שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
46
יצחק שואל/ת: כיצד יש לכתוב: "יש לוודא שהנורה נכבית/כבית"?
רוביק עונה:
כבה ונכבה הם פעלים נרדפים ושניהם תקינים. צורת הקל 'כבה' מקראית. צורת הנפעל, נכבה, מאוחרת יותר. צורת הבינוני כבית אינה קיימת. הצורה התקנית היא 'כבה', אבל עקב הזהות בינה לצורת העבר נסתר מעדיפים את השימוש ב'נכבית'.
47
מנחם קוזלובסקי שואל/ת: השורש ח.ר.צ, קרבתו לח.ר.ש, ח.ר.ת/ח.ר.ט, אולי גם ח.ר.כ. עובד בחריצות, מורג חרוץ, חריץ גבינה, חרץ לשונו, זהב חרוץ. יש קשר?
רוביק עונה:
חוקרי השפות השמיות מצאו שבעבר הייתה שיטת השורשים מבוססת בחלקה על שורשים דו-עיצוריים שהתרחבו. למשל: קצר/קצץ/קצב/קצה ועוד. הדעה המקובלת היא שזה המצב עם השורשים חרת/חרט (שתי צורות כתיב של אותו שורש), חרץ, חרק וחרק, הקשורים כולם לחיתוך עמוק. לאלה אין קשר לשם התואר 'חרוץ', למרות שגם כאן השורש הוא חר"ץ, ממקור אחר ובמשמעות שונה.
48
עפרה שריד שואל/ת: קרן מרציאנו מכריזה כל ערב: תכנית החיסכון בַשעה (ב' בפתח) שבע, למה בַשעה בפתח ולא בשווא?
רוביק עונה:
הדרך המדויקת יותר היא אכן בשווא: בְשעה שבע. נראה שיש כאן העתקה מהודעה על ראשית שידור: "הַשעה שבע, והרי החדשות". בכל מקרה אין כאן שגיאה אלא חלופה, גם אם פחות מוצלחת.
49
זוהר שואל/ת: האם נכון לומר "אמא ליוסי ולמשה" כפי שאומרים "היא אמא לשני ילדים", או שיש לומר "אמא של יוסי ושל משה"?
רוביק עונה:
השאלה היא לגבי מילת היחס ל'. שלוש הצורות נכונות, ועדיף גם ביתר פשטות: "אמא ליוסי ומשה". באפשרות 'של ושל' יש מעין חוסר שוויון בין הילדים. לגבי ל-, אין בכך בעיה כלשהי, מילות יחס משמשות לצרכים שונים ועל פי נוהגים לשוניים. כך נאמר גם "המחזה המלט לשייקספיר", "הסימפוניה התשיעית לבטהובן".
50
דני ב. שואל/ת: "יצא מהמשבר" או "יצא מן המשבר"? "אכל מהצלחת" או "אכל מן הצלחת"? "צחק מהבדיחה" או "צחק מן הבדיחה"?
רוביק עונה:
אין העדפה כלשהי בין השימוש במילת היחס מ- למילת היחס מן לפני ה' הידיעה. למעשה, מ- הוא גלגול לאחור של מן, מאחר שבמילים לא מיודעות, בנטיית מן או בשמות פרטיים נ' נבלעה בעיצור הראשון של המילה באמצעות דגש, או זכתה לתשלום דגש: מִצָּפון, מִמֶּני, מֵעֶבר. במקרה של היידוע נותרה האפשרות של מִן על כנה, לצד מֵ- (בתשלום דגש לפני ה').
51
ארנה שואל/ת: האם לומר "כל פעם מחדש" או "בכל פעם מחדש"? וגם "כל פעם שאני..." או "בכל פעם שאני...", אם תוכל להסביר מדוע, אשמח.
רוביק עונה:
על פי מבנה המשפט והצורך לדייק עדיף לומר 'בכל פעם...' וכך הדבר גם במקורות. 'כל פעם' היא צורה דיבורית.
52
אוריה כהן שואל/ת: משבר חמור אירע לי בבית הורי אשתי. אמרתי משהו דומה ל"קל לפרוך את הטיעון שנאמר", ותוקנתי: "צריך לומר להפריך". האם זה נכון?
רוביק עונה:
אל תתווכח עם החותנת. טיעונים מפריכים, לא פורכים. לפרוך, ובמקור גם להפריך, פירושם לשבור ולפורר, אך הכוונה פיזית וכן יש לכך קשר לעבודת פרך. המשמעות המטפורית של שבירת הטיעון חדשה.
53
ראובן פרומר שואל/ת: איך נכון לומר: "נמנה עם..." או: "נמנה על..", במשמעות של השתייכות לקבוצה מסוימת?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות, אך 'נמנה עם' עדיפה. הצורה 'נמנה עם' שקופה יותר ומקובלת מאוד בלשון ימי הביניים: דבר מסוים נספר או נפקד עם קבוצה גדולה יותר. ל'נמנה על' שורשים בלשון חז"ל, אם כי המשמעות שם שונה וקשורה בהשתתפות פעילה. בשימוש היום יש עדיפות מסוימת ל'נמנה עם', אך 'נמנה על' נפוצה מאוד ובוודאי אין לפסול אותה.
54
נועה מרום שואל/ת: האם מותר להגיד "ביחד" או שהצורה התקנית היא רק "יחד"? למשל - ראיתי אותם נכנסים ביחד/יחד לבניין.
רוביק עונה:
הצורה התקנית היא 'יחד'. 'ביחד' היא עודפות המקובלת בלשון הדיבור.
55
שרגא שואל/ת: האם נכון לומר בלשון עתיד: לא אטוש אותך, או, לא אנטוש אותך. מישהו אמר לי כי שניהם נכונים, מה דעתך?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות. הצורה שבה לא הוגים את נ' היא המקובלת במקורות: אֶטּוש, יִטּוש, נִטּוש. הצורה בהגיית נ' - אנטוש מקובלת בעברית החדשה.
56
יהודה שואל/ת: מה נכון לומר: התלמיד מחסיר מהשיעורים, או תלמיד חסר בשיעורים. בניין הפעיל הוא בניין גורם, וכאן התלמיד לא עושה פעולה של גרימה.
רוביק עונה:
קיימות שתי אפשרויות והמשמעות שונה. 'התלמיד מחסיר שיעורים', כאן יש מעין פעולת גרימה, התלמיד אינו מגיע לשיעורים במכוון או מסיבה כלשהי. 'התלמיד חסר בשיעורים' אינו נכנס לסיבות או לתפקידו של התלמיד בחיסור.
57
נתיה שואל/ת: רציתי לדעת איך להגיד ליחיד זכר: ״לא להתפתה' או ' לא להתפתות'.
רוביק עונה:
שם הפעולה בגזרת נחי לו"י מסתיים תמיד ב-ות: לבנות, להראות, להתפתות.
58
ראם בנטל שואל/ת: אני עובד מד"א, ובטפסים שלנו אנחנו רושמים הרבה הסתייגויות והערכות זמנים. אני תוהה לגבי צירוף מסוים שרובנו משתמשים. 'מזה כשלושה ימים' (לדוגמא). האם נכון לרשום 'מזה שלושה ימים' המטופל מלין על כך וכך, או שמחויבים לומר 'מזה כשלושה ימים' וגומר?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות על פי המצב. אם ברור שמדובר בשלושה ימים, די לכתוב 'מזה שלושה ימים'. אם אין בהירות, ואולי מדובר ביום נוסף, למשל, עדיפה עמימות מסוימת: "מזה כשלושה ימים".
59
הלל שואל/ת: האם נכון (לא שגוי) לומר: "מקודם"? לדוגמה: ".... כפי שהזכרתי מקודם". או שמא רק "קודם" ו"קודם לכן"?
רוביק עונה:
בלשון חכמים 'מִקודם' פירושה 'מִלפני' והיא משמשת כמילת יחס: "הלא אשה משבחת לאחר שתלד יותר מקודם שתלד!" (מסכת בבא קמא). בשימוש העכשווי 'מקודם' פירושה לפנים, בעבר, היא משמשת כתיאור זמן, ויש לראות בה צורה דיבורית תת-תקנית, אך לאו דווקא שגויה.
60
ציונה שואל/ת: מטריד אותי מאוד, שקריין ברדיו מציג למאזינים סיטואציה בזו הלשון... אם אתם יוצאים את ירושלים... לפי עניות דעתי יש לומר יוצאים מירושלים... מה נכון?
רוביק עונה:
'יצא את' היא צורה ארכאית. בספר במדבר נכתב: "וְאִם־יָצֹא יֵצֵא הָרֹצֵחַ אֶת־גְּבוּל עִיר מִקְלָטוֹ אֲשֶׁר יָנוּס שָֽׁמָּה". הצירוף "יצא את ביתו" מופיע לעיתים מזומנות בעיתונות ואין בו כל פסול.
< הקודם 1 2 3 4 5  ... הבא >