה ספר הברכות נקרא ברכון (בחיריק) ולא בשווא? הרי ברכה מנוקדת בשווא.
רוביק עונה:
שימוש בשורש כלשהו במשקלים משתנים הוא דרכה של העברית. גם המילה ברכה זוכה לצורת הסמיכות בִרְכת-. ללא ספק בִּרְכּוֹן נוחה יותר להגייה מאשר בְּרָכוֹן. כמו כן, סיומת -וֹן נוטה לעיתים קרובות למשקל קִטְלוֹן: ספלון, מסרון ועוד.
10
אורי לונדון שואל/ת: נראה שהתעתיק לעברית של שמות החודשים הגרגוריאניים. לקוח מהשמות הגרמניים. לפחות של רובם. אנחנו אומרים "פברואר", בדומה לגרמנית (Februar), ולא "פברוארי" (אנגלית), "פבררו" (ספרדית), פווריאר (צרפתית), וכו'. כך גם שמות שאר החודשים, ולפי כללי התעתיק מגרמנית (האות J הגרמנית הופכת לי' העברית), ומכאן Juni, July, מועתקים ל "יוני", "יולי", ולא "ג'ון" (ג' שרוקה) או "ג'ולי". מה הסיבה?
רוביק עונה:
לשפה הגרמנית השפעה מכרעת על עיצוב המונחים שנהגו בישראל עם כינונה, שכן הגרמנית הייתה שפת התרבות והמדעים המרכזית, בעוד האנגלית לא השפיעה כלל, והצרפתית בשוליים. כמו כן האופי הפונטי הגרמני הבנוי על הברות פשוטות מתאים יותר להעתקה לדוברי שפה שחסרים בה המונחים האלה. יש עד היום ויכוח לא פתור בין מֶרץ הגרמנית למַרס הלטינית, האקדמיה הכשירה את שתי הצורות.
11
אבנר שואל/ת: מדוע המנהיג הערבי "נאצר" נקרא בעברית כך, במקום "נאסר". האם הוא נקרא כך בעברית כדי לקשר את דימויו עם נבוכדנצר?
רוביק עונה:
'נאסר' היא הדרך בה נשמע השם לאוזן ישראלית. בכתיב מופיע העיצור צאד, ص, עיצור נחצי הנשמע כס' כבדה. 'נאצר' היא דרך התעתיק. כפילות כתיב דומה נמצא גם בשמות של השליט העירקי צדאם הנכתב ונשמע גם סדאם.
12
גיל שואל/ת: האם ייחור ואיחור נהגים אותו דבר?
רוביק עונה:
י' בראש מילה היא עיצור לכל דבר, ויש להשמיע אותו. בהגייה הישראלית יש נטייה לוותר על עיצוריות הי' בחיריק, ובמקרה זה המילה עלולה להישמע זהה ל'איחור'.
13
מיה שואל/ת: שאלתי מתייחסת למשל כבשת הרש שנתן הנביא הציג בפני דוד המלך, שמואל ב יב. פעמיים נכתב בתחילת הפרק ׳כבשת הראש׳, ובהמשך ההתייחסות היא ׳כבשת הרש׳. האם המילה ׳ראש׳ נכתבה כדי להוסיף מובן של ראשי, עיקרי - לאותה כבשה יחידה שהייתה לאותו רש, ושנגזלה ממנו?
רוביק עונה:
אין ל'רָאש' משמעות מיוחדת. א' משמשת באם קריאה במקרים רבים בעברית. ראש היא שריד לכתיבת המילה הזו בכתיב מלא.
14
גליה שואל/ת: כשאני כותבת משהו בצורת עתיד אני כותבת עם שני י... זה פשוט מרגיש לי נכון. לדוגמה- ייקרה, יילך, ייתפתח... אמורים לכתוב ככה?
רוביק עונה:
בשום אופן לא. כתיבה כזו שגויה וגם מטעה כיוון שכך נכתבים פעלים בבניין נפעל, וגם אין לה כל סיבה. יִקְרֶה, בניין קל, ייקָרֶה – בניין נפעל. גם יילך ובוודאי ייתפתח שגויות.
15
חיה רוט שואל/ת: מדוע מבטאים "מְחיה השפה העברית" כאשר ה-מ' היא בשווא? קרי: זהו בנין פיעל, וכיצד מבטאים בעבר? אני סבורה שנכון לומר זאת בבניין הפעיל, מַחיה בפתח, ובעבר –הֶחיה.
רוביק עונה:
גם 'חִיָיה' בפיעל וגם הֶחְיָה בהפעיל משמשים במשמעות השיב לתחייה, וזאת כבר במקרא בספרי החומש. בשימוש בבניין פיעל נמצא גוון של דבר מה שלא מת אלא קפא או נרדם, בעוד שבשימוש בהפעיל יש גוון של השבה מן המתים, ולכן מחַיֶיה עדיף על מַחְיֶה בהקשר של העברית. עם זאת אכן לא נמצא שימוש עכשווי בשורש זה בבניין פיעל בעבר, אלא רק בבינוני ובעתיד.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >