שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
1
יוחאי שואל/ת: האם המילה מִנְהֶלֶת במובן של מנהלה של משהו, יכולה לעמוד בפני עצמה או שיש להוסיף לה למשל 'מנהלת המיזם'?
רוביק עונה:
'מִנְהֶלֶת' זכתה כבר לפני כמה עשורים למעמד של שם עצם נפרד, כמו בשמה של מִנְהֶלֶת הליגה, המכונה גם 'המִנְהֶלֶת'. האקדמיה פסלה את השימוש הזה בישיבה משנת 1998, וקבעה שזו צורת סמיכות בלבד, אבל נראה שהרכבת כבר יצאה לדרכה.
2
יניב שואל/ת: האם אפשר לכתוב נניח "הוא הביט אל הכוכבים הנוגהים באור שבעת הימים מלכותי" ללא יידוע ב"מלכותי"? או שזה מחייב יידוע?
רוביק עונה:
חוק התאם המין והמספר קובע שכל שם תואר הבא אחרי שם עצם יתאם לו במין, במספר וביידוע. לכן מחויב כאן היידוע בשם התואר 'מלכותי' בעקבות 'אור'. יש אמנם דפוס נדיר שבו היידוע בא אחרי שם עצם לא מיודע, כמו 'יום השביעי', 'אור הגנוז', אבל לא להיפך.
3
רותי שואל/ת: האם זה תקני לומר 'של זה'? או יש להוסיף שם עצם לפני המילה 'זה': 'של הדבר הזה' או 'של העניין הזה'?
רוביק עונה:
'זה' הוא כינוי רומז. הוא מעיד שאנו יודעים במה או במי מדובר, ורומז לכיוונם. לכן עקרונית אין חובה לציין את שם העצם הנרמז. דוגמה מהמשנה, מסכת שביעית: "בראשונה היו אומרים: מלקט אדם עצים ואבנים ועשבים מתוך שלו, כדרך שהוא מלקט מתוך של חבירו את הגס הגס. משרבו עוברי עבירה התקינו שיהא זה מלקט מתוך של זה, וזה מלקט מתוך של זה". זו אם כן החלטה סגנונית, על פי מה שמתאים למשפט הספציפי ולהקשר הספציפי.
4
ראובן פרומר שואל/ת: כיצד נכון יותר לכתוב/להתבטא: הקהל לא חדל במשך דקות ארוכות ממחוא-כפיים או: מלמחוא-כפיים?
רוביק עונה:
'מחוא' היא צורת המקור המוחלט של מח"א בבניין קל, למחוא – שם הפועל. אחרי 'חדל' כפועל עזר מקובלות שתי אפשרויות: חדל+מ+מקור (חדל מִלֶכת), ומכאן 'חדל מִמְחוא'. חדל+שם הפועל (חדל לָלכת). מכאן: חדל למחוא. הצורה הראשונה נאה מאוד אבל ארכאית, ומקובלת יותר הצורה השנייה. 'חדל מלמחוא' הוא שגוי.
5
אילה שואל/ת: נשמח בבואכם או לבואכם?
רוביק עונה:
'נשמח לבואכם' היא התגובה הראויה למי שמודיע או מבקש להתארח. 'נשמח בבואכם' אינו שגוי אבל השימוש בו עמום, כלומר: נשמח רק אם תגיעו באמת.
6
ילנה שואל/ת: מה נכון: מעניין אותי או מעניין לי? וגם: משעמם אותי או משעמם לי?
רוביק עונה:
המשמעות בשני המקרים שונה. 'מעניין/משעמם אותי' מבטא יחס לעניין ספציפי: סרט, ספר, תחום כלשהו או אירוע חברתי. 'מעניין/משעמם לי' מבטא את הרגש האופף אדם במהלך אירוע או בחיים בכלל. "מה שקורה בעולם הערבי מעניין/משעמם אותי" מול: "אני נשארת במסיבה, מעניין לי כאן", או "אני הולך, משעמם לי".
7
אלי בן דוד שואל/ת: איך נכון לומר: רַחֲבַת הריקודים או רְחָבַת הריקודים?
רוביק עונה:
צורת היחיד היא רְחָבָה. צורת הנסמך היא רַחֲבַת.
8
יצחק שואל/ת: כיצד יש לכתוב: "יש לוודא שהנורה נכבית/כבית"?
רוביק עונה:
כבה ונכבה הם פעלים נרדפים ושניהם תקינים. צורת הקל 'כבה' מקראית. צורת הנפעל, נכבה, מאוחרת יותר. צורת הבינוני כבית אינה קיימת. הצורה התקנית היא 'כבה', אבל עקב הזהות בינה לצורת העבר נסתר מעדיפים את השימוש ב'נכבית'.
9
מנחם קוזלובסקי שואל/ת: השורש ח.ר.צ, קרבתו לח.ר.ש, ח.ר.ת/ח.ר.ט, אולי גם ח.ר.כ. עובד בחריצות, מורג חרוץ, חריץ גבינה, חרץ לשונו, זהב חרוץ. יש קשר?
רוביק עונה:
חוקרי השפות השמיות מצאו שבעבר הייתה שיטת השורשים מבוססת בחלקה על שורשים דו-עיצוריים שהתרחבו. למשל: קצר/קצץ/קצב/קצה ועוד. הדעה המקובלת היא שזה המצב עם השורשים חרת/חרט (שתי צורות כתיב של אותו שורש), חרץ, חרק וחרק, הקשורים כולם לחיתוך עמוק. לאלה אין קשר לשם התואר 'חרוץ', למרות שגם כאן השורש הוא חר"ץ, ממקור אחר ובמשמעות שונה.
10
עפרה שריד שואל/ת: קרן מרציאנו מכריזה כל ערב: תכנית החיסכון בַשעה (ב' בפתח) שבע, למה בַשעה בפתח ולא בשווא?
רוביק עונה:
הדרך המדויקת יותר היא אכן בשווא: בְשעה שבע. נראה שיש כאן העתקה מהודעה על ראשית שידור: "הַשעה שבע, והרי החדשות". בכל מקרה אין כאן שגיאה אלא חלופה, גם אם פחות מוצלחת.
11
זוהר שואל/ת: האם נכון לומר "אמא ליוסי ולמשה" כפי שאומרים "היא אמא לשני ילדים", או שיש לומר "אמא של יוסי ושל משה"?
רוביק עונה:
השאלה היא לגבי מילת היחס ל'. שלוש הצורות נכונות, ועדיף גם ביתר פשטות: "אמא ליוסי ומשה". באפשרות 'של ושל' יש מעין חוסר שוויון בין הילדים. לגבי ל-, אין בכך בעיה כלשהי, מילות יחס משמשות לצרכים שונים ועל פי נוהגים לשוניים. כך נאמר גם "המחזה המלט לשייקספיר", "הסימפוניה התשיעית לבטהובן".
12
דני ב. שואל/ת: "יצא מהמשבר" או "יצא מן המשבר"? "אכל מהצלחת" או "אכל מן הצלחת"? "צחק מהבדיחה" או "צחק מן הבדיחה"?
רוביק עונה:
אין העדפה כלשהי בין השימוש במילת היחס מ- למילת היחס מן לפני ה' הידיעה. למעשה, מ- הוא גלגול לאחור של מן, מאחר שבמילים לא מיודעות, בנטיית מן או בשמות פרטיים נ' נבלעה בעיצור הראשון של המילה באמצעות דגש, או זכתה לתשלום דגש: מִצָּפון, מִמֶּני, מֵעֶבר. במקרה של היידוע נותרה האפשרות של מִן על כנה, לצד מֵ- (בתשלום דגש לפני ה').
13
ארנה שואל/ת: האם לומר "כל פעם מחדש" או "בכל פעם מחדש"? וגם "כל פעם שאני..." או "בכל פעם שאני...", אם תוכל להסביר מדוע, אשמח.
רוביק עונה:
על פי מבנה המשפט והצורך לדייק עדיף לומר 'בכל פעם...' וכך הדבר גם במקורות. 'כל פעם' היא צורה דיבורית.
14
אוריה כהן שואל/ת: משבר חמור אירע לי בבית הורי אשתי. אמרתי משהו דומה ל"קל לפרוך את הטיעון שנאמר", ותוקנתי: "צריך לומר להפריך". האם זה נכון?
רוביק עונה:
אל תתווכח עם החותנת. טיעונים מפריכים, לא פורכים. לפרוך, ובמקור גם להפריך, פירושם לשבור ולפורר, אך הכוונה פיזית וכן יש לכך קשר לעבודת פרך. המשמעות המטפורית של שבירת הטיעון חדשה.
15
ראובן פרומר שואל/ת: איך נכון לומר: "נמנה עם..." או: "נמנה על..", במשמעות של השתייכות לקבוצה מסוימת?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות, אך 'נמנה עם' עדיפה. הצורה 'נמנה עם' שקופה יותר ומקובלת מאוד בלשון ימי הביניים: דבר מסוים נספר או נפקד עם קבוצה גדולה יותר. ל'נמנה על' שורשים בלשון חז"ל, אם כי המשמעות שם שונה וקשורה בהשתתפות פעילה. בשימוש היום יש עדיפות מסוימת ל'נמנה עם', אך 'נמנה על' נפוצה מאוד ובוודאי אין לפסול אותה.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >