שאל את רוביק

כל שאלה בכל עניין לשוני תיענה: מקורות מילים וביטויים, תקנות שפה, מילים קרובות, עברית ושפות אחרות ועוד ועוד. השאלה תיענה תוך שבוע או לכל היותר שבועיים במסגרת "שאל את רוביק: שאלות אחרונות". שאלות בדבר מקורם של שמות משפחה ייענו ברצון, אך רק אם תימצא להן תשובה מובהקת או משוערת. עקב עומס השאלות לא נוכל להשיב על יותר משאלה אחת בשבוע, נא לשלוח שאלה אחת בלבד. לקריאת התשובה לחצו על השאלה.
541
שואל/ת: מה נכון לומר: "נחל בהכנות" או "נתחיל בהכנות"?
רוביק עונה:
החל (מן השורש חל"ל) היא הצורה המקראית. "התחיל" היא צורה תניינית תלמודית שנגזרה מ"תחילה". שתיהן נכונות ונאות, אך יש נטייה בעברית החדשה להשתמש ב"התחיל" במשלבים נפוצים וב"החל" במשלבים גבוהים.
542
שואל/ת: מה נכון לומר: ליסוע או לנסוע?
רוביק עונה:
הצורות התקינות הן לנסוע ולרכוב. השיבושים נולדים מתופעה בהתפתחות השפה הנקראת אנלוגיה. כיוון שנ' נופלת בעתיד (יסע) ובציווי (סע) אנחנו מצפים שתיפול גם בשם הפועל (ליסוע), אבל הכלל הוא שהנ' תישאר שם, כמו ב"לנטוע" (עתיד: יטע, ציווי: טע). בכמה שמות פועל הנ' יכולה ליפול, על פי לשון חכמים: לידור, ליטול וליפול, וזאת לצד הצורה השלמה: לנפול, לנדור וכו'. "ליסוע" נחשבת שפת ילדים.
543
שואל/ת: מה נכון לומר: לרכב או לרכוב?
רוביק עונה:
הצורה התקנית "לרכוב" מקובלת במקורות, אבל הצורה הנפוצה והטבעית היום היא "לרכַב", כאנלוגיה ל"ירכב" בעתיד ו"רְכב" בציווי. "לרכוב" נתפסת צורה ארכאית, ולטעמי הגיע הזמן להתיר את "לרכב". אם שמות הפועל "לומר" (אנלוגי לצורת העתיד "יאמר") ו"לאמור" (אנלוגי לצורת הציווי "אמור") חיים בשלום זה לצד זה כבר אלפי שנים, למה שלא ירכבו יחדיו "לרכב" ו"לרכוב"?
544
שואל/ת: מה נכון להגיד, מַצָּת מַצֵּת או שמא מַצּית?
רוביק עונה:
שלושתם נכונים. מַצָּת ומַצּית להדלקת סיגריה, מַצֵּת למכונית, והוא נקרא בלשון העם פלאג.
545
שואל/ת: מה נכון: "שני שליש" או "שני שלישים"?
רוביק עונה:
לכאורה הכלל ברור: צריך לומר "שני שלישים" בדיוק כמו "שלושה רבעים" או "חמש שישיות". ולמה בכל זאת "כולם אומרים" "שני שליש"? מפני שהוא מתאים לדפוס של מנייה הקיים בתחומים אחרים, כמו "שלושה גרם" ולא "שלושה גרמים", "שני קילומטר" החי בשלום לצד "שני קילומטרים", ואפילו "חמישים שקל".
546
שואל/ת: מהי הצורה הנכונה, "גִזען" או "גַזען"?
רוביק עונה:
הצורה המקובלת כנכונה ונתמכת על ידי האקדמיה היא גִזען (וגם גִזענות), מאחר שמקור המילה ב"גֶזע", והסגול הופך לחיריק. כך הדבר ב"צִדקן" ו"צִדקנות". הצורה גַזען משתרשת בדיבור בהשפעת מלים רבות הקשורות בתכונות או השקפות: שמרן, טהרן, פחדן וגזלן. לא נראה לי שיש להתעקש על פסילת "גַזען", למרות הטיעונים הדקדוקיים. ואגב, מי שאומר "צִדקן" ולא "צַדקן", שיקום.
547
שואל/ת: מהי הצורה התקינה: "אני יפה מאוד" "או "אני מאוד יפה"? לדעתי הראשונה היא תקינה, מכיוון שהשפה שלנו "הפוכה" במבנה-המשפט מהשפה האנגלית, שם אומרים I'm very pretty.
רוביק עונה:
אתה צודק. הקדמת "מאוד" לשם התואר נחשבת השפעה אנגלית.
548
שואל/ת: נהוג לומר גם בתקשורת "כבן" (או "כבת") בנוסח: "הזוכה בפרס הראשון הוא אדם כבן חמישים מדרום הארץ". האם אין כאן שימוש מוטעה במילת הקישור "כ-"? האם לא היה נכון יותר לומר "אדם בן כחמישים"?
רוביק עונה:
במסכת ברכות במשנה נכתב: "אמר ר' אלעזר בן עזריה: הרי אני כבן שבעים שנה, ולא זכיתי שתאמר יציאת מצרים בלילות". בצורה הזו "בן חמשים" נתפס כמושג שלם, ומילית הדימוי באה לפניו במשמעות "כמו בן חמישים". "בן כחמשים" הגיוני גם הוא, אך כאן כ' הדימוי מתייחסת רק למספר.
549
שואל/ת: פעמים רבות רשום על מודעות בקיבוצי "מתאספים בדשא מתחת לדולב". האם לא נכון לומר "מתאספים על הדשא"?
רוביק עונה:
כשמתכוונים לדשא כמשטח ירוק אומרים ש"יש ערימה של חברה על הדשא". כשמתכוונים לאתר התכנסות המרופד בדשא נכון לומר "בדשא", כמו באלבומו של אריק איינשטיין "בדשא אצל אביגדור".
550
צבי לבנקופף שואל/ת: מה השם הנכון של החודש הנוכחי: מרץ או מארס?
רוביק עונה:
'מרץ' הוא ההגייה הגרמנית לביטוי החודש הכללי השלישי, 'מארס' היא הצורה הלטינית. בדיבור העברי השתרשה ההגייה הגרמנית של שמות כל החודשים הלועזיים, כמו דצמבר או מאי, אך רק בחודש זה קיים הבדל משמעותי בין הצורה הגרמנית והלטינית. בכלי התקשורת המסורת היא לומר 'מארס', אבל בשפת הדיבור המקובלת 'מרץ' היא כמעט הצורה הבלעדית.
551
אביאל ארצי שואל/ת: איך נכון לומר ולכתוב: רטוֹב או רטוּב?
רוביק עונה:
שתי הצורות מקובלות. הצורה רטוֹב (נכתבת בניקוד רָטֹב) היא הקדומה יותר.
552
אורה שואל/ת: פָּרָג או פֶּרֶג? במה ממלאים את אזני המן?
רוביק עונה:
התשובה: גם וגם. מאחר שהמילה מופיעה במשנה ברבים בלבד ("האורז והדוחן והפרגין והשומשומין", שביעית ב ז), אין הכרעה לצורת היחיד, וזאת כבר במילון בן יהודה.
553
אורטל מאזור הדרום שואל/ת: כאשר מופיעה במילה אות המנוקדת בצירה ואחריה האות י', האם יש לבטא את האות י'? אשמח אם תתייחס בעיקר למילים ליצן, להיטיב ומיתר?
רוביק עונה:
כל מילה והסיפור שלה. לֵצן וליצן מופיעות שתיהן במקורות, בלשון חכמים. השורש הוא אמנם לצץ אבל הצורה ליצן היא המקובלת יותר. מיתר היא מן השורש יתר והי' כאן הכרחית. הֵטיב והֵיטיב מקובלות שתיהן, למרות שהצורה הדקדוקית היא הֵטיב. שתי הצורות מופיעות במקרא. כאשר האות י' מופיעה יש להגות אותה, אבל בעדינות.
554
אושרית שואל/ת: כיצד יש לומר – אני מתַבֶּלֶת או מתַבלֶנֶת?! תיבול או תִבלון?
רוביק עונה:
שתי הצורות נכונות. יש המגדירים את "לתבלן" כפועל בלשון הדיבור, אבל הוא חדר לתחום המסחרי וזכה ללגיטימציה. הצורה המקורית בתלמוד היא "תֶבֶל" במשמעות תבלין, ומכאן הפועל התלמודי "לתבל". "תֶבֶל" מופיעה בתלמוד גם בצורת רבים "תְבָלין", וכבר בתלמוד היא מופיעה גם ביחיד, ועל פי חנוך ילון ואחרים יש לקרוא אותה ביחיד תַבְלין, במשקל דומה למילים כמו גלעין ולגין. נראה שהסיבה לכך היא המשמעות המקראית של תֶבֶל: זימה ותועבה. בעברית החדשה, למרות מחאות כמה מדקדקים, תבלין היא הצורה היחידה ביחיד, וברבים – תבלינים. מ"תבלין" נוצר הפועל "לתבלן", בתהליך הקרוי גם "שורש תנייני" (משני), שורש הנוצר משם עצם.
555
שואל/ת: איך נכון לומר? השמין או שָמן? הרזה או רָזה?
רוביק עונה:
גם וגם. "השמין" במשמעות "נעשה שמן" קיים כבר במקרא. "הרזה" המקביל ל"נעשה רזה" היא צורה חדשה, באנלוגיה ל"השמין".