שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
436
למ"ד שואל/ת: האם יש לכתוב 'שלום כיתה אל"ף' או 'שלום כיתה אלף'? באתר האקדמיה מעירים כי אין צורך בגרשיים אם האות משמשת לציון מספר, אולם אני מתקשה להחליט האם בציון כיתה האות משמשת כמספר סודר, או שכבר קיבלה משמעות משל עצמה, ולכן יש לציין את שם הכיתה עם גרשיים. רוב תודות, למ"ד, מחנכת כיתה יו"ד(?).
רוביק עונה:
הצבת הגרשיים בשמות האותיות היא נוהג שנוצר בכתיבת המשנה, ומשמשת בטקסטים במקורות מאז ועד היום. בעברית החדשה נראה שהנוהג בדעיכה, ולא רק במספרים. אָלֶף היא מילה לכל דבר, וכמוה יתר שמות האותיות. בוודאי שאין לשים גרשיים ב"כיתה אלף". כדאי להמעיט גם בשימוש בגרש אחד – א', ב'.
437
שושי שואל/ת: אני נוהגת לרשום גרסא, קופסא, כורסא וכל שאר המילים הדומות עם א. כך למדתי עברית (ילידת הארץ, מעריצה של הספר "ודייק"), כמובן שביל גייטס צועק שיש לי טעות, וכמוהו שותפי לעבודה. אני מחפשת חיזוק לטענתי שאני יודעת עברית, וביל גייטס ובבילון יודעים קצת פחות.
רוביק עונה:
מילים אלה, שמקורן ארמי או יווני, נכתבות בא' בסופן בלשון חכמים (גרסא, קופסא, דוגמא) ובלשון ימי הביניים, בעקבות ספר דניאל (כורסא). תקנות האקדמיה בנושא קובעות שהמילים האלה, בהיותן לשון נקבה, ייכתבו בה' בסופן: גרסה, קופסה, דוגמה. כלל זה חל גם על מילים שהצלצול הארמי שלהן מובהק: משכנתה, שאילתה, פלוגתה (גילוי נאות: תקנה זו אינה חביבה עלי). לעומת זאת הביטוי 'גרסא דינקותא' הוא ביטוי ארמי ולכן א' נשמרת.
438
שלומית שואל/ת: איך מנקדים ״חמש״, ״חמישה״, ״חמש עשרה״, חמישה עשר״?
רוביק עונה:
חָמֵשׁ, חֲמִשָּׁה, חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה, חֲמִשָּׁה עָשָׂר.
439
רונן שואל/ת: מהיכן צץ הגרש במילים כמו חבר'ה, אמאל'ה, וכדומה. האין זה תקין גם לכתוב פשוט אמאלה?
רוביק עונה:
סיומת 'לֶה' מקורה ביידיש (נכתבת ביידיש לע), היא מייצגת חיבה ואופיינית ללשון הדיבור הישראלית. הגרש נועד לרמז למקור היידישאי ולהבדיל אותו ממילים עבריות או מקריאה שגויה. כך גם חבר'ה, להבדלה מחברָה. קשה להצביע על נקודת הזמן שבה נכנס הגרש לפעולה, והוא אינו כפוף לתקנה כלשהי. בהחלט תקין גם לכתוב 'אמאלה'.
440
ורד טוכטרמן שואל/ת: משחר נעוריי, בכל ספרי הבישול ובכל מקום שהכרתי, האביזר שמתלבש על קצה שקית הזילוף כדי לתת צורות לזילופים נקרא "צנתר". בשנים האחרונות, אני רואה שרווח יותר ויותר האיות "צנטר". מתי בדיוק התחלף האיות, ומה בעצם נכון?
רוביק עונה:
הכתיב הנכון הוא צַנָתר, וכן הפועל לצנתר, הן במשק האינסטלציה הביתי, הן בבתי החולים, והן בתחום האפייה. השימוש בתחום האפייה נקבע במילון האקדמיה לכלכלת בית בשנת 1957, והשימוש הרפואי במילון הרפואה בשנת 1999. מקור המילה מקראי. בספר זכריה נזכרים "שני מצנתרות זהב", המריקים מעליהם את הזהב, ממש כמו הצנתר שבברזים ובאביזרי האפייה. הכתיבה השגויה בט' נפוצה, ככל הנראה מפני שלמילה צליל לועזי והיא מזכירה את המילה center, הנכתבת בעברית בט'.
441
נדב שרי שואל/ת: יש שיבוש כתיב נפוץ במילים לועזיות, שבו נכתבת האות ס' למרות שבאנגלית היא נשמעת ז'. כך בעיתונות, כך בשמות של חברות תיירות (טורס), והן בשמות של פאבים כגון הנרי'ס, וכן, כפי שנכתב גם באתר, פריימריס במקום פריימריז. לעניות דעתי יש בכך טעם לפגם, שכן איש אינו מבטא את המילים האלה בסמך.
רוביק עונה:
הגיית העיצורים ז' וס' בסוף מילה נוטה ליצור בדיבור הישראלי מעין עיצור שורק שאינו ז' או ס' מובהק. יתכן שיש כאן השפעה של גרמנית ויידיש, שבהן מילים רבות מסתיימות בעיצור השורק ס', וכן מילים בריבוי. מילים לועזיות מתועתקות בתקשורת על פי השמיעה, ואין לראות בכך שגיאה.
442
דן יזרעאלי שואל/ת: כיצד יש לנקד את המלה ״ערפילים״? לדעתי מתחת לאות ר' יש שווא מרחף, ועל כן האות פ' צריכה להיות רפויה. מצד שני אני נתקל בשירים שונים בהם האות פ' מקבלת דגש קל.
רוביק עונה:
הכתיב בדגש הוא טעות. פ' אינה מקבלת דגש. השווא המרחף נקשר לכך שהר' היא בתנועה גדולה שנחטפה, וכנראה גם בהשפעת המקבילה הארמית ערפילא. במקרא המילה ערפל מופיעה רק ביחיד.
443
רוני שואל/ת: איך מנקדים את המילה "ננעץ" ומדוע?
רוביק עונה:
ננעץ בעבר מנוקד בפתח: ננעַץ, ובבינוני בקמץ: ננעָץ. ומדוע? ככה זה בבניין נפעל. יש לך סיבות היסטוריות, היום אין כל הבדל בהגיית צורות נסתר העבר והבינוני בבניין נפעל.
444
שרה שואל/ת: כיצד כותבים בכתיב חסר הניקוד את המילה 'ביטחון' בנסמך. 'בטחון ישראל' או 'ביטחון ישראל'?
רוביק עונה:
על פי כללי הכתיב חסר הניקוד, במילים במשקל קיטָלון (ביטחון, שיכרון, ניסיון, זיכרון ועוד רבות), יש לכתוב י' לאחר האות הראשונה גם בצורה הנבדלת ובנטיות (ביטחונו, ביטחונות) וגם בנסמך (ביטחון ישראל). במילים במשקל קִטְלון (פִתְרון, מִסְרון) אין לכתוב י' לא בצורה הנבדלת ולא בנטיות ובסמיכות.
445
אדר הד שואל/ת: שבכה או סבכה?! איך, מתי ולמה?
רוביק עונה:
בתנ"ך, ירמיהו פרק נב: "וּשְׂבָכָה וְרִמּוֹנִים עַל־הַכּוֹתֶרֶת". בתלמוד הבבלי: "כל שהוא למטה מן הסבכה - יוצאה בו, למעלה מן הסבכה - אינה יוצאה בו". עוד דוגמה אחת מיני רבות לחילופי שׂ-ס בין המקרא והתלמוד.
446
אמיר מייבאום שואל/ת: נתקלתי בביטוי 'הגיעו מים עד נפש', כאשר נ' מנוקדת בקמץ ולא בסגול לפי צורתה הטבעית. תהיתי מדוע היא נהגית כך והאם זו תופעה שחוזרת על עצמה במקומות נוספים?
רוביק עונה:
הצורה נָפֶש היא צורת ההפסק המקראית, כמו בפסוק בתהלים סט 2: "הוֹשִׁיעֵנִי אֱלֹהִים כִּי בָאוּ מַיִם עַד־נָפֶשׁ", לעומת ספר יונה 2 6: "אֲפָפוּנִי מַיִם עַד־נֶפֶשׁ תְּהוֹם יְסֹבְבֵנִי", וכאן זו הצורה הרגילה והמקובלת גם היום.
447
יעל ראף שואל/ת: קראתי באחד ממאמריך שאתה כותב 'רוה"ם' כראשי תיבות של ראש הממשלה. למה ההתעקשות לכתוב 'רוה"מ' עם ו"ו? האם זה קיצור של רוש-הממשלה (שזה לא רע, כשלעצמו)?
רוביק עונה:
רוֹהָ"ם הוא נוטריקון, כלומר, ראשי תיבות שהפכו למילה עצמאית. הכתיב של מילים כאלה נועד לכך שנוכל לקרוא אותן ללא קושי. לכן נוצר כאן חילוף לגיטימי בין שתי אימות קריאה: א' המשמשת לתנועת o במילה ראש, התחלפה לאות וו' המייצגת חולם, שהיא ברירת המחדל של תנועת o. הכתיב ראה"ם יוביל את הקורא הסביר לקריאה השגויה raham.
448
דן שואל/ת: האם הכתיב 'שאילתא' נכון?
רוביק עונה:
האקדמיה ללשון קבעה שמילים בנקבה שמקורן ארמי ייכתבו בסיומת -ָה לציון הנקבה, כלומר, שאילתה, וגם משכנתה, פלוגתה ועוד. סבתא קיבלה פטור מהכתיב סבתה. לטעמי יש חן רב בסיומת א', מורשת הארמית התלמודית, ולמרות התקנה של האקדמיה אין לראות בשום פנים בכתיב 'שאילתא', כמו גם 'משכנתא', המככבות בספרות התלמודית, שגיאה.
449
איתי שלמקוביץ שואל/ת: במאמר "כיצד מרקדים לפני הכלה" ראיתיך כותב "טאבו" עם א' שקטה, אבל "סטירה" בלעדיה, מה שדרש כמה שניות להבין באיזו מילה מדובר. מהם הכללים להוספת א' שקטה לשיפור ההגייה?
רוביק עונה:
במילים עבריות יש לא מעט הופעות של א' שקטה, בדרך כלל בהשפעת שורש שבו מופיעה האות, כמו במילה מלאכה, בפועל מצאתי ועוד. א' זו אינה ניתנת להסרה, היא חלק בלתי נפרד מן המילה. ביחס למילים לועזיות, אין בעניין זה כללים מחייבים. הנטייה היא להמעיט בתוספת א' במקרים הרבים של תנועת a. זאת בוודאי בתנועות סגורות (דמוקרטיה ולא דמוקראטיה), אך גם בפתוחות, בעיקר כאשר התנועה נשמעת קצרה: מסיבי (ולא מאסיבי), סטירה (ולא סאטירה, על אף בלבול אפשרי עם סְטירה), מתמטיקה (ולא מאתמאטיקה) ועוד. כאשר התנועה נשמעת ארוכה נהוגה האפשרות של תוספת א', אך כאמור היא אינה מחייבת: אופציונלי לצד אופציונאלי, ועוד. במילים ערביות שלהן א' ארוכה יש לשמור על א': אסלאם, אנתיפאדה וכדומה. נכון שעל פי כללים אלה יש לכתוב טבו כשהמשמעות היא איסור (הטעם מלרעי), וטאבו כשהמשמעות היא רישום מקרקעין (הטעם מלעילי), אך קיצורה של המילה מעודד את השימוש בא' בשני המקרים.
450
ירון שואל/ת: מהי הדרך הראויה לייחוס ציטוט מקראי? בראשית יב, יח; או בראשית י"ב, י"ח; או בראשית יב, י"ח. מה המקום הראוי לפסיק. ובאותו עניין, מה הדרך הראויה לייחס ציטוט תלמודי? שבת יב, ע"א או שבת י"ב, ע"א וכו'?
רוביק עונה:
אין בנושא הזה חוקים קבועים. ברוב הטקסטים מקובל שלא לשים גרשיים כאשר מדובר באותיות המייצגות מספר (יב, כג). במקרה של ע"א באזכור טקסט תלמודי הגרשיים מוצדקים שכן יש כאן ראשי תיבות (עמוד א, עמוד ב), אך אין חובה לשים אותם. גם הפסיקים אינם תקנה מחייבת, ובמקרים רבים הרצף מוצג ללא פסיקים. כמו כן נהוג לעיתים שהפסוק יופיע כמספר ולא כאותיות: בראשית יג 17. אני מעדיף צורות פשוטות וברורות, ללא פסיקים וגרשיים, ושימוש במספרים כדי להבדיל בין הפרק והפסוק. זו גם המסורת בספרי התנ"ך: הפרקים נכתבים ללא גרשיים, והפסוקים ממוספרים, כאשר כל חמשה פסוקים נכתבת אות (י, טו וכדומה).
< הקודם ... 26 27 28 29 30  ... הבא >